אילן: שלום דני דה דיגר פטיש ה-5 של תור.
דני: שלום אילן ד"ר בייבל, שהגיח מהמערה.
אילן: וירד מהעצים...
דני: אתה אמרת 😊
אילן: טוב, היום נמשיך לדבר על מגדל, וכמו שהבטחת לי, אתה עומד לקעקע את יסודות המחקר המקובלים על האתר הזה, והאישה הכי מזוהה עם מגדל - .
דני: מרים המגדלית. אכן. אז קודם כל מי ממאזיננו שהקשיב היטב בפרק הקודם, אולי שם לב שכאשר יוספוס מדבר על האתר הוא אף פעם, אבל אף לא פעם אחת קורא לה "מגדל". איך הוא קורא לה?
אילן: טריכיי.
דני: בדיוק. ומה פירוש המילה היווני הזו?
אילן: משהו הקשור לדגים מלוחים?
דני: בדיוק! דג מומלח ביווני זה "טריכוס". מי שמחבר בן שני האתרים הוא התלמוד, המזכיר ישוב ליד הכינרת בשם "מגדל נוניא".
אילן: אכן, וגם הפקנו כמה חידודי לשון מהמילה הארמית "נוניא" שמשמעותה –
דני: דג
אילן: בדיוק, אבל השפעות מהשפה הארמית לא חסרות, רחמנא ליצלן, וכך נוצרו לנו מילים בעברית מודנית כגון תמנון, שפמנון, דיונון,
דני: יפה, ויש לנו אפילו גיבור מקראי בן דג.. הלא הוא
אילן: יהושוע בן נון!
דני: יפה, וגם בימינו השם משמש כשם משפחה. מכיר את יגאל בן נון?
אילן: בטח. פגשתי אותו כמה פעמים. בהתחלה הייתה לי דעה מאוד שלילית על ספרו 'קיצור תולדות ה'.
דני: ומה קרה?
אילן: קראתי את הספר. אז דעתי לא השתנתה ב180 מעלות. אבל ב-160 מעלות – בהחלט.
דני: ובקיבוץ עין גב ישנו חבר משק בשם מנחם נון, שידוע במחקריו על הכינרת ודייג בעת העתיקה.
אילן: או קי. אז בא נחזור לתלמוד הבבלי. באיזה הקשר הוא מזכיר את "מגדל נוניא"?
דני: או. פה זה מתחיל להיות מענין. למרות ההנחה המקובלת שמגדל נוניא היא מגדל, היא טריכיי, התלמוד הבבלי (פסחים מו ע"א אם מישהו רוצה לבדוק. בדקתי. זה לא מט אלא מו) מציינת שהמרחק בן טבריה למגדל נוניא הוא מיל. ככתוב: אמר ר' שמעון בן לקיש כדי שילך אדם ממגדל נוניא לטבריא מיל. מיל הוא בערך 1.5 ק"מ. עכשיו צר לי. המרחק בן טבריה למגדל הוא הרבה יותר מק"מ וחצי!
אילן: אמת!
דני: בדיוק, וכבר גדולי החוקרים כגון אולברייט הציע ש"מגדל נוניא" הוא אתר אחר, קרוב יותר לטבריה, כגון תל רקת, אתר מצפון לטבריה שעד היום לא נחפר.
אילן: או קי, וזה חשוב, כי השם "מגדל נוניא" מחבר בן "מגדל" של הברית החדשה ל"נוניא מלוח" ביוונית של יוספוס
דני: בדיוק! ומי שפקחה את עיני לנושא היא חוקרת בשם ג'ון טיילור, שפרסמה לא מעט תאוריות מאד מקוריות ומענינות הקשורות לנצרות והברית החדשה. לפעמים המסקנות שלה מרחיקות לכת מידי, אבל היא בהחלט מעוררת מחשבה. ב2013 היא פרסמה מאמר מאד מפורט עם כמה תובנות יפות על נושא מגדל. נתחיל עם מה שאמרתי קודם – במאה הראשונה לספירה, אין אף מקור המציין ישוב בשם "מגדל".
אילן: חוץ מהברית החדשה כמובן.
