Skip to content

למה שבקתני? – פרק 13: קריאה

Become a Patron!

האזנה

אילן: שלום דני דה דיגר. דני הצדיק. דני החסוד. דני בעל נשמה של ברבור. מה שלומך?

דני: שלום לאילן דה טיצ'ר! אני בסדר גמור. מה איתך?

אילן: מצוין. כיף להיפגש אחרי זמן כה רב.

דני: אם אתה אומר... שאתחיל לדאוג שלא תתקרב אלי יותר מידי?..

אילן: זה לא אלייך, זה למיקרופון.. הוא פשוט חייב לשמוע את שנינו..  בכל אופן, בהקלטה הקודמת דיברנו על ישו השב לנצרת לאחר ההטבלה, והכריז בבית הכנסת (אחרי שקרא את ההפטרה) שהוא הוא המשיח. הצהרה נפלה על אזניים ערלות, ובעקבותיה הוא איתגר את כח הכבידה לפי מסורת מקומית, ועבר לכפר נחום.

דני: אמת ויציב ושריר וקיים.

אילן: אבל מסתבר שאם נמשיך את הקו הזה, הקו שלוקס מציג, אנחנו בעצם מחמיצים  סיפור עסיסי, גם אם אינו כוללת צעירה המתערטלת תוך כדי ריקוד מצעיפיה..

דני: אני רואה שנסיבות הוצאת יוחנן המטביל להורג עדיין מדירות שינה מעינך..

אילן: מה זה מדיר שינה? כל לילה לפני השינה אני סופר יחד עם סלומה את הצעיפים שהיא מסירה.. אבל אני מדבר על סיפור עסיסי, שלא לומר ארומתי, המופיע באופן בלעדי בגרסת יוחנן - ישו הופך מים ליין במהלך חתונה...

דני: בהחלט, יוחנן כמו שרק יוחנן יודע לכתוב, אוהב להציג את הביוגרפיה של ישו בצורה שונה יחסית מכל שאר הביוגרפיות, והוא מציג לא מעט סיפורים שלא מופיעים בביוגרפיות / הבשורות האחרות.

והנס הראשון שיוחנן מספר לנו על ישו (באופן בלעדי!), הוא השתתפות ישו בחתונה בישוב המכנה "קנה בגליל", ובמהלכו, מעשה נסים כשפים ומשיחים, הוא הופך מים ליין!

אילן: אז שאלה ראשונה שמיד צצה לראש היא איתור המקום. ליד נצרת יש כבר בשם "כפר כנא". אבל מצאתי שהשם נכתב בארבע צורות שונות. בקו"ף וכ"ף, ובאל"ף או ה"א בסוף. כל צירוף אפשרי שמשאיר רק את הנו"ן במקומה. מהו הכתיב הנכון?

דני: לא ממש יודעים. הרי מדובר בתיעתוק לעברית מודרנית של שם מקום ערבי, המשמר שם מקום עתיק בעברית  ארמית, ושם המקום בברית החדשה מופיעה בכלל ב-יוונית... קאפא, אלפא, נו, אלפא.. ואגב שם המקום המלא בגרסת יוחנן הוא "KANA THS GALILAIAS", קרי – "קנה בגליל".

אילן: ואיפה מזהים את אותה

דני: ובכן המועמד המוביל הוא ישוב ערבי הנמצא ב10 ק"מ מצפון נצרת בשם "כפר קנה", מהלך 3 שעות הליכה, שעתיים על חמור מהיר..

אילן: נו ויש ממצאים ארכיאולוגים מהמאה הראשונה לספירה? משהו שיכול לחזק את הסיפור?

דני: או.. יש שם סיפור מאד מענין, אבל כדי להבין אותו, צריך לקרא את כל הסיפור קודם.. שכבודו יקריא?

אילן: בכבוד מתחילת פרק ב ביוחנן?

דני: כן, וחשוב להתעכב על כל הפרטים.. תתחיל..

אילן: או קי.. הנני מוכן ומזומן לקיים מצות קריאת יוחנן פרק ב -   וּבַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי הָיְתָה חֲתֻנָּה..

דני: עצור!.

אילן: מה קרה?

דני: לא מוזר? למה יום ביום השלישי?

אילן: טוב, זה ברור.. "פעמיים כי טוב".. במגזר שואפים תמיד להתחתן ביום שלישי..

