Skip to content

למה שבקתני – פרק 26: קריאה

אילן: שלום דני דה דיגר, הארכיאולוג החופר, שהיום הולך לדבר על – אוכל! והרבה!

דני: שלום איש המערות, ד"ר בייבל, האיש שלא אוכל כלום מלבד לחם צר ומים לחץ.

אילן: אכן, ויש תוצאות. ראה את הכרס השטוחה. וגם הכרס שלך שטוחה וחטובה.

דני: טוב אצלי זה מטבוליזם טבעי גבוה.. אבל אני גם מקפיד על ריצה פעם ביומיים שלושה..

אילן: אז אתה ארכיאולוג, בשלן, ואצן! יפה, אז על מה נדבר היום?

דני: טוב כבר דיברנו על כמה וכמה ניסים של ישו, אבל הפעם על הנס הקולינרי המפורסם ביותר שלו -

אילן: נס הלחם והדגים! יפה. אז נתחיל במקורות. בבשורות. באלו מהם הוא מוזכר?

דני: באופן די מפתיע - אצל כולם.

אילן: כולל יוחנן?

דני: כולל יוחנן!

אילן: אז הפעם זה בטח נכון! ובעצם זה נס כל כך מפורסם, שיש בשורות שהוא מתואר בהם אפילו פעמיים!..

דני: בדיוק. ואין כמו תאור כפול, עם הבדלים, אפילו קטנים, כדי לעשות צרות.

אילן: טוב, אבל זה מפרנס חוקרים, לפענח את משמעות ההבדלים..

דני: ושדרני הסכתים, הנוברים לתוך המחקרים ומציגים אותם למאזיניהם..

אילן: יפה. אז שנתחיל בלוקס, ההיסטוריון?

דני: לא, הפעם אני מעדיף שנתחיל בגרסת מתי. פרק יד. יקריא כבודו?

אילן:13 יֵשׁוּעַ שָׁמַע וְנָסַע מִשָּׁם בְּסִירָה אֶל מָקוֹם שׁוֹמֵם,

דני: סטופ. תזכור את הביטוי "מקום שומם".. תמשיך..

אילן: הוּא לְבַדּוֹ. כֵּיוָן שֶׁשָּׁמְעוּ הַהֲמוֹנִים הָלְכוּ אַחֲרָיו בָּרֶגֶל מִן הֶעָרִים. 14 כְּשֶׁיָּצָא רָאָה הֲמוֹן עַם רַב. הוּא נִתְמַלֵּא רַחֲמִים עֲלֵיהֶם וְרִפֵּא אֶת הַחוֹלִים שֶּׁבֵּינֵיהֶם. 15 לְעֵת עֶרֶב נִגְּשׁוּ אֵלָיו תַּלְמִידָיו וְאָמְרוּ: "הַמָּקוֹם שׁוֹמֵם וְהַשָּׁעָה כְּבָר מְאֻחֶרֶת; שְׁלַח אֶת הֲמוֹן הָעָם וְיֵלְכוּ אֶל הַכְּפָרִים לִקְנוֹת לָהֶם אֹכֶל."

16 אָמַר לָהֶם יֵשׁוּעַ: "אֵין הֵם צְרִיכִים לָלֶכֶת. תְּנוּ לָהֶם אַתֶּם לֶאֱכֹל."

17 הֵשִׁיבוּ לוֹ: "אֵין לָנוּ פֹּה אֶלָּא חָמֵשׁ כִּכְּרוֹת לֶחֶם וּשְׁנֵי דָּגִים."

18 אָמַר: "הָבִיאוּ אוֹתָם אֵלַי הֵנָּה." 19 הוּא צִוָּה אֶת הָעָם לָשֶׁבֶת עַל הַדֶּשֶׁא, לָקַח אֶת חֲמֵשׁ כִּכְּרוֹת הַלֶּחֶם וְאֶת שְׁנֵי הַדָּגִים, נָשָׂא עֵינָיו הַשָּׁמַיְמָה וּבֵרֵךְ. לְאַחַר מִכֵּן בָּצַע אֶת הַלֶּחֶם וְנָתַן לַתַּלְמִידִים וְהַתַּלְמִידִים נָתְנוּ לָעָם. 20 הַכֹּל אָכְלוּ וְשָׂבְעוּ, וּמִמַּה שֶּׁנּוֹתַר אָסְפוּ שְׁנֵים־עָשָׁר סַלִּים מְלֵאִים. 21 מִסְפַּר הָאוֹכְלִים הָיָה כַּחֲמֵשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ מִלְּבַד הַנָּשִׁים וְהַטַּף.

