Skip to content

למה שבקתני? פרק 24 – קריאה

האזנה

אילן: שלום דני דה דיגר, נר ישראל, עמוד ימני, הדומה למשיח בן בנו של דוד. מה שלומך?

דני: מצוין ידידי, ד"ר בייבל איש המערות ועובד האצות.

אילן: עובד אצות? מאיפה הבאת את זה?

דני: אמרת לי שאתה מנקה את האצות במערת הנטיפים.

אילן: לא אצות, אלא כחוליות. או אצות כחולות. הן קרובות משפחה, אבל משהו אחר. אבל אהבתי את משחק המילים!

דני: חן חן למתחנחן. אז היום נדבר על סיפור מרתק ומפתיע שמתחכך איתך אילן. עם הברית הישנה.

אילן: בהחלט. סיפור ההישתנות בהר תבור.

דני: אפ אפ אפ. איך אתה יודע שזה הר תבור?

אילן: אני חושב. או שזו תורה בעל פה?

דני: בדיוק. זו מסורת מאוחרת, ונדבר על זה בהמשך.

אילן: אז מה כתוב?

דני: או. אז בא נצלול ישירות אל הכתובים. והפעם אני דוקא מעדיף את גרסת מתי, מטעמים שאבהיר בהמשך. פרק יז. יקריא כבודו?

אילן: בכבוד, אבל נדמה לי שבפרק הקודם שהקלטנו, על קיסריה-פיליפי, זה היה מתי טז נכון?

דני: בדיוק! ואני ארצה להראות שזה נותן לנו יותר מרמז על איפה היה סיפור ההישתנות. בכבוד –

אילן: אני קורא -

וּמִקֵּץ שֵׁשֶׁת יָמִים לָקַח לוֹ יֵשׁוּעַ אֶת־פֶּטְרוֹס וְאֶת־יַעֲקֹב וְאֶת־יוֹחָנָן אָחִיו וַיַּעֲלֵם בָּדָד עַל־הַר גָּבוֹהַּ (י"ז 1).

דני: סטופ. הנה העיגון הגיאוגרפי שאותי הכי מענין "הר גבוה". מועמדים?

אילן: טוב, כמה שאני יודע הר תבור הוא המקום המזוהה את הארוע. בבשורות האחרות לא נותנים יותר מידע?

דני: אז זהו, שלא. במרקוס גם נמסר רק הציון הכללי "הר גבוה", ולוקס מסתפק רק ב"הר" אפילו לא גבוה במיוחד.. ואתה רוצה לנחש מה יוחנן אומר?

אילן: לא כלום?

דני: וולא. בדיוק. זה עוד סיפור שיוחנן בוחר להתעלם ממנו.

אילן: אוקי. ומה יש לך נגד הר תבור? נאמר שזה קורה שישה ימים לאחר הארוע בקיסריה פיליפי. אפשר בהחלט להגיע בשישה ימים מהבניאס להר תבור לא?

דני: כן, אבל זאת לא הבעיה.

אילן: אז מה הבעיה?

דני: הבעיה היא שמהתיאור במתי, ובבשורות האחרות, עולה שישו עלה "בדד" אל ההר, שרק הוא והתלמידים שנילוו אליו חוו את הארוע, ובסוף מתואר כיצד פטרוס מציע להקים שלוש סוכות, מה שמרמז שהאתר לא מיושב.

אילן: ומה הבעיה עם זה?

דני: בבקשה. תפתח בבקשה בספר "מלחמת היהודים". ספר ד, פרק א, פיסקה ח.

אילן: או הו, אני רואה שהכנת שיעורי בית.

דני: יותר מזה. ממש סימנתי לך את הדף. הנה

אילן: או קי!. אז אני קורא

בעוד [בני גמלא] מתמידים בעמידתם האיתנה בתלאות האלה יצא אספסיאנוס במבצע מקביל.. נגד [היהודים] שהשתלטו על הר תבור. הר זה נמצא בתווך בין המישור הגדול לסקיתופוליס. גובהו מגיע לשלושים ריס, והיא מוקפת כולה חומה.

דני: רואה? לא רק ישוב, אלא ישוב מבוצר!! תמשיך –

אילן:

את החומה הזו הקים יוספוס תוך ארבעים יום, ואת כל החומרים לבנייתה הביא מלמטה, ובכלל זה את המים, כי לרשות התושבים עמדו מי הגשמים בלבד.

דני: אז יש לנו גם ישוב, גם מבוצר, וגם עם בורות מים. לא בדיוק נ"צ מבודד נכון? ואני אחסוך מהקוראים את מעשה הרמיה של פלקידוס, קצין נאמן של אספסיאנוס, אשר הבטיח ליהודים חנינה אם יכנעו, אך תקף אותם כשירדו. רומים. אבל אתה מבין שקשה להציע שרק שלושים קודם המקום היה נטוש?

אילן: בהחלט יוסטון. WE HAVE A PROBLEM. והנצרות לא קלטה את זה?

דני: כנראה שלא, או שבחרו להתעלם מיוספוס במקרה הזה. העובדה היא כבר בתקופה הביזנטית הציעו לזהות את מקום ההישתנות בתבור. בעצם כבר במ3 בספריה של קיסריה מריטימיה, אוריגנס מציע לזהות את ארוע ההישתנות בהר תבור, הצעה שעליה יחזור קירילוס בישוף ירושלים, והירונימוס שפעל באזור בית לחם.

