Skip to content

למה שבקתני? – פרק 20: קריאה

האזנה

דני: שלום איש המערות מה שלומך?

אילן: שלום דני דה דיגר. אני בטוב. תקופה עמוסה ורווית פעילות.

דני: למרות הקורונה?

אילן: בזכות הקורונה. פתאום יש זמן לחשוב, לסדר את הראש, להבין מה חשוב ומה פחות. ובעיקר היה זמן לעצור את הכל ולתכנן את העתיד, שלא תוך כדי תנועה, אלא בצורה רגועה ומסודרת. אתה בעצמך יכול להעיד.

דני: האמת – אתה מה זה צודק! אני כבר יצרתי לעצמי תוכנית לעתיד ועד לפנסיה, אבל רק עכשיו, בקורונה, אני מצליח לממש אותה!

אילן: למה אתה מתכוון?

דני: אני כבר הרבה זמן רוצה לסדר את האתר אינטרנט שלי, לעצב אותו מחדש, ורק "בזכות" במרכאות הקורונה, אני לא מתעסק בהדרכה שוטפת, ופנוי לעבוד, מול חברה מצוינת, אני חייב להגיד, על עיצוב כמו גם קידום האתר.. מה שנקרא SEO.. עולמות שלמים אילן נפתחו בפני בחודשים האחרונים.. זו תורה שלמה, מורכבת, ודורשת הרבה עבודה.. ואמונה..

אילן: אמונה זה טוב, אז בא נחזור לדבר על אמונה מהסוג הנוצרי.. אז על מה נדבר הפעם?

דני: אז בשיחה הקודמת דיברנו על נס החזירים ועל "עיר"  בסיפור, ללא ציון שמה. ואני חשבתי להמשיך עם הקו הזה, ולדבר על עיר שפעם שכנה על הגדה הצפונית של הכינרת, אתר מאד מענין, מלא שאלות, שגם "חולף מתחת למכ"ם" של רוב הטיילים הישראלים, וחבל.

אילן: טבריה?

דני: טוווווב.  אכן, זו עיר די מפוספסת לתיירות.. אבל אני מדבר על הגדה הצפונית של הכינרת, לא המערבית..

אילן: אכן, אבל לא יכולתי להתאפק.. טבריה אכן צריכה ניעור רציני.. והאמת שאני יודע כבר על איזה אתר מדובר, מהשיחה המקדימה ביננו. ואני חייב להודות, שעד שלא התחלנו לעבוד על הפרק הזה, האתר הזה היה עבורי כמו מסלול מאדים סביב השמש. אני יודע שהוא קיים, אבל אין לי מה לעשות עם זה..

דני: אז הנה, יש לך הרבה מה לעשות ולדעת וללמוד על האתר.

אילן: שהוא?

דני: בית ציידא.

אילן: "בית הצייד"

דני: לא בדיוק. אמרתי – האתר מלא שאלות, ואפילו משמעות שמו לא כל כך מובנת מאליה.

אילן: או קי, אז בא מקום אותנו על המפה.

דני: אילן, הרגע אמרתי שהאתר מלא שאלות לא? אז אפילו המיקום שלה אינו ודאי!

אילן: עד כדי כך?

דני: אכן. שנים פשוט לא ידעו איפה לאתר את אותה עיר אבודה. בשנות ה80 ארכיאולוג בשם רמי ערב החל להציע אותה בתחומי פארק הירדן, אך כעבור כשלושים שנות חפירה, הוא עדיין לא מצא שכבה מובהקת של המאה הראשונה, ולאחרונה משלחת אחרת החלה לחפור ממש בשפך הירדן לכינרת ותוך עונה וחצי, כנראה, מצאה, את בית ציידה האמיתית.. אבל אנחנו מקדימים את המאוחר. קודם תשאל אותי על בית ציידה בברית החדשה.

אילן: ומדוע הוא כל כך חשוב?