דני: מרשים. או כמו ששייקה בשיח הטבחים של הגשש הצהיר: "איך הכנתי מכלום, ארוחה דליקטס!"

אילן: ולחמש אלפים איש.. כמה זה בערכים צבאיים?

דני: לא יודע.. אתה הקצין מבין שנינו..

אילן: משהו כמו חטיבה לדעתי..

דני: נו, ושייקה, לכמה הוא הכין?

אילן: אנא ערף, שלושים שנה לך תזכור..

דני: יפה!!

אילן: טוב לפני שההסכת הופך להיות חידון ציטוטי הגשש, בא נתעשת. למה העדפת להקריא דוקא את מתי?

דני: או. פתח נא במתי טו, הפרק הבא, מפסוק 32 –

אילן: אני מקריא –

29 יֵשׁוּעַ עָזַב אֶת הַמָּקוֹם, וּלְאַחַר שֶׁעָבַר לְיַד יָם הַגָּלִיל עָלָה לָהָר וְיָשַׁב שָׁם. 30

דני: הופה.. הפעם עברנו להר.. תמשיך..

 אילן: בָּאוּ אֵלָיו הֲמוֹן עַם רַב וְאִתָּם פִּסְחִים, נָכִים, עִוְרִים, אִלְּמִים וְרַבִּים אֲחֵרִים שֶׁהֻנְּחוּ לְרַגְלָיו, וְהוּא רִפֵּא אוֹתָם. 31 כִּרְאוֹת הָעָם אִלְּמִים מְדַבְּרִים, נָכִים בְּרִיאִים, פִּסְחִים מְהַלְּכִים וְעִוְרִים רוֹאִים, נִתְמַלְּאוּ פְּלִיאָה וְשִׁבְּחוּ אֶת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל.

32 קָרָא יֵשׁוּעַ לְתַלְמִידָיו וְאָמַר: "נִכְמְרוּ רַחֲמַי עַל הָעָם. זֶה שְׁלוֹשָׁה יָמִים הֵם נִמְצָאִים אִתִּי וְאֵין לָהֶם מַה לֶּאֱכֹל. אֵינֶנִּי חָפֵץ לְשַׁלֵּחַ אוֹתָם רְעֵבִים פֶּן יִתְעַלְּפוּ בַּדֶּרֶךְ."

33 אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו: "מֵאַיִן לָנוּ בַּמִּדְבָּר דֵּי לֶחֶם לְהַשְׂבִּיעַ הָמוֹן רַב כָּזֶה?"

34 אָמַר יֵשׁוּעַ: "כַּמָּה כִּכְּרוֹת לֶחֶם יֵשׁ לָכֶם?"
הֵשִׁיבוּ: "שֶׁבַע, וּמְעַט דָּגִים קְטַנִּים."

35 אָז צִוָּה אֶת הָעָם לָשֶׁבֶת עַל הָאָרֶץ; 36 לָקַח אֶת שֶׁבַע כִּכְּרוֹת הַלֶּחֶם וְאֶת הַדָּגִים וּלְאַחַר שֶׁבֵּרֵךְ, פָּרַס וְנָתַן לַתַּלְמִידִים וְהַתַּלְמִידִים נָתְנוּ לָעָם. 37 הַכֹּל אָכְלוּ וְשָׂבְעוּ, וּמִמַּה שֶּׁנּוֹתַר אָסְפוּ שִׁבְעָה סַלִּים מְלֵאִים. 38 מִסְפַּר הָאוֹכְלִים הָיָה אַרְבַּעַת אֲלָפִים אִישׁ מִלְּבַד הַנָּשִׁים וְהַטַּף. 39 לְאַחַר מִכֵּן שִׁלַּח אֶת הָעָם, יָרַד לַסִּירָה וְהִגִּיעַ אֶל אֵזוֹר מָגָדָן.

דני: טוב, אז הסיפור סה"כ דומה, אבל הכמויות שונות, פה יש 4000 איש, במתי יד 5000, ופה היתרה הושמת בשבעה סלים, בעוד בפרק יד היתרה הושמה ב12 סלים.

אילן: אכן, וכמו שהערת במתי יד הארוע היה ב"מקום שומם"

דני: EREMOS ביוונית, ועוד נדבר על הביטוי הזה

אילן: ובמתי טו זה היה על הר, נטול שם, שגם יכול להיות "מקום שומם" לא?

דני: בהחלט. עכשיו אני אחסוך מהמאזינים קריאת כל הגרסאות. הכינותי מראש ניתוח משווה קצר –

מרקוס פרק ו מספר את גרסת ה5000 איש, אך במרקוס ח, כמו במתי, הסיפור מופיע שוב, והפעם מאכילים 4000 איש.