במ6 יש לנו עדות של הצליין אנטנונינוס מפלקנטיה שעל ההר שלוש כנסיות. שתיים מהן אותרו על הר תבור, ועליהן נבנו שתי כנסיות מודרניות, אחת קתולית, ואחת יוונית-אורודתודוקסית.

אבל אני רוצה להזכיר לך שלא מתי, ולא הבשורות האחרות בשום מקום לא אומרות שזה אכן קרה בהר תבור.

אילן: בעצם קראנו רק את גרסת מתי. מה כתוב בבשורות האחרות?

דני: במרקוס (ט' 3) גם כתוב 'הר גבוה', ואצל לוקס, ההיסטוריון שלנו כתוב 'ההר'. זהו.

אילן: ועל יוחנן אני כבר יודע - הוא לא מציג את הסיפור הזה.

דני: בדיוק! כדרכו בקודש, יש לו נאראטיב אחר.

אילן: טוב, אז בו נעזוב רגע את החיפוש אחר מקום הארוע, ונתמקד בארוע עצמו.

דני: בבקשה. אני אקריא -  וַיִּשְׁתַּנֶּה לְעֵינֵיהֶם וַיַּזְהִירוּ פָנָיו כַּשֶׁמֶשׁ וּבְגָדָיו כָּאוֹר הִלְבִּינוּ׃ 3 וְהִנֵּה נִרְאוּ אֲלֵיהֶם משֶׁה וְאֵלִיָּהוּ וְהֵם מִדַּבְּרִים אִתּוֹ׃ (י"ז 2 – 3).

אילן: או, סופסופ קצת חבר'ה מהברית הישנה. וכמקראיסט, מיד עולה על דעתי קטע מספר שמות.

דני: יפה! איזה קטע?

אילן: כשמשה רבנו עלה להר סיני, לאחר חטא העגל: וַיְהִי-שָׁם עִם-יְהוָה, אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה--לֶחֶם לֹא אָכַל, וּמַיִם לֹא שָׁתָה; וַיִּכְתֹּב עַל-הַלֻּחֹת, אֵת דִּבְרֵי הַבְּרִית--עֲשֶׂרֶת, הַדְּבָרִים.  כט וַיְהִי, בְּרֶדֶת מֹשֶׁה מֵהַר סִינַי, וּשְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת בְּיַד-מֹשֶׁה, בְּרִדְתּוֹ מִן-הָהָר; וּמֹשֶׁה לֹא-יָדַע, כִּי קָרַן עוֹר פָּנָיו--בְּדַבְּרוֹ אִתּוֹ.  ל וַיַּרְא אַהֲרֹן וְכָל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֶת-מֹשֶׁה, וְהִנֵּה קָרַן, עוֹר פָּנָיו (שמ' ל"ד 28 – 30)..

דני: הקבלה יפה. לא חשבתי על זה. משה קורן, וישוע זוהר בלבן.

אילן: כן, רק שהנצרות לקחה את הביטוי "קורן" קצת יותר מידי מילולית, ובתאורי משה בתקופת הרנסנס לעיתים הוא פשוט מופיע עם קרניים!..

דני: מה גוגל טרנסלייט כבר אז עשה פדיחות?

אילן: כנראה, ושים לב דני לעוד תופעה. פה קושרים במפורש את ישו אל משה ואליהו. דיברנו על זה כמה פעמים שהנצרות רוצה להציג את ישו כסוג של משה שני, כנציג האל המציג תורה.

דני: אוקי, ואיך אליהו נדחף למעמד?

אילן: טוב, מה משותף למשה ואליהו? רק למשה ואליהו?

דני: לא יודע?

אילן: שניהם זכו להתגלות בהר סיני.

דני: ברצינות? מתי אליהו היה בהר סיני?

אילן: לאחר שהוא ברח מאיזבל. במלכים א' י"ט.

דני: אה! נכון! יפה! אז ישו הוא ברמה של משה ואליהו, גם בחייו, ורגע גם במותו. גם במוות של שלושתם אני יכול לראות הקבלה.

אילן: אכן, מקום קבורתו של משה לא ידוע, ואליהו גם הוא עלה השמימה.

דני:  יותר מזה! יוספוס טוען שגם משה עלה השמימה!

אילן: באמת, את זה לא הכרתי.

דני: גם אני עד לפני שנים ספורות. חיככתי את עיני לקרא את עדות יוספוס בנושא, כי הוא ממש "מורד במלכות" כשהוא טוען לנאראטיב שונה באופן מובהק מהמוצג במקרא. תקרא בעצמך [מעביר את הספר].

אילן: מדהים! אני קורא –

קדמוניות ד ח 48

וכשהגיעו אל ההר, ששמו עברים  - הר זה מתנשא מול יריחו והעומדים עליו יכולים להשקיף ממנו על החלק הטוב הרחב ביותר של ארץ הכנענים – שילח את הזקנים. והוא נפרד מאלעזר ומיהושוע ושוחח איתם. ופתאום עמד עליו ענן והוא נעלם ליד גיא אחד. אולם בכתבי הקודש כתב על עצמו שמת, משום פחד, שמא יעזו לאמר בגלל צדקותיו הגדולות, שעלה לאלוהים.

דני: לדעתי זה מטורף, זה מעיד על אמונה עממית בשלהי ימי בית שני שמשה גם הוא ניצח את המוות. הוא פרה-משיח.

