Skip to content

למה שבקתני? – פרק 8: פגישת ישו ויוחנן

Become a Patron!

בפרק זה אנו דנים באחד האירועים ששינו את פני ההיסטוריה - פגישת ישו ויוחנן

קריאה

אילן: שלום דני דה דיגר.

דני: שלום אילן דה טיצ'ר.

אילן: מה שלומך צדיק, ככתוב בספר ישעיה, ספר שהברית החדשה כה אוהבת:  וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים (ישעיה ס' 21).

דני: טוב, אם ספר ישעיה אומר את זה, מי אני שאתווכח?

אילן: אמת. על מה נדבר היום?

דני: היום נדבר על האירוע ששינה את ההיסטוריה הפרטית של ישו, ובדיעבד - גם של האנושות. המפגש בין ישוע מנצרת  ליוחנן המטביל. אירוע שמהותו מפגש, איחוד, אך ניתן גם לכנותו - "המפץ הגדול'.

אילן: וואלה. דימוי מתאים. כי פה הכל התחיל. זו הנקודה הסינגולרית בקיום הנוצרי. מכאן הנצרות הלכה והתפשטה, הלכה והתרחבה. וכמו שהגלקסיות מתרחקות זו מזו, כך הזרמים, הכתות והקבוצות בנצרות הלכו והתרחקו זו מזו.

דני: תרגיע. אנחנו בתכנית היסטורית, לא אסטרופיזיקה. 😊

אילן: טוב. בכל אופן ישו ויוחנן היו קרובי משפחה, אם אני לא טועה.

דני: זה מה שהברית החדשה מספרת לנו.

אילן: בוא והזכר למאזינים מה היה הקשר בינהם?

דני: אמותיהן היו בנות דוד.

אילן: כלומר הם נינים לאותו סבא רבא.

דני: כך יוצא, אלא שמעשה שטן, הברית החדשה לא טורחת להזכיר את שמו.

אילן: אכן, ואפרופו שטן, גם הוא עוד מעט מצטרף לסיפור לא?

דני: אכן! הכינו את הקלשונים. הולך להיות שמח.

אילן: בוא נתעשת על עצמנו, נסיר את השטן מעלינו! נחזור ליוחנן בן יואכים, או הידוע יותר בכינוי יוחנן "המטביל". ודני לדידך ההטבלה היא אינה אלא "סטרט אפ" רוחני שיוחנן המציא. בוא והזכר לנו בקצרה את הענין.

דני: אכן. מנהג הטבילה במים היה רווח מאד בימי בית המקדש, ולמעשה מקובל עד היום במגזר הדתי ובמיוחד במגזר החרדי. אישה אחריה נידתה, גבר אחרי קרי, ורבים מהמיגזר נוהגים לטבול במקוה לפני שבת.

אילן: להיטהר.

דני: אכן. שבת היא יום קודש, והאקט הסימלי של הטבילה מטהר ומעלה אותך מבחינה רוחנית, מכין ומכשיר אותך לשבת קודש.

אילן:  אז מה החידוש של יוחנן?

דני:  בא נקרא מפי הגבורה! בגרסת מתי יוחנן מצהיר "אני טובל אתכם במים לתשובה"; ולפי מרקוס ולוקס פעילות יוחנן נועדה "לשם סליחת חטאים".  להבנתי יוחנן המציא משמעות חדשה לטבילה במים – "סליחת חטאים" ו"תשובה". אלא שמירוק החטאים והתשובה אינם היעד, הם רק אמצעי. אמצעי ה נדרש ל - הכשרת הטובל בואו של המשיח.

אילן: או קי, ובסוף אחד המופיעים להטבלה אינו אלא המשיח עצמו – ישו!

