אבשלום מרד בדוד אביו.
דוד ברח מירושלים.
אחיתופל הציע לאבשלום את עצת הזהב:
"אֶבְחֲרָה נָּא, שְׁנֵים-עָשָׂר אֶלֶף אִישׁ,
וְאָקוּמָה וְאֶרְדְּפָה אַחֲרֵי-דָוִד, הַלָּיְלָה.
וְאָבוֹא עָלָיו, וְהוּא יָגֵעַ וּרְפֵה יָדַיִם,
וְהַחֲרַדְתִּי אֹתוֹ, וְנָס כָּל-הָעָם אֲשֶׁר-אִתּוֹ;
וְהִכֵּיתִי אֶת-הַמֶּלֶךְ, לְבַדּוֹ".
'שומע אבשלום.
צריך לרדוף עכשיו אחרי דוד.
תן לי כמה חיילים
ואני אסגור את הפינה הזו עבורך'.
חושי הצליח להפר את עצת אחיתופל.
"הֵאָסֹף יֵאָסֵף עָלֶיךָ כָל-יִשְׂרָאֵל
מִדָּן וְעַד-בְּאֵר שֶׁבַע,
כַּחוֹל אֲשֶׁר-עַל-הַיָּם, לָרֹב...
וּבָאנוּ אֵלָיו, באחת (בְּאַחַד) הַמְּקוֹמֹת
אֲשֶׁר נִמְצָא שָׁם,
וְנַחְנוּ עָלָיו, כַּאֲשֶׁר יִפֹּל הַטַּל עַל-הָאֲדָמָה;
וְלֹא-נוֹתַר בּוֹ וּבְכָל-הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר-אִתּוֹ, גַּם-אֶחָד".
'עזוב, בוא נאסוף את כולם.
ניפול עליהם כמו הטל על האדמה.
הנצחון שלנו'.
אבשלום קיבל את עצת חושי.
הוא האמין שהעדיפות המספרית
תכניע את צבאו הקטן של דוד.
לדוד היו תכניות אחרות.
חושי תיאר את דוד ואנשיו כ:
"גִבֹּרִים הֵמָּה וּמָרֵי נֶפֶשׁ הֵמָּה,
כְּדֹב שַׁכּוּל, בַּשָּׂדֶה;
וְאָבִיךָ אִישׁ מִלְחָמָה".
גיבורים עצבנים כמו דובה שאיבדה את גורה
ודוד איש מלחמה.
מה שנכון.
לקראת הקרב המכריע ביער אפרים
דוד סידר את כוחותיו:
"וַיָּשֶׂם עֲלֵיהֶם, שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי מֵאוֹת.
וַיְשַׁלַּח דָּוִד אֶת-הָעָם,
הַשְּׁלִשִׁית בְּיַד-יוֹאָב
וְהַשְּׁלִשִׁית בְּיַד אֲבִישַׁי בֶּן-צְרוּיָה אֲחִי יוֹאָב,
וְהַשְּׁלִשִׁת, בְּיַד אִתַּי הַגִּתִּ".
קודם כל הוא סידר את היחידות
ומינה מפקדים.
לאחר מכן הוא פיצל את הכח.
שלושה חלקים בפיקוד שלושה גנרלים מנוסים.
נראה שדוד רצה לנצל את האיכות
והמקצועיות של אנשיו
לעומת חוסר הנסיון של חיילי אבשלום.
פיצול הכוחות נועד ליצור עתודה,
וכן אפשרות להטעיה, מאמץ משני וכיוצא בזה.
ברור שבקרב שדה צבא מול צבא
העדיפות המספרים של צבא אבשלום – תכריע.
וזו בדיוק הייתה תכנית אבשלום.
"וַיֵּצֵא הָעָם הַשָּׂדֶה, לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל".
'נראה את גיבורי דוד מול כל הצבא הזה'
גיחך אבשלום.
אבל דוד לא התכוון לשחק
לפי הכללים של אבשלום.
לדוד הייתה תכנית שתקזז את היתרון,
ולא רק תקזז אלא ריבוי החיילים יהיה חסרון.
"וַתְּהִי הַמִּלְחָמָה, בְּיַעַר אֶפְרָיִם".
יער אפרים נבחר כשדה הקרב.
שם ביער להמון המסתער יש בעיה.
יש עצים בדרך.
כח קטן יכול להסתתר, להטמין מארבים,
לטמון מלכודות, לירות מראשי העצים...
לוחמת גרילה קלאסית.
זאת ועוד.
היער יכול להיות מלכודת מות
עבור אדם לא מיומן.
וכך היה:
"וַיִּנָּגְפוּ שָׁם עַם יִשְׂרָאֵל,
לִפְנֵי עַבְדֵי דָוִד;
וַתְּהִי-שָׁם הַמַּגֵּפָה גְדוֹלָה,
בַּיּוֹם הַהוּא--עֶשְׂרִים אָלֶף.
וַתְּהִי-שָׁם הַמִּלְחָמָה נפצות (נָפוֹצֶת),
עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ;
וַיֶּרֶב (הרבה) הַיַּעַר לֶאֱכֹל בָּעָם,
מֵאֲשֶׁר אָכְלָה הַחֶרֶב בַּיּוֹם הַהוּא".
הסוף ידוע.
אבשלום נהרג והמרד דוכא.
הלקח מסיפור זה הוא ברור:
קביעת תנאי הפתיחה משפרת את סיכויי ההצלחה.
ואתם, האם אתם יודעים לקבוע את תנאי הפתיחה?
האם אתם מנסים לקבוע אותם?
החיים מזמנים לנו אירועים רבים.
חלקם נעימים יותר וחלקם נעימים פחות.
בלא מעט מקרים תנאי הפתיחה
יקבעו את תוצאות האירוע.
לכן חשוב שננסה לקבוע את תאני הפתיחה.
נכון, לא תמיד נצליח בכך.
לא פעם ניקלע לאירוע שלא התכוננו אליו
שלא צפינו אותו, קל וחומר את תנאי הפתיחה שלו.
זה בסדר. זה חלק מהחיים.
אבל, ככל שנשכיל לחזות מצבים,
לנתח את האירוע המתקרב,
להבין כיצד ובאלו תנאים רצוי להתחיל את האירוע
כך מצבנו יהיה טוב יותר.
בעבודה, בקריירה, בלימודים, במשפחה והיכן לא?
(בתמונה: ציפור בסבך).