אילן: ואני אחזק אותך במובאה תלמודית! לא פחות: ויש אומרים לא מת משה

דני: נו, אז יוספוס כיוון לדעת חכמים! ואחרי שהתודעתי לזה, זה חיזק עוד יותר הרעיון שלי שאנשי המגילות דוקא התישבו בקומראן, שזו גבעה צופה על הר נבו. הם שאפו לחזור לתורת משה, בניגוד לסיאוב שפשה בקרב כהני ירושלים לדעתם. לצערי בכל המגילות אין ביטוי לרעיון הספיציפי של כמיהה לשוב לתורת משה, או האדרתו לרמה של משיח. אבל אולי יום אחד תתגלה עוד מגילה ויתגלה שצדקתי J.

אילן: אני רואה שאנו חלוקים על קומרן, אבל זה לפרק עתידי. אבל דבר אחד בטוח, אם גרסת יוספוס אכן היתה פופולארית זה עוד יותר משווה בן שלושת הדמויות. לדעתי, הנסמכת על מורי ורבי פרופסור יאיר זקוביץ', מסיפורי ישו ניתן לגזור אחורה על מסורות על משה רבנו, שנדחקו הצידה משיקולים שונים. למשל שמשה לא מת.

דני: בעצם הטקסט עושה יותר ממשווה בינהם. שים לב לפסוק 3:

"לפתע נראו אליהם משה ואליהו, כשהם מדברים איתו"

אילן: אבל לא הוא איתם.. יעני ברור מי החשוב בחבורה..

דני: ברור. ופטרוס, שרק פרק קודם קיבל את מפתחות השמיים, מבין את מעמדו היחסי, וממהר להציע שירותי מלונאות מאולתרים -

וַיַּעַן פֶּטְרוֹס וַיֹּאמֶר אֶל־יֵשׁוּעַ אֲדֹנִי טוֹב לָנוּ לִהְיוֹת פֹּה אִם־טוֹב בְּעֵינֶיךָ נַעֲשֶׂה פֹּה שָׁלשֹׁ סֻכּוֹת לְךָ אַחַת וּלְמשֶׁה אַחַת וּלְאֵלִיָּהוּ אֶחָת  (4).

אילן: קודם כל פטרוס זיהה פה צורך תיירותי במקומות לינה. אבל מה הוא קופץ? מה דחוף להקים שלוש סוכות. תן להם לדבר. יש הרבה פערים להשלים.

דני: אכן, אבל גם זה לא מתממש, ובפסוק הבא אנחנו קוראים: עוֹדֶנּוּ מְדַבֵּר וְהִנֵּה עֲנַן־אוֹר הֵצַל עֲלֵיהֶם וְהִנֵּה קוֹל מִתּוֹךְ הֶעָנָן אֹמֵר [ביחד בקול נמוך] זֶה־בְּנִי יְדִידִי אֲשֶׁר רָצִיתִי בוֹ אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן (5).

אילן: עכשיו ממש ברור מי בו הבכיר בחבורה.. אבל לא קבענו כבר שישו הוא בן האלוהים? פעם אחת בעת ההטבלה לא מספיקה? זה כמעט אותם מילים -

וַיְהִי־קוֹל מִן־הַשָּׁמַיִם לֵאמֹר אַתָּה בְּנִי יְדִידִי בְּךָ רָצִיתִי

דני: במידה מסוימת כן, אבל בעת ההטבלה ההצהרה היא פנימית, ליוחנן וישו עצמם. כעת זהו הצהרה ציבורית, באופן יחסי כמובן. ההצהרה היא גם למשה ואליהו, וגם לשליחים שהצטרפו אליו למסע. שים לב גם שאין פה יונה ולא מוזכרת רוח הקודש. משמע הקול הוא קול האלוהים עצמו!.

אילן: זהו ארוע ה"אפיפניה" – הופעת האל, הוא התגלות האל. REVELATION.

דני: אוריגנס, שכבר הזכרתי, גם שם לב לעובדה שבגרסת לוקס לסיפור לא נאמר "בני ידידי" או "בני אהובי", אלא "בני בחירי". בארוע זה, טוען אוריגנס, מקבל ישו את מעמד הבכורה מול כל שאר בני אנוש. PRIMACY.

בקיצור בארוע הזה יש גם טרנפיגורציה, גם רבלציה, וגם פרימציה!

אילן: וגם הלבנת בגדים שטרם נראתה כמוה! אהבתי איך מרקוס מצהיר –

"בגדיו הבהיקו מאד, עד כדי כך אין כובס עלי אדמות יכול להלבין בגדים"

דני:

The benchmark for all bleaching detergents.

מענין אם איזו חברה לחומרי כביסה עשתה פעם שימוש שיווקי בציטוט הזה..

אילן: ומה קרה אח"כ?

דני: התלמידים נבהלו, ישו הרגיע אותם, והם הביטו סביב: וַיִּשְׂאוּ עֵינֵיהֶם וְלֹא רָאוּ אִישׁ בִּלְתִּי יֵשׁוּעַ לְבַדּוֹ (8). אבל שים לב להמשך אילן:  וּבְרִדְתָּם מִן־הָהָר צִוָּה עֲלֵיהֶם יֵשׁוּעַ לֵאמֹר לֹא תַגִּידוּ לְאִישׁ אֶת־דְּבַר הַמַּרְאֶה עַד אִם־קָם בֶּן־הָאָדָם מֵעִם הַמֵּתִים (9).