דני: אז אולי לנו זה ברור, אבל לנוצרים ממש לא!. לקח לי זמן להבין את זה.. ועוד לא היה לי תייר נוצרי שידע שיום שלישי הוא יום פופולארי לחתונות אצל היהודים.. הנה עדות שהמסורת היא לפחות בת 2000 שנה..

אילן: יפה. שאמשיך?

דני: ימשיך כבודו..

אילן:  וּבַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי הָיְתָה חֲתֻנָּה.. בְּקָנָה אֲשֶׁר בַּגָּלִיל

דני: עצור!

אילן: מה הפעם?

דני:  "קנה אשר בגליל". כמה קנות קיימות בגליל?

אילן: אז דיברנו על "כפר קנה" שהוא גם לא רחוק מנצרת. יש עוד מועמדים?

דני: מסתבר שכן, ויותר מאחד. בחלק הצפוני של בקעת בית נטופה למשל, לא רחוק מתל יודפת, אתר בשם "חורבת קנה", ובו התגלו שרידי בית כנסת עתיק, ונוכחות בתקופה הצלבנית. ובימי הצלבנים לפחות הצליינים תיעדו שקנה נמצאת מצפון לציפורי. חורבת קנה אכן נמצאת מצפון לציפורי, בעוד כפר קנה נמצא ממזרח לה!. מנגד המחקר שם דל ביותר. היה  חוקר אמריקאי בשם אדוארד דגלס שאיתר במקום קומפלקס של ארבע מערות, וניסה לטעון שהן קשורות לפולחן עתיק לזכר הנס של ישו, אבל אני לפחות לא השתכנעתי..

אילן: וולא, ואם כבר מדברים על ישובים נוספים בשם "כנה" יש גם כנה בדרום לבנון, לא?

דני:  אכן, והנוצרים בלבנון מקדשים אותה כ"קנה אל ג'ליל", יעני – קנה בגליל" כשפי שאומר הטקסט ביוחנן, אלא מאי?

אילן: אלא מאי?

דני:  זה לא בדיוק הגליל..  ואני חושד שהמסורת הזו טופחה ע"י הנוצרים בלבנון כאלטרנטיבה לקנות האחרות, כיון שהן רחוקות מאד.

אילן: אגב, זו לא אותה קאנה שהתפרסמה מפגיעה קשה של צה"ל במהלך מבצע "ענבי זעם"?

דני: אכן כן, זו אותה קאנה, שאגב גם נפגעה במהלך מלחמת לבנון השניה.. והיות ובשני המקרים מדובר בתגובה צהלית למארב וירי מתוך הכפר, מקרה קלאסי של שימוש ציני של החיזבאללה באוכלוסיה המקומית, חלקה נוצרית, כמגן אנושי, כדי שאחרי ירי התגובה שלנו יזמינו תקשורת עולמית להראות פגיעת צהל באוכלוסיה מקומית.

אילן: נו הצליח להם..

דני: טוב לא בדיוק. לפחות תחקיר הארוע ב"ענבי זעם" הראה שרוב תמונות ההרוגים היו מבוימות, והצלמים אף פוטרו ותמונותיהם הוסרו מארכיון רויטרס.

אילן: או קי, אבל בא נחזור לסיפור שלנו.

דני: בכבוד, ימשיך כבודו -

אילן: וּבַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי הָיְתָה חֲתֻנָּה.. בְּקָנָה אֲשֶׁר בַּגָּלִיל וְשָׁם אֵם יֵשׁוּעַ׃

דני: שוב עצור!.

אילן: מה הפעם?

דני: למה האמא שם?

אילן: לא יודע. למה באמת?

דני:  אני רואה פה רמז לאוכלוסיה המקומית של הגליל כאוכלוסיה דלה וכפרית, שרבים בה קשרי המשפחה בן אנשי הכפרים השונים. קצת כמו המבנה החמולתי של הערבים בגליל היום.

אילן:  או החרדים..

דני: לחלוטין.. ימשיך כבודו?

אילן: נסיון רביעי..  וּבַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי הָיְתָה חֲתֻנָּה.. בְּקָנָה אֲשֶׁר בַּגָּלִיל וְשָׁם אֵם יֵשׁוּעַ׃ וְיֵשׁוּעַ וְתַלְמִידָיו גַּם-הֵם הָיוּ מִן-הַקְּרוּאִים אֶל-הַחֲתֻנָּה׃ רגע, הפעם אני עוצר – "ישוע ותלמידיו"?? היו לישו תלמידים בנצרת? זה לא סותר קצת את המסופר בלוקס, שהוא גורש בבושת פנים ככלב מצורע ללא חבר, ידיד ורע?

