Skip to content

ללכוד את תשומת הלב – משה והסנה

משה גדל כנסיך מצרי.

עקב שרשרת אירועים

הכוללת יציאה מהארמון,

הכאת איש מצרי,

וחשש מהלשנה -

הוא ברח למדין.

שם הוא הושיע את בנות יתרו,

ואף התחתן עם אחת מהן - ציפורה.

לאחר הנישואים משה

השתלב בעסק המשפחתי.

משה רעה את צאן יתרו חותנו,

ולא מיהר לצאת לפנסיה.

לקראת גיל שמונים

הוא יצא כהרגלו עם הצאן.

הוא התקרב אל הר חורב.

שם חיכה לו מפגש,

שישנה את מסלול חייו.

ואת חיי בני ישראל במצרים.

אלהים בכבודו ובעצמו

עמד להתגלות אל משה.

אבל יש בעיה.

מי זה אלהים בכלל?

משה גדל בארמון מצרי.

הוא הכיר את אלהי מצרים

לא את אלהי ישראל.

כיצד גורמים לו להקשיב?

איך לוכדים את תשומת לבו?

מה עושים?

הפתרון – יצירת גירוי חזותי.

גירוי שיסקרן את משה,

יביא אותו למקום הרצוי,

ויעורר בו סקרנות.

זה הרגע בו אלהים ידבר עמו.

"וַיֵּרָא (נראה) מַלְאַךְ יְהוָה אֵלָיו,

בְּלַבַּת-אֵשׁ--מִתּוֹךְ הַסְּנֶה;

וַיַּרְא (ראה), וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ,

וְהַסְּנֶה, אֵינֶנּוּ אֻכָּל".

משה ראה מחזה מוזר.

שיח הסנה בוער ללא הפסקה.

בוער, בוער ובוער.

ממש פרפטום מובילה מקראי.

סקרנותו התעוררה.

"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה:

'אָסֻרָה-נָּא וְאֶרְאֶה,

אֶת-הַמַּרְאֶה הַגָּדֹל הַזֶּה: 

מַדּוּעַ, לֹא-יִבְעַר הַסְּנֶה?'".

זהות הסנה אינה חשובה.

(היו שזהו אותו בפרחי מדבר שונים

שכולם פורחים בצבע אדום – כתום.

בהנחה שמשה התבלבל

בין פריחה ללהבה...).

הסנה הבוער הוא בסך הכל כלי.

כלי לגירוי סקרנות משה.

סקרנות משה אכן התעוררה.

"וַיַּרְא יְהוָה, כִּי סָר לִרְאוֹת".

המשימה הושלמה בהצלחה.

משה סר לראות.

בכל זאת לא בכל יום

רואים משהו שבוער ולא מתכלה.

אלהים לא בזבז זמן:

"וַיִּקְרָא אֵלָיו אֱלֹהִים מִתּוֹךְ הַסְּנֶה.

וַיֹּאמֶר: 'מֹשֶׁה מֹשֶׁה'

וַיֹּאמֶר: 'הִנֵּנִי'".

אלהים קרא אל משה.

משה היה מהופנט מאש

ולא שם לב שנקבו בשמו.

אז אלהים קרא לו בפעם השניה.

רק אז משה הבין

שמישהו מדבר אליו.

הסוף ידוע.

אלהים מינה את משה להיות

מושיעם וגואלם של ישראל ממצרים.

הלקח מסיפור זה הוא ברור:

לכידת תשומת הלב היא חיונית בהעברת המסר.

ואתם האם אתם יודעים ללכוד את תשומת הלב?

האם אתם מבינים כמה חשוב שיתמקדו בנו?

אנחנו מופגזים בגירויים כל הזמן.

המון הסחות דעת ו'רעש'.

חשוב לנו להעביר את המסר שלנו

(ללקוחות, לקוחות פוטנציאלים, קולגות...).

הבעיה היא שהמסר שלנו 'טובע'

ברעש הכללי.

על מנת שיקדישו לנו זמן וקשב

(על חשבון מסרים אחרים)

חשוב ללכוד את תשומת הלב

של קהל היעד.

הדרכים לכך הן מגוונות.

גימיק, יצירתיות, פרסום רועש,

חשיפה מטלטלת ועוד

דרכים שונות ומגוונות.

איש איש ומה שעובד אצלו.

אין 'תשובה נכונה'.

העיקר הוא שהמהלך

ללכידת תשומת הלב

ישרת את המטרה הגדולה.

(לרוץ ברחוב בעירום מלא

ילכוד לבטח את תשומת הלב

אבל לא בטוח שישרת את המטרה...).

אם נשכיל ללכוד את תשומת הלב

של קהל היעד – נעביר את המסר בצורה

טובה ויעילה יותר.

(בתמונה: הסנה הבוער.

מאת Illustrators of the 1897 Bible Pictures and What They Teach Us by Charles Foster - http://associate.com/photos/Bible-Pictures--1897-W-A-Foster/page-0060-1.jpg, נחלת הכלל, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=11750299)

 

נגישות
How can I help you?