בשנת 705 לפה"ס נהרג
סרגון השני מלך אשור.
גל מרידות שטף את האימפריה.
בין המורדים היה חזקיהו מלך יהודה.
אבל לכל שבת יש מוצאי שבת כידוע.
בשנת 701 לפה"ס הגיע סנחריב
במלוא כוחו ועוצם ידו.
והיו לו.
גם כח וגם עוצם.
סנחריב צר וכבש את לכיש.
אבל ירושלים הייתה סיפור אחר.
הרבה יותר גדולה,
הרבה יותר חזקה,
הרבה יותר מבוצרת.
הוא ניסה להכניע את חזקיהו
מבלי שיצטרך להילחם.
לצורך הענין נשלחה משלחת שכנוע.
"וַיִּשְׁלַח מֶלֶךְ-אַשּׁוּר
אֶת-תַּרְתָּן (שר הצבא)
וְאֶת-רַב-סָרִיס (המשרת הראשי)
וְאֶת-רַבְשָׁקֵה (שר המשקים.
הסופר המקראי הבין את תאריהם כשמם).
מִן-לָכִישׁ אֶל-הַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ,
בְּחֵיל כָּבֵד--יְרוּשָׁלִָם;
וַיַּעֲלוּ, וַיָּבֹאוּ יְרוּשָׁלִַם...
וַיִּקְרְאוּ, אֶל-הַמֶּלֶךְ,
וַיֵּצֵא אֲלֵהֶם אֶלְיָקִים בֶּן-חִלְקִיָּהוּ,
אֲשֶׁר עַל-הַבָּיִת;
וְשֶׁבְנָה, הַסֹּפֵר,
וְיוֹאָח בֶּן-אָסָף, הַמַּזְכִּיר".
מול השרים האשוריים
התייצבו שרים מיהודה.
רבשקה פצח בנאום
שהוא מלאכת מחשבת
של לוחמה פסיכולוגית
מהזן המשובח ביותר.
הוא פירק את טענות חזקיהו
אחת לאחת,
והסביר לאנשי ירושלים
מדוע המרד נידון לכשלון,
וכי הכי טוב זה להיכנע.
אחת הטענות המרכזיות שלו
התייחסה לעזרה המצרית הצפויה.
רבשקה טבע את הביטוי:
"מִשְׁעֶנֶת הַקָּנֶה הָרָצוּץ".
הוא התייחס לרפורמת הפולחן של חזקיהו,
ושם ללעג ולקלס את דבריו
ואת מעשיו של חזקיהו.
רבשקה נגע בעצבים החשופים
של חזקיהו.
כל משפט שלו היה טיל מונחה היטב.
שרי המלך היו מזועזעים.
הם הבינו את ההשפעה ההרסנית
של דברי רבשקה על העם.
הם פנו אליו בתחינה מבוהלת:
"וַיֹּאמֶר אֶלְיָקִים בֶּן-חִלְקִיָּהוּ
וְשֶׁבְנָה וְיוֹאָח אֶל-רַבְשָׁקֵה:
'דַּבֶּר-נָא אֶל-עֲבָדֶיךָ אֲרָמִית,
כִּי שֹׁמְעִים, אֲנָחְנוּ;
וְאַל-תְּדַבֵּר עִמָּנוּ, יְהוּדִית,
בְּאָזְנֵי הָעָם, אֲשֶׁר עַל-הַחֹמָה".
'בחייך, דבר ארמית.
אנחנו לא רוצים שהעם יבין'.
רבשקה גיחך:
"וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם רַבְשָׁקֵה:
'הַעַל אֲדֹנֶיךָ וְאֵלֶיךָ
שְׁלָחַנִי אֲדֹנִי, לְדַבֵּר,
אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה?
הֲלֹא עַל-הָאֲנָשִׁים,
הַיֹּשְׁבִים עַל-הַחֹמָה,
לֶאֱכֹל אֶת-חריהם (צוֹאָתָם)
וְלִשְׁתּוֹת אֶת-שניהם
(מֵימֵי רַגְלֵיהֶם), עִמָּכֶם'.
וַיַּעֲמֹד, רַבְשָׁקֵה,
וַיִּקְרָא בְקוֹל-גָּדוֹל, יְהוּדִית".
'חברים, אל תצחיקו אותי.
אני לא מדבר אליכם בכלל.
אני מדבר אל המסכנים,
שצריכים לאכול את צואתם
ולשתות את מימי רגליהם
(בשל הרעב הכבד).
יאללה, עופו לי מהעיניים.
אני דווקא אדבר בעברית'.
הלקח מסיפור זה הוא ברור:
חשוב לדעת שפות!
ואתם, האם אתם יודעים שפות?
האם אתם מבינים את חשיבות ידיעת שפות?
עברית היא שפת הקודש.
בה נברא העולם.
אבל מספר דובריה קטן הוא.
חשוב להכיר עוד שפה אחת לפחות.
ברירת המחדל היא אנגלית כמובן.
אבל עוד שפה או שתיים
בהחלט יכולות לעזור.
גם ידיעה חלקית מרימה תרומה.
ידיעת שפות היא נכס.
גם בעולם דיגיטלי –
אין תחליף לקשר האישי.
רוב התקשורת הבינלאומית מתנהלת באנגלית.
זה בסדר.
אבל כמה משפטים בשפת האם של בן שיחכם
תעשה רק טוב לקשר הבין אישי.
ידיעת עוד שפה (ואולי עוד אחת)
תקדם אותנו בכל תחומי החיים.
(בתמונה: החומה הרחבה בירושלים מימי חזקיהו).