דני: אכן, וזה עוד רמז לכך שגרסת יוחנן מאוחרת ופחות אמינה. יוחנן באופן כללי פחות הגיוני ברצף הארועים. אנחנו עוד נראה את זה כשנדבר על כפר נחום. מבחינות יוחנן ישו כמעט לא היה בכפר נחום.

אילן: או קי. נמשיך -

3 וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כָּלָה הַיָּיִן וַתֹּאמֶר אֵם יֵשׁוּעַ אֵלָיו אֵין לָהֶם יָיִן׃ 4 וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ יֵשׁוּעַ מַה-לִּי וָלָךְ אִשָּׁה עִתִּי עֲדַיִן לֹא-בָאָה׃ 5 וַתֹּאמֶר אִמּוֹ אֶל-הַמְשָׁרֲתִים כָּל-אֲשֶׁר יֹאמַר לָכֶם תַּעֲשׂוּ. (יוחנן ב' 1 – 5).

קצת מפתיע הטקסט הזה לא? בעיירה כפרית נגמר יין? הרי הגליל הוא אחד האזורים הטובים ביותר בשביל יין..וכשאמו של ישו פונה אליו הוא עונה לה בגסות? ויש משרתים בכל הסיפור הזה??? מה קורה פה???

דני: בדיוק, והפרטים הקטנים הללו לדעתי מורידים מהאמינות של יוחנן. מצד שני, אני מודה, ההמשך הוא תאור מאד נכון של הקפדת היהודים על טהרה בימי בית שני. אני אקריא:

וְשָׁם שִׁשָּׁה כַדֵּי-אֶבֶן עֲרוּכִים כְּמִשְׁפַּט הַיְּהוּדִים לְטָהֳרָתָם שְׁתַּיִם אוֹ-שָׁלשׁ בַּתִּים יָכִיל כָּל-אֶחָד (יוחנן ב' 6).

כלי אבן, אילן, אתה בטח זוכר, היו תופעה ארכיאולוגית יחודית של שלהי ימי בית שני, בעיקר באזור ירושלים, שבו יוצרו כלי אבן, בעיקר בשני גדלים, או מעין כוס בירה גדולה, או כגודל כד ענק, מה שמכונה במחקר "קלל", ולפי המשנה כל זה נעשה מתוך הקפדה יתרה, על גבול האובססיה, לטהרה.

אילן: וכל זה, אם אני זוכר נכון, מתוך אמונה כי כלי אבן לעולם לא נטמאים.

דני: בדיוק. והתאור של יוחנן הוא של כדים גדולים, המכילים 2-3 "בת", בתרגום לעברית, "מטרטס" במקור היווני. "מטרטס" היה יחידה נפח של כד אמפורה יווני טיפוסי, קרוב ל40 ליטר, זאת אומרת שכל כד אבן הכיל נפח של 80-120 ליטר.

אילן: אז זה צריך להיות כלי אבן מאד גדול!.

דני:  בדיוק, ובשנות ה70 התגלו כמה דוגמאות לכלי אבן בדיוק בגודל הזה, בחפירות באזור הרובע היהודי. וזה התגלה יחד עם ריכוז גבוה של מקואות, במבנים גדולים ומאד מעוטרים. לדעתי רוב הרובע היהודי יושב מעל "שכונת הכהנים" של ימי בית שני, שחיו ברווחה, אך הקפידו על טהרה. ובעצם יוחנן הוא התיעוד היחידי של כלי האבן הגדולים הללו בתקופה שבה אכן השתמשו בהם!

אילן: למה? המשנה היא לא מקור מוסמך גם כן?

דני: המשנה היא לא מהמאה הראשונה לספירה. היא העלאת זכרונות של ימי בית המקדש ע"י היהודים ששרדו את הכיבוש והחורבן הרומי שהביא גם לחורבן בית המקדש!. היא מכילה זכרונות של המאה הראשונה לסה"נ, אבל היא נערכה במאה השניה לספירה, וכנראה נחתמה רק בתחילת המאה השלישית לסה"נ!

אילן: או קי, ומיוחנן אנחנו גם למדים שלא רק בירושלים, גם בגליל נושא הטהרה העסיק את האוכלוסיה היהודית.

