אילן: שלום דני דה דיגר כריש פטיש מכה כל איש, תותח על חלל, מה שלומך?
דני: שלום לאילן איש המערות, דידסקלוס ביבליקוס (מורה תנ"ך, ביוונית), האיש ששום בדיחת קרש אינה שלמה בלעדיו. ולמען הסר ספק – אתה ביקשת שאומר המשפט האחרון! J
אילן: מודה. אז על מה נדבר היום?
דני: ובכן ידידי, בפעם שעברה שוחחנו על נס ריבוי הלחם והדגים. האוכל התעכל כראוי, וניתן להמשיך הלאה.
אילן: וההלאה הזה הוא?
דני: טוב מתחילים להיגמר לנו האתרים בצפון. עוד מעט ישו ישים פעמיו לירושלים, וכולם יודעים איך זה נגמר שם.. אבל יש לנו כמה אתרים נוספים לסגור.
אילן: אם אני זוכר הזכרנו את כורזים, צור וצידון בנשימה אחת.
דני: אמת ויציב. אז בא נתמקד הפעם בצור וצידון. זה מתחבר לנושא מאד מרתק שכבר דיברנו עליו – ישו והגוים. והארועים בצור וצידון מכילים מבחינתי טקסטים מכוננים על מה שישו חשב על הגוים.
אילן: ואו! אז שנקריא מהכתובים?
דני: בבקשה. מתי טו. יקריא כבודו?
אילן: בכבוד –
21 ישו יצא משם ופרש אל סביבות צור וצידון.
דני: סטופ! לפי מתי הוא הגיע ל"סביבות צור וצידון" לא הערים עצמם. שים לב, זה מענין. גם ב"קיסריה-פיליפי" הטקסט לא אומר שהוא ממש הגיע לעיר, אלא רק לסביבתה!. זה מחזק מה שאני חוזר ואומר – ישו בכוונה נמנע מלהגיע לערים, ששם אולי יש קהל גדול לשמוע משנתו, אך גם משטרה היכול להדיר מעיניו את שנתו.. J
אילן: יפה. ומה אומרות הבשורות האחרות?
דני: זו גם נקודה מענינת. על סיפור האישה הכנענית בצור וצידון טורחים לספר רק שתיים מהבשורות, מתי, זה שקראת, ומרקוס. לוקס ויוחנן לא חושבים שזה מספיק חשוב כנראה..
אילן: אוקי. ומהי האישה הכנענית?
דני: או.. אז ימשיך כבודו –
אילן:. 22 והנה יצאה מאותו האזור אשה כנענית
דני: סטופ. הנה האישה הכנענית שחיפשת. וזו באמת בחירה מענינת במינוח. לא פאגאנית, לא פיניקית, אלא כנענית. העם הקדמון שהיה לא יהודי. מענין למה.
אילן: כי במקרא הכינוי כנעני מתייחס לפרקים לפניקים. מבחינה היסטורית אנו ידועים שתושבי כנען הדרומיים בתקופת הברונזה נקראו בתקופת הברזל ישראלים ואילו תושבי כנען הצפוניים נקראו פניקים. מדובר באנשים ממוצא משותף. לא סתם אחאב התחתן עם איזבל הציודונית. מדובר בממלכות אחיות. ואני מזכיר את הקשרים ההדוקים בין דוד ושלמה לבין חרים מלך צור כלומר יש קרבה אתנית בין צור ןצידון לבין עם ישראל.
דני: יפה. אבל דבר אחד ברור – מדובר בלא יהודיה! וזה חשוב מאד. תמשיך –
אילן:. 22 והנה יצאה מאותו האזור אשה כנענית וצעקה אליו: "רחם עלי, אדוני, בן-דוד. בתי מעונה מאד על-ידי שד." 23 אך הוא לא השיב לה דבר.
ניגשו תלמידיו ובקשו ממנו: "שלח אותה, כי היא צועקת אחרינו."
24 ענה ישוע ואמר: "לא נשלחתי אלא אל הצאן האובדות אשר לבית ישראל."
דני: סטופ. הנה טקסט מכונן מבחינתי. "לא נשלחתי אלא אל הצאן האובדות אשר לבית ישראל"! אתה מבין אילן? כל השני מיליארד מאמינים בישו בכלל לא היו קהל המטרה שלו!! הוא התכוון לטרגט אך ורק יהודים! אבל הכנענית לא מוותרת. תמשיך -
אילן: 25 היא התקרבה, השתחותה לו ואמרה: "אדוני, עזר לי."
26 השיב לה באמרו: "לא נאה לקחת את הלחם של הבנים ולזרק אותו לכלבים."