דני: אכן, ופה כדאי ששוב נקרא את התאור עצמו בבשורות. נתחיל עם מתי:

וַיָּבֹא יֵשׁוּעַ מִן־הַגָּלִיל הַיַּרְדֵּנָה אֶל־יוֹחָנָן לְהִטָּבֵל עַל־יָדוֹ׃ 14 וְיוֹחָנָן חָשַׂךְ אוֹתוֹ לֵאמֹר אָנֹכִי צָרִיךְ לְהִטָּבֵל עַל־יָדֶךָ וְאַתָּה בָּא אֵלַי׃ 15 וַיַּעַן יֵשׁוּעַ וַיֹּאמֶר אֵלָיו הַנִּיחָה לִּי כִּי כֵן נָאֲוָה לִשְׁנֵינוּ לְמַלֵּא כָּל־הַצְּדָקָה וַיַּנַּח לוֹ׃ 16 וַיְהִי כַּאֲשֶׁר נִטְבַּל יֵשׁוּעַ וַיְמַהֵר וַיַּעַל מִן־הַמָּיִם וְהִנֵּה הַשָׁמַיִם נִפְתְּחוּ־לוֹ וַיַּרְא אֶת־רוּחַ אֱלֹהִים יוֹרֶדֶת כְּיוֹנָה וְנָחָה עָלָיו׃ 17 וְהִנֵּה קוֹל מִן־הַשָׁמַיִם אוֹמֵר זֶה בְּנִי יְדִידִי אֲשֶׁר־רָצִיתִי בּוֹ׃

מרקוס, כהרגלו, מתאר את הארוע בתמציתיות לקונית משהו. דוקא מלוקס הייתי מצפה לתאור מפורט יותר, אך הוא נוקט "שיטת מרקוס" במקרה זה:

וּבְהִטָּבֵל כָּל־הָעָם גַּם־יֵשׁוּעַ נִטְבָּל וַיְהִי הוּא מִתְפַּלֵּל וְהִנֵּה הַשָּׁמַיִם נִפְתָּחוּ׃ 22 וַיֵּרֶד עָלָיו רוּחַ הַקֹּדֶשׁ בִּדְמוּת גּוּף כְּיוֹנָה וַיְהִי־קוֹל מִן־הַשָּׁמַיִם לֵאמֹר אַתָּה בְּנִי יְדִידִי בְּךָ רָצִיתִי׃

ובשורת יוחנן? הוא מתאר הארוע כאילו הוא ראיין את יוחנן המטביל על הנושא:

וַיְהִי מִמָּחֲרָת וַיַּרְא יוֹחָנָן אֶת־יֵשׁוּעַ בָּא אֵלָיו וַיֹּאמַר הִנֵּה שֵׂה הָאֱלֹהִים הַנֹּשֵׂא חַטַּאת הָעוֹלָם׃ 30 זֶה הוּא אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אַחֲרַי יָבֹא אִישׁ אֲשֶׁר הָיָה לְפָנָי כִּי קֹדֶם־לִי הָיָה׃ 31 וַאֲנִי לֹא יְדַעְתִּיו כִּי אִם־בַּעֲבוּר יִגָּלֶה בְיִשְׂרָאֵל בָּאתִי אֲנִי לִטְבֹּל בַּמָּיִם׃ 32 וַיָּעַד יוֹחָנָן וַיֹּאמַר חָזִיתִי הָרוּחַ כִּדְמוּת יוֹנָה יֹרֶדֶת מִשָּׁמַיִם וַתָּנַח עָלָיו׃ 33 וַאֲנִי לֹא יְדַעְתִּיו וְהַשֹּׁלֵחַ אֹתִי לִטְבֹּל בַּמַּיִם הוּא אָמַר אֵלַי אֵת אֲשֶׁר־תִּרְאֶה הָרוּחַ יֹרֶדֶת וְנָחָה עָלָיו הִנֵּה זֶה הוּא אֲשֶׁר יִטְבֹּל בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ׃ 34 וַאֲנִי רָאִיתִי וָאָעִידָה כִּי זֶה הוּא בֶּן־הָאֱלֹהִים׃ 

והגרסה של יוחנן חשובה במיוחד, כי היא כוללת הצהרה / הודאה של יוחנן שישו הוא אכן הדמות עליו דיבר, ניבא, ולו ציפה.

אילן: מדוע זה חשוב?

דני: ובכן כבר הזכרנו את זה בפתיח לסדרה - קריאה מדוקדקת בבשורות מלמדת שיוחנן לא בהכרח הכיר במשיחיותו של ישו! אותי זה הדהים כשקראתי את זה בפעם הראשונה, אבל מה לעשות – זה מופיע בטקסט! בלוקס פרק ז יש תיאור מאלף של חסידי יוחנן באים לישו ושואלים אותו האם הוא המשיח עליו יוחנן לא מפסיק לדבר.

אילן: מה, זה לא ברור?

