נטע: למה שבקתני? פרק 25. משה משה איזה נביא – על משה בברית החדשה
אילן: שלום נטע, מה שלומך?
נטע: טוב תודה אבא מה שלומך?
אילן: מצוין. היום יהיה פרק קצת שונה. דני הפך מגבר מסוקס וחסון ילדה חמודה.
נטע: תודה שהזמנת אותי לפה. אני מאוד אוהבת להקליט פרקים.
אילן: מעולה. את מכירה את התכנית שלי למה שבתקני?
נטע: בטח. על ישו.
אילן: יפה. לאחר הפרק על ההשתנות של ישו חשבתי, שכיוון שמשה שיחק תפקיד כלשהו בסיפור מן הראוי לדון בדמותו של משה בברית החדשה. תפקיד מעניין מאוד אגב.
נטע: מה הקשר בין שניהם?
אילן: משה הוא אב טיפוס לישו. הוא הטרמה שלו. מה שמשה עשה גם ישו עשה. כבר הזכרנו פעם שסיפור טבח התמימים מתכתב עם מסורות על טבח דומה בעת לידת משה.
נטע: רגע. אם ישו הוא המשיח, אז הוא לא צריך להיות יותר גדול ממשה?
אילן: נכון. היחס למשה בברית החדשה הוא דו ערכי. מצד אחד משה הוא אב טיפוס לישו. מצד שני ישו הוא גדול ממשה. משה הביא את תורת האל, אבל זו הברית החדשה. ישו בלידתו ובעיקר במותו הביא את הברית החדשה בין ישראל לאלהיו.
נטע: והנוצרים חושבים כך באמת?
אילן: כן. פטרוס אחד התלמידים של ישו התחיל ופאולוס, שלא היה תלמיד של ישו, אבל היה מאוד פעיל בקרב הנוצרים הקדומים ניתק לחלוטין את הנצרות מהיהדות בטענה, שהתורה וחוקיה, כלומר דברי משה, בטלים ומבוטלים לאור הופעת ישו.
נטע: פעם אמרת לי, שאחת ההאשמות הנוצריות כלפי היהודים היא שהם מתכחשים למשיחיותו או אלוהותו של ישו. מה הכוונה משיחיותו ו/או אלוהותו?
אילן: בקצרה כי זה נושא מורכב. ישו נתפס כמשיח, כגואל של האנושות. ואפילו אלהים עצמו הוא אבא שלו. ישו מעוצב כמשה שני. יש פה המשכיות.
נטע: מה? לא היה לו אבא אמיתי? אלהים היה אבא שלו? הייתה לו אמא אמתית?
אילן: כך הנוצרים, או חלקם לפחות מאמין, שאלהים הוא אבא שלו. אמא אמתית? כן. קראו לה מרים.
נטע: לא הבנתי. אם ישו הוא האיש החשוב לנוצרים מה משה קשור?
אילן: משה חשוב ליהודים? הנוצרים רואים בעצמם את ממשיכי היהודים. אז משה חשוב גם לנוצרים. לא כמו ישו, אבל חשוב.
נטע: משה חשוב גם לערבים?
אילן: בואי נדייק, למוסלמים. כן. גם להם הוא חשוב.
נטע: ממש איש חשוב 😊
אילן: יפה. בואי נראה אלו מסורות בקשר למשה נזכרו בברית החדשה, מלבד היחס לתורה כתורת משה. כלומר סיפורים על האיש עצמו.
נטע: קדימה.
אילן: התייחסות ארוכה יש בספר הקרוי מעשי השליחים (פרק ז'). זה ספר מספר מה קרה לנוצרים הראשונים אחרי שישו מת. הקטע הוא מה שאני מכנה 'קיצור תולדות משה'. זה קטע ארוך אז נקרא אותו בחלקים.