לוקס מציג רק גרסה אחת, של האכלת 5000 איש, וכנ"ל יוחנן, אלא שבגרסת יוחנן יש כמה נתונים חדשים, וחשובים. בא נקרא את גרסתו , פרק ו –

אילן:  אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה עָבַר יֵשׁוּעַ לַצַּד הַשֵּׁנִי שֶׁל יָם כִּנֶּרֶת. 2 הֲמוֹן עַם רַב בָּאוּ אַחֲרָיו, כִּי רָאוּ אֶת הַנִּסִּים שֶׁעָשָׂה בַּחוֹלִים. 3 הוּא עָלָה עַל הָהָר

דני: סטופ.. יוחנן, כהרגלו בקודש, מערבב הכול. הוא מתאר את הארוע כמתרחש על הר, אבל בסוף יתארו 5000 איש, האופיניים לגרסת "המקום השומם".. וזה לא הכול.. תמשיך..

אילן: וְיָשַׁב שָׁם עִם תַּלְמִידָיו. 4 הָיָה זֶה סָמוּךְ לְפֶסַח, חַג הַיְּהוּדִים. 5 כְּשֶׁנָּשָׂא יֵשׁוּעַ אֶת עֵינָיו וְרָאָה עַם רַב בָּאִים אֵלָיו, אָמַר לְפִילִיפּוֹס: "אֵיפֹה נִקְנֶה לֶחֶם כְּדֵי שֶׁיֹּאכְלוּ אֵלֶּה?" 6 וְזֹאת אָמַר כְּשֶׁהוּא מְנַסֶּה אוֹתוֹ, שֶׁהֲרֵי יָדַע מַה הִתְכַּוֵּן לַעֲשׂוֹת .7 הֵשִׁיב לוֹ פִילִיפּוֹס: "כְּדֵי שֶׁכָּל אֶחָד יְקַבֵּל קְצָת לֹא יַסְפִּיקוּ לָהֶם כִּכְּרוֹת לֶחֶם בְּמָאתַיִם דִּינָר."

8  אֶחָד מִתַּלְמִידָיו, וְהוּא אַנְדְּרֵי אָחִיו שֶׁל שִׁמְעוֹן כֵּיפָא, אָמַר לוֹ: 9 "יֵשׁ פֹּה נַעַר וְלוֹ חָמֵשׁ כִּכְּרוֹת לֶחֶם שְׂעוֹרִים וּשְׁנֵי דָּגִים, אַךְ מָה אֵלֶּה בִּשְׁבִיל עַם רַב כָּזֶה?" 10 אָמַר יֵשׁוּעַ: "הוֹשִׁיבוּ אֶת הָאֲנָשִׁים!"
הַרְבֵּה עֵשֶׂב הָיָה בְּאוֹתוֹ מָקוֹם

דני: סטופ.. או קי.. הנה נתון חדש.. הרבה עשב באותו הר, או מקום שומם.. אנחנו נראה שיש לזה משמעות.. תמשיך..

אילן: אבל לא עשב מהסוג הרצוי...

וְהָאֲנָשִׁים יָשְׁבוּ. מִסְפָּרָם הָיָה כַּחֲמֵשֶׁת אֲלָפִים. 11 לָקַח יֵשׁוּעַ אֶת כִּכְּרוֹת הַלֶּחֶם, בֵּרַךְ וְחִלֵּק לָהֶם כְּאַוַּת נַפְשָׁם, וְכֵן גַּם עָשָׂה בַּדָּגִים. 12 כַּאֲשֶׁר שָׂבְעוּ אָמַר לְתַלְמִידָיו: "אִסְפוּ אֶת מַה שֶּׁנּוֹתָר כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאבַד מְאוּמָה." 13 וְהֵם אָסְפוּ, וּמִלְּאוּ שְׁנֵים־עָשָׂר סַלִּים בִּשְׁיָרֵי חֲמֵשׁ כִּכְּרוֹת לֶחֶם הַשְֹעוֹרִים שֶׁהוֹתִירוּ הָאוֹכְלִים.

טוב, אני קורא את הסיפור כמקראיסט, וישר חושב על ארוע דומה המתואר במקרא.

דני: וולא? מי?, משה?, שדאג למן?

