Skip to content

למה שבקתני? – פרק 3: קריאה

Become a Patron!

האזנה

אילן: שלום דני. מה שלומך?

דני: שלום אילן. אני מצוין. אני נרגש לקראת הפרק השלישי.

אילן: מעולה. היום נמשיך לדבר על מי שנחשב בעיני רבים למבשר של ישו. יוחנן המטביל.

אתר ההטבלה

אילן: טוב, אנחנו לא יודעים על ילדותו, אבל יודעים, שבתור בוגר אנו יודעים איפה הוא פעל – בנהר הירדן, מטביל אנשים. מה זו בעצם הטבלה?

דני: ובכן אני הייתי מכנה את יוחנן "יזם רוחני". קונספט ההטבלה היא ה-המצאה שלו. שימוש במים ידוע מאד ביהדות, ונוהג עד היום – טבילה במקוה, לשם היטהרות. אבל מדובר בשימוש על בסיס קבוע. בפעילות רב פעמית. בימי בית המקדש הכהנים טבלו על בסיס קבוע לפני שרותם בקודש, ועד היום נשים דתיות לאחר נידתם טובלות במקוה, מידי חודש.

ה"המצאה" של יוחנן היא שהשימוש במים הוא חד פעמי, ולצורך חדש – מירוק חטאים והכנת המוטבל לבואו של משיח. לוקס מגדיר את זה יפה  - "טבילת תשובה לסליחת חטאים".

אילן: או קי, ואיפה הוא פועל? אורכו של נהר הירדן הוא 250 ק"מ.. האם אנחנו יודעים איפה לאורך הירדן יוחנן הטביל?

דני: נו? מה אתה חושב? ברור שהנצרות תקדש נקודה מסוימת בירדן. הנקודה המקודשת נמצא ממזרח ליריחו, מול הכביש העולה בירדן מאזור המלונות לעמאן. האתר, המכונה כיום בערבית "קאסר אל-יהוד", הוא אחד היעדים הפופולארים ביותר של קבוצות צליינים, מזרחים ומערבים כאחד. במיוחד מרגש לראות צליינים הקונים גלימה לבנה עם הדפס בסגנון ביזנטי של ההטבלה. נאמר לי שבמיוחד בקרב הצליינים הרוסים מקובל לשמור את הגלימה, ולהשתמש בה לבסוף כ-תכריך!. שכן ההטבלה שווה ללידה מחדש. חייו של הצליין מאותחלים מאותה נקודה.

אילן: ומה דעתך, האם "קאסר אל יהוד" הוא אכן המקום הנכון? האם לוקס או אחת הבשורות האחרות נותנות לנו מספיק מידע כדי לאשש את מיקומו של אתר ההטבלה דוקא שם? ב"קאסר אל יהוד"? יותר מזה, לדעתי המסורת הנוצרית מזהה שם את המקום, כי זה מתאים לאליהו ואלישע שחצו את הירדן, מזרחה כדי שאליהו יעלה בסערה השמיימה, ובעיקר כי שם, מול יריחו, בני ישראל חצו את הירדן בדרכם לארץ כנען! לא סתם נבחרה הנקודה המסוימת הזו. מול יריחו.

דני: ובכן, לא הייתי שם בימיו של יוחנן.., אבל לדעתי גם הפעם דוקא יש הגיון לטיעון שזה המקום. קודם כל נאמר בלוקס שיוחנן פעל ב"כיכר הירדן", ומספר בראשית אנו למדים ש"כיכר הירדן" מתיחס לחלקו הדרומי ביותר של הנהר, לפני השפך לים המלח. אבל יש עוד שלושה טיעונים חזקים לזכות אתר זה. טיעונים גיאוגרפיה וארכיאולוגים.

אילן: באמת? מה הם?

דני: קודם כל , התגלית הארכיאולוגית המפורסמת ביותר מארץ הקודש – מגילות ים המלח. בן 1947 ל1956 מתגלות במערות מעל צפון מערב ים המלח 16000 מגילות ובעיקר קרעי מגילות, אבל לאחר שישים שנות מחקר הושלם הפרסום הראשונים שלהם, ומסתבר שהמגילות נכתבו ע"י קבוצה המזכירה את יוחנן המטביל. במיוחד חזק הדמיון בניהם בפרישה למדבר, בהתנגדות לשחיתות הכהנים בהפעלת בית המקדש, ובציפיה המשיחית החזקה.