דני: אז זהו, שלא! ועוד יותר מדהימה תשובתו של ישו לשואלים! הוא עונה להם שהיוחנן הזה אינו אלא : "קנה המתנועע ברוח. וש "הקטן במלכות שמים גדול מיוחנן.". ככה מגדירים את מי שהכתיר אותך כמשיח?? ככה מחזירים למי שחימם את כולם שאוטוטו אתה מגיע?

או שאולי התמונה מורכבת יותר.

ומענין שהבשורה החיצונית היחידה שעוסקת בנושא טבילת ישו "בשורת הנצרנים" מתארת את הטבילה כארוע שכמעט נכפה על ישו על ידי אימו ומשפחתו לאחר שפגשו את יוחנן המטביל. אך ישו עצמו לא היה מעונין בכך (!). כאמור. התמונה מורכבת.

אילן: אכן מרתק. עכשיו ברשותך אני רוצה לשאול משהו על התאריך. בסופו של דבר הכרונולוגיה שלנו בעולם המערבי מבוססת בעקיפין על המפגש בין ישו ליוחנן.

דני: לך על זה

אילן: אצל לוקאס כתוב שיוחנן התחיל לפעול בשנה החמש עשרה לטיבריוס קיסר רומא, שעלה לשלטון בשנה 14 לספירה, אחרי מות אוגוסטוס. כלומר אנו מדברים על שנת 29 לספירה.

דני: כן

אילן: ובהמשך נכתב שישו היה 'כבן שלושים שנה'. 29 פחות 30 = מינוס אחד.

דני: נו? מה הבעיה? הוא באמת נולד "מינוס אחד".

אילן: איך?

דני:  הלידה היא ב25 לדצמבר מינוס 1. ב1 ל1 שנת אחת רק מלים אותו, ומכריזים את השם, אבל הלידה אכן היתה במינוס אחד! כל זה בהנחה.

אילן: בהנחה ומה?

דני:  קודם כל צריך להתעלם מהאות "כף". נאמר שהוא היא "כבן שלושים". ודבר שני כבר דיברנו על זה שבלידתו יש הורדוס עוד בחיים מחד ויש קנסוס מאידך, והורדוס כידוע נפטר ב4 לפנה"ס, והמפקד היה ב6 לספירה.

אילן: אז ישו נולד במשך 10 שנים. בממוצע בשנת 1. שוין. אגב, האם ידעת שהמילה קנסוס (census) הגיעה בשיבוש משמעות לעברית המודרנית?

דני: באמת? איך?

אילן: בפעם הבאה ששוטר יתפוס אותך ותקבל קנס, תתנחם בעובדה, שלך ולסיפור לידת ישו יש משהו משותף: קנסוס – קנס.

דני: מעניין 😊

אילן: אבל עכשיו ברצינות. בתוך כל הארוע הקוסמי הזה, אנחנו שומעים גם על ישות אלוהית נוספת המופיע בעת הטבלת ישו – "רוח הקודש", ובדמות יונה. אתה יודע להסביר במה דברים אמורים?

דני: רוח הקודש. ספיריטוס סנקטוס. בהחלט ישות מסתורית. באה והולכת. לובשת צורות שונות. שאלות גדולות בשביל ארכיאולוג. אבל אענה לך מה שידוע מהטקסט – יוחנן לפי גרסת יוחנן מצהיר שהמשיח יהיה זה שהוא יטביל ואזי "רוח יורדת ונחה עליו" (א 33). על איזו רוח הוא מדבר? כנראה הרוח האלוהית המוזכרת בבריאת העולם. אתה זוכר את תחילת התנך בע"פ?

אילן: כמובן. אבל אני לא רוצה להיכשל בלשוני. ימשיך כבודו.

דני: "בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ. והארץ היתה תוהו ובוהו, וחושך על פני תהום, ורוח אלוהים מרחפת על פני המים".

אילן: אז "רוח אלוהים" היא היא "רוח הקודש"?

דני: כך מקובל לחשוב, אך יוחנן מגשם אותה, מלשון "עושה אותה גשמית", ומצהיר "חזיתי הרוח בדמות יונה יורדת מהשמים ותנח עליו" (א 31). ולוקס מבהיר שנוספה לכך בת קול שהצהירה: "ויהי קול מן השמים ויאמר אתה בני יחידי אשר בך רצתה נפשי". (אפקט הד).