אילן: קרוב. אלישע:  וְאִישׁ בָּא מִבַּעַל שָׁלִשָׁה, וַיָּבֵא לְאִישׁ הָאֱלֹהִים לֶחֶם בִּכּוּרִים עֶשְׂרִים-לֶחֶם שְׂעֹרִים, וְכַרְמֶל, בְּצִקְלֹנוֹ; וַיֹּאמֶר, תֵּן לָעָם וְיֹאכֵלוּ.  מג וַיֹּאמֶר, מְשָׁרְתוֹ, מָה אֶתֵּן זֶה, לִפְנֵי מֵאָה אִישׁ; וַיֹּאמֶר, תֵּן לָעָם וְיֹאכֵלוּ--כִּי כֹה אָמַר יְהוָה, אָכֹל וְהוֹתֵר.  מד וַיִּתֵּן לִפְנֵיהֶם וַיֹּאכְלוּ וַיּוֹתִרוּ, כִּדְבַר יְהוָה (מל"ב ד' 42 - 44).

דני: או קי, אז יש לנו פה ריח חזק של פליג'ריזם.. גניבה ספרותית..

אילן: למה גניבה? זהו עוד ארוע מטרים.. ארוע המראה את כח האל, המודגם שוב כשהוא שולח את בנו עלי אדמות! אבל גם המן בימי משה הוא ארוע מטרים, והמאזינים החרוצים שמעו את הפרק השלם שעשיתי לא מזמן, לבד על משה בנצרות. אבל תן לי לנחש, אתה הולך עכשיו להציג כנסייה הטוענת להיות המקום של הנס?

דני: כנסייה אחת? למה אחת? הרי הנס מתואר פעמיים במתי ומרקוס..

אילן: אז יש שני אתרים שמתקשרים לארוע הזה?

דני: לא שניים, אלא אפילו שלושה! ואת השלישי גילינו רק לפני שנה!

אילן: ואו.. אז בא נתחיל עם האתר שאני מכיר.. טבחה.

דני: הפטפגון. אכן. שמו הערבי, טבחה, הוא שיבוש אופייני של שם ארוך יותר בשפה זרה. כמו שלה טורון דה שבליה קוצר "לטרון", כך גם "הפטה-פגוס" שפירושו "שבעה מעינות", נחתך ל"טבחה".

אילן: או קי, ויש שם באמת שבעה מעינות?

דני: כך אומרים. אף פעם לא ספרתי. ואגב, מדינת ישראל עיברתה יפה את שם המקום ל"עין שבע", אבל זה לא תפס. בכל מקרה - יש שם כמה נביעות של מים חמימים יותר ממי הכינרת, וזה מושך את הדגה לאזור, ולכן זה, יחד עם השפך של הירדן, הם האזורים הטובים ביותר לדייג בכינרת. ואיפה כפר נחום שלנו? –

אילן: בדיוק באמצע!

דני: בדיוק!

אילן: או קי, ומה הקשר בן המעינות לנס? הבשורות לא מציינים שריבוי הלחם והדגים התרחש באזור של מעינות..

דני: נכון, אבל הבשורות אומרות שזה היה ב"מקום שומם", ואכן אף פעם לא נבנה ישוב עירוני או חצי עירוני בטבחה. ויוחנן מוסיף שהיה "הרבה עשב", ואכן המעינות עושים את המקום ירוק, ויפה.  לדעתי האישית מאחרי הסיפור הזה יש גרעין אמת שבו ישו וקהל מסוים, לא רק השליחים, שהו שם. מישהו הכין פיתות, ודייגים הביאו הרבה דגה כי יש שם, ומזכרון הארוע הזה נוצר סיפור על נס.

ואכן טבחה / הפטפגון מקודשת כבר בשלב קדום של התקופה הביזנטית. אגריה, נזירה ספרדיה שעורכת מסע צליינות מקיף בארץ הקודש סביב שנת 385 כותבת:

"ושם [בתחומי כפר נחום] ליד הים שדה עשב ובו חציר רב ועצי תמר רבים, ולידם שבעה המעינות השופעים כל אחד ואחד מים לרוב. בשדה הזה השביע האדון את העם בחמישה ככרות לחם ובשני דגים.

אבל יותר מזה, היא כבר מציינת שב385 לספירה יש שם כנסייה! –

ואכן מן האבן שעליה הניח האדון את הלחם נעשה עתה מזבח. ומן האבן נוטלים הבאים שבבים לרפואה, ומועילה היא לרבים. ליד קירות הכנסיה עוברת הדרך הציבורית, ושם היה למתי בית מכס.

אלא כמו שאתה זוכר מהפרק על כפר נחום, כל האזור ניטש אחרי הכיבוש המוסלמי, ואחרי ימי הצלבנים אפילו המיקום שלא נשכח! כפר נחום זוהתה נכון רק ב1838.

אילן: או קי, ומתי הגיעה שעתה של כנסיית טבחה?

דני: או. שמעת על שומכר?

אילן: נהג המרוצים?

דני: לא בדיוק. הארכיאולוג הגרמני-טמפלרי גוטליב שומכר.