אך המגילות, כמו גם הממצאים באתר חירבת קומראן, שבו חיו אנשי המגילות, מלמדים שאנשי המגילות אולי התנגדו לבית המקדש, אך לא חדלו לטבול במקואות, והשקיעו מאמץ רב בהטית מי השטפונות של נחל קומראן כדי לודא שיהיה להם די מים באתר לא רק למחיה, אלא גם להפעלת מקואות, והרבה!. מדובר באתר קטן יחסית, 100 על 80 מ', ובתוכו עשר מקואות, חלקם ענקיים!.

עלי מקובלת התאוריה שיוחנן היה חבר בקהילה היחודית הזו, אבל הפיתוח הרעיוני-תורני של יוחנן שלמים שימוש אחר מהמקובל  - מירוק המוטבל מחטאיו והכנתו לבואו של משיח,

אילן: רגע. אני רוצה לחדד. אתה מציע שיוחנן המטביל היה חבר בקהילת מגילות ים המלח??

דני: לא אני מציע את זה, זה כבר הוצע במחקר מזמן, וזה גם הנושא המרכזי בסרטון שמוצג במרכז מבקרים של קומראן!.

אילן: אז רגע!. אולי מגילות ים המלח הם בכלל כתבים של נוצרים קדומים?

דני: לא. אף חוקר רציני לא מציע את זה. אבל רוב המחקר מסכים שמגילות ים המלח הם יצירה של פלג דתי מסוים שהיו לו רעיונות ואמונות דומים מאד לאלו של יוחנן המטביל וראשוני הנוצרים, ובעיקר ההתנגדות למקדש, החיים במדבר, וציפיה משיחית חזקה. לצערם של אנשי המגילות המשיח מעולם לא הופיע. מי שהופיע זה הרומים, שמיגרו אותם ואת הזרם הרעיוני שיצרו, אך אנשי המגילות לפחות הספיקו להחביא בצורה יעילה את הספריה שלהם.

הציפיה המשיחית של יוחנן מנגד התממשה "ביג טיים". מעל שני מיליארד איש מאמין שציפיה זו אכן התממשה!.

אילן: אז למה יוחנן לא פעל בתוך קהילת קומראן וסחף את כל הקהילה עם הרעיון שלו, שלמים יש תכלית חדשה, מירוק חטאים?

דני: אילן תבין, הקהילה הזו הוקמה כנראה מאה עד מאה חמישים איש.

אילן: אני חולק עליך, אבל נשמור את המחלוקת לפרק על קומראן...

דני: ה"סטרט אפ" הזה נדחה פה אחד ע"י אנשי המגילות, שכן לא כך לימד אותם מייסד הקהילה, "מורה הצדק" המסתורי, שאינו מוזכר בשום מקום בשמו האמיתי, רק בתוארו.

סביר שהם אף הענישו את יוחנן על רעיונותיו היצירתיים, כמעט מרדניים. ואנחנו יודעים שהחיים בקהילה הזו שילבו צייתנות ועונשים למי שאינו מקפיד על מנהגי הקהילה, מקיצוץ בפת לחמו של החבר, ועד נידוי מוחלט!.

אז אני מניח שכאשר יוחנן נוכח לדעת שהרעיון שלו נדחה בבוז, ואולי הוא אף נענש על כך, הוא פרש מהקהילה, הלך למקור מים טבעי בו יוכל להפיץ ולפעול בהתאם לאמונתו, ולבסוף מצא את מבוקשו באתר המכונה כיום "קאסר אל יהוד". מדובר באתר הנמצא רק 17 ק"מ בלבד מקומראן, מרחק 3 שעות הליכה לערך.

אילן: ואו. אבל רגע, אתה עדיין צריך לשכנע אותי ש"קאסר אל יהוד" הוא כנראה האתר הנכון.

מותו של יוחנן

דני: ובכן בשביל זה אנחנו צריכים לדבר על מותו של יוחנן המטביל..

כאמור הבשורות, ובעיקר מתי ומרקוס, מספקים לנו תאור עסיסי ואף ארוטי על נסיבות מותו

אילן: ואו.. ספר לי הכול! אל תחסיר אף פרט! J ילדים, אל תנסו את זה בבית לבד!