אילן: או קי, ומה זה השושו הזה? מדוע להסתיר? והאם הוא כבר חיבר את 'בן האדם' אל משה ואליהו?

דני: טוב חשבתי שכבר דיברנו על זה. במחקר זה נקרא "הסוד המשיחי". ישו מראה את משיחיותו רק לנוהים אחריו. לא לכלל העם. לדעתי הסיבה ברורה – מי שלא מקבל את ישו כמשיח יגדיר אותו כמשיח שקר. ומשיח שקר, דינו מיתה. אני מזכיר לך מה קרה לישו כשהוא הצהיר בפעם הראשונה שהוא המשיח, בכפר הולדתו, נצרת. אנשי הכפר רצו לזרוק אותו מצוק! אז הוא הפנים את הנושא, ומקפיד על משמעת פנים ארגונית, ששום דבר לא ידלוף החוצה.

אבל אני רוצה לאתגר אותך, כמקראיסט. כי הפסוק הבא מתייחס לברית הישנה. בעודם יורדים מההר, אני מקריא -  וַיִּשְׁאָלֻהוּ תַלְמִידָיו לֵאמֹר מַה־זֶּה אֹמְרִים הַסּוֹפְרִים אֵלִיָּהוּ בּוֹא יָבוֹא בָּרִאשׁוֹנָה׃ 11 וַיַּעַן יֵשׁוּעַ וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם אָכֵן אֵלִיָּהוּ יָבֹא (בָרִאשׁוֹנָה) וְהֵשִׁיב אֶת־הַכֹּל (10 – 11) אתה יודע למה הכוונה?

אילן: אמת ויציב.  יש פה התייחסות ישירה לפסוקים החותמים את ספר מלאכי ובעצם את חלק הנביאים במקרא: הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם, אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא--לִפְנֵי, בּוֹא יוֹם יְהוָה, הַגָּדוֹל, וְהַנּוֹרָא (זכ' ג' 23). לפי מלאכי, אליהו הוא המבשר של יום ה' הגדול והנורא. מכאן התפיסה לפיה אליהו הוא מבשר המשיח ביהדות. ואכן ישוע בפסוק הבא מבהיר, ואף עושה חיבור זהויות מענין -

ֲ אֹמֵר אֲנִי לָכֶם אֵלִיָּהוּ כְּבָר בָּא וְלֹא הִכִּירֻהוּ

דני: או קי, אז ברור שגם ישוע מתייחס לנבואת זכריה, אבל איזו עוד זהות יש פה?

אילן: הטקסט עצמו אומר -  אָז הֵבִינוּ הַתַּלְמִידִים כִּי עַל־יוֹחָנָן הַמַּטְבִּיל דִּבֶּר אֲלֵיהֶם (13). ישוע עושה פה סוג של סינקרטיזם בן שתי דמויות מופת. שתיהן מבשרות על המשיח, והנה, אומר ישוע, שניהן מלאו את תפקידן.

דני: יפה!

אילן: או קי, עכשיו אני רוצה שנתיחס לפיל שבחדר.

דני: טוב אנחנו בבית, חדר די גדול, אבל גם פה אני לא רואה פיל. איזה פיל?

אילן: הר תבור. כאמור כבר אוריגנס, חכם נוצרי מקיסריה במאה השלישית, הציע שזה ארע בהר תבור. וכל הצליינים של התקופה הביזנטית התיחסו לארוע בהר תבור.

דני: אתה צודק לגמרי, וגם בתקופה הצלבנית עמדה שם כנסייה מבוצרת אימתנית, וגם כיום על פסגת ההר כנסיה קתולית מרהיבה, עוד עבודה של ברלוצי, המנציחה את הארוע.

אילן: וכולם טועים?

דני: טוב לא, כידוע נעדרתי מהארוע עצמו. אני לא יכול להגיד בודאות מוחלטת, אבל כאמור זה מאד לא נראה לי, במיוחד לאור העובדה שהר תבור היה מיושב, ואף מבוצר באותה תקופה? בנוסף לזה, בכל הבשורות, הארוע הזה מתואר אחרי הארועים של בניאס / קיסריה-פיליפי. ותרשה לי לעמוד על עוד שתי נקודות שאולי יעזרו לשכנע אותך על האתר החלופי לארוע?

אילן: או קי, עמוד.

דני: בבקשה. העדות הכי חשובה, לדעתי היא האיגרת השניה של פטרוס. הוא מתיחס שם לארוע, כשמשתתף, ושים לב לביטוי האחרון –

בְּמוֹ עֵינֵינוּ רָאִינוּ (קרי פטרוס ושאר השליחים) אֶת גְּדֻלָּתוֹ; 17 שֶׁכֵּן קִבֵּל יְקָר וְכָבוֹד מֵאֵת אֱלֹהִים הָאָב כַּאֲשֶׁר נִשָֹא אֵלָיו הַקּוֹל הַזֶּה מֵהַדְרַת הַכָּבוֹד: "זֶה בְּנִי אֲהוּבִי אֲשֶׁר בּוֹ חָפַצְתִּי", 18 וְאֶת הַקּוֹל הַזֶּה שָׁמַעְנוּ בָּא מִן הַשָּׁמַיִם בִּהְיוֹתֵנוּ עִמּוֹ בְּהַר הַקֹּדֶשׁ. 