בָּעֵת הַהִיא נוֹלַד משֶׁה וַיְהִי־טוֹב לֵאלֹהִים וַיְהִי אָמוּן בְּבֵית אָבִיו שְׁלשָׁה יְרָחִים׃
21 וְכַאֲשֶׁר הֻשְׁלַךְ אָסְפָה אֹתוֹ בַּת־פַּרְעֹה וַתְּגַדְּלֵהוּ לָהּ לְבֵן׃ 22 וַיְלֻמַּד משֶׁה בְּכָל־חָכְמַת מִצְרָיִם וַיְהִי גִבּוֹר בִּדְבָרִים וּבְמַעֲשִׂים׃ 23
הקטע תואם בגדול את המסופר בספר שמות פרק ב'. אם כי ענין מתן השם לא נזכר. אבל בהבדל אחד. שמת לב מהו?
נטע: משה הושלך? בתורה שלנו הוא הונח יפה בתיבה, בין קני הסוף.
אילן: יפה. וחשוב להדגיש שמשה לא שט ביאור, אלא התיבה נחה בין קני הסוף. בוא נמשיך:
וּבִמְלֹאת־לוֹ אַרְבָּעִים שָׁנָה עָלָה עַל־לִבּוֹ לִפְקֹד אֶת־אֶחָיו בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׃ 24 וַיַּרְא אִישׁ אֶחָד מֻכֶּה חִנָּם וַיּוֹשַׁע לוֹ וַיִּקֹּם נִקְמַת הַמֻּכֶּה בְּהַכּוֹתוֹ אֶת־הַמִּצְרִי׃ 25 וַיַּחֲשֹׁב בִּלְבָבוֹ כִּי יָבִינוּ אֶחָיו אֲשֶׁר עַל־יָדוֹ יִתֵּן הָאֱלֹהִים לָהֶם תְּשׁוּעָה וְהֵם לֹא הֵבִינוּ׃
נטע: רע. בספר שמות שלנו נכתב: וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה. פה אמרו הוא היה בן 40 שנה. איך הגיעו למספר הזה?
אילן: פשוט מאוד. חילקו את גילו 120 לשלוש. שליש ראשון במצרים, שליש אחרון במדבר והשליש האמצעי – תיכף נראה. בכל אופו משה הכה את המצרי, תואם את ספר שמות. אבל יש תוספת מעניינת. רוצה לקרוא?
נטע: וַיַּחֲשֹׁב בִּלְבָבוֹ כִּי יָבִינוּ אֶחָיו אֲשֶׁר עַל־יָדוֹ יִתֵּן הָאֱלֹהִים לָהֶם תְּשׁוּעָה וְהֵם לֹא הֵבִינוּ׃
לא הבנתי.
אילן: משה חשב שבני ישראל יבינו שהוא נשלח על ידי אלהים להושיעם, אבל הם לא הבינו. דבר שלא נרמז כלל בתורה. יש פה רמז או הטרמה ברורה לישו. לעם ישראל יש מסורת ארוכה של אי זיהוי המושיע, גם כשהם רואים אותו ממש. כשם שהם לא זיהו את משה אז, כך הם לא מזהים את ישו עכשיו. אין לי ספק שזו תוספת של עורך הספר, שהכניס קטנה לעם ישראל.
נטע: הבנתי. שנמשיך?
אילן: וַיְהִי בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי וַיָּבֹא בְּתוֹכָם וְהֵם נִצִּים וַיְבַקֵּשׁ לַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם לֵאמֹר אֲנָשִׁים אַחִים אַתֶּם וְלָמָּה תַכּוּ אִישׁ אֶת־אָחִיו׃ 27וְהַמַּכֶּה אֶת־רֵעֵהוּ הֲדָפוֹ לֵאמֹר מִי שָׂמְךָ לְאִישׁ שַׂר וְשֹׁפֵט עָלֵינוּ׃ 28 הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אֹמֵר כַּאֲשֶׁר הָרַגְתָּ אֶתְמֹל אֶת־הַמִּצְרִי׃
29 וַיִּבְרַח משֶׁה עַל־הַדָּבָר הַזֶּה וַיְהִי־גֵר בְּאֶרֶץ מִדְיָן וַיּוֹלֶד שָׁם שְׁנֵי בָנִים׃
נטע: די תואם את ספר שמות, לא? שהוא ברח והתחתן עם ציפורה.