אילן: אה. כמובן. חופר מגידו. וגם סגן הקונסול האמריקני בחיפה. לבחור הייתה אזרחות אמריקנית, כי הוא נולד בארה"ב.

דני: בדיוק. אז לא היה רק חופר מגידו. כמו קונרד שיק, הוא היה סוג של מולטי טלנט. גם ארכיטקט, מהנדס, כרטוגראף, ועוד. בקיצור בשלהי המ19 הוא נשלח לסקור ולמפות את הגולן כחלק מסקר היתכנות להקים מסילת ברזל שתעבור דרכה. כנראה שהוא הראשון שסוקר ממערב לכפר נחום את אזור המעינות ומציע שזוהי הפטפגון העתיקה, ובעודו נובר באזור, מה הוא מצא?

אילן: את הכנסייה?

דני: בדיוק! אלא שהתורכים מוציאים להם את הנשמה עם רשיונות חפירה, אז הגרמנים, כדי לקבוע בינתיים עובדות בשטח, מביאים שלושה צריפים מפורקים מצפת, וקובעים עובדה בשטח שזה שטח גרמני. והצליח להם! עד היום זה שטח של הכנסייה הגרמנית. ב1911 הם אפילו חופרים קטעים מהכנסייה, אבל מיד מכסים, מחשש מהתורכים. רק ב1932, בחסות הבריטים, שני גרמנים בשם מאדר ושניידר, יחפרו את הכנסיה במלואה, ואז גם יסתבר שמתחתיה יש קפלה קטנה, קדומה יותר,

אילן: ומה הסיפור שלה?

דני: נגיע לזה, אבל אחר החשיפה, הממצאים שנים רבות הוצגו בצורה לא ראויה, באיזה צריף רעוע. רק ב1980 יושלם פרויקט גדול ומרשים של קימום הכנסיה. הם בעצם בנו את הכנסייה הביזנטית, מחדש, על אותו תואי, ובאותו מתאר של קירוי. נאוה, אפסידות, קירוי עץ דו שיפועי, אטריום, הכול!

אילן: זו בהחלט כנסייה מרשימה מאד. ואם אני זוכר נכון, בחלונות הם שמו לוחות בהט, שמכניסות אור רך פנימה.

דני: בהחלט! לדעתי הם העתיקו את הרעיון מברלוצי. הוא השתמש בבהט בחלונות של גת שמנים, וגם בקירוי של כנסיית ההישתנות בהר תבור. אני אישית מעריך? מאד גם את העובדה שבמשקופים הם שמו רפליקות של משקופי כנסיות מהנגב. את אתרי הנגב הביזנטי,  שבטה, חלוצה, ניצנה ממשית אני מכיר די טוב כי היתה תקופה שערכתי עבור אברהם נגב ספר פופולארי המסכם את מחקריו.

אילן: אז כתבת ספר?

דני: זהו, שלא. קודם כל הייתי אמור להיות רק העורך. עשיתי הרבה תחקיר, אבל בסוף הבת שלו, שלה היה את תקציב המחקר והפירסום של הספר, החליטה לגנוז את הפרויקט. כתב היד שוכב עד היום אצלי במחשב.. אחרי שהוא נפטר קיויתי שהיא תשלים את הפרויקט כספר לזיכרו, אבל זה גם לא קרה.

אילן: או קי, ובו נחזור לכנסייה שלנו בטבחה. איך אנחנו יודעים שהיא אכן הכנסייה עליה דיברה אגריה? שהיא מקדשת את נס ריבוי הלחם והדגים.

דני: או. אז באפסיס של הכנסיה, שבו בדרך כלל יש חפץ מקודש, התגלה סלע יסוד בולט. זיקפת סלע אם תרצה.

אילן: או קי.. אבל אני לא זוכר שזיקפות סלע מוזכרות בסיפור..

דני: אכן, אבל מאחרי הסלע התגלה בפסיפס עיטור של, שים לב, שני דגים מצידי סל ובו ארבע לחמים עגולים.

אילן: רגע, אמרת מאחרי? עד כמה שאני זוכר זה נמצא לפני!

דני: אתה צודק. הם באמת העבירו את זה לחזית הסלע, כדי שהצליינים יוכלו לראות את זה. לאפסיס אסור לעלות. ניתן לראות אותו רק מהאולם המרכזי. כנראה שפוחדים שאנשים יעשו מה שאגריה תארה – לחתוך חתיכות מהסלע כמזכרת מקודשת.

אילן: או קי, אבל דבר אחד לא מסתדר לי. בסיפור נאמר שבמקור היו שני דגים וחמישה לחמים!.