דני: סטופ! אתה מבין למה משוה ישו את הכנענים, קרי הגוים? לכלבים אילן! לכלבים!! אתה מבין איך נוצרי גוי קורא את זה ומרגיש קצת סוג ב?.. אתה מבין איזו משימה אדירה היתה בפני פטרוס ופאולוס לשכנע בסוף גוים בכל זאת להאמין בישו? מפתיע אותי שהסיפור הזה לא הושמט! והאמת - אולי זו הסיבה שלוקס ויוחנן אכן השמיטו את הסיפור הזה! זה טקסט מאד בעייתי אם אתה רוצה לשווק את הנצרות בקרב רומאים.. אבל הכנענית, כמו שאמרתי כבר לא מוותרת. תמשיך -
אילן: 27 אמרה לו: "כן, אדוני, אבל אפילו הכלבים אוכלים מן הפרורים הנופלים משלחן אדוניהם."
28 אמר לה ישוע: "אשה, גדולה אמונתך. יהי לך כרצונך", ובאותה שעה נרפאה בתה.
דני: הצליח לה! לדעתי אולי היא לא היתה יהודיה, אבל בטוח ישראלית! לא מוותרת, לא מוכנה לקבל תשובה שלילית. אם הדלת סגורה, תיכנס דרך החלון. דבקות במטרה!
אילן: יפה. עכשיו בא נחבר את זה לעוד ארועים שדיברנו עליהם של ישו פועל בקרב הגוים.
דני: או יפה. אז בפרק על כורסי ו"נס החזירים" התועדנו, לראשונה לישו המרפא משוגע ע"י העברת השדים שלו לחזירים שטבעו. וציון "רועי חזירים" כמו גם שמו, "לגיו", מעידים שמדובר היה בלא יהודים בעליל! וגם נס ריבוי הלחם והדגים, יש מציעים, שהתרחש פעמיים, ובפעם השניה זה נעשה לקהל מקשיבים גוים. אבל בארוע הזה, לראשונה, אנחנו קוראים את דעתו הלא משתמעת לשתי פנים, של ישו, על הגוים. "לא באתי אלא אל הצאן האובדת לבית ישראל", ובהמשך הוא משוה את הגוים לכלבים!. זה חזק מאד!
אילן: אוקי, ומענין שזה קורה דוקא בצור וצידון..
דני: אמת! זה לא בדיוק בגבולות הגיזרה שישו הסתובב בהם. זה לא סביב הכינרת, זה לא הגליל, וזה לא באזור הדקפוליס. התשובה, לדעתי, טמונה בתחום ההתמחות שלך, המקרא.
אילן: ריפוי בן האלמנה מ"צרפת אשר לצידון"?
דני: בדיוק! מלא יז מתאר את אליהו בורח מפני אחאב, ואלוהים מכוון אותו דוקא ל"צרפת אשר לצידון",
אילן: סרפנד של ימנו. שתי אצבעות מצידון.
שזה קצת מפתיע, כי הרי הוא נלחם באיזבל הצידונית, ובסוף הוא מגיע לשם? בכל מקרה בהיותו שם הוא דואג בדרך ניסית שלאלמנה המארחת אותו יהיה די קמח ושמן. ויותר מאוחר כשבנה מת, הוא מחיה אותו.
אילן: נעמי שמר כתבה יופי של שיר על זה, ומדובר בעצם באירוע מטרים.
דני: בדיוק! נראה שהסיפור של ישו מחיה בן כנענית "באזור צור וצידון" נוצר כדי ליצור עוד הקבלה בן מעשי וניסי ישו, לנביאים של המקרא, ובמקרה הזה, להדגים שיש לו יכולת החיאה זהה לזה של אליהו!
אילן: או קי, ומה עם קצת ארכיאולוגיה? מה אנחנו יודעים על צור וצידון מבחינה ארכיאולוגית?
דני: מה לא היית בסיור הלימודי בצור וצידון בקורס מבוא לארכיאולוגיה קלאסית??
אילן: כנראה שהייתי במילואים בדיוק באותו יום...
דני: האמת שאם היית במילואים, יש יותר סיכוי שהיית שם מאשר במסגרת סמינר ארכיאולוגי באוניברסיטה העברית. אכן זהו יעד שטרם ביקרתי בו, וממה שקראתי, מבחינה ארכיאולוגית, בשתי הערים, למרות העבר העשיר שלהן, אין כיום הרבה ארכיאולוגיה לראות.
אילן: אבל אתה פיתחת חיבה למטבע שהונפק בצור, לא?
דני: אמת! מה שהיה טוב לכהני ירושלים בימי בית שני, מספיק טוב בשבילי. ומסתבר שהטטרדכרמה הצורית,
אילן: מה זה טטרדרכמה?