דני: אז זהו, שלא! לפי טיילור לא היה אף ישוב בשם "מגדל" סביב הכינרת, והשם "מרים המכונה מגדלית" המופיע בלוקס ח הוא בכלל כינוי! בכמה מקומות בבשורות, ובמיוחד בלוקס! מופיעים בכמה הזדמנויות שמות של אנשים עם תוספת כינוי. כך למשל יש איזכור בלוקס ו 15 של "שמעון המכונה קנאי".
אילן: ומי זה?
דני: לא משנה. זו דמות משנית. אבל בוא נתייחס לדמות שאתה אולי יותר מכיר – יהודה איש קריות.
אילן: או קי. מה איתו?
דני: אז כשלוקס מציין את שמו בפרק כח הוא כותב "יהודה המכונה איש קריות"! ואפילו את פטרוס שלנו הוא מתאר ספר מעשי השליחים כ"שמעון המכונה פטרוס"!
אילן: או קי, אז לאן כל זה הולך? אם מרים אינה קרויה על שם ישוב, על שם מה היא קרויה?
דני: וזאת ההברקה שהכי אהבתי במאמר של טיילור – על שם תכונתה! "מרים המכונה מגדלית", קרי מרים שאמונתה בישו היא כמו מגדל! גדול!!
אילן: ואו! בהחלט רעיון מקורי! אני מזהה פה ניצני דרשנות של חז"ל.
דני: נכון יפה? ואנחנו יודעים בודאות שישו נתן לאיש אחד כינוי המתייחס לתכונתו – שמעון יונה, אליו הצמיד הכינוי "סלע", שזה ביוונית "פטרוס", כשם שהעיר החצובה בסלע בדרך לאילת כונתה?
אילן: פטרה?
דני: בדיוק. ואגב, איפה זה קרה?
אילן: מה?
דני: איפה שמעון יונה קיבל הכינוי "פטרוס"?
אילן: בפטרה!!!
דני: רעיון יפה, אבל לא. הבשורות מספרות שזה ארע בסביבות "קיסריה-פיליפי", מקום שכל ישראלי מכיר נכון?
אילן: בטח רק תשימו בוייז!
דני: אכן, הנה יש לנו עוד אתר שאפשר לדון בו. אבל בו נחזור למרים המגדלית. לדעתי זה רעיון מבריק. לבחיר שליחיו ישו נתן הכינוי "סלע", ולבחירת שליחותיו ישו נתן הכינוי "מגדל". סלע של אמונה, ומגדל של אמונה!
אילן: חומה ומגדל גרסת הברית החדשה. בהחלט רעיון יפה. אבל עדיין לא מסתדר לי איך נהיה אתר שכולם מסכימים שהוא מגדל.
דני: אז פה אני חולק על טיילור. היא מציע שמגדל היא בכלל ישוב רומאי בשם אומוניוס, ושטריכיי מסתתר בכלל מדרום לטבריה, באזור חמת טבריה. לדעתי לאחר חורבן טריכיי ע"י הרומים, המקום יושב מחדש, אולי עם השם מגדל צבעיא, וכשהנצרות נהיית דת האימפריה הרומית צליינים נוצרים מציעים לזהות את שרידי טריכיי כעיר מימיה של מריה בשם מגדל, ואף בונים כנסייה "מעל ביתה של מריה". לצערי גם שרידים של כנסייה זו נחשפו ע"י הפרנציסקנים, ועד היום לא פורסמו כמו שצריך, וגם לא ניתן לראות אותם.
אילן: בהחלט מצער
דני: מצד שני, בערך מחצית הדרך בן מגדל לקיבוץ גינוסר התגלה ממצא מ ד ה י ם, לא מהתקופה הביזנטית, אלא מימיו של ישו!
אילן: באמצע הדרך בן מגדל לגינוסר? אתה מתכוון ל"סירת ישו"??
דני: בדיוק! אתה מכיר את הסיפור?
אילן: שלום שלום. הסבר נמק ובאר. לווה הסבריך באיורים במידת הצורך.