אילן:  זה נשמע כל כך אמיתי! כאילו רוח הקודש נמצאת עמנו פה כעת.

דני: רק שלא תופיע לנו איזה יונה עכשיו.

אילן: במרתף של הבית שלך. לא נראה לי. J

דני: לפחות עדיף יונה על האפשרות השניה.

אילן: למה אתה מתכוון צדיק?

דני: ובכן ההופעה הראשונה של רוח הקודש בברית החדשה היא עוד לפני ימי יוחנן, כאשר מרים הנצרתית היא עלמה צעירה חסודה, ובעיקר בתולה.

אילן:  אבל שם מי שהופיע הוא המלאך!

דני: לא מדויק. המלאך רק הופיע כדי לבשר לה שהיא מעוברת. ממה.

אילן: מרוח הקודש?

דני: בדיוק: ויען המלאך ויאמר אליה רוח הקדש תבוא עליך וגבורת עליון תצל עליך

אבל פה הטקסט לא מתארת את צורתה של רוח הקודש. וטוב שכך.

אילן:  השם ירחם.

דני: אכן, והפעם השלישית שרוח הקודש מוזכרת ברית החדשה ב"ספר מעשי השליחים" המתעד את הארועים שלאחר תחית ישו. בפרק הראשון מתואר כיצד ישו נגלה לשליחים במשך 40 יום בהר הזיתים ו"מדבר איתם על מלכות אלוהים". אבל הספר מפרט שההוראה הכי חשובה שלו היא: "אַל תַּעַזְבוּ אֶת יְרוּשָׁלַיִם, כִּי אִם חַכּוּ לְקִיּוּם הַבְטָחַת הָאָב אֲשֶׁר שְׁמַעְתֶּם אוֹתָהּ מִפִּי; 5 כִּי יוֹחָנָן הִטְבִּיל בְּמַיִם, אֲבָל אַתֶּם תִּטָּבְלוּ בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ בְּעוֹד יָמִים לֹא רַבִּים."" אני אישית רואה פה עוד עדות למתיחות סמויה בן קהילת חסידי יוחנן לקהילת חסידי ישו, אך פרק ב מבהיר שאין הכוונה לנוהג שיחליף ההטבלה, אלא ארוע המכונה בנצרות ה"פנטקוסט" - "בְּיוֹם מְלֹאת שִׁבְעַת הַשָּׁבוּעוֹת הָיוּ כֻּלָּם יַחְדָּיו. 2 פִּתְאוֹם הָיָה קוֹל מִן הַשָּׁמַיִם, כְּקוֹל מַשַּׁב רוּחַ עַזָּה, וְהוּא מִלֵּא אֶת כָּל הַבַּיִת אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בּוֹ. 3 אָז הוֹפִיעוּ לְנֶגֶד עֵינֵיהֶם לְשׁוֹנוֹת כְּלַהֲבוֹת אֵשׁ, שֶׁהִתְפַּזְּרוּ וְנָחוּ אַחַת אַחַת עַל כָּל אֶחָד מֵהֶם. 4 וְכֻלָּם נִמְלְאוּ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ וְהֵחֵלּוּ לְדַבֵּר בִּלְשׁוֹנוֹת אֲחֵרוֹת כְּפִי שֶׁנָּתְנָה לָהֶם הָרוּחַ לְדַבֵּר.

אילן: מה זה? כולם נהיו  באחת בלשנים מדופלמים? דוברי לטינית ויוונית רהוטה?

דני: כך נראה, ומענין לציין שהארוע קורה "במלאת שבעת שבועות". יעני?

אילן:  שבועות.

דני: אכן, ובכך הנצרות שוב לוקחת חג יהודי ויוצקת בו תוכן ומשמעות חדשה. את פסח הנצרות הפכה לפסחא/ איסתר, וכעת גם שבועות הופך לפנטהקוסט שפירושו ביוונית "החמישים במספר".

המגמה ברורה – הנצרות מגשימה הנבואות המשיחיות ביהדות, וברגע שהוגשמה התכנים משתנים – תוכן החג שונה, ובהמשך תבוטל הכשרות, המילה, והשבת.

אילן: מרתק, ומאיפה בא הביטוי "השילוש הקדוש"?