דני: תשובתך
או מה שהמשנה מגדירה "שקל צורי", היה מטבע כה אמין, שהכהנים היו מוכנים לקבל רק אותו בתור "מס מחצית השקל".
אילן: ואנחנו יודעים מדוע?
דני: או.. אז בין השאר, בדוקטורט שאף פעם לא השלמתי, הייתי שותף למחקר מטלורגי מקיף שנעשה על השקלים הצורים. המחקר הזה הוכיח שהשקלים הצורים, לאורך כל תקופת ההנפקה שמרו על תכולת כסף גבוהה מאד. אף פעם לא פחות מ90 אחוז, שזה הרבה מאד לאותם ימים. הדינרים הרומים למשל, כבר באותם ימים, הכילו סגסוגת, שרק חמישים אחוז ממנה היתה כסף.
אילן: אז הכהנים התעקשו לגבות רק מטבע שתכולת הכסף שלו נותרה גבוהה? הגיוני.
דני: בדיוק, ויפה שזה גם משתקף בברית החדשה. בכלל המטבעות המוזכרים בברית החדשה זה נושא מרתק. כי ממש באותה תקופה המערכת המוניטרית הופכת לכפולה. מצד אחד יש את סטנדרט של המטבע היווני, הנקרא דרכמה, ומצד שני מתחילים להופיע דינרים רומים. לכן למשל במקום אחד הברית החדשה אומרת על עריך מסוים "שני לפטונים שהם קוודרנס". אתה מבין? היא מבהירה לקורא המערבי כמה הם שני לפטונים, שזה אגורות של דרכמה. אני בכלל מציע שנעשה פעם פרק על המטבעות המוזכרים בברית החדשה, ואולי כפרק וידיאו, כדי שאוכל להציג את המטבעות המוזכרים.
בכל מקרה, בברית החדשה בכמה מקומות מוזכרת השקל הצורי, לא תחת השם הזה אלא כמחצית השקל. יש למשל סיפור יפה שבו גובי מס מחצית השקל מגיעים לכפר נחום, דורשים מהגברים את המס, ופטרוס נואש כיצד ימציא מטבע כזה. להזכירך מדובר בדייגים פשוטים. לא סוחרים.
אילן: נו ואיך פותרים את זה?
דני: אז ישו אומר לפטרוס לדוג דג, ולפתוח את פיו, ומה הוא מוצא בתוכו?
אילן: מטבע מס מחצית השקל?
דני: בדיוק! ומה שיותר יפה, הוא שיש המציעים שדבר שכזה היה יכול להתרחב במציאות. האמנון בשעת סכנה פותח את פיו ונותן לולדיו הקטנים והכסופים להתחבא בתוך פיו. יתכן שבאותה מידה ראה מטבע כסף שנפל לדייג ביש מזל, וברפלקס פתח את פיו לאוביקט הכסוף להיחבא.
אילן: סיפור יפה. אב א נראה לי שאמנון יתבלבל בין ילדיו השוחים לבין חץ עגול על הקרקעית. אבל מדוע לקלקל סיפור טוב בעובדות? בוא נחזור לצור עצמה. מה אנחנו יודעים על צור במאה הראשונה לספירה?
דני: קודם כל צור היא עיר עם עבר מאד עשיר, ולא רק בתקופה הרומית. היא קיימת גם בימי המקרא, כעיר פיניקית. היחוד שלה היא שהיא במקור היתה אי מאד קרוב לחוף, מה שאיפשר את הגנתה, אבל זה לא עזר לה מול אלכסנדר מוקדון. ב332 לפנה"ס הוא פשוט שפך סוללה עד לאי, וכך כבש אותה.
אילן: וזו הצורה המוכרת של צור כיום. כמו פטריה כזו הגדלה בים. אגב, יחזקאל הנביא נבא שצור תיכבש על ידי נבוכדנאצר. עד לפני כמה שנים הייתה מוסכמה מחקרית שהוא לא הצליח לכבוש אותה. אבל לפני כנה שנים פוענח מסמך אכדי, המזכיר, כבדרך אגב, הנפקת ציוד חורף לחיילי נבוכדנאצר שכבשו את צור. אז אולי הוא כבש את העיר.
דני: מעניין. בוא נחזור. אז לפי יוספוס אגב, זה בכלל קרה כבר בימי חירם מלך צור הפיניקי. ואכן היא היתה עיר ואם בלבנון גם בתקופה הרומית, הביזנטית, הצלבנית, והתקופות המוסלמיות. עד היום על האי, שהוא כבר לא אי, יש שרידי קתדרלה צלבנית גדולה, ועל היבשה ישנו ריכוז של עתיקות מהתקופה הרומית, הכולל היפודרום, קשת נצחון רומית, רחוב ראשי וסרקופגים.