דני: אז מסתבר שהורדוס אנטיפס, בנו של הורדוס אשר ירש את הגליל ועבר הירדן, חמד את הרודיאס, בת מלוכה ואף אחיינית למחצה שלו (וכנראה שהיא גם חמדה אותו..) יש רק בעיה אחת – אנטיפס נשוי, לנסיכה נבטית, והרודיאס נשואה, ועוד לאחיו למחצה, הורדוס פיליפוס.. בן אחר של הורדוס, אשר ירש את הגולן ודרום לבנון.

לחמוד אשת איש הוא כידוע דבר אסור בתכלית ביהדות,

אילן: אלא אם אתה דוד...

 כִּי הוּא הוֹרְדוֹס שָׁלַח וַיִּתְפֹּשׂ אֶת־יוֹחָנָן וַיַּאַסְרֵהוּ בְּבֵית הַסֹּהַר בִּגְלַל הוֹרוֹדְיָה אֵשֶׁת פִילִפּוֹס אָחִיו אֲשֶׁר לְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה׃ 18 כִּי יוֹחָנָן אָמַר אֶל־הוֹרְדוֹס אֵשֶׁת אָחִיךָ אֵינֶנָּה מֻתֶּרֶת לָךְ׃ 19 וְתִּשְׂטֹם אוֹתוֹ הוֹרוֹדְיָה וַתְּבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ וְלֹא מָצָאָה׃ 20 כִּי הוֹרְדוֹס יָרֵא אֶת־יוֹחָנָן בַּאֲשֶׁר יָדַע כִּי־אִישׁ צַדִּיק וְקָדוֹשׁ הוּא וַיִּשְׁמֹר עָלָיו וְהַרְבֵּה עָשָׂה וַיֶּעֱרַב לוֹ לִשְׁמֹעַ אֹתוֹ (מרקוס ו' 17 – 20).

דני: אך רק יוחנן המטביל מעז לצאת ולקרא כנגד הפקרות זו. המלך אנטיפס, כמו כל מלך, מסרב להשלים עם דברי הביקורת של הצדקן התמהוני המסתובב בעבר הירדן, לבוש שער גמלים ואוכל חגבים ודבש יער, אז הוא כולא אותו. ואיפה הוא כולא אותו?

אילן: נו איפה?

דני: מכל המבצרים שאביו בנה, אנטיפס בוחר לכלוא אותו במבצר היחיד הנמצא ממזרח לירדן וים המלח – מיכוור. ואתר ההטבלה נמצא כ40 ק"מ מצפון לו!. לדעתי אנטיפס רצה להרחיק אותו כמה שיותר מאתר פעילותו, ומיכוור הוא המצודה הקיצונית ביותר ביחס ל"קאסר אל יהוד". היא הכי פינתית והכי רחוקה מאזורים מיושבים מיהודים בתחומי מלכות אנטיפס.

אילן: או קי, יפה. אבל עדיין לא שמעתי שום דבר ארוטי..

דני: או.. את זה מספקים לנו הבשורות, בעיקר בשורת מרקוס, ובשורת מתי. לפי מקורות אלו  בזמן שאנטיפס שהה במיכוור ויוחנן היה כלוא בה, אנטיפס עורך מסיבה עצמית, לכבוד יום הולדתו. במהלך המשתה הורדיאס שולחת את ביתה, סלומה היא שלומית לרקוד בפני המלך, " וַתִּיטַב בְּעֵינֵי הוֹרְדוֹס וּבְעֵינֵי הַמְסֻבִּים עִמּוֹ". המלחין האירופאי ריכרד שטראוס יעשה מהסיפור אופרה, וקטע הריקוד של סלומה, נודע כ"ריקוד שבעת צעיפים" שמהותו ריקוד נשי במהלכו אט אט נושרים הצעיפים מעל גופה הצעיר של סלומה.. עד שהיא נותרת "א-נטורל"..

אין פלא שבסוף הריקוד המלך מצהיר: " אֶת־אֲשֶׁר תַּחְפְּצִי וְאֶתֵּן לָךְ ומה עושה סלומה? במקום לבקש אייפון חדש, הלה מתייעצת עם אמא שמורה לה לבקש מה?