אילן: אכן. הוא ברח למדין, והוליד את גרשם ואת אליעזר. והנה עוד פרט חדש: וּבִמְלֹאת אַרְבָּעִים שָׁנָה נִרְאָה אֵלָיו מַלְאָךְ בְּמִדְבַּר הַר סִינַי בְּלַבַּת־אֵשׁ מִתּוֹךְ הַסְּנֶה׃ 31 וַיַּרְא משֶׁה וַיִּתְמַהּ עַל־הַמַּרְאֶה וּבְסוּרוֹ לִרְאוֹת וַיְהִי־קוֹל יְהוָֹה אֵלָיו׃ 32 אָנֹכִי אֱלֹהֵי אֲבוֹתֶיךָ אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב וַיֶּחֱרַד משֶׁה וַיִּירָא מֵהַבִּיט׃ 33 וַיֹּאמֶר אֵלָיו יְהוָֹה שַׁל נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו אַדְמַת־קֹדֶשׁ הוּא׃ 34 רָאֹה רָאִיתִי אֶת־עֳנִי עַמִּי אֲשֶׁר בְּמִצְרַיִם וְאֶת־נַאֲקָתָם שָׁמַעְתִּי וָאֵרֵד לְהַצִּילָם וְעַתָּה לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ מִצְרָיְמָה׃ 35
חזרה כמעט מדויקת על סיפור ההתגלות בסנה. אבל יש פה פרט מידע חדש. הזכרנו את השליש השני בחיי משה, אז הנה הוא. 40 שנה במצרים ו-40 שנה במדיין.
נטע: מעניין.
אילן: וזה לא הכל. הקטע ממשיך להדגיש ולרומם את משה, ומנגד לרמוז לכפיות הטובה של עם ישראל.
נטע: ממש העתק הדבק למה שקרה עם ישו.
אילן: בדיוק! שימי לב מה נכתב על משה. כמה חסדים הוא עשה (רמז ברור לחסדי ישו, כן?): הוּא משֶׁה אֲשֶׁר כִּחֲשׁוּ־בוֹ לֵאמֹר מִי שָׂמְךָ לְשַׂר וְשֹׁפֵט אֹתוֹ שָׁלַח הָאֱלֹהִים לְשַׂר וְגֹאֵל בְּיַד הַמַּלְאָךְ הַנִּרְאֶה אֵלָיו בַּסְּנֶה׃ עקיצה ראשונה – זלזלו בו במצרים, אבל הוא נבחר על ידי האל להושיע את עם ישראל.
נטע: לא יפה מה שעשו לו.
אילן: את מתכוונות מה שהנוצרים סיפרו לכאורה שעשו לו.
נטע: נכון.
אילן: בואי נמשיך. וְהוּא הוֹצִיאָם וַיַּעַשׂ אֹתוֹת וּמֹפְתִים בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וּבְיַם־סוּף וּבַמִדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה׃ הוּא משֶׁה אֲשֶׁר אָמַר אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל נָבִיא מִקֶּרֶב אֲחֵיכֶם כָּמֹנִי יָקִים לָכֶם יְהוָֹה אֱלֹהֵיכֶם אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן׃
נטע: רגע! זה נשמע לי חשוב.