דני: או. זה מענין. זה ביטוי כה שגור בנצרות, אבל למעשה הוא מופיע רק בברית החדשה, כמה שידוע לי, רק פעם אחת, בסוף בשורת מתי, כהנחיה של ישו לשליחים: "לכו ועשו לתלמידים את כל הגוים וטבלתם אתם לשם האב והבן ורוח הקדש". ישו מציג את עצמו עם האל ואותה "רוח הקודש" המסתורית כשלשה שווה. והנצרות תתחבט במשך שנים במשמעות הביטוי הזה. כנסים שלמים ייוחדו לנושא. ומי שלא הסכים להגדרה של הועידה הוגדר ככופר. אל תשאל.

אילן: או קי. לא שואל. אבל אני רוצה להבהיר עוד נקודה, קצת יותר ארצית – איפה התרחשה ההטבלה של ישו? מה המסורת הנוצרית לנושא? והאם יש עדויות ארכיאולוגיות לנושא?

דני: סופסוף ארכיאולוגיה!

אילן: אז דבר אחד אנחנו יודעים בודאות לא? שזה התרחש בנהר הירדן.

דני: הטבלתו של ישו, כן. אבל קריאה מדוקדקת בבשורות מלמדת שיוחנן לא בחל גם בהטבלה במעינות, והמקום המסקרן ומרתק אותי ביותר הוא הציון ביוחנן ג 23 –

 גַּם יוֹחָנָן הָיָה מַטְבִּיל בְּעֵינוֹן עַל־יַד שָׁלֵם, שֶׁכֵּן מַיִם רַבִּים הָיוּ שָׁם וְהָאֲנָשִׁים בָּאוּ וְנִטְבְּלוּ.

אילן: למה דוקא זה מרתק אותך?

דני: כי יש מצב שאני אישית טבלתי ורחצתי באותו מעין כמה וכמה פעמים בתור נער צעיר, בלי שכלל הייתי מודע לכך.

אילן: על מה אתה מדבר?

דני: טוב לא יודע אם אי פעם הצגנו למאזינים הביוגרפיה האישית שלנו, אבל אני גדלתי בקיבוץ טירת-צבי בעמק בית שאן, וכנער העובד בפלחה, לא פעם היינו מתרעננים ברחצה בבריכת דגים שנוצרה ממי מעין הנמצא כ1 מדרום לקיבוץ בשם "עין אברהם". הוא מכונה על שם אברהם האבר, חבר המשק שנפל בקרבת המקום ב1948.

אילן: רגע, טירת-צבי הוא קיבוץ דתי לא?

דני: אכן. ותראה איך בסוף נהייתי מומחה לישו. נסתרות דרכי האל.

אילן: אתה בטח גדול הכופרים בעיני מחנכי הקיבוץ, לא?

דני: מה זה? אני כשלון מוחלט. לא עובד אדמה. לא עובד את האל. ובמקום זה לומד ומלמד על מינות. וגם אוכל שרצים מידי פעם. עד היום אני מחכה לברק שיכה בי.

אילן: טוב, מזל שאנחנו מקליטים בממ"ד שבביתך. שחרון האל לא יופיע בדומות איזה ברק או קאסם.

דני: דווקא נגד קסאמים יש לנו השגחה עליונה. ישנה כיפת ברזל בפאתי מודיעין.

אילן: אמן ואמן. אבל רגע, למה אתה חושב ש"עין אברהם האבר"  הוא "עינון ליד שלם"?.

דני:  אז  בצמוד למעין ישנו תל שכנערים בקיבוץ קראנו לו בשמו הערבי "תל רדרא". מה שלא ידעתי אז הוא שהשם הערבי "תל רדרא" פירושו "תל הבוץ", וזה למעשה כינוי שהערבים נתנו למקום בעקבות איזה קרב מול הביזנטים. אבל מסתבר שבעת העתיקה היה לו שם אחר – שלם. "בקעת שלם" מופיעה בספר יהודית. ושלושה מקורות מהתקופה הביזנטית מזהים את "שלם" כאתר מדרום לבית שאן. במפת מידבא מצוין "עינון ליד שלם" מדרום ל"בית שאן", ובכתבי אבסביוס מצוין אף המרחק – "8 מיל מדרום לבית שאן", והמרחק מבית שאן העתיקה לתל רדרא הוא אכן קרוב לכך – 10 ק"מ! עכשיו "עין אברהם" הוא מעין היחידי למרגלות התל, כך שמפתה לחשוב ש"עין אברהם" הוא הוא "עין ליד שלם"!