 וַתֵּצֵא וַתֹּאמֶר לְאִמָּהּ מָה אֶשְׁאָל וַתֹּאמֶר אֶת־רֹאשׁ יוֹחָנָן הַמַּטְבִּיל׃ 25 וַתְּמַהֵר מְאֹד לָבוֹא אֶל־הַמֶּלֶךְ וַתִּשְׁאַל לֵאמֹר רְצוֹנִי שֶׁתִּתֵּן לִי עַתָּה בַקְּעָרָה אֶת־רֹאשׁ יוֹחָנָן הַמַּטְבִּיל׃ 26 וַיּתְעַצֵּב הַמֶּלֶךְ מְאֹד אַךְ בַּעֲבוּר הַשְּׁבוּעָה וּבַעֲבוּר הַמְסֻבִּים עִמּוֹ לֹא רָצָה לְהָשִׁיב פָּנֶיהָ׃ 27 וּמִיָּד שָׁלַח הַמֶּלֶךְ אַחַד הַטַּבָּחִים וַיְצַוֵּהוּ לְהָבִיא אֶת־רֹאשׁוֹ׃ 28 וַיֵּלֶךְ וַיִּכְרֹת אֶת־רֹאשׁוֹ בְּבֵית הַסֹּהַר וַיְבִיאֵהוּ בַּקְּעָרָה וַיִּתְּנֵהוּ לַנַּעֲרָה וְהַנַּעֲרָה נָתְנָה אֶל־אִמָּהּ (מרקוס ו' 24 – 28). – את ראשו של יוחנן המטביל.

אילן: אאוץ.. יוחנן הוצא להורג בגלל ריקוד אירוטי?? ולמה יוספוס, שכה מיטיב לספר רכילויות מלכותיות, משמיט סיפור עסיסי זה?

דני: יוספוס התייחס אליו:

אולם לאחדים מן היהודים נדמה היה, שצבא הורדוס (לא הורדוס הגדול, כן?) הושמד בידי אלהים, שנפרע ממנו בדין גמור, כמידת העונש שהוטל על יוחנן הקרוי 'המטביל'. שכן הרג הורודס את האיש הטוב הזה, שקרא ליהודים לעשות מעשים טובים, ולנהוג בצדק בין אדם לחברו ובחסידות כלפי אלהים, ולהתכנס יחד ולקבל את הטבילה. מפני שרק בדרך זו, הטבילה נראית ראויה להתקבל לפניו (לפני האל הכוונה). אם לא תשמש לשם בקשת כפרה לעוונות כל שהם, אלא לשם טהרת הגוף, שהרי הנשמה טהורה קודם לכן על ידי מעשים טובים. ומפני שאנשים מכל הסוגים היו מתכנסים אצלו, מאחר ששמחו מאוד לשמוע את דבריו, פחד הורדוס שמא דבר היותו נאמן עליהם עד כדי כך – יביא למרידה. שכן נראה היה שיעשו הכל לפי עצתו. וחשב (הורודוס הכוונה) שטוב בהרבה שיקדים ויהרגו, קודם שתגלגל על ידו מרידה כלשהי, משיתחרט לאחר פרוץ ההפיכה על שנפל בצרה. ויוחנן נשלח בגלל החשד של הורדוס, שבוי למצבר מכוור, שנזכר למעלה. והומת שם! ונראה היה ליהודים, שאובדן הצבא בא לשם נקמתו של זה, כי רצה אלהים להרע להורדוס. (קדמוניות י"ח 116 - 119)

ובכן המחקר מציע שגרסת מרקוס ומתי אינה אלא פולקלור שנוצר בעם, להביע מורת רוחו משחיתות בית הורדוס. עובדה שלוקס, שכידוע שואף להציג הארועים בצורה היסטורית ריאלית ורציונלית (טוב, יחסית), בכוונה נמנע מלהציג סיפור עסיסי זה, ומסתפק בציון קצר שאנטיפס ערף את ראשו של יוחנן, בהתאמה לתאור התמציתי של יוספוס.

אך אם אכן יש גרעין של אמת בריקוד האירוטי שהביא למותו של יוחנן המטביל, אני אוהב הדיעה ה"חתרנית", שאולי הכול נבע מתשוקתה של הרודיאס ל..

אילן: למי?