דני: כן המורה. אז בחורף 1986 היה שנה שחונה במיוחד ומפלס מי הכינרת היה נמוך באופן חסר תקדים. שני חברי משק גינוסר, האחים משה ויובל לופן ניצלו את ההזדמנות למצוא מציאות לאורך קו החוף. מצוידים במגלה מתכות הם הלכו על קו המים, וכאמור 300 מ' מדרום לקיבוץ המכשיר התחיל לצפצף. בהתחלה הם חשפו כמה מסמרים, אבל בהמשך הבינו שהם חלק מתבנית עץ אליפטית.
אילן: סירה!
דני: בדיוק. אבל הציפיה היתה שסירה השקועה בבוץ של קו החוף תהיה לכל היותר בת כמה עשרות שנים. אבל צוות החפירה של רשות העתיקות דגם את העץ ומדד כמה פחמן 14 נותר בו. זוכר את השיטה?
אילן: בטח. פחמן 14 הוא איזוטופ שמתפרק בקצב איטי וקבוע. אבל בוא והרחב.
דני: בכל אורגניזם, כל צומח ובעל חיים, כולל אנחנו, ישנו איזוטופ בשם פחמן 14. עכשיו כשאנחנו חדלים מלחיות אנחנו מתפרקים. כבר חז"לנו ידעו שהבשר מתעכל תוך שנה, וזה מאפשר קבורה שניה של העצמות בלבד.
אילן: מנהג הקבורה בגלוסקמות!
דני: בדיוק. אבל איזוטופ פחמן 14, שמצוי גם בעצמות, גם בעצים, בעצם בכל דבר חי, מתפרק בקצב איטי וקבוע. הוא מאבד מחצית מכמותו בערך כל 5730 שנה. ואתה זה ניתן למדוד עד טווח של כ50,000 שנה
אילן: למה לא יותר?
דני: כי אם האורגניזם בן יותר מ50,000 שנה לא נותר מספיר פחמן 14 שניתן למדוד. אבל עזוב. לשלהי התקופות הפרה היסטוריות וכל התקופות ההיסטוריות זה כלי מדהים, עצמאי לקביעת גיל! לא סתם פרופסור ליבי, שעלה על תכונתו של איזוטופ זה בשנות החמישים קיבל פרס נובל. אגב, אתה יודע על מה היה אחד הניסויים הראשונים של מדידת פחמן 14 לקביעת מקוריות של עתיקה?
אילן: מה?
דני: מגילות ים המלח! כאשר הם התגלו בשנות החמישים חוקרים טענו שזה בלתי אפשרי, שמצב ההשתמרות טוב מידי, ולכן אלו זיופים. בדיקות הפחמן 14 הוכיחו שהמגילות אכן בנות 2000 שנה, והוכיחו כמה התגלית של תכונת הפחמן 14 חשובה למחקר הארכיאולוגי. לצערנו יש בשיטה הזו שלושה חסרונות.
אילן: והן?
דני: קודם כל ניתן לדגום פחמן 14 רק מחומר אורגני. זאת אומרת שפחמן 14 לא יכול לתארך מבנה הבנוי מאבן. הוא גם לא יכול לקבוע תאריך של חרס. כמו כן הוא מוגבל בטווח התיארוך. הוא יכול להגיד את המאה בה החפץ חדל להתקיים. הוא לא יכול להגיד את העשור. וחסרון שלישי – הבדיקה הזו עולה כסף, ולא מעט.
אילן: או קי, אז מה בדיקת הפחמן 14 אמרה על הסירה ליד גינוסר
דני: או, התוצאות באמת הדהימו את החוקרים – בדיקות פחמן ה14 קבעו שהסירה בת כ2000 שנה! מעבר לזה בדיקות העץ לימדו שהסירה במקור נבנתה מעץ ארז משובח, שהובא במיוחד מלבנון, אבל במרוצת השנים נעשו בה תיקונים שונים. חלקים שנרקבו או נשברו תוקנו והוחלפו, אבל תמיד בעץ מקומי.
אילן: זאת אומרת שהסירה הזו צברה לא מעט קילומטרים לפני שנטשו אותה.