דני: אכן. אבל בוא נתחיל בשם קודם כל. מה פירוש השם בית ציידא. בית – אנחנו יודעים. מה זה ציידא?

אילן: אתה יכול לסמוך עלי שבדקתי את הענין.

דני: אוקי, ומה גילית?

אילן: על פניו, וזה ההסבר הנפוץ, ציידא זה 'הצייד' בארמית. כמו שאתה זוכר תוית הידוע בארמית, מה שבעברית קרוי ה"א הידיעה, בארמית אל"ף בסוף מילה.

דני: כמו הא לחמא עניא.

אילן: בדיוק. זה לחם ה-עוני. עניא. אז בית הצייד. מדוע בית הצייד? אולי היו שם שדות ציד, או יותר סביר  - תושבי המקום התפרנסו מדיג.

דני: בדיוק. וגם בערבית אמרו לי שדייג זה – סייד. אז מדוע ציידא ולא נונא? נון זה דג בארמית.

אילן: צודק לגמרי, וזה גם חדר קצת לעברית. דג שמתיז דיו הוא דיו-נון. ודג בעל שמונה זרועות הוא תמנ-נון. דג בעל שפם הוא שמפ-נון.

דני: יפה! ודג שגדל בכינרת והוא ממש אמממ.. הוא? –

אילן: אמנון!.. טווווווווב J

דני: אז אני לא בלשן לאמר לך למה הישוב נקרא בית ציידא ולא בית נוניא, אבל אני כן יכול להגיד לך שהברית החדשה מציינת שלושה שליחים שמקורם מבית ציידה, וכולם דייגים מדופלמים.

אילן: והם?

דני: יוחנן א 44 – "פיליפוס היה מבית ציידא, מעירם של אנדרי וכיפא"

אילן: רגע! שלושה שליחים. רבע מהכח הם מבית ציידא?

דני: ולא סתם, אלא שמעון – כיפא הוא הוא מבית ציידא. שמעון, השליח בה"א הידיעה!, האפיפיור הראשון, זה שבהמשך נלמד איך קיבל את מפתחות השמיים. הוא מבית ציידא. כבר סיבה טובה לשים אותה על המפה ובגדול.

אילן: או קי, ומה עוד?

דני: נס העיוור. אתה רוצה לקרוא?

אילן: בשמחה.

דני: לך על מרקוס פרק ח.

אילן:  בכבוד. הנה מצאתי

כאשר באו לבית צידא הביאו אליו עיור ובקשו ממנו לנגוע בעיור. החזיק ישוע את העיור והוליכו אל מחוץ לכפר. הוא ירק בעיניו

דני: "הוא ירק בעיניו"?? אתה בטוח שזה הטקסט? נשמע לי פיסיולוגית בלתי אפשרי..

אילן: זה הטקסט..

דני: אוקי, תמשיך..

אילן:

ושם ידיו עליו. שאל אותו: "האם אתה רואה משהו?, הביט ואמר: " אני רואה אנשים; כמו עצים אני רואה אותם מתהלכים". שם את ידיו על עיניו שנית והאיש ראה היטב; הוא נרפא וראה את הכול באופן ברור. שלח אותו ישוע לביתו באמרו: "אל תכנס לכפר"

דני: אמן. ותזכור את הארוע הזה, כי ישו יחזור על הנס בירושלים, בגרסה קצת שונה.

אילן: אוקי, והאמת שאת נס ריפוי העיוור בירושלים אני די מכיר. לנס ריפוי העיוור בבית ציידה כנראה היו פחות יחסי ציבור.. הוא לא ממש מוכר..

דני: צודק. אבל בשביל זה אנחנו פה! להאדיר ולרומם ולעלה ולקלס את כל מי שרופא חולים, סומך נופלים, וזוקף כפופים.

אילן: טוב היום לכל אישה יש סומך נופלים, וכל גבר יכול לקנות טבלית אשר תזקוף לו את הכפוף..

דני: אילן! חזרת לסורך? J בא נתמקד..