אילן: נטע! את צודקת. זה מווק הנביא בספר דברים שלנו: נָבִיא אָקִים לָהֶם מִקֶּרֶב אֲחֵיהֶם, כָּמוֹךָ (דברים י"ח 18). ההמשך בברית החדשה הוא עיבוד חופשי של ההמשך בספר דברים. וזה ממשיך: הוּא אֲשֶׁר הָיָה בַקָּהָל בַּמִדְבָּר עִם־הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר אֵלָיו בְּהַר סִינַי וְעִם־אֲבוֹתֵינוּ וַאֲשֶׁר קִבֵּל דְּבָרִים חַיִּים לָתֵת לָנוּ׃ 39 הוּא אֲשֶׁר אֲבוֹתֵינוּ לֹא אָבוּ לִשְׁמֹעַ לוֹ וַיִּמְאֲסוּ אֹתוֹ וּלְבָבָם פָּנָה מִצְרָיְמָה׃
נטע: העם לא רצה את משה?
אילן: נכון. כמו שכתוב בתורה.
נטע: בני ישראל האכילו את משה מרורים.
אילן: נכון, והביטוי 'ולבבם פנה מצרימה' מתייחס לסיפור המרגלים ולפסוק: נִתְּנָה רֹאשׁ, וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה (במד' י"ד 4).
נטע: והנה ההמשך: וַיֹּאמְרוּ אֶל־אַהֲרוֹן עֲשֵׂה־לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ כִּי זֶה משֶׁה אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא יָדַעְנוּ מֶה־הָיָה לוֹ׃ 41 וַיַּעֲשׂוֹּ עֵגֶל בַּיָּמִים הָהֵם וַיִּזְבְּחוּ זְבָחִים לָאֱלִיל וַיִּשְׂמְחוּ בְּמַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. מה? זה סיפור העגל?
אילן: אמת. מדגיש שוב את בוגדנותם של בני ישראל. רמז מטרים לבוגדנות כלפי ישו. וההמשך: וַיִּפֶן מֵהֶם הָאֱלֹהִים וַיִּתְּנֵם לַעֲבֹד אֶת־צְבָא הַשָּׁמָיִם כַּכָּתוּב בְּסֵפֶר הַנְּבִיאִים הַזְּבָחִים וּמִנְחָה הִגַּשְׁתֶּם־לִי בַמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה בֵּית יִשְׂרָאֵל׃ 43 וּנְשָׂאתֶם אֵת סֻכַּת מִלְכֹּם וְאֶת־כּוֹכַב אֱלֹהֵיכֶם. רָמְפָן הַצְּלָמִים אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם לְהִשְׁתַּחֲוֹת לָהֶם וְהִגְלֵיתִי אֶתְכֶם מֵהָלְאָה לְבָבֶל׃
נטע: הזכירו ספר נביאים. איזה ספר זה. היו הרבה, לא?
אילן: אהה, הנביא האוהב עלי. עמוס: הַזְּבָחִים וּמִנְחָה הִגַּשְׁתֶּם-לִי בַמִּדְבָּר, אַרְבָּעִים שָׁנָה--בֵּית יִשְׂרָאֵל. כו וּנְשָׂאתֶם, אֵת סִכּוּת מַלְכְּכֶם, וְאֵת, כִּיּוּן צַלְמֵיכֶם--כּוֹכַב, אֱלֹהֵיכֶם, אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם, לָכֶם. כז וְהִגְלֵיתִי אֶתְכֶם, מֵהָלְאָה לְדַמָּשֶׂק (עמ' ה' 25 – 27). יש כמה הבדלים. סכות וכיון מתפרשים לפי האכדית ככוכב שבתאי. כלומר פולחן צבא השמיים. בברית החדשה המחבר קצת הסתבך אז סִכּוּת מַלְכְּכֶם הפך לסוכת מלכום, האל העמוני. וכִּיּוּן צַלְמֵיכֶם – הושמט. המחבר לא הבין מה זה.
נטע: מה זה 'רמפן הצלמים'?
אילן: לא יודע.
נטע: בטח אליל כלשהו.
אילן: הגיוני! שימי לב, שבספר עמוס העם יצא לגלות מהלאה לדמשק, אחרי דמשק.