 "בהר הקודש" אילן. עכשיו, הר תבור הוא המוזכרת בארועים היסטורים שונים, בעיקר קרבות, אבל בשום מקום הוא לא מוזכר כמקום קדוש!

אילן: או קי, אז איפה אתה מציע שזה קרה? בהר גריזים? בהר המוריה?

דני: לא. בהר החרמון.

אילן: החרמון. מה לחרמון ולקודש?

דני: או הו.. יותר ממה שאתה חושב. קודם כל שמו, "חרמון" בה מהשורש "חרם" שזה בעברית של המקרא שווה למילה" מוקדש". למשל בויקרא כז 28 נאמר – "כָּל חֵרֶם אֲשֶׁר יַחֲרִם אִישׁ לַה' מִכָּל אֲשֶׁר לוֹ... לֹא יִמָּכֵר וְלֹא יִגָּאֵל כָּל חֵרֶם קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא לַה' " 

דבר שני, בערבית "חאראם" פירושו – קדוש. למשל הר הבית – חאראם אל שריף.

אילן: ועכשיו כשאנחנו מדברים על זה, החרמון מוזכר במקרא בהקשר של קדושה, אם כי אלילית.

דני: בהחלט. בספר שופטים החרמון מכונה "בעל חרמון" (ג 3), ובספר יהושוע מוזכר "בעל גד" אבל "תחת הר חרמון".

אילן: שזה אולי הבניאס?

דני: או אולי בקעת הלבנון, מחבר אותנו לפולחן הכנעני יטורי שקדם לפולחן ההליופוליטני שכבר דיברנו עליו.

אילן: וולא. ומה עם המסורת היהודית הקושרת את המקום ל"ברית בן הבתרים"?

דני: בהחלט יתכן שזה גם ארע בחרמון, כי בסופו של הארוע האל מבטיח לאברהם "כי לזרעך נתתי את הארץ הזאת", וניתן להציע שהדבר ארע במקום שבו אברהם יוכל לראות את "הארץ הזאת".

אילן: ומפסגת החרמון בהחלט ניתן לראות לפחות את רובה של הארץ לא? ואם הייתה ראות טובה, אז מרוב הארץ היינו רואים את הרמון, כמו שלמדנו בקורס מורי הדרך.

דני: ואי אני לא אשכח מילואים אחד שעשיתי במוצב אסטרה, צמוד לאבן הגבול של ישראל סוריה ולבנון. בימים של ראות טובה זה פשוט היה נוף מטמטם!

אילן: הייתי באסטרה בסדיר. נוף מדהים. עוצר נשימה. בעיקר בפתיחת ציר. אבל זה בגלל האויר הדליל. ואם אני לא טועה, בפרק הקודם מתואר שאברהם רודף אחרי מלכי הצפון כיון ששבו את אחיו לוט, והוא רודף אותם עד דן, ואזור דמשק. זאת אומר שהוא כבר היה באזור!

דני: בדיוק! ולא בכדי אחת הפסגות של הר דב מזוהה במסורת היהודית, וגם המוסלמית, כי שגם שם יש וריציה של ארוע הבתרים, כ"הר הבתרים". ובקרב יהודי צפת היתה מסורת מידי שנה, אחרי פרשת לך-לך, בה מתועד ארוע הבתרים, לעלות לרגל להר הזה.

אילן: אז הנה עוד עדות לקדושת ההר!

דני: בהחלט, ואם נחזור לזיהוי של החרמון גם כארוע "ההישתנות", אני טוען שאין להתעלם מפרט בסיפור שגם מתחבר יפה להר

אילן: מהו?

דני: " וַיִּשְׁתַּנֶּה לְעֵינֵיהֶם וַיַּזְהִירוּ פָנָיו כַּשֶּׁמֶשׁ וּבְגָדָיו כָּאוֹר הִלְבִּינוּ׃" שמא, אולי, היתכן, וישו פשוט נעמד מולם בשלג כשהשמש מאחוריו וכך נוצר המראה הזה?

אילן: יפה! אז ההלבנה המושלמת היא פשוט השלג שסינוור את השליחים?

דני: טוב, לא הייתי שם, אבל זה הגיג אפשרי..

אילן: זה מתקשר לפסוק בספר דניאל, שם אלהים תואר כלובש בגדים לבנים.

דני: הנה, גם האב וגם הבן לבושים אותו הדבר.

אילן: יפה, אז שנתקשר למשרד התיירות ולקריית הותיקן ונעדכן אותם שהם פספסו את ההר?

דני: לא כל כך מהר. קודם כל "איש באמונתו יחיה".

דבר שני - הכנסיה בהר תבור כל כך מרשימה, שחבל לנטוש אותה, לא? לדעתי מהמרשימה ביותר בכנסיות ברלוצי. כבר דיברנו על ברלוצי?

אילן: טרם. שנאמר כמה מילים עליו?

דני: בהחלט! אני בוש ונכלם שטרם הצגתי אותו. אנטוניו ברלוצי היה רומי קתולי גאה, המגיע לארץ ישראל לראשונהבב1912, לעזור לאחיו בתכנון בית החולים האיטלקי בירושלים. מכיר? מדובר במתחם מרהיב ברחוב הנביאים, פאתי מאה שערים, המשמש כיום כחלל משרדים אפרוריים של משרד החינוך הישראלי. כל פעם שאני עובר ליד אני מתפעל מחדש מהעיצוב המרשים, שיאפיין את ברלוצי בהמשך דרכו – הוא מביא את איטליה לכאן. בית החולים למשל דומה להפליא למבנים ציבוריים ממרכז איטליה, ובמיוחד בולט המגדל המזכיר כל כך את המגדל של העיירה סיינה שבטוסקנה. אז לא רק אני התרשמתי מהתכנון הזה, אלא גם הפרנציקסנים, ואחרי מלחמת העולם הראשונה הם מזמינים את ברלוצי לעבוד עבורם, והוא הופך למעצב הראשי של הכנסייה הקתולית בארץ הקודש.