דני: אתה צודק מאד. ההנחה של החוקרים היתה שהעיצוב הזה היה מכוון, ואת הלחם החמישי היו מציגים על המזבח מעל, ומציעים ממנו לצליינים הנלהבים.

אילן:  אה... רעיון יפה!

דני: עכשיו, הנושא הזה ניתן להסביר. יש גם תאורים של ציפורים שונות, מקומיות ולא מקומיות. למשל טווס. זה גם ניתן להסביר. טווס הוא סמל ידוע בנצרות, שנוצותיו המתחדשות מסמלות תחיה. הבעיה היא עם הנושאים באפסיסים הצידיים. זוכר מה מוצג שם?

אילן: נוף של הנילוס, לא?

דני: בדיוק. וזה בדיוק הבעיה. מה לעזאזל עושה הנושא הזה בכנסייה על שפת ים כינרת? אם אתה רוצה לתאר נוף טבע עשיר, יש לך בשפע מסביבך! למה להעדיף נוף הנמצא 1500 ק"מ מפה?

אילן: או קי, ומה התשובה?

דני: יש את התשובה המקובלת, ויש את התשובה שלי.. בספרות אומרים שזה היה נושא פופולארי, ולכן מופיע לא רק בטבחה, אלא גם בעוד מקומות, כגון ציפורי, בית שאן, ועוד.

ברגיל פיקסנר, נזיר בנדקטי רב פעלים, שעוד נדבר עליו בהמשך, הציע הצעה יותר יפה. יש ברצפת הפסיפס כמה כתובות ביוונית עתיקה. לצערנו אף אחת אינה מתייחסת לנס, ברוב המוחלט של כתובות עתיקות בכנסיות, וגם בבתי כנסת אגב, מהו הנושא?

אילן: תודה לתורם?

דני:

Thank you mr. Cohen

בדיוק!.. אז גם בכנסיית טבחה הכתובות הם ברכות לאנשים שונים. ואחת מהן, מימין למזבח היא ברכה ל"פטריארך מרטיריוס".

אילן: נשמע לי מוכר.

דני: אכן. מרטיריוס היה מראשי הנזירים של מדבר יהודה. הוא אף הקים מנזר ששרידיו המרשימים נמצאים כיום בלב שכונות מעלה אדומים, והוא הגיע בקריירה למעמד פטריארך ירושלים!. בקיצור פיקסנר חקר את הנושא, וגילה שמרטיריוס במקור היה מצרי. כיון שכך, פיקסנר הציע שמרטיריוס הוא היזם של כנסיית טבחה, מה שגרם לה להראות קצת שונה מכנסיות בסיליקליות טיפוסיות לאזור, אבל דומה יותר לכנסיות ממצריים, וזו גם הסיבה שמוצג שם נוף נילוטי.

אילן: נו, תשובה יפה. לא מקובל עלייך?

דני: אני לא פוסל את התשובה הזו, אבל נוף נילוטי מופיע גם בכנסיות אחרות, למשל באחת הכנסיות בגרסה, ואחת הכנסיות באום רסאס, שתיהן בירדן. ואלמנטים של נוף נילוטי התגלו גם בפסיפס בתל חדיד, לא רחוק מהבית שלי, ודוגמא נוספת נחשפה ממש ליד הבית שלך – בכנסייה של חירבת מדרס.

אילן: נכון!

דני: אבל נוף נילוטי לא מופיע רק בפסיפסי כנסיות. נוף נילוטי מופיע למשל ב"בית לאונטיס" שהיה בכלל כנראה בית של יהודי, והכי מפורסמת הדוגמא בציפורי, שם נתנו לכל המבנה את השם "בית חג הנילוס". אבל רק אחרי שלמדתי על כתובת שהתגלתה בחפירות המבנה, שאינה מוצגת האתר, עלה לי הרעיון

אילן: איזה?

דני: אנחנו יודעים שהמיסים במצריים נקבעו לפי גובה ההצפה של הנילוס, לפי ההגיון שככל ששטח גדול יותר מוצף תהיה יותר תבואה. והיה אף מכשיר למדידת הגובה של הנילוס –

אילן: הנילומטר!

דני: בדיוק. אבל מעל גובה מסוים, ההצפה כבר היתה הרסנית. הגובה האופטימלי היה 17-18 אמות. ובציפורי הנילומטר מככב. הוא מופיע במרכז הפסיפס, עם קופידונים חורתים את גובהו באותיות יווניות  יוטה וזטה, שזה כמו ערכים גימטריים של אותיות עבריות – 17.

עכשיו, הכתובת של המבנה מלמדת שבעליו היה החתן של מושל פלשתינה. סביר שהוא היה אחראי על גביית מיסים אזורית. אני מציע שהוא ביטא את גובה הנילוס האופטימלי, כבנצמרק, תרתי משמע, לגביית מיסים אופטימלית גם במחוז שלו, בגליל העליון.

