איוב תואר בתור הצדיק האידאלי.
אבל הוא נפל קרבן להתערבות
בין אלהים לשטן
בנוגע למידת צדיקות איוב.
במסגרת הויכוח בין האל לשטן
השטן השמיד את רכוש איוב,
הרג את ילדיו, ולבסוף
הכה אותו בשחין מגרד.
כל זאת על מנת שאיוב
יחטא בשפתיו ו"יברך" את האל.
הקורא יודע שאיוב לא חטא.
אבל חבריו שבאו לנחמו
לא ידעו על ההתערבות.
האל הוא אלהי צדק.
הם לא העלו בדעתם
שאלהי הצדק יעולל
עוול לצדיק כמו איוב.
אם איוב נענש משמע שחטא.
גם אם הוא לא זוכר מה חטאו.
בדוק שהוא חטא.
אין סיכוי בעולם שהוא לא חטא.
בטוח יש משהו.
קטן ככל שיהיה – אבל יש.
הרי אלהים לא מעניש סתם כך.
ספר איוב (הקשה מאוד
אך מרתק פי כמה)
עוסק בדיוק בשאלה הזו.
שלושה מחברי איוב
בעלי השמות הנאים:
אליפז התימני (מהעיר תימן
לא רחוק מפטרה).
בלדד השוחי (מאתר לא ידוע)
וצופר הנעמתי (גם מאתר לא ידוע).
באו לנחמו ובפועל להוכיחו.
אליהם נספח כח עזר בדמות
אליהוא בן ברכאל הבוזי.
הויכוח היו ארוך ופתלתל.
טענות וטענות נגד.
שפת הויכוח לא תמיד ברורה
(שמא לומר: תמיד לא ברורה).
אך העשירה את העברית
בכמה מילים וביטויים
(אבד עליו הכלח, פרחח, תותח,
תמים דעים, אשר יגורתי יבוא לי).
הויכוח בין איוב לרעיו נמשך ונמשך
שלושים וששה פרקים.
הויכוח לא התקדם לשום מקום.
היה זה ויכוח בסגנון
'כן נכון – לא נכון'.
'לא חטאתי – חטאת!'
'אין לי אויבים – דווקא יש לך'.
'אני איש עסקים לגיטימי – אתה לא'.
אלהים הקשיב לויכוח המתיש,
ובסוף נמאס לו, והוא התערב בדיון.
"וַיַּעַן-יְהוָה אֶת-אִיּוֹב, מנסערה (מִן סְעָרָה)".
מה שמכונה 'תשובת אליהם מן הסערה'.
בתשובתו הצדיק האל את איוב,
ונזף בחברים שפקפקו בצדיקות איוב
(אלה שתמכו באל לאורך כל הדרך).
הלקח מסיפור זה הוא ברור:
לפעמים צריך לחתוך!
ואתם, האם אתם מבינים שצריך לחתוך?
האם אתם יודעים לחתוך כשצריך?
תהליכים סדורים הם דבר ראוי.
(ברוב המקרים).
אבל לעיתים התהליך
הופך מאמצעי למטרה.
דיונים על גבי דיונים.
דיבורים על גבי דיבורים.
אמירות על גבי אמירות.
אבל החלטה אין.
קל וחומר תוצאה כלשהי.
תמיד מגיע הרגע שצריך לחתוך את הדיון.
להחליט עכשיו ולפעול בהתאם.
השאיפה להחליט על סמך
מידע מושלם היא ראויה.
אבל לא מעשית ברוב המקרים.
לא פעם החלטה לא מיטבית במועד הנכון
תניב תוצאות טובות יותר
מאשר החלטה מיטבית במועד הלא נכון.
חוסר החלטה וחוסר פעולה
יכולים לגרום נזק רציני.
בעוד שהחלטה יכולה לגרום לשיפור כלשהו
(גם אם לא מיטבי).
ההיפך של 'טוב מאוד' הוא 'מצוין'.
(בתמונה: סכין חיתוך).