נטע זה בסוריה, לא?
אילן: בדיוק. אבל בספר הנוצרי 'מעשה השליחים' הם כבר הוגלו הלאה מבבל.
נטע איפה זה בבל?
אילן: עירק של ימנו. יש פה התאמה לאירועים ההיסטוריים שקרו. עם ישראל יצא לגלות בבל לא לגלות דמשק. ובסוף המשכן: מִשְׁכַּן הָעֵדוּת הָיָה לַאֲבוֹתֵינוּ בַּמִּדְבָּר אֲשֶׁר עָשָׂה משֶׁה כַּתַּבְנִית אֲשֶׁר רָאָה כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ הַמְדַבֵּר אֵלָיו. די תואם למסופר בתורה.
נטע: אז מהם ההבדלים העיקריים?
אילן: גזרת פרעה לא נזכרת, משה הושלך ולא הונח, נזכר הגיל בו יצא מהארמון, שהותו במדין נמשכה 40 שנה (חישוב פשוט לאחור), אין את הוצאת המים מהסלע.
נטע: ממה נובעים ההבדלים לדעתך?
אילן: מעשי השליחים נועד ללא יהודים. אז מתמקדים בעיקר. אפשר לעגל פינות. ממילא הפרטים המדויקים לא חשובים.
נטע: הגיוני בסך הכל.
אילן: האירוע הדרמטי בו משה הושווה לישו הוא ההתגלות לה הקדשנו את הפרק שעבר.
נטע: לא הקשבתי. מה קרה שם?
אילן: ישו עלה להר ופגש את משה ואליהו הנביא.
נטע: הבנתי.
אילן: אבל יש פניה ישירה אל היהודים. באגרת אל העברים.
נטע: מה זו האגרת אל העברים?
אילן: יש בברית החדשה, מכתבים ששלחו פאולוס ועוד כל מיני אל גופים שונים. אחד המכתבים נועד ליהודים כדי שיאמינו בישו. זה נקרא האגרת אל העברים.
לָכֵן, אַחַי הַקְּדוֹשִׁים, אֲשֶׁר חֶלְקְכֶם בִּקְרִיאָה שְׁמֵיְמִית, הִתְבּוֹנְנוּ אֶל הַשָּׁלִיחַ וְהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל שֶׁל הַכְרָזַת אֱמוּנָתֵנוּ, יֵשׁוּעַ, 2 הַנֶּאֱמָן לַמְכוֹנֵן אוֹתוֹ, כְּמוֹ שֶׁהָיָה גַּם מֹשֶׁה בְּכָל בֵּיתוֹ 3 וַהֲרֵי הוּא נִמְצָא רָאוּי לְכָבוֹד רַב יוֹתֵר מִשֶּׁזָּכָה לוֹ מֹשֶׁה, בְּאוֹתָהּ מִדָּה שֶׁבּוֹנֵה הַבַּיִת נִכְבָּד יוֹתֵר מִן הַבַּיִת. 4 הֵן כָּל בַּיִת יֵשׁ לוֹ בּוֹנֶה, אַךְ בּוֹנֵה הַכֹּל הוּא הָאֱלֹהִים. 5 מֹשֶׁה אָמְנָם הָיָה נֶאֱמָן בְּכָל בֵּיתוֹ, כְּעֶבֶד, לְשֵׁם עֵדוּת עַל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הָיוּ עֲתִידִים לְהֵאָמֵר, 6 אֲבָל הַמָּשִׁיחַ הוּא כְּבֵן עַל בֵּיתוֹ; וַאֲנַחְנוּ בֵּיתוֹ, אִם נַחֲזִיק עַד קֵץ בַּבִּטָּחוֹן וּבַתִּקְוָה שֶׁאָנוּ מִתְהַלְּלִים בָּהּ (אל העברים א' 1 – 6). מה הבנת?
נטע: משה הוא בסדר אבל ישו הוא העיקר. ישו עולה על משה. משה חשוב. ישו חשוב עוד יותר. לא?