ההזמנה הראשונה – כנסיית גת שמנים, אתר שעוד לא הגענו אליו בהסכת. מבנה מרהיב, מאד ניאו רנסנסי איטלקי באופיו. במקביל הוא גם מעצב את כנסיית ההישתנות בהר תבור.

ואחרי תוצאות כאלו מרהיבות, ברור שהוא יקבל עוד הזמנות, ובצרורות – דומינוס פלביט אותו הוא עיצב כדמעה, המתחם בתחילת הויה דולורוזה, המתחם הקתולי שמול הגולגותה, הר האושר!, שדה הרועים בבית לחם אותו הוא עיצב כאוהל, וכנסיית הביקור בעין כרם, שם הוא אף מופיע באחד הציורים, צופה על המבקרים..

קשה לדבר עם המבנים הללו בהסכת, זה משהו שחייבים לראות.

אילן: עוד סיבה לשכור את שרותנו לסיורים!.

דני: בהחלט!  ואחד הדרכים להבין עד כמה עבודתו מרשימה, היא להשוות למקרה בה הוא לא המתכנן – בכנסיית הבשורה. ברלוצי מאד רצה לתכנן את כנסיית הבשורה בנצרת, וכבר ב1941 הכין לה סקיצה, של מבנה גבוה וכיפתי, לא דומה לשום דבר שעשה קודם, אך מזכיר מאד את – ההגיה סופיה. מצד שני, היו שאמרו שזה מזכיר מידי מסגד, אבל מה שקבר את התוכנית של ברלוצי היה הפטריארך הלטיני של ירושלים באותם ימים שלא רצה שהפרנציסקנים ימשיכו להכתיב את בניית הכנסיות בארץ הקודש. במקום ברלוצי הוא הצליח להביא לכך שמתכנן כנסיית הבשורה יהיה איטלקי, אבל לא פרנציסקני. גו'בני מוזיו שמו.

עכשיו, אני לא רוצה ללכלך, אבל אחד המבנים שהוא תכנן עוד בשנות העשרים, במילאנו, מכונה בקרב אנשי מילאנו – "קה-ברוטה" – המכוער....

אילן: או קי, יש לי הרגשה לאן זה הולך..

דני: בדיוק.. בעבר ניסיתי ללמד סנגוריה על המבנה בפני התיירים, ואולי אפילו כשהקלטנו הפרק על נצרת. ויש להודות שהוא אדיר מימדים. הכנסייה הכי גדולה בישראל, אולי בכל המזרח התיכון, אבל העיצוב.. קודם כל הוא השתמש בתוך הכנסייה הרבה באלמנט של בטון חשוף, שהיה מאד אופנתי באותם ימים. "ארכיטקטורה ברוטלית" קראו לזה. הרבה מפלצות בטון בבאר-שבע הם קורבן, סליחה, דוגמא לאותה מגמה, למי שמכיר.

אילן: באר שבע היא בירת הברוטליזם בארץ, אגב.

דני: לא מפתיע. בכלל אופן 'הארץ', במאמר על תיירות בנצרת לפני שנתיים, העיז לבטא את מה שהרבה סבורים בסתר ליבם –

"היא חשוכה בשל מיעוט החלונות שמתוכננים כחרכי ירי, הקונסטרוקציה שלה בנויה מבטון חשוף, עמודיה בולטים בחלל וכל זה אינו מחופה בקישוטים שמאפיינים בכנסיות. מנגד הקירות החיצוניים, בשונה מהאדריכלות הברוטליסטית הטהורה, מחופים אבן. כך נוצר [בכנסייה זו] סגנון יחודי אקלקטי-ברוטליסטי, או "ברוטליסטי-איטלקי". אבל כמה משפטים קודם הכותבת, נעמה ריבה, מוסיפה את המשפט החשוב ביותר – "יש אומרים שזו הכנסייה המכוערת בעולם".

זהו, יצא המרצע מהשק. אני חושב שזה אחד הפספוסים הגדולים של הכנסייה הפרנציסקנית. את יצירתו של ברלוצי בטח היו מהללים עד היום.

ואגב, ברלוצי נפטר ב1960, שנה אחרי שהתפרסם שמוזיו יתכנן את כנסיית הבשורה בנצרת, ויש אומרים משברון לב.

אילן: צדיק גדול היה הברלוצי הזה.

דני: השליח ה13!, אבל הר תבור שווה ביקור לא רק בגלל הכנסייה של ברלוצי. חוץ מהכנסיה, האתר הזה פשוט מרהיב. הדרך לפסגה היא דרך מפותלת עם כ10 סרפנטינות, ובמהלך נפתח הנוף מרהיב בפני עצמו, של עמק יזרעאל. יש שם אפילו נקודות קפיצה לגלשני רוח.

וכשמגיעים לפסגה נוסעים בשדרת עצים הנראית כנטועה בטוסקנה, וכשפוסעים בנחת אל מול חזית הכנסיה הענקית זה פשוט חוויה רוחנית! היית שם כבר בקורס?