אילן:  או קי סבבה, אבל איך כל זה מתחבר לטבחה שלנו??

דני: יפה. אז באפסידה השמאלית יש תאור של נוף נילוטי. אבל באפסידה הימנית, מופיע רק פריט אחד, של אותו  נושא

אילן: הנילומטר שלנו?

דני:  בדיוק!. וכשעשיתי החיבור בן שני האתרים התחלתי לחשוב שאולי גם הכנסייה בטבחה שאפה לנילוס גבוה.

אילן: למה?

דני: כי בתקופה הביזנטית הכנסייה היא חלק מהממסד. היא מקבלת מהשלטון, אבל צריך שהשלטון ישגשג, אז הכנסייה תורמת את חלקה בברכות, תפילות, ואיורים למען שפע.. הוכחה לתאוריה הזו אין לי, אבל אהבתי הרעיון, וזה מתחבר לי לעובדה שבסוף הכול זה כסף..

אילן: its all about the money

דני: בדיוק.

אילן: או קי, ובה נתקדם. אתה אומר שיש עוד שני אתרים המתחברים לסיפור של ריבוי הלחם והדגים.

דני: אכן. את האתר השני הציע בשנות ה90 של מ20 אותו נזיר רב פעלים בשם ברגיל פיקסנר. הוא עמד על ההבדלים הקטנים בן שתי הגרסאות, ובעקבות חוקרים אחרים הסיק שמדובר בשני ארועים שונים. ואכן בגרסת מרקוס לארוע השני הוא כותב במפורש –

"באחד הימים שוב נאסף עם רב ולא היה להם מה לאכול" (ח 1),

 והארוע השני, של האכלת 4000 איש, מתייחס להאכלת גוים.

אילן: וזה למה?

דני: וזה כי בסיפור השני, בפתיחה ישו מברך את "אלוהי ישראל". היו חוקרים שטענו שאם ישו עושה כן, הרי שהוא מאכיל בארוע השני לא יהודים. ורמז נוסף לכך נמצא גם במספר הסלים בסוף הסיפור. בסיפור הראשון היתרה מושמת ב12 סלים, כמספר שבטי ישראל. ואילו בארוע השני, היתרה מושמת בשבעה סלים, כמו מה?

אילן: שבעת ימי השבוע?

דני: לא. הם מציעים – כמספר שבטי כנען. תקרא את דברים ז -

אילן: כמובן - : "החיתי, הגרגשי, והאמורי, והכנעני, והפרזי, והחוי, והיבוסי, שבעה גוים רבים ועצומים ממך"

דני: יפה, אבל

דני: יפה. אבל פיקסנר הלך עוד צעד וטען שניתן למצוא את המקום של הארוע השני, באזור הגויי של הכינרת, שכבר דיברנו עליו – הגדה  המזרחית.

אילן: אכן, אזור העיר העובדי אלילים היפוס-סוסיתא, וכורסי, שקשורה לנס החזירים, שכבר דיברנו עליו.

דני: בדיוק. אז פיקסנר החל לשוטט ולחקור את הגדה המזרחית של הכינרת, ולבסוף הוא מצא את מבוקשו – תל חאדר

אילן: שזה איפה?

דני: צמוד ללונה גל. אתר קטן ולא מרשים, שכבר נחקר ונחפר בשנות ה70 ע"י משה כוכבי, והתברר שהיה מיושב בתקופה הכנענית והישראלית. הוא כנראה היה חלק מממלכת גשור שבירתה בא-תל. אך בימי ישו הוא היה נטוש.

אילן: שומם. מתאים להגדרה. אבל יש שם גם הרבה עשב?

דני: לא צריך. ה"הרבה עשב" קשר לארוע הראשון. לא השני.

אילן: או קי, אז למה דוקא בתל חאדר.

דני: או. פיקסנר הציע שהשם הערבי, תל חאדר, מרמז על מקום נס. "חאדר" שפירושו, ירוק, מתחבר באיסלאם לאליהו, וגם לארועיים ניסיים. פיקסנר עשה אחד ועוד אחד והציע שהשם הערבי משמר זכרון עמום של מקום ארוע ניסי "מן זאמאן". משרד התיירות הרים את הכפפה, כי בשנות ה90 העליזות היתה פה פריחה של תיירות וציפיה למבול בשנת 2000, וב1999 נערך בתל חאדר, שאגב עוברת בצורה מוצלחת לשם שינוי ל"תל הדר", טקס רב רושם בנוכחות שר התיירות דאז, אמנון ליפקין שחק, ובו הוא הוכרז כאתר קודש נוסף לעולם הנוצרי.