אילן: אמת ויציב. ושימי לב מה כתוב בעוד אגרת. באגרת השניה אל הקורינתים. קורינתיה זה אזור ביון של ימנו. וְאִם־שֵׁרוּת הַמָּוֶת הֶחָרוּת בְּאוֹתִיּוֹת עַל־הָאֶבֶן נִרְאָה בְּכָבוֹד עַד־שֶׁלּא יָכְלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְהַבִּיט אֶל־פְּנֵי משֶׁה מִפְּנֵי כְּבוֹד פָּנָיו הַבָּטֵל... 13 וְלֹא כְמשֶׁה אֲשֶׁר נָתַן מַסְוֶה עַל־פָּנָיו פֶּן־יַבִּיטוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל־סוֹף מַה־שֶּׁסּוֹפוֹ לְהִבָּטֵל׃ 14 אֲבָל נִטַּמְטְמוּ דֵעוֹתֵיהֶם כִּי עַד־הַיּוֹם הַזֶּה בְּקָרְאָם הַבְּרִית הַיְשָׁנָה נִשְׁאָר הַמַּסְוֶה הַהוּא וְלֹא־גֻלָּה עָלֶיהָ כִּי לֹא יוּסַר כִּי אִם־בַּמָּשִׁיחַ׃ 15 עַד־הַיּוֹם הַזֶּה הֵם קֹרְאִים אֶת־משֶׁה וְהַמַּסְוֶה מֻנָּח עַל־לִבָּם (השניה אל הקורינתים ג' 7 – 15).
נטע: מה ענין המסוה פה? הוא הסתתר?
אילן: יפה! אחרי חטא העגל כשמשה ירד מההר וקרן עור פניו נכתב: וַיְכַל מֹשֶׁה, מִדַּבֵּר אִתָּם; וַיִּתֵּן עַל-פָּנָיו, מַסְוֶה. לד וּבְבֹא מֹשֶׁה לִפְנֵי יְהוָה, לְדַבֵּר אִתּוֹ, יָסִיר אֶת-הַמַּסְוֶה, עַד-צֵאתוֹ; וְיָצָא, וְדִבֶּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֵת, אֲשֶׁר יְצֻוֶּה. לה וְרָאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֶת-פְּנֵי מֹשֶׁה, כִּי קָרַן, עוֹר פְּנֵי מֹשֶׁה; וְהֵשִׁיב מֹשֶׁה אֶת-הַמַּסְוֶה עַל-פָּנָיו, עַד-בֹּאוֹ לְדַבֵּר אִתּוֹ (שמ' ל"ד 33 – 35). בגלל הקרינה העזה, משה שם כיסוי על פניו כדי להגן על בני שיחו. מפניו בקעה קרינה אלהית שסיכנה את הסובבים.
נטע: אני מבינה שיש פה עקיצה כלפי היהודים? משה שם מסוה, אבל היהודים נשארו עם המסוה, הכיסוי על דברי האל עד ימיו של ישו.
אילן: יפה מאוד! עַד־הַיּוֹם הַזֶּה הֵם קֹרְאִים אֶת־משֶׁה וְהַמַּסְוֶה מֻנָּח עַל־לִבָּם. גם ישו לא הצליח להסיר את הכיסוי מעל עיני בני ישראל התועים בהבליהם הרבים.
בואי נסיים עם משהו מאוד מעניין.
נטע: קדימה!
אילן: יש לנו מסורת מעניינת המופיעה בתלמוד ובמדרשים, אבל היא נזכרת לראשונה בברית החדשה. עדות מוצקה לרקע היהודי העמוק של הברית החדשה. את זוכרת מה קרה במפגש הראשון בין משה לפרעה?
נטע: המטה שהפך לנחש?
