Skip to content

לדעת להרפות – לאה ויעקב

יעקב אהב את רחל.

אבל קיבל קודם את לאה.

ללאה היה נשק סודי.

"וַיַּרְא יְהוָה כִּי-שְׂנוּאָה לֵאָה,

וַיִּפְתַּח אֶת-רַחְמָהּ;

וְרָחֵל, עֲקָרָה".

המסגרת החוקית היחידה

במזרח הקדום

להביא ילד לעולם

היא מסגרת הנישואים.

לשם כך נישאים.

בחברה בה עד

שמונים אחוזים מהילדים

לא הגיעו לגיל חמש –

כל רחם פנוי נזרק אל

זירת ההולדה.

ולאה התחילה לעבוד.

וַתַּהַר לֵאָה וַתֵּלֶד בֵּן,

וַתִּקְרָא שְׁמוֹ רְאוּבֵן. 

כִּי אָמְרָה: 'כִּי-רָאָה יְהוָה בְּעָנְיִי (סבלי)

כִּי עַתָּה, יֶאֱהָבַנִי אִישִׁי'".

נולד לה בן והיא קראה לו ראובן.

ויש מדרש שם (הסבר) עממי:

ה' ראה בעונייה.

לאה האמינה בתמימותה

שלאחר שהוכיחה את ערכה ליעקב

הוא יאהב אותה.

היא לא קראה לו 'בעלי' אלא 'אישי'.

סימן לקרבה, אהבה,

ורצון עז להיות נאהבת.

זה היה חד סטרי.

אחרי הראשון בא השני:

"וַתַּהַר עוֹד, וַתֵּלֶד בֵּן,

וַתֹּאמֶר: 'כִּי-שָׁמַע יְהוָה כִּי-שְׂנוּאָה

אָנֹכִי, וַיִּתֶּן-לִי גַּם-אֶת-זֶה';

וַתִּקְרָא שְׁמוֹ, שִׁמְעוֹן".

היא ילד ה עוד בן.

שוב יש מדרש שם.

הפעם ה' לא ראה אלא שמע.

הוא שמע שהיא שנואה,

ולכן היא זכתה בעוד בן.

היא כבר הבינה שיעקב לא אוהב אותה.

היא רק הזכירה את אלהים,

והתעלמה מיעקב.

אחרי השני בא השלישי.

"וַתַּהַר עוֹד, וַתֵּלֶד בֵּן,

וַתֹּאמֶר: 'עַתָּה הַפַּעַם יִלָּוֶה אִישִׁי אֵלַי,

כִּי-יָלַדְתִּי לוֹ שְׁלֹשָׁה בָנִים';

עַל-כֵּן קָרָא-שְׁמוֹ, לֵוִי".

שוב מדרש שם.

אולי הפעם כשידה אוחזת

בילד בכל יד

יואיל האב להתלוות אליה.

אולי גם יתייחס אליה.

אולי טיפונת תשומת לב.

והנה הילד הרביעי.

"וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן,

וַתֹּאמֶר: 'הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת-יְהוָה'

עַל-כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ, יְהוּדָה".

שוב יש מדרש שם.

היא הודתה לה'

 לכן הילד נקרא יהודה.

היא לא הזכירה את יעקב.

היא התעלמה ממנו לחלוטין.

'יעקב היקר,

יש לי כבר ארבעה ילדים,

אני מסתדרת לבד.

תודה לך.

אני כבר לא צריכה אותך'.

היא הבינה שלא משנה מה היא תעשה

יעקב לא יהיה שלה,

ולא יאהב אותה.

המשך הסיפור ידוע:

"וַתַּעֲמֹד, מִלֶּדֶת".

הלקח מסיפור זה ברור:

לפעמים צריך לדעת להרפות.

 

ואתם, האם אתם מבינים שיש מצבים שצריך להרפות?

האם אתם יודעים לשחרר כשצריך?

האדם הוא יצור חברתי.

תגובות של אנשים אחרים

חשובות לנו.

אנחנו שמחים ליחס חיובי

(ע"ע המרדף אחרי החיבוב – "לייק").

אנחנו שמחים לתגובות

מהסובבים אותנו.

אבל ישנם מצבים

שלמרות מאמצינו – אין תגובה רצויה.

לא חשוב מה עשינו או נעשה –

לא נקבל את התוצאה המקווה.

במקרים אלה חשוב להרפות.

חשוב לשחרר.

אם נשכיל להבין היכן עובר הקו הדק

בין 'להרפות' לבין 'דבקות במשימה'

(קל לכתוב קשה לזהות)

נתקדם בתחומיי החיים השונים.

לאה אמנו הבינה שאם אחרי ארבעה ילדים

(בעוד רחל לא ילדה ולו תינוק אחד)

יעקב לא אוהב אותה –

אז היא את שלה עשתה.

חבל לבזבז זמן ומשאבים על יעקב.

הילדים שלה כבר ממלאים את עולמה.

כשהיא הבינה זאת

היא התרחקה ממנו.

ריחוק נפשי שהוליך לריחוק פיזי.

וכשיש ריחוק פיזי:

"וַתַּעֲמֹד, מִלֶּדֶת".

(בתמונה: לאה. פירוש המילה 'לאה' הוא פרה).

נגישות
How can I help you?