אילן:  סליחה רבוני.. ממשיך.. איפה עוד בית ציידה מוזכרת במעשי נסים של ישו?

דני: אז במרקוס יש סיפור על ישו ששלח את תלמידיו לבית ציידא, והופיע בהליכה על המים, כשהם באמצע הדרך אבל בסוף הם הגיעו לגינוסר.

אילן: איך גינוסר? זה בצד השני של הכנרת.

דני: בדיוק! ואצל מתי, בסיפור המקביל לא נזכרת בית ציידא אלא רק גינוסר, ואילו ביוחנן הם בכלל היו בדרך לכפר נחום. ולשם הם אכן הגיעו.

אילן: אז בסיפור הזה בית ציידא השתרבבה שלא כדין בעצם.

דני: סביר מאוד. כך נראה לי.

אילן: אם אני זוכר נכון בית ציידא ספגה קללה נמרצת, לא?

דני: יפה! זה אולי האיזכור הכי מפורסם של בית ציידה! ברשותך הפעם אני אקריא:

מתי יא: אז החל לגעור בערים שהתחוללו בהן נסיו הרבים ולא חזרו בתשובה. אוי לך כורזים! אוי לך בית צידה! כי אילו נעשו בצור ובצידון הפלאות שנעשו בתוככן, הרי מכבר היו חוזרות בתשובה בשק ואפר. ברם אני אומר לכן, קל יותר יהיה ביום הדין לצור ולצידון מאשר לכן.

עכשיו – למה צור וצידון מפוארות על ידי ישו? לא הקדשנו פרק לשתי הערים הלבנוניות הללו, אבל בהמשך, במתי טו, יש סיפור מענין שבו ישו מגיע לסביבות צור וצידון, ושם "אישה כנענית" זועקת לישו שירפא את ביתה, ולמרות שהוא מצהיר "סורי.."  או במילים שלו: "לא נשלחתי אלא אל הצאן האובדות אשר לבית ישראל" הוא כן מרפא אותה.

אילן: אז יוצא שצור וצידון האליליות עולות בצדיקותן על בית ציידא וכורזין?

דני: אכן, ולא רק זאת!. לא הקראתי לך את כל הפיסקה. אחרי שהוא מקלל את בית ציידה וכורזין, אל נכון על אופוזיציה מסוימת בה נתקל, הוא מוסיף -

ואת כפר נחום האם לשמים תעלי? אל שאול תרדי!. 

אילן: אפילו כפר נחום חוטפת!?!.

דני: בדיוק, ודברנו על זה בפרק על כפר נחום. אפילו במקום מושבו החדש, איפה שהוא מגבש את תורתו וצאן מרעיתו, כנראה ישו נתקל בביקורת. אבל הברית החדשה לא מתארת אותה. בניגוד לנצרת, פה איש אינו רוצה לזרוק אותו מצוק, או להטביע אותו. אבל פה יש רמז היחידי שגם בכפר נחום ישו לא ליקק דבש..

אילן: או איזה אמנון צעיר..

דני: וואי.. אמנון על האש בדבש.. זה עוד לא ניסיתי..

אילן: גם לא בטוח שזה יוצא כזה טוב, אבל בא נתמקד. איפה עוד בית ציידה מוזכרת בברית החדשה?

דני: זהו פחות או יותר.

אילן: זהו. ואני מסתכל על השעון. הפרק בקושי התחיל. אז מה נעשה?

דני: רגע אחד.. זה שיש מעט היסטוריה, לא אומר שאין הרבה ארכיאולוגיה.. קודם כל בוא נשלים ונראה איזה עוד מקורות על בית ציידה לפני אלפיים שנה.

אילן: וכברפלקס מותנה אני מניח שעלי לעלעל באינדקס של כתבי יוספוס לחפש האיזכורים של בית ציידה?

דני: לחלוטין. והעדות של יוספוס מרתקת!