אילן: מגניב, והקיבוץ לא מינף את האפשרות הזאת? לא הקים אתר הטבלה במקום?

דני: לא ממש. תזכור שזה קיבוץ דתי. ואני לא אשכח אחד הביקורים האחרונים שלי בקיבוץ, כשהבאתי את ההורים לביקור במקום, והתקשקשתי קצת עם חברת משק ותיקה. כשסיפרתי לה שאולי יוחנן המטביל היה מטביל ב"עין אברהם" היא ביטלה את דעתי ואת "האמונות הנוצריות למינהן".

אילן: אבל בקיבוץ אחר כן הרימו את הכפפה, לא?

דני: לחלוטין. קיבוץ כנרת! הקיבוץ שהביא לנו את נעמי שמר השכיל להבין שניתן ליצור אתר נח לטבילת נוצרים בנהר הירדן בסמוך לכינרת, ממש אחרי "סכר דגניה", ועד היום צליינים מגיעים למקום בהמוניהם. יש מתקן נח להחלפת בגדים, מקלחות  וטבילה במי הירדן,  יש אפילו מתקן לנכים בכסאות גלגלים. וכמובן חנות מזכרות ע נ ק י ת.

אילן:  זה נקרא "ירדנית" נכון?

דני: אכן

אילן:  נו, ושם יוחנן באמת פעל? שם הוטבל ישו?

דני: אז זהו, שכנראה שלא. אבל הקיבוץ ומשרד התיירות הבינו שיש ביקוש למקום נח לטקסי הטבלה של הנוצרים, וכך נוצר האתר, כיש מאין.

אילן: אז איפה באמת ישוע הוטבל על ידי יוחנן?

דני: אז כרגיל, מעשה שטן, הברית החדשה לא מוסרת לנו את הקורדינטות של האתרים בהם ישו מחולל ניסים או סתם טובל, אבל היא משאירה לנו רמזים.

אילן: או קי, ואילו רמזים ישנם למקום הטבלת ישו? הירדן הוא כ200 ק"מ כמה שזכור לי.

דני: אכן, אבל לוקס מוסר שכאשר יוחנן מתחיל לפעול "הלך יוחנן בכל ככר הירדן והכריז עת טבילת התשובה לסליחת החטאים" (ג35) ולפי מתי "יצאו אליו ירושלים וכל יהודה וכל ככר הירדן" (ג 5).

אילן: או קי, ואיפה אותה "כיכר הירדן"?

דני: אז פה ה"ברית הישנה" משלימה את החסר. בראשית יג 10 מלמד ש"כיכר הירדן" נמצאת בן סדום לעמורה. אנחנו לא יודעים ממש היכן הן, אבל יש דיעה שסדום ועמורה נמצאות בצפון ים המלח, כי בבראשית יג לוט צופה ורואה את סדום ועמורה כאשר הוא בין עי לבית אל. זאת אומר שסדום ועמורה צריכות להיות היכן שהוא ממזרח ליריחו.

אילן: מעניין, כי לפי בראשית י"ח, אברהם היה בחברון, ובפרק הבא הוא ראה את חורבן סדום. כלומר סדום נמצאת בקו ראיה מחברון. כלומר דרום ים המלח, ולא צפונו. מישהו מצא עדויות לאותם סדום ועמורה?

דני: טרם, אבל ישנה משלחת אמריקאית שחופרת כבר כמה שנים באתר הנקרא "תל אל חמאם", שנמצא ממזרח לירדן מול יריחו, והם סבורים שיום אחד ימצאו שם עדויות לסדום ועמורה.

אילן: ומדבריך אני מבין שעד היום הם לא ממש מצאו משהו.

דני: הם חשפו עדויות לישוב מהברונזה התיכונה. אבל ללא שכבת חורבן יוצאת דופן המבטאת חרון האל. עכשיו יוחנן מוסר עוד פרט חשוב על אתר ההטבלה, שרק לפני כמה שנים הבנתי כמה הוא חשוב.

אילן: או קי, מהו?

דני: בשורת יוחנן מוסרת: " כָּל זֶה קָרָה בְּבֵית עַנְיָה מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן, בַּמָּקוֹם שֶׁהָיָה יוֹחָנָן מַטְבִּיל".