אילן: ושאני אבין, את כל זה אתה יודע כי היית שם?
דני: בהחלט, אבל בצורה וירטואלית... דרך גוגל סטריט וייו J. אבל הממצאים הללו מאד חשובים לדיון שלנו. הם מראים שאולי הסיפור של ישו מחולל ניסים באזור צור וצידון פיקטיביים, כדי להקביל את ניסי ישו וניסי אליהו, אבל הם כן מתארים ראליה אמיתית של היות צור עיר פאגאנית בעליל. זה אגב משתקף גם בשקל הצורי שדנו בו. הצד האחורי של המטבע מתאר את האל הראשי של צור באותם ימים – הכלאה של זאוס ומלקרת, האל הפיניקי הראשי של הראשי של העיר, שפירוש שמו אינו אלא – "מלך קרת" – מלך העיר.
אילן: יפה! ומה אנחנו יודעים על צידון?
דני: צידון נמצאת 40 קמ צפוני לצור. היא לא היתה אי, אבל יש לה היסטוריה די דומה. גם היא היתה עיר פיניקית במקור, וגם היא היתה מיושבת גם בתקופות העוקבות, כולל ימי הביניים.
אילן: רק אוסיף שצור וצידון היו יחידה פוליטית אחת עד ימי סנחריב. איזבל בת אתבעל מלך צידונים הגיעה מצור ככל הנראה. במסע בנחריב, שאנחנו מכירים אותו מהתנ"ך ומלכיש, צידון היבשתית נכבשה. אבל צור הימית לא. זאת ועוד. התחולל קרב ימי בין 60 ספינת אשוריות ל12 ספניות צוריות.
דני: ומה קרה בסוף?
אילן: הצורים םירקו אותם. 12 ספינות קרב כנגד 60 ספינות משא. זה לא היה כוחות. היה לי פרק על זה בדברי הימים.
דני: מעניין!
אילן: או קי, ומה אנחנו יודעים על צידון במאה הראשונה לספירה?
דני: פחות ממה שאנחנו יודעים על צור באותם ימים, אך היא בהחלט היתה גם עיר פאגאנית עם זיקה לעברה הפיניקי. היא גם טבעה מטבעות, אם כי בנפח הרבה פחות גדול מצור, וארכיאולוגית אנחנו יודעים על תאטרון שהוקם בעיר.
אילן: אז שוב הנתונים ההיסטורים והארכיאולוגים מתאימים למסגרת של הסיפור בברית החדשה.
דני: בהחלט! אגב, מענין לציין שבפיסקה אחרת, קצרה, בברית החדשה, מרקוס (ג 8), ולוקס (ו 17), מתארים אנשים הבאים לשמוע נאומיו של ישו, ולא רק יהודים כנראה. למשל גרסת לוקס מצהירה: "ועם רב מכל יהודה וירושלים ומחוף צור וצידון, אשר באו לשמוע ולהירפא מחלייהם".
אילן: הופה. הנה עוד רמז לישו מחולל נפלאות בקרב גוים.
דני: בהחלט, ומענין שדווקא אנשי "חוף צור וצידון" מוזכרים הפעם. וזה בולט במיוחד לעומת היחס שהוא כנראה מקבל בעוגן שלו, כפר נחום, ולפחות שניים מכפרי הסביבה – בית ציידה, וכורזים.
אילן: מזכיר את יונה הנביא, שדווקא אנשי נינוה חזרו בתשובה ולא עם ישראל. אני מבין שבתגובה ישו קלל אותם!
דני: נכון, וגם על זה דיברנו, אבל במסגרת ההשלמות, שמתי לב שדיברנו, בהרחבה, על הישובים המקוללים כפר נחום, ועל בית צידה, אבל לא על כורזים.
אילן: נו יופי, אז יש לנו נושא לפרק הבא.
דני: לפני הפרק הבא. קצת פרנסה.
אילן: בהחלט. דני הצדיק הוא מורה דרך שווה במיוחד. עשיתי איתו כמה סיורים – לא תצטערו.
דני: וגם אתה אילן הצטרפת / תצטרף בקרוב למועדון (תלוי מתי הבחינה בע"פ ימח שמם ושם זכרם). אז גם אותך ניתן להזמין לסיורים, שלא לומר הספרים שלך, שלא להזכיר את האפשרות להרשם כמנוי אצלך באתר.
אילן: אמת.
דני: אז ילא. לפרק הבא! להתראות
אילן: או רבואר!