אילן: ציין, הסבר ונמק. לווה הסבריך באיורים, במידת הצורך.

דני: אז זה לא שיוספוס מספר יותר מידי, אבל שני האיזכורים הקצרים מלמדים אותנו די הרבה על בית ציידה. הראשון הוא איזכור בקדמוניות יח. שיקריא כבודו?

אילן: בכבוד "ופיליפוס בנה את פאניאס שעל מקורות הירדן וקרא לה קיסריה,

דני: סטופ. על מה אנחנו מדברים?

אילן: על בניאס?

דני: בדיוק?. ונראה לי שגם היא שווה פרק. יש פרשיה מרתקת שהברית החדשה ממקמת בבניאס.

אילן: או קי. להמשיך?

דני: בכבוד

אילן:

 והעניק לבית צידה, כפר על יד גינסר, מעמד של עיר בגלל המון תושביה ושאר חילה, וקרא לה יוליאס כשם יוליס בת הקיסר.

דני: או. אז הנה איזכור קצר אבל רב משמעות, ממנו למדים, שכמו שפיליפוס מפתח את פניאס ומסב שמה ל"קיסריה פיליפי", הוא גם לוקח את "בית ציידה, כפר ליד גינוסר", ומעלה אותה למעמד של עיר "בגלל המון תושביה". ואיך הוא קורא לה?

אילן: אני מצטט  -"יוליאס כשם בת הקיסר" רגע. איזה קיסר? טיבריוס?

דני: אז זהו, שלא!. לטיבריוס לא היתה בת בשם יוליאס, ככל שאנחנו יודעים!. מאד מבלבל, לא?

אילן: אז באמת איך מסבירים את זה?

דני: או, אז תסמוך על המחקר שהוא יציע משהו, ואני מאד אוהב ההצעה שהכוונה לבת קיסר אחר, אבל חשובה מאד לטיבריוס..

אילן: מי?

דני:  אז יש שתי אפשרויות. האחת שמדובר על "יוליה בת קיסר" כלומר יוליה ביתו של יוליוס קיסר. והיתה אכן יוליה כזו, שגם התחתנה עם פומפיאוס. אבל למה שפיליפוס יקים עיר על שמה כמעט מאה שנה לאחר מותה?

אילן: באמת למה?

דני: אני לא יודע, ולכן אני פחות מתחבר להצעה הזו. האפשרות השניה היא שיוספוס קצת התבלבל, והתכוון לכתוב "יוליה אשת קיסר" וזה כבר יותר הגיוני. יורשו של יוליוס קיסר היה אוגוסטוס, אבל הוא גם נשא בתואר "קיסר" ואישתו, ליויה, לאחר מותה, קיבלה השם "יוליה אוגוסטה". עכשיו מה שיפה בהצעה הזו זה שליויה / יוליה נפטרת בשנת 29 לספירה, בדיוק בזמן שפיליפוס מקומם את העיר הזו, ויותר חשוב, ליויה / יוליה היא גם האמא של מי?

אילן: של מי?

דני: של טיבריוס!. זאת אומרת, לדעתי, שלאחר שפיליפוס רואה שאחיו, הורדוס אנטיפס, מקים עיר וקורא לה על שם הקיסר, הוא רוצה להראות שהוא יודע להתחנף אליו לא פחות, ומיד לאחר מות אימו מייסד עיר על שמה!

אילן: יפה! וזהו? זה כל מה שיוספוס מספר לנו על בית ציידה / יוליאס?

דני: לא. יש עוד פיסקה בה הוא מזכיר את העיר, בקצרה, אבל עם מידע סופר חשוב!

אילן: או קי, מהו?

דני: אני מקריא

"הוא (כלומר הורדוס פיליפוס) מת ביוליאס, וכשהובל לקבר שבנה אותו בעצמו עוד קודם-לכן, נערכה (לו) קבורה מפוארת."

אילן: ואו, מזכיר את הורדוס, שעוד בחייו הכין לעצמו אחוזת קבר בהרודיון!