דני: בהחלט, וממש לפני שנים ספורות התגלה לא רחוק מקנה בית יוצר לכלי אבן בטהרה!.

בוא נמשיך: וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם יֵשׁוּעַ מַלְאוּ הַכַּדִּים מָיִם וַיְמַלְאוּם עַד-לְמָעְלָה׃ 8 וַיֹּאמֶר שַׁאֲבוּ-נָא וְהָבִיאוּ אֶל-רַב הַמְּסִבָּה וַיָּבִיאוּ (יוחנן ב' 7 - 8).

אילן: משעשע.. אז בימי ישו למפיק ארועים קראו "רב"??

דני:  טוב, אתה משתמש בתרגום המליצי והארכאי משהו של דליטש, משנת 1624 לסה"נ.. חשוב לקרא בשפת המקור – יוונית.

אילן: או קי, אז מה התואר של מפיק הארוע בטקסט המקורי?

דני:  "ארכי-טריקלינוס".

אילן:  ראש הטרקלין!. יפה. ו"טרקלין", אני זוכר מהלימודים, בה מהביטוי היווני "טרי-קליני", החלל בעל שלוש הספות, בו אדוני הבית היו עורכים משתה.

דני: בדיוק. ואני ממשיך להקריא - וַיִּטְעַם רֹאשׁ הַמְּסִבָּה אֶת-הַמַּיִם אֲשֶׁר נֶהֶפְכוּ לְיַיִן וְלֹא יָדַע מֵאַיִן הוּא (וְהַמְשָׁרֲתִים אֲשֶׁר־שָׁאֲבוּ אֶת־הַמַּיִם יָדָעוּ ): וַיִּקְרָא רֹאשׁ-הַמְּסִבָּה אֶל-הֶחָתָן׃ 10 וַיֹּאמֶר אֵלָיו כָּל-אִישׁ יִתֵּן בָּרִאשׁוֹנָה אֶת-הַיַּיִן הַטּוֹב וְאַחֲרֵי שְׁתוֹתָם לִרְוָיָה יִתֵּן לָהֶם אֶת-הַגָּרוּעַ וְאַתָּה - צָפַנְתָּ הַיַּיִן הַטּוֹב עַד-עָתָּה?

אילן: יעני מפיק הארוע יצא טמבל, והוא מנסה לגלגל האחריות לחתן..

דני: כן ואני מדמיין את ישו דופק חיוך בצד.. כי זה הכול בגללו..

אילן: שובב.

דני: אבל אילן, שים לב, יש פה עוד נספח העולה מהסיפור, ואני זורק פה טיזר.

אילן: גריין.

דני: מה? מו זו המילה הזו?

אילן: גריין זו המילה העברית לטיזר. מלשון גירוי.

דני: וואלה. מילה שאתה הצעת לאקדמיה? מתחבר לעולם הדימוים החביב עלייך.. J.  בכל אופן, אני זורק פה "גריין" לנושא שנעסוק בו סביב אתר בשם "הר האושר", שלדעתי הוא שם לא מוצלח. יותר נכון היה לקרוא לאתר הזה "הר הדרשה".

אילן: "הדרשה על ההר".

דני: בדיוק, ואחד המוטיבים המרכזיים של ישו הוא התיחסות לעבדים, לפשוטים, לנדכאים, למיוסרים - אַשְׁרֵי עֲנִיֵּי הָרוּחַ כִּי לָהֶם מַלְכוּת הַשָׁמָיִם. אותם משרתים, אותם ענווים, אותם עניי הארץ, הם ולא ראש המסיבה הנכבד והרם – הם מבינים כבר את מה שהוא לא הבין.

אילן: הם הבינו שיש בבחור הנצרתי הזה משהו.

דני: כן.

אילן: מזכיר לי מסעדות בשרים כלשהן עם עסקאות של אכול כפי יכולתך. משדלים אותך לאכול כל מיני שטויות, ואז לא נשאר מקום לבשר, שעליו שילמת במטיב כספך.

דני: משהו כזה.

אילן: אתה יודע זה מזכיר לי

דני: את משה? את אליהו או את אלישע?

אילן: קצת את משה עם המן הושלו, אבל יותר את אליהו ובעיקר את אלישע.

דני: יאללה, דבר.

אילן: על אליהו סופר שהוא דאג שכד הקמח לא תכלה וצפחת השמן לא תחסר, וזה קצת מזכיר את מה שקרה פה. אבל זה מזכיר יותר את אלישע.