אילן: נו, אז גם שם יש חניון גדול ואוטובוסים של צליינים??

דני: אז זהו, שלא. היוזמה של פיקסנר לא ממש תפסה, כמה שידוע לי. בפעמיים הבודדות שאני ביקרתי שם הייתי די לבדי.. אבל אם מבקרים במקום יש שם שתי אבני בזלת ענקיות, 2 טון כל אחת, ועליהם עיטורים של וסמלים המתיחסים לנס, והכיתוב "דודהקתורון" , שזה בעברית "12 מושבים".

אילן: ואיך זה קשור לסיפור.

דני: זה לא. לדעתי פיקסנר הצליח בכך להשחיל עוד ארוע מהברית החדשה. במתי יט נאמר שישו מורה לשליחים שבסוף הם ישפטו את שנים עשר שבטי ישראל

28 וַיֹּאמֶר יֵשׁוּעַ אֲלֵיהֶם אָמֵן אֹמֵר אֲנִי לָכֶם אַתֶּם הַהֹלְכִים אַחֲרָי בְּהִתְחַדֵּשׁ הַבְּרִיאָה כַּאֲשֶׁר יֵשֵׁב בֶּן־הָאָדָם עַל־כִּסֵּא כְבוֹדוֹ גַּם־אַתֶּם תֵּשְׁבוּ עַל־שְׁנֵים עָשָׂר כִּסְאוֹת לִשְׁפֹּט אֶת־שְׁנֵים עָשָׂר שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל׃

אלא שבראשית הפרק נאמר שהארועים של פרק יט נעשים אחרי שישו  - וַיִּסַּע מִן־הַגָּלִיל וַיָּבֹא אֶל־גְּבוּל יְהוּדָה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן׃

תל חאדר נמצא על גבול יהודה בעבר הירדן?... שויין..

אילן: או קי, ואמרת שיש גם אתר שלישי??

דני: אכן, זו לפחות הצעה, בעקבות תגלית חדשה חדשה מ2019. בהיפוס סוסיתא נעשות חפירות של אוניברסיטת חיפה מאז שנת 2000, ובעונה הלפני אחרונה הם חשפו יסודות של עוד כנסייה על ההר, החמישית במספר, ובה רצפת פסיפס עם עיטורים שונים. אחד העיטורים, לא המרכזי אני מודה, מתאר סל, ועליו חמישה עיגולים גדולים. זה מאד מזכיר את התאור של הסל עם הלחמים העגולים מכנסיית טבחה.

אילן:  או קי, ויש גם תאור של שני דגים?

דני: לא, ולכן הקישור לסיפור הזה אינו ודאי, וסוסיתה אף לא היתה "מקום שומם". אבל כשזה התגלה, אני הצעתי שהכנסייה רצתה לאמר שממנה ניתן להשקיף לטבחה, היכן שהתרחש הארוע הניסי. דיברתי על זה עם מיכאל אייזנברג, ראש המשלחת של סוסיתא, והוא לא פסל את האפשרות.

אילן: יפה. תשמע הפרק הזה ממש עשה לי תיאבון.

דני: ואני מקוה שגם תיאבון למאזינים לצאת לאיזה סיור מודרך..

אילן: כמובן. מאזיננו היקרים. אנחנו פונים ללב שלכם. אנחנו כמהים להדריך! עם דני או איתי. צרו קבוצה עם משפחה או חברים, וילא לשטח.

דני: בעברית או אנגלית. והטלפון שלי די פשוט – 054, יעני אורנג', ואז 6040200.

אילן: קמבנת אחלה מספר.

דני: הוא עלה לי כסף, אבל זו אחת ההשקעות היותר טובות שעשיתי בחיי. ואני מזכיר את האתר שלך שחלקו למנויים.

אילן: בהחלט. אתם מוזמנים. בל מקרה אתה איש עסקים. מספר קליט זה חשוב!. אז על מה נדבר בפרק הבא?

דני:  בוא נתמקד בסוסיתא. לא רק העיר, אלא ברית הערים שהיא היתה חברה בה.

אילן: הדקפוליס?

דני: בדיוק. הזכרנו את המושג פה ושם, אבל בו נעשה בו סדר, ובמיוחד בראליה הארכיאולוגית של שתי הערים של הדקפוליס שבתחומי ישראל של היום –

אילן: סוסיתה ובית שאן

דני: או יותר נכון היפוס וניסה-סקיתופוליס. בדיוק.

אילן: יפה, אז יש למה לחכות. להתראות צדיק!

דני: להתראות רבנו!

 

נגישות