דני: בדיוק, ויותר מזה, אם הארכיאולוגים יצליחו למצא את אחוזת הקבר שלו, נוכל לאמר בודאות שמצאנו בית בית ציידה!

אילן: ומצאנו?

דני: אז זה, שלא. למעשה, כמו שאמרתי, אנחנו עד היום לא יודעים בודאות איפה בית ציידה עד עצם היום הזה!.

אילן: כאילו קללת ישו אכן הוגשמה.

דני: מה זה הוגשמה.. לחלוטין! למעשה עד המחקר הארכיאולוגי החדש קללת ישו היתה תקפה גם על האתרים האחרים!

אילן: מה זאת אומרת?

דני: אחרי ימי הצלבנים מיקומם של בית ציידה, כורזים, ואפילו כפר נחום משתכח! אלמלא המחקר המדעי לא היינו יודעים איפה כפר נחום עד עצם היום הזה!

דני: האמת סיפור מענין. כבר ב1738 חוקר בשם פוקוק הציע לזהות את כורזין ליד מעין "עין כרזה" על מדרון מעל כפר נחום. ומה שמענין שדוקא רובינסון, החוקר הגאון, לא תמך בזיהוי, אבל כיום זה מקובל על כלל המחקר. למעשה זו כמעט הפעם היחידה שאנחנו יכולים לאמר שרובינסון טעה כמחקר. או כמעט פעם יחידה.

אילן: איפה עוד הוא טעה?

דני: גם בחיפוש אחרי לכיש, אתר מקראי חשוב, מהתחום שלך, הוא הציע לזהות אותה ב"אום ליקיס" בגלל הדמיון בצליל. גאון אחר, ויליאם פוקסוול אולברייט, יציע כ80 שנה מאוחר יותר לזהות את לכיש ב"תל א-דוייר", והחפירות שנעשו יותר מאוחר הוכיחו מעל לכל ספק שהוא צדק.

אילן: או קי, ומה לגבי האתר שלנו? בית ציידה? אף גאון תורן עוד לא זיהה אותה?

דני: גאונים תורנים בהחלט זיהו אותה, השאלה אם הם צדקו.. האמת שכבר ב1801 חוקר דני בשם זטצן הציע לזהות את בית ציידה בא-תל, גבעה מסולעת לא רחוק מפיתולי הירדן, כ1 ק"מ משפך הירדן לכינרת, כיום בתחומי "פארק הירדן". יתכן אף שפוקוק הציע את זה ב1738, אלא שהתאור שלו לא מספיק ברור. אדוארד רוביסנון גם צידד בהצעה הזו, אבל למרות חשיבות האתר לנצרות, אף אחד לא טרח לחפור את המקום לפני שנות ה80.

אילן: ומה קרה אז שפתאום יש התענינות במקום?

דני: 1985 חוקר בנדיקטי בשם ברגיל פיקסנר הציע שוב לזהות את בית ציידה בא-תל, אלא שהוא היה מודע היטב לבעיה שישוב בשם "בית הדייג" בארמית, ששלושה דייגים לפחות חיו בו, לא נמצא ממש על גדת הירדן, ובטח שלא על גדת הכינרת.

אילן: נו, וזה באמת נכון!

דני: אכן, מנגד, סקרים שנעשו באותם שנים בדלתא של הירדן איתרו שרידים עתיקים ממש סמוך לשפך הירדן, באתר שמכונה אל-ערג'. פיקסנר הציע שאל-ערג' היתה הנמל של בית ציידה, אשר ישבה במקום יותר בטח, על גבעה.

אילן: או קי, ואז פיקסנר התחיל לחפור במקום?