אילן: נו יופי. זה ממש ציון שם של מקום! אז אנחנו יודעים איפה זה ממקורות אחרים? יוספוס? המשנה?

דני:  אז זהו שלא בדיוק. הביטוי "בית עניה מעבר לירדן" לא מוכר מאף מקור היסטורי אחר, אבל "בית עניה" מזכיר צלילית משהו את "בית עברה" או "בית ברה" המוזכרים בספר יהושוע וספר שופטים, והכוונה למקום מעבר את הירדן בקרבת יריחו, ואכן אבות כנסיה קדומים כגון אבסביוס ואוריגנס סברו שהכוונה אכן לנקודה ממזרח ליריחו, מה שגם מתאים למיקום של הביטוי המופיע במתי ולוקס "כיכר הירדן".

אבל אני סבור שדוקא הביטוי "בית עניה מעבר לירדן" חשוב, ורק לפני כמה שנים ביקרתי בצד הירדני של הירדן מול יריחו והבנתי למה.

אילן: למה?

דני: כי בגדה המערבית של הירדן ליד יריחו זה באמת שממה. אבל ב2015 היה לי סיור לימודי מרתק בירדן, ובן השאר סיירנו בגדה המזרחית של הירדן מול יריחו, ונוכחתי לדעת שבצד המזרחי של הגדה יש הרבה נביעות קטנות, והמסלע הוא חוואר הלשון, אדמה פריכה שניתן בקלות יחסית לחצוב לתוכו מערות, ואכן יש בשטח מלא מערות חצובות. רובן אולי מתקופה מאוחרת, אבל אני ראיתי בעיני רוחי איך יוחנן פורש מאנשי מגילות ים המלח, מחפש מקום מינימלי למגורים לצד הירדן, ומעדיף את הצד המזרחי הן בשל המסלע הפריך והמצוקי, והן בשל הצמחיה העבותה שנוצרה מנביעות קטנות, שמייצרת גם צל.

אילן:  אז אנחנו יודעים איפה נקודת ההטבלה המדויקת?

דני: לא בדיוק, אבל יש מסורת נוצרית כבר מהמאה הרביעית המזהה את אתר ההטבלה עצמו בנקודה מסוימת ממזרח ליריחו. הוא מכונה בערבית "אל מעטס", שפירושו "ההטבלה", או "קאסר אל יהוד".

אילן:  מצודת היהודים?

דני: זה גם מה שאני חשבתי הרבה שנים, אבל בסיור עם מומחה אזורי מקיבוץ עין-גדי, אלי רז, הוא טען שהמילה "קאסר" פירושה לא "מצודה" אלא "מקום מעבר", משמע זה מקום מעבר היהודים, ואכן אתר ההטבלה יכול להיות גם מקום מעבר בני ישראל את הירדן, בן הר נבו לקרב הראשון שלהם בכדי לרשת את הארץ – על יריחו. והנצרות כמובן מקבילה בן שני הארועים: בשני המקרים האתר מוביל לכניסה , או לארץ מובטחת בגרסת הברית הישנה, או לישועה ומלכות שמים בגרסת הברית החדשה.

אילן: שתי ציפורים במכה אחת.

דני: אכן, וכבר בראשית המאה הרביעית ישנו תיעוד של צליינים שהכירו את נקודת ההטבלה. צליינית בשם אגריה אף מתארת צלב גדול שהיה קבוע במעין אי באמצע הנהר לציין את נקודת ההטבלה המדויקת, עם גרמי מדרגות היורדים אליו משני הצדדים.

אילן: נו? ומצאו עדות לכך.

דני: לצערי לא, וסביר ששטפונות החורף הם האחראים לכך, אבל כן נמצאו מערות התבודדויות רבות, ומבנים כנסייתיים מהתקופה הביזנטית שאגריה מזכירה. אין ספק שהצד המזרחי / הירדני היה פעיל מאד בתקופה הביזנטית כאתר צליינות, ובשנות ה90 הירדנים השקיעו הרבה בחשיפה ופיתוח האתר, ושכנעו כנסיות רבות לבנות מבנים באזור כדי להביא יותר צליינים לירדן. למעשה בממלכת ירדן רק שלושה אתרי צליינות מובהקים

אילן: מה הם?