אילן: בדיוק: וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, אֶל-פַּרְעֹה, וַיַּעֲשׂוּ כֵן, כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה; וַיַּשְׁלֵךְ אַהֲרֹן אֶת-מַטֵּהוּ, לִפְנֵי פַרְעֹה וְלִפְנֵי עֲבָדָיו--וַיְהִי לְתַנִּין. יא וַיִּקְרָא, גַּם-פַּרְעֹה, לַחֲכָמִים, וְלַמְכַשְּׁפִים; וַיַּעֲשׂוּ גַם-הֵם חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם, בְּלַהֲטֵיהֶם--כֵּן. יב וַיַּשְׁלִיכוּ אִישׁ מַטֵּהוּ, וַיִּהְיוּ לְתַנִּינִם; וַיִּבְלַע מַטֵּה-אַהֲרֹן, אֶת-מַטֹּתָם (שמ' ז' 10 – 12).
נטע: מה הענין פה?
אילן: נזכרו החכמים, המכשפים והחרטומים. ללא שם, אלא כגוף כללי. חז"ל שלא אוהבים אנשים אלמונים הדביקו להם שם. אבל כמה דורות לפני שחז"ל נתנו להם שם, השמות שלהם כבר מופיעים בברית החדשה.
נטע: ברצינות?
אילן: כן. שימי לב. באגרת אל תימוטיוס
נטע: מי זה תימוטיוס?
אילן: דמות כלשהי. לא קריטי לענייננו. שימי לב: וּכְמוֹ יַנִּיס וְיַמְבְּרִיס אֲשֶׁר־קָמוּ עַל־משֶׁה כֵּן גַּם־אֵלֶּה מִתְקוֹמֲמִים אֶל־הָאֱמֶת אֲנָשִׁים אֲשֶׁר נִשְׁחֲתָה דַעְתָּם וּנְלוֹזִים בָּאֱמוּנָה (אל תימוטיוס ג' 8). איך קראו לחרטומים שהתעמתו עם משה?
נטע: יניס וימבריס.
אילן: אמת. שים לב נטע, מה נכתב בתלמוד: אמרי ליה יוחנא וממרא למשה תבן אתה מכניס לעפריים? (מנחות פ"ה ע"א).
נטע: פה הם יוחנא וממרא. זו הגרסה העברית של יניס וימבריס?
אילן: ככל הנראה. אבל בואי וראי עוד דוגמה. הפעם מדרש תנחומא: וירא העם כי בושש משה, בא שש שעות. נתכנסו ארבעים אלף שעלו עם ישראל ושני חרטומי מצרים עמהם, ושמותם יונו"ס ויומברו"ס, שהיו עושין לפני פרעה כל אותם כשפים, כמו שכתוב, וַיַּעֲשׂוּ גַם-הֵם חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם בְּלַהֲטֵיהֶם ונקהלו כלם על אהרן, שנאמר, ויקהל העם על אהרן ויאמר וגו (תנחומא כי תשא י"ט). זה מרתק! מסורת חז"לית כשרה למהדרין מופיעה בברית החדשה שנים רבות לפני התלמוד.
נטע: מעניין!
אילן: נכון! והנה דוגמה אחרונה מתוך תרגום ירושלמי. זה תרגום ארמי, שמשלב מדרשים ודברי אגדה: וקרא לחוד פרעה לחכימא ולחרשיא ועבדו לחוד הינון יניס וימבריס ובתרגום חופשי בערך: וקרא לבד פרעה לחכמים ולמכשפים ועשו לבד יניס וימבריס)
נטע: שמע, מרשים ביותר! יש עוד?
אילן: לא. לא צריך להגזים. ממילא זמננו תם.
נטע: תודה רבה אבא.
אילן: תודה רבה נטע. תודה שהתארחת אצלי בלמה שבתקני?
נטע: בכיף. אני נהנית מהתכנית שלנו.
אילן: בהחלט. איך קוראים לה?
נטע: איזה קטע תנ"ך עם נטע – תנ"ך לילדים.