דני: לא!. מי שכן הצליח לגייס תקציבים ומתנדבים לחפירה יהיה ארכיאולוג ישראלי בשם רמי ערב. הוא עשה סקר אל-ערג' ולא מצא שום ארכיטקטורה, כתוצאה הוא כתב מאמר בהארץ בו הציע שאל-ערג' היתה בעצם מקום נס ריבוי הלחם והדגים, כיון שנאמר שזה היה "במקום שומם". וזו היתה התרשמותו מאל-ערג'. עכשיו כדי להוכיח שבית ציידה אינה באל-ערג', הוא היה צריך להוכיח שבית ציידה איפה?

אילן: בא-תל?

דני: בדיוק! ומה ששיחק לידיו, היה הגרסה באנגלית של המאמר ב"הארץ" שקיבלה חשיפה רבה בארה"ב והביאה לכך שהוא יצר משלחת חפירה בה שותפים, תקשיב טוב, 24 אוניברסיטאות שונות מה"ביבל בלט" של ארה"ב. ומאז 1987, ולדעתי עד עצם היום הזה, הוא חופר באתר!

אילן: מדהים! אז הוא בטח מצא לבסוף את העדויות לבית ציידה לא?

דני: אז זהו, שלא.. למרות החפירות הרבות ועל פני שטח גדול, הוא מצא עיר מקראית מאד מרשימה, אולי גשור של תקופת המקרא, ומעליה כפר קטן, שדוקא במאה הראשונה לספירה נראה שהיה מיושב בקושי! עכשיו אם היה מדובר ב5-6 עונות חפירה הייתי אומר ניחא, חוסר מזל כי לא חפרו מספיק. אבל אחרי למעלה משלושים שנות חפירה ונבירה ברחבי האתר הגיע הזמן להודות – לא נמצא עדות ראויה ממאה ראשונה לספירה, ובטח שלא מתחם קבורה מפואר של פיליפוס, כפי שיוספוס מתאר!

אילן: או קי, מאכזב משהו.

דני: חכה, זה לא הסוף. וכאילו לא מספיקה ההשפלה של עדות שלילית בא-תל, ב2017 חוקר ישראלי בשם מוטי אביעם, וחוקר אמריקאי בשם סטיבן נוטלי חוברים יחדיו לחפור באל-ערג', ובתוך שבועיים, חצי מטר מתחת לפני השטח, הם מוצאים בית מרחץ מהתקופה הרומית, ומה שנראה כמו פסיפס של כנסייה ביזנטית. ואם אכן יש שם כנסייה ביזנטית, זה מתאים בול לעדות של צליין ביזנטי מאוחר בשם ויליבלדוס, שאומר שבימיו היתה כנסייה בבית ציידה!.

אילן: בהחלט השפלה. מצד שני, אף צד עוד לא הביא הוכחה מוחלטת לשיטתו.

דני: נכון, ויתכן ובית ציידה עדיין מסתתר במקום שלישי, שעוד לא אותר אפילו. אבל זה מה שיפה במחקר. הוא ממשיך וחוקר ומעלה עוד נתונים. להערכתי האישית בשנים הקרובות מאד אנחנו נשמע ממשלחת אל-ערג' שהם מצאו מתחם קבורה מפואר ממאה ראשונה לספירה, וזה סוף הסיפור.

אילן: וזה גם מביא אותנו לסוף הסיפור להפעם לא?

דני: נראה לי. דיברנו מספיק להקלטה אחת. אז פרסומות?

אילן: טוב, זה קצת מלאה, אבל צריך להתפרנס – אז חבר'ה, אנחנו בעידן קורונה. לדני אין תיירים מחו"ל, והוא מאד ישמח להדריך קבוצה של ישראלים.

דני: בהחלט, ויש לי כבר קבוצה אחת של מודרכים בזכות הפודקסט הזה – מהנדסים בחברת רבל מאזור באר-שבע. אבל אני לא פה לבדי, ואנשים מוזמנים להזמין גם מאילן הדרכה או הרצאה.

אילן: בהחלט, תודה לכולם על האזנתכם, ולהתראות!

דני: להתראות, לכל הצדיקים והצדיקות!

נגישות