דני: הר נבו, מכוור, בא הוצא יוחנן המטביל להורג, ואתר ההטבלה. לעומת ישראל זה בטל בשישים. פה יש כחמישים. אפילו אם לא נספור את בית לחם ו"באר יעקב" ליד שכם.

אילן:  יש אתר קודש נוצרי ליד שכם?

דני: כן, עוד נגיע לזה. בכל אופן לירדנים אין הרבה אתרים להציע לצליינים, ולכן הם השקיעו הרבה באתר ההטבלה, אלא מאי? ישראל גם פיתחה את הגישה לירדן באתר ההטבלה, ולאחרונה גם נעשה שם פרויקט יקר מאד של פינוי המוקשים.

אילן: טוב, אבל בטח רוב הצליינים הולכים לצד הירדני, המפותח יותר.

דני: תתפלא, אבל ממש להיפך. תמיד כשאני עם תיירים באתר ההטבלה הצד הישראלי הומה אדם, בעוד הצד הירדני או שומם או עם תיירים ספורים.

אילן: איך אתה מסביר את זה?

דני: הירדנים שכחו שאתר קודש צריך להיות נגיש, גם כלכלית. הכניסה לשם, נכון ל2017, היתה 12 דינר, כ60 שח. בצד הישראלי – הכניסה חינם.

אילן:  או קי, ואם אני זוכר נכון יש גם פעם בשנה טקס מאד גדול באתר?

דני: נכון, טקס ה"אפיפאני" שמשמעותו "התגלות האל" נערך מידי שנה ב18 בינואר ע"י הכנסיות המזרחיות, וזה בהחלט ארוע שווה צפיה. יש תזמורת חלילים מבית ג'אלה שמובילה את התהלוכה עד לגדת הירדן מצד מערב, ובראשה הפטריארך היווני-אורתוקסי, ובשיא הטקס הוא מזה מים על המאמינים, ואלפי יונים משוחררות.

אילן: רגע, אפילו הכנסיה היוונית-אורתודוקסית מעדיפה לערוך הטקס בצד הישראלי?

דני: אכן, גם אותי זה הפתיע, אבל היות והפטריארך גר בירושלים, גם כשכל האזור היה בשליטה ירדנית הכנסיה העדיפה לעשות הטקס בצד המערבי, בטענה שהנקודה החשובה היא נקודת ההטבלה, בירדן עצמו, ואליו ניתן לגשת הן מהגדה המזרחית, והן מהגדה המערבית.

אילן: וכל זה בנסיון לשחזר או לדמות את המקום והיום בשנה בו נטבל ישו, כן?

דני: אכן

אילן:  מרתק. וכל אחד יכול לצפות בטקס?

דני: כן. אני בעבר הייתי מדריך קבוצות ישראלים לאתר ביום החג הזה, ויחד איתי היו באים קבוצות של "מכון אבשלום" "יד בן צבי" ואפילו חוגי צילום. זה כמעט הרגיש כאילו שעל כל צליין יש תייר ישראלי המתעד את המחזה האנתרופולוגי המרתק הזה באמצע השממה.

אילן:  אז בוא נציע דרך ההסכת גם  סיור לאתר ההטבלה לשנה הבאה?

דני: אפשרי בהחלט. יאללה, שים מודעה בדף הפייסבוק של ההסכת!

אילן:  אני בעד, צריך להתפרנס ככל הכול.

דני: אוי פרנסה. אותו צורך בלתי נגמר לממן גידול ילדנו.

אילן: אכן, אז בואו נזכיר למאזיננו שניתן לסייע למימון ההסכת הזה בקניית "קפה דיגיטלי", או יותר פשוט – להזמין את דני להדריך אתכם, או את אורחיכם מחו"ל.

דני: וכמובן שניתן להזמין גם את ד"ר אבקסיס להרצאה מרתקת על תקופת המקרא, כמו גם לרכוש באופן ישיר אחד משני הספרים שכתב.

אילן: ועד כאן פרסומות. על מה נדבר שבוע הבא צדיק?

דני: על פיתויים שטניים כמובן.

אילן: פיתויים שטניים? מה הולכים לדבר על ריקודים ארוטיים על עמוד בבר אפל בניו-יורק?

דני: לא בדיוק, אבל אם זה האסוציאציה שלך לביטוי "פיתויים שטניים" לך על זה.

Accessibility