דני: מה סופר על אלישע?

אילן: שים לב: וְאִשָּׁה אַחַת מִנְּשֵׁי בְנֵי-הַנְּבִיאִים צָעֲקָה אֶל-אֱלִישָׁע לֵאמֹר, עַבְדְּךָ אִישִׁי מֵת, וְאַתָּה יָדַעְתָּ, כִּי עַבְדְּךָ הָיָה יָרֵא אֶת-יְהוָה; וְהַנֹּשֶׁה--בָּא לָקַחַת אֶת-שְׁנֵי יְלָדַי לוֹ, לַעֲבָדִים

דני: רגע! זה היה ההפטרה שלי!. אני עוד זוכר את הניגון.. אני חושב..

אילן: נו.. לך על זה..

דני:  וְאִשָּׁה אַחַת מִנְּשֵׁי בְנֵי-הַנְּבִיאִים צָעֲקָה אֶל-אֱלִישָׁע לֵאמֹר, עַבְדְּךָ אִישִׁי מֵת, וְאַתָּה יָדַעְתָּ, כִּי עַבְדְּךָ הָיָה יָרֵא אֶת-יְהוָה;

אילן: עולם החזנות איבד כשרון גדול..

דני: ידידי. אני רואיינתי על ידי מנהל מקהלת פרחי לונדון בגיל 12!.. "או הו. או מה טובו. אוהלייך יעקב.. משכונתייך.. ישראל.. משכונתייך.. ישראל.. ואני ואני ברוב חסדך.. אבוא ביתך.. אשתחווה אל היכל קדשך.. ביראתך.."

אילן: מה זה?  זה לא כשרון, זה עילוי!

דני:  תראה איך פספסתי תהילת עולם.. במקום זה אני מקליט במרתף דיונים פסודו אינטלקטאולים על ישו והנצרות.. לא יודע אם מישהו בכלל מאזין לזה.. הלו.. יש שם מישהו?

אילן: יש יש.. תסמוך על מונה ההשמעות שיש לנו כמה אלפי מאזינים..

דני: אבל תחשוב לו הייתי חזן..

אילן: טוב בא נחזור לאלישע?

דני: נו באמת תבאר לי את ההפטרה שלי..

אילן: אני מקריא -  ב וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ אֱלִישָׁע, מָה אֶעֱשֶׂה-לָּךְ, הַגִּידִי לִי, מַה-יֶּשׁ-לכי (לָךְ) בַּבָּיִת; וַתֹּאמֶר, אֵין לְשִׁפְחָתְךָ כֹל בַּבַּיִת, כִּי, אִם-אָסוּךְ שָׁמֶן.  ג וַיֹּאמֶר, לְכִי שַׁאֲלִי-לָךְ כֵּלִים מִן-הַחוּץ, מֵאֵת, כָּל-שכנכי (שְׁכֵנָיִךְ)--כֵּלִים רֵקִים, אַל-תַּמְעִיטִי.  ד וּבָאת, וְסָגַרְתְּ הַדֶּלֶת בַּעֲדֵךְ וּבְעַד-בָּנַיִךְ, וְיָצַקְתְּ, עַל כָּל-הַכֵּלִים הָאֵלֶּה.., וַתִּסְגֹּר הַדֶּלֶת, בַּעֲדָהּ וּבְעַד בָּנֶיהָ; הֵם מַגִּישִׁים אֵלֶיהָ, וְהִיא  (מוֹצָקֶת).  ו וַיְהִי כִּמְלֹאת הַכֵּלִים, וַתֹּאמֶר אֶל-בְּנָהּ הַגִּישָׁה אֵלַי עוֹד כֶּלִי, וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ, אֵין עוֹד כֶּלִי; וַיַּעֲמֹד, הַשָּׁמֶן (מלכים ב' ד' 1 – 6).

אז בריאת אוכל לא מוגבלת לאל ולישו.. גם אלישע טומן ידו בצלחת. תרתי משמע, והשמן המעט של האלמנה ממלא את כל כליה.. וזה מזכיר לי עוד משהו. את הנס הריבוי של הלחם והדגים.

דני: הויס.. אתה רץ קדימה.. עוד לא הגענו לשם..

אילן: עפר לפי. יד לפה רגל לאוזן - כמו שאמרו הגשש.