אילן: לא הייתי במילואים. וסיור ההשלמה בוטל בשל הסגר הראשון.

דני:  הקורסים של מורי דרך היום מתחילים להישמע לי כמו קורס מצילים בהתכתבות.. אתה חייב להשלים שם ביקור. אתה יודע מה – בא ננסה את ערן פרנקל לצלם אותנו מבקרים שם! כמו שהוא צילם אותנו ביפו כתבת פרומו עבור ההסכת!

אילן: ילא אני בעד!. אבל עד שנצלם שם, תאר לנו באופן כללי את הכנסייה.

דני: טוב, קודם כל היא על שיא ההר, בפאה המזרחית שלו, ויחד עם הגובה שלה היא מאד בולטת. למעשה מכל מקום שתסתכל על התבור תוכל להבחין בה, כמעין פטמה על שד תפוח.

אילן: או, עולם הדימוים שלך מוצא חן בעיניך.

דני: יודע צדיק נפש בהמתו J, ותאר לך את הנופים הנשקפים מראש אותה פטמה.. כל עמק יזרעאל, הגליל התחתון, גבעת המורה, הכרמל, בית שאן, כוכב הירדן. נופים מדהימים.

אילן:  והחרמון! או קי, ומה העיצוב הפנימי שלה?

דני: או.. עיצוב מענין.. בגדול זו תוכנית בסיליקלית, עם שני טורי עמודים התומכים בתקרה הדו-שיפועית, שאגב במקור היתה מקורה לוחות בהט שהחדירו אור לתוך הכנסייה כדי לסמל את האור האלוהי שגרם לישוע לזהור מלובן באותה נקודה.

אילן: ואו.. מרשים.. אבל הם כבר לא שם?

דני: לא.. הלוחות לא עמדו בפגעי הזמן והוחלפו בקירוי עץ יותר סטנדרטי. מנגד יש לכנסייה אפסיס כפול. הגומחה החצי עגולה בקצה המזרחי היא דו קומתית. בקיר של הקומה העליונה עבודת פסיפס יפה המתארת את ההישתנות של ישו, ומשה ואליהו מצידיו, והשליחים ברקע, אבל מתחת אפסיס תחתון, כמעין קריפטה, אליו מוליכות מדרגות מקוריות מהתקופה הצלבנית, ובו מזבח אבן, עשוי אבנים גסות, ללמד המבקר שהקריפטה עתיקה.

אילן: או קי, ויש לקריפטה הזו משמעות?

דני: בהחלט. במקרה הזה הכיתוב הלטיני מסגיר את מטרת הקריפטה –

DOMINE BONUM EST NOS HIC ESSE

"אדוני, טוב לנו להיות פה" (לוקס ט 33).

הקריפטה מסמלת היכן שפטרוס ושאר השליחים חיכו לישו, ובאים למקם את המבקר באותה נקודה, ובאותה תחושה – המתנה ביראת כבוד לנוכח המעמד שישו עומד לחוות.

אילן: יפה!

דני: ברלוצי גאון!, אבל לא חף מטעויות. הייתי מצפה שהעיטורים בקריפטה יציגו את השליחים הממתינים, או את הסוכות שהציעו לבנות. במקום זה ברלוצי הציב עיטורים של טווסים ומלאכים עם אטריבוטים לארועים שונים בחיי ישו.. לדעתי היה יותר נכון לשים עיטורים רלבנטים. אלא אם כן  - הוא לא רצה לפגוע ברגשות השכנים..

אילן: איזה שכנים??

דני: יפה, אז לא הרבה מודעים לכך, ולדעתי גם שקורס מורי דרך מגיע להר תבור הוא לא מבקר שם, אבל על פסגת ההר יש גם מתחם יווני-אורתודוקסי, שבדרך כלל פתוח רק למבקרים יוונים או רוסיים. ומה שחשוב זה שהוא טוען להיות במקום בו השליחים המתינו לישו. וכך, כמו בהרבה אתרי קודש אחרים נוצר איזון עדין אך חשוב בן אזורים שהכנסייה הקתולית מקדשת, והאזורים אותם הכנסייה היוונית-אורתודוקסית מקדשת.

אילן: אז ברלוצי מדגיש את ההישתנות, אבל בצורה מוסוות גם מבטא את דעתו שגם המתנת השליחים היתה בדיוק באותו מקום, כן?

דני: בדיוק! והדגשת הארוע של ההישתנות בא לידי ביטוי גם בשתי קפלות משני צידי הכניסה הראשית, שמקורם מהתקופה הצלבנית. בתוך השמאלית, הצפונית תאור בתקרה של משה יושב ואוחז בלוחות הברית. ברקע הר סיני ומים בוקעים מן הסלע. ובימנית, הדרומית נראה אליהו ישוב, ידיו מורמות בתנוחת תפילה, מימין מזבח בוער, ומשמאל מזבח ועליו קורבנות בשר.

אילן: מאבק אליהו בנביאי הבעל בכרמל!

דני: בדיוק.  וראוי גם לציין שבריצפה פסיפס ביזנטי מקורי, אם כי לא במקום המקורי בו התגלה.

אילן: אז הכנסייה מציגה יפה גם את השלבים הצלבניים והביזנטים בהר.