דני: בדיוק, וכשנטשו אותה בחוף, המשוטים והתורן הוסרו. היא נעזבה בצורה מסודרת תוך מחזור מקסימלי של חלקיה. עכשיו פה מגיע הפאנץ ליין מבחינת התיירות הנוצרית. אילן. מה הסיפור הכי מפורסם של ישו בהקשר לכינרת?
אילן: כשהוא הולך על המים.
דני: בדיוק. את הסיפור הזה מכיר כל נוצרי. אבל איפה הסיפור מסתיים? אחרי שישו הולך על המים, ואף מזמין את פטרוס לצעוד לידו, איפה הם עוגנים?
אילן: לא יודע.
דני: אז תבדוק. מתי יד 34 –
אילן: רגע, אני מחפש – "הם עברו את הים ובאו אל חוף גינוסר"
דני: אמן! אתה מבין? לא ניתן לשלול האפשרות שזו אותה אחת מהסיפור הזה בדיוק! היא היתה כבר ישנה, אחרי כמה תיקונים, והסערה המתוארת בסיפור אולי הביאה את השייטים למסקנה כי אין טעם לנסות ולהשמיש אותה, והיא ננטשה בדיוק במקום המתואר בסיפור "חוף גינוסר"!
אילן: ואי, מדהים!
דני: עכשיו שיהיה ברור. אני לא טען שזו בודאות הסירה מהסיפור, אבל כמו שאני אוהב להגיד על הרבה אתרים וממצאים שקשורים אולי לארועים בברית החדשה –
You can't rule out this possibility
והאפשרות הקלושה הזו, אילן, מספיקה להמוני צליינים נוצרים המגיעים לראות הסירה הזו באוטובוסיהם.
אילן: איפה היא מוצגת?
דני: באופן אירוני היא מוצגת באגף של מוזיאון שאמור היה להיות מוקדש בכלל לאחד מחברי הקיבוץ שנהיה גנרל ופוליטיקאי ידוע
אילן: יגאל אלון. אדם שעשה גדולות ונצורות, אבל נתפס כסוג של החמצה. חבל.
דני: בדיוק. הוא בודאי התהפך בקיברו כבר כמה פעמים מלראות שהמוני המבקרים במוזיאון לזכר מורשתו הם בכלל צליינים נוצרים J
אילן: ואני רוצה לקוות שהקיבוץ מינף את התגלית לעשות כמה גרושים, כן?
דני: כמובן! לא רק שהכניסה עולה כסף, מול הכניסה ישנה חנות מזכרות ענקית עמוסה כל טוב מזכרות לצליינים, ומאחור, על קו החוף, הקיבוץ מציע הפלגות של כ40 דקות בסירות עץ ובהן הקבוצות מקבלות חוייה של הפלגה על האגם בו יש שט, הלך, וחולל ניסים.
אילן: ישו הפך לתעשייה. כמו אלביס ומייקל ג'קסון. במותו ציווה לנו את המזומנים.
דני: נו מה חשבת. רק לכנסייה מותר? אם לאפיפיור מותר, אז גם לקיבוץ מותר.
אילן: אז א.ד. גורדון גם מתהפך בקיברו מן הסתם..
דני: מזה מתהפך, כמו פורפרה.
אילן: יפה. אז התחלנו עם מריה וסיימנו עם א.ד. גורדון. בהחלט מגוון מענין של דמויות ונושאים.
דני: אכן. ולמרות שהזכרתי את קיסריה-פיליפי, שגם בה ארע ארוע חשוב, את זה אני מציע להשאיר להקלטה נפרדת. אז כמה מילות סיום?
אילן : בהחלט! מאזיננו היקרים, זו כבר ההקלטה ה21 של הסידרה. ותיירים איין. אם אתם חלק מקבוצה. משפחה או עבודה, אנא שיקלו להזמין אחד מאיתנו לסיור. דני ישמח להאיר את עינכם בתחומים נוספים הקשורים לנצרות.
דני: ואילן הצדיק ישמח להוביל אתכם בשבילי אתרים מקראיים ולהעלות באוב לא רק את המכשפה שניבאה לשאול, אלא כל דמות ונושא אחר מהברית הישנה, התנך שלנו. להתראות צדיק
אילן: בהחלט. עד שהפרק יעלה כבר אקבל את התעודה. להתראות!