דני: מעניין. בוא נסיים את קריאת הארוע הניסי בקנה? –

אילן: בבקשה - זֹאת רֵאשִׁית הָאֹתוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה יֵשׁוּעַ בְּקָנָה אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ הַגָּלִיל וַיְגַל אֶת-כְּבוֹדוֹ וַיַּאֲמִינוּ בוֹ תַּלְמִידָיו. זאת אומרת, שמבחינת יוחנן פה התחילו הניסים של ישו!

דני: בדיוק, פה ולא בכפר נחום.. משום מה ליוחנן חשוב להציג סיפור שכבר באזור נצרת ישו מחולל ניסים..

אילן: וואלה. ואיך נגמר הסיפור?

דני: לאחר הנס בכפר קנה יוחנן יישר קו עם הבשורות האחרות: וַיְהִי אַחֲֵרי-כֵן וַיֵּרֶד אֶל-כְּפַר-נַחוּם הוּא וְאִמּוֹ וְאֶחָיו וְתַלְמִידָיו..שים לב אילן. בעוד לוקס ייחס את העקירה לכפר נחום לדחייה של אנשי נצרת את ישו, הרי לפי יוחנן ישו חולל נס בקנה (שהיא שלוחה של נצרת כאמור). ולאחר מכן, ללא כל קשר הם ירדו לכפר נחום.

אילן: יש םה בעצם שתיקה רועמת על הסיבה בעטייה ישו ברח לכפר נחום.

דני: בדיוק.

אילן: מה? זו פדיחה לספר שבעצם פיטרו אותו?

דני: לא יודע. אתה צריך לזכור, שהבשורות מביאות לעיתים מסורות שונות, ויוחנן, בן השאר מנסה לגמד את האופוזיציה נגדו בגליל. אין לו מסנגדים בנצרת, ואין לו מסנגדים בכפר נחום.. נגיע לזה..

אילן: אוקי, אגב יש התיחסות שהיא לארועי כנה באחת מהבשורות חיצוניות?

דני: לא שידוע לי.

אילן: או קי, אז זממנו תם, אבל אני רוצה לשתף את המאזינים ואותך באנקדוטה קטנה.

דני: יאללה.

אילן: בזמנו הייתי מנהלן של חפירות בתל עזקה, ליד מושב זכריה, ואחת המשימות שלי היתה לארגן מיכלית מים למילוי מיכלי המים בחפירה. לבסוף הספק שנבחר היה ערבי מכפר כנא.

דני: מוסלמי?

אילן: כן. בכל אופן, הוא היה יוצא מכפר כנא בבוקר, עם מיכלים ריקים. ליד שוהם או מודיעין הוא היה ממלא אותם, ומגיע משם לעזקה, וממלא את המיכלים שלנו. עכשיו המשלחת היתה משלחת משותפת של אוניברסיטת תל אביב ואוניברסיטת היידלברג.

דני: ותן לי לנחש – המשלחת הגרמנית היתה מרקע נוצרי..

אילן: בדיוק. בכל אופן, קצת ייפיתי את המציאות ואמרתי להם שהמים במיכלים מגיעים מכפר כנא. היית צריך לראות את ההרגשות שלהם מהמים. הם שטפו ידיים בחרדת קודש.

דני: אבל לא הצלחת להפוך להם המים ליין?

אילן: במקרה שלהם הנס היה אפקטיבי רק אם המים היום הופכים לווינשטפן בלונד או משהו כזה..

דני: יפה. אז סיימנו להיום?

אילן: נראה לי, ומה יהיה הפרק הבא?

דני: ההיג'רה, גרסת ישו – המעבר מנצרת לכפר נחום..

אילן: ביסמיללה אל רחמן אל רחים..

דני: ישתבח שמו

אילן: וגם בנו ורוח הקודש.

דני: אמן.

אילן: אז רק תזכורת קצרה לכם המאזינים – תרגישו חופשי לפרגן לנו בתמיכה צנועה באתר פטראון, או לפחות בקפה דיגיטלי בקו-פי. וכמובן אם אתם נזקקים למדריך לטובת אורחים מחו"ל, דני דה דיגר לא רק מדריך מרתק, אלא גם מספק תחבורה ברכב תיירות מפנק ויוקרתי.

דני: ואם אתם נזקקים למרצה מחונן בתחומי המקרא, לידי יושב עילוי בתחום.

אילן: להתראות צדיק

דני: להתראות רבנו!

נגישות