דני: בדיוק. ואם יוצאים מהכנסייה, קודם כל מימין מדרגות למרפסת התצפית המרהיבה, שכבר ציינתי, ובשטח פזורים שרידים של המתחם הנזירי מימי הצלבנים שהיה בנוי סביב הכנסייה.

אילן: אז הכנסייה שברלוצי תכנן בנויה מעל הכנסייה הצלבנית שהיתה בהר תבור.

דני: כמו כנסיית הבשורה, כנסיית גת שמנים, ועוד לא מעט כנסיות נוספות. אבל בהר תבור השתמרו יפה מתחמי המנזר בחזית הכנסייה, ואם תצא לטיול סביב פסגת ההר תמצא שרידים של חומת המתחם מהתקופה הצלבנית. וליד הכניסה למתחם קפלה קטנה נוספת, שאני מודה שאף פעם לא טרחתי להיכנס אליה, עם קמרון חביתי המקדשת המקום בו ישו, בסוף הארוע מצווה השליחים שלא לגלות את אשר ראו. היא מכונה "קפלת האל תגידו לאיש את דבר המראה".

אילן: או הו.. שם קצת ארוך בשביל קפלה קטנה..

דני: אכן. ובוא לא נשכח לתת כבוד לפאולוס השישי, שב5 לינואר 1964 כיבד את המקום בנוכחותו. אני חושב שכבר דיברנו על הארוע ההיסטורי הזה, לא?

אילן: האמת שלא..

דני: ואו.. אז אולי נקדיש פרק לנושא המרתק הזה – מאז ימי פטרוס, לא בימי הביזנטים, ולא בימי הצלבנים, אף אפיפיור לא טרח להזיז את עכוזו ולבקר בארץ הקודש, הארץ בה נוצרה הדת אותה הוא מוביל!. מתי זה קורה לראשונה בתולדות העולם הקתולי – בימי מדינת ישראל! זה ארוע אדיר, וישראל הצעירה יצאה מגידרה להראות לאפיפיור, ולעולם הקתולי, שהם רצויים ויכובדו כאן. למעשה הכביש העולה להר תבור נסלל לראשונה לכבוד ביקורו!

האפיפיור מצידו פחות כיבד את המדינה, אבל בא נשמור לזה פרק נפרד..

SHALL WE?

אילן: SHALL WE WE! שמע, הפרק הזה ממש עושה חשק לטייל בהר תבור, לא?

דני: ובדיוק בשביל זה אנחנו פה! – אז ילא מאזינים, תפרגנו לנו קצת בפרנסה. אין תיירים, אין עבודה, קשה קשה..

אילן: בטח! דני הוא מורה דרך מוערך ומנוסה, וגם תותח על חלל, רב תחומי. כל סיור איתו הוא חויה מרתקת.

דני: לא הוספת גאון, אדיר, וחכם מאד. וצנוע!  ואתה אילן, שמעתי שנקטת בצעד יוצא דופן!

אילן: אמת! האתר שלי עבר למתכונת של אתר למנויים.

דני: באמת? מה זה אומר?

אילן: שחלק מתכני האתר הם ללא עלות, וחלק הם בעלות שוה לכל נפש.

דני: כמה עולה ומה מקבלים בתמורה?

אילן: יש שלושה מסלולים מנוי חודשי ב89 ₪. מסלול חצי שנתי ב69 שקלים כפול 6 (414 ₪), והמסלול הכי שוה הוא 49 ₪ כפול 12.

דני:  אוקי, ומה מקבלים בתמורה?

אילן: או הו.. אלפי שעות הקלטה, שנעשו במשך שש שנים, והם כוללים שלושה אפיקי הסכתים –

א. דברי הימים.

ב. דבר היום – כמו ברי הימים אב קצר יותר. סביב רבע שעה.

ג. והמיזם החדש שלי 'איזה קטע  - תנ"ך עם נטע'. הסכת על התנ"ך לילדים וגם להורים.

אגב חשוב לאמר – "למה שבקתני" ישאר פתוח לקהל, ללא עלות.

דני: או, יופי. לי חשוב ש"למה שבקתני" יהיה זמין לכול וללא עלות. את הרווחים אני מקוה לעשות בסיורים. ומלבד זאת אתה מעביר הרצאות, ובקרוב גם סיורים.

אילן: כן.

דני: ואני מזכיר את הספרים שלך?

אילן: נכון! הם זמינים לרכישה באתר שלי. מה עם הספר שלך?

דני: שאלה טובה... כרגע אני מתמקד בשדרוג האתר אינטרנט שלי לתיירות נכנסת, ובמיוחד האבנגליסטית והמורמונית.

אילן: או.. הנה עוד נושא לפרק..המורמונים

דני: ואי, אתה לא מבין כמה הנושא הזה מרתק.. אני יכול עכשיו לדבר שלוש שעות על לחי, ארץ באונטיפול, וגו'סף סמית.. ח י י ב י ם להקליט פרק על המורמונים מתישהו. הם הרי וריציה של הנצרות.

אילן: נהדר, ועל מה נדבר בפעם הבאה?

דני: נס ריבוי הלחם והדגים.

אילן: או. ניסים זה טוב, ובמיוחד כשזה קשור לאוכל.. אבל ישו גם דאג לצמחונים?

דני: או, בדיוק בשביל זה תצטרך לחכות, יחד עם המאזינים, לפרק הבא.

אילן: כולי ציפיה. אז להתראות צדיק!

דני: להתראות!

נגישות