לאחר מות שאול התפלגה ממלכתו לשניים.
בדרום מלך דוד בבירתו חברון.
בצפון מלך אישבשת בן שאול בבירתו מחניים
(עיר בעבר הירדן המזרחי).
בין הממלכות האחיות פרצו סכסוכי גבול מזדמנים.
סיור מפקדים של צבא ישראל
בראשות אבנר בן נר הגיע אל גבעון.
שם הם ישבו לנוח ליד בריכת המים.
סיור מפקדים של צבא יהודה
בראשות יואב בן צרויה הגיע אל גבעון.
שם גם הם ישבו לנוח ליד בריכת המים.
ניתן רק לשער את ההפתעה 'הנעימה'
שחשו אבנר ויואב איש למראה רעהו.
ניתן היה לחתוך את המתח בסכין.
מה עושים?
לאבנר הייתה הצעה:
"וַיֹּאמֶר אַבְנֵר, אֶל-יוֹאָב:
'יָקוּמוּ נָא הַנְּעָרִים, וִישַׂחֲקוּ לְפָנֵינוּ'.
וַיֹּאמֶר יוֹאָב: 'יָקֻמוּ'".
'שומע יואב,
אתה זוכר מה קרה עם גליית?
קרב ביניים וזה.
בוא נעשה את זה פה'.
שנים עשר לוחמים מכל צד התייצבו.
"וַיַּחֲזִקוּ אִישׁ בְּרֹאשׁ רֵעֵהוּ,
וְחַרְבּוֹ בְּצַד רֵעֵהוּ, וַיִּפְּלוּ, יַחְדָּו".
עשרים וארבעה הרוגים והכרעה אין.
רעיון קרב הביניים לא עבד אצל גליית.
הוא לא עבד גם פה.
"וַתְּהִי הַמִּלְחָמָה קָשָׁה עַד-מְאֹד, בַּיּוֹם הַהוּא".
צבא ישראל ניגף בפני צבא יהודה.
התפתח מרדף. כמקובל.
עשהאל אחי יואב תואר כ:"קַל בְּרַגְלָיו,
כְּאַחַד הַצְּבָיִם אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה".
הוא היה זריז מאוד. קל רגליים.
הוא היה קל משקל וצנום.
(אין אלופי מרתון במשקל מאה קילו.
כולם שדופים ורזים עד כאב).
משקל עשהאל ישחק תפקיד קטלני בהמשך.
עשהאל התמקד בפרס הגדול - אבנר.
"וַיִּרְדֹּף עֲשָׂהאֵל, אַחֲרֵי אַבְנֵר;
וְלֹא-נָטָה לָלֶכֶת, עַל-הַיָּמִין וְעַל-הַשְּׂמֹאול,
מֵאַחֲרֵי, אַבְנֵר".
על פניו הסיכויים נטו לטובת עשהאל.
צעיר קל רגליים הרודף אחרי אבנר המבוגר.
בתור קרוב של שאול הגבוה,
סביר שגם אבנר לא היה מהנמוכים.
איזה סיכוי היה לאבנר?
היה. אבנר לא פראייר.
חסון או לא – הוא בכושר לא רע.
"וַיִּפֶן אַבְנֵר, אַחֲרָיו, וַיֹּאמֶר:
הַאַתָּה זֶה עֲשָׂהאֵל?'
וַיֹּאמֶר: 'אָנֹכִי'.
וַיֹּאמֶר לוֹ אַבְנֵר:
'נְטֵה לְךָ עַל-יְמִינְךָ אוֹ עַל-שְׂמֹאלֶךָ,
וֶאֱחֹז לְךָ אֶחָד מֵהַנְּעָרִים,
וְקַח-לְךָ אֶת-חֲלִצָתוֹ (בגדו)'.
וְלֹא-אָבָה עֲשָׂהאֵל, לָסוּר מֵאַחֲרָיו
וַיֹּסֶף עוֹד אַבְנֵר, לֵאמֹר אֶל-עֲשָׂהאֵל:
'סוּר לְךָ, מֵאַחֲרָי!
לָמָּה אַכֶּכָּה, אַרְצָה?
וְאֵיךְ אֶשָּׂא פָנַי, אֶל-יוֹאָב אָחִיךָ?"
אבנר, תוך כדי מרדף, דיבר אל עשהאל.
לרוץ ולדבר בו זמנית – יש כושר לבחור.
' – מה, זה אתה עשהאל?
- כן אני. יש לך בעיה עם זה?
- האמת היא שכן.
עשה לעצמך טובה
הרוג מישהו אחר. קח את הבגד שלו.
באמא שלך, עזוב אותי.
אתה מתעקש למות?
איך אני אסתכל לאחיך בעיניים?'
"וַיְמָאֵן לָסוּר".
סירב. חבל...
עשהאל התקרב, ולא הרפה.
מה אבנר יעשה?
"וַיַּכֵּהוּ אַבְנֵר בְּאַחֲרֵי הַחֲנִית אֶל-הַחֹמֶשׁ".
אבנר לא רצה להרוג אותו.
אז הוא נתן לו בקטנה.
מכה בחלק האחורי של החנית.
אמנם הוא חד (כדי לנעוץ את החנית בקרקע),
אך הוא לא נועד לקטול כמו ראש החנית.
אך תכנית אבנר השתבשה
"וַתֵּצֵא הַחֲנִית מֵאַחֲרָיו,
וַיִּפָּל-שָׁם, וַיָּמָת תַּחְתָּו".
למרות שמדובר בחלק האחורי - המכה הייתה קטלנית.
שני גורמים שיחקו לרעת עשהאל.
הראשון הוא המהירות הרבה של עשהאל,
אשר הגבירה את תנע (מסה כפול מהירות) המכה.
במקום 'מכה קלה בכנף'
עוצמת הפגיעה הייתה חזקה בהרבה.
הגורם השני הוא משקלו הדל של עשהאל.
מכה שאצל רובנו הייתה מסתיימת בחבטה
או לכל היותר בצלע שבורה
הייתה קטלנית עבור הגוף הצנום של עשהאל.
הלקח מסיפור זה ברור:
לפעמים צריך לותר.
ואתם האם אתה יודעים מתי לותר?
האם אתם מבינים מתי התעקשות רק מזיקה?
דבקות במטרה היא תכונה חשובה.
היכולת להתמיד, להתעקש ולא לותר
מביאה לתוצאות והישגים ברוב המקרים.
דבקות במטרה היא כמו תרופה.
במינון הנכון – מביאה מזור.
במינון רב מידי – גורמת נזק.
עשהאל לא העריך נכון
את יחסי הכוחות בינו לאבנר.
הוא התעלם מהאיתותים מצד אבנר,
ושילם על כך בחייו.
כך אנו, לפעמים נצמדים למשהו,
לא משחררים, ולא מוותרים.
לפעמים ההתעקשות גורמת לנזק
גדול מכל רווח אפשרי.
עד מתי להתעקש ומתי לותר?
הלוואי והייתה תשובה נכונה.
הכל תלוי בנסיבות המקרה, האופי, תנאי הסביבה
(שנוטים להשתנות) ועוד שלל גורמים.
פעם קיבלתי הצעה:
לקבוע 'נקודת יציאה' לתהליך.
אם עד X יקרה / לא יקרה Y אז Z.
לפעמים אני מיישם ולפעמים לא...
לפעמים זה מצליח ולפעמים לא...
(בתמונה צבי).