דני: ליוחנן המטביל עצמו!. תזכור שהוא דמות כריזמתית שצוברת חסידים. יתכן והרודיאס גם התלהבה ממנו, אך כצדיק דתי, סביר שנהג בפרישות, ולכן דחה אותה, ובתגובה היא שטמה אותו עד כדי להביא למותו.

אילן: ואו!. ואיפה מיכוור אנחנו יודעים?

דני: ובכן פעם הבאה שאתה נוסע לעין גדי, תעצור בצד הכביש באזור מצפה שלם ועם משקפת תוכל לזהות את האתר. שמו השתמר בערבית כ"מקוואיר", וחפירות הפרנציסקנים חשפו את יסודות ארמון הורדוס במקום, כמו גם עדויות להתבצרות יהודים במקום, וכיבושו על ידי הרומים, שנה לפני שנכבשה מצדה.

אילן: ואו! זה ממש אותו סיפור!. אתר שנבנה על ידי הורדוס, ולבסוף שימש מפלט ליהודים, ונכבש על ידי הרומים!.

דני: אכן, רק ששם זה לא נגמר בהתאבדות.. לבסוף המורדים נכנעו, ופינו את המקום.

אילן: מרתק!. אז אחר ממבצרי הורדוס, המקום בו הוצא יוחנן המטביל להורג נמצא כיום בתחומי הממלכה ההאשמית של ירדן?

דני: לא רק זה, גם הפעילות של יוחנן בעצם היתה בצד הירדני של הירדן.

אילן: באמת? הכיצד? סיפרת שהרבה צליינים באים לטבול מהצד הישראלי של הגדה!.

דני: זה נכון, אבל בשורת יוחנן מצהירה שמקום פעילותו של יוחנן המטביל היה "בבתני שמעבר לירדן", קר, בצד המזרחי שלו!. ולפני כשנתיים יצא לי לבקר לראשונה במקום, והבנתי מדוע יוחנן העדיף לפעול שם.

אילן: למה? בגלל הדיוטי פרי?

דני: בצד הישראלי השטח מישורי וצחיח. בצד הירדני לעומת זאת השטח צוקי, מכיל מערות שונות, ומעינות קטנים היוצרות צמחיה וצל. המגורים בצד הירדני יותר אפשריים!. ואגב בזיקה לשנת אלפיים הירדנים פיתחו מאד את האזור, והביאו השקעות רבות של כנסיות, הרבה יותר מהצד שלנו!. יש שם כשש כנסיות, של פלגים שונים של הכנסיה. אצלנו יש רק מנזר "יוחנן המטביל" היווני-אורתודוקסי, וגם הוא נטוש, וקפלה, גם היא לא מאוישת, של הכנסיה הקתולית.

מנגד כמעט תמיד שאני מבקר את האתר, הצד הישראלי שוקק צליינים והצד הירדני די שומם.

אילן: למה? דוקא נראה שיש לירדנים בוננזה ביד!.

דני: לדעתי האשם העיקרי הוא מודל העיסקי של הירדנים.. הם גובים 12 דינר כניסה למתחם. בצד הישראלי הכניסה היא – בחינם..

איחוד זרם יוחנן עם זרם ישו

אילן: אהה.. זה אכן יכול להסביר דברים.. עכשיו אני רוצה להעלות נקודה שהזכרת בהסכת הקודם – הן יוחנן והן ישו הפעילות הטבלות??

דני: אכן, קריאה מדוקדקת בברית החדשה מלמדת שהן תלמידי יוחנן והן תלמידי ישו מטבילים!, ובנפרד!. יוחנן בפרק ג מלמד שישו גם מטביל (פס 22), ועדות חשובה למתיחות בן יוחנן לישו מופיעה בלוקס פרק ז. באותו פרק שליחים מאת יוחנן באים אל ישו ושואלים אותו: "האם אתה הוא האחד שנועד לבוא, או שנחכה לאחר?". בתגובה ישו עונה ומצהיר גם על יוחנן שהוא: "קנה המתנועע ברוח.. הקטן במלכות שמים גדול מיוחנן..".

נראה שאם כל הרצון הטוב מדובר בשני זרמים נפרדים, אך לאחר הוצאתו להורג של יוחנן המטביל, נוצר לבסוף איחוד בן חסידי יוחנן לחסידי ישו. אם כי לא כולם הסכימו.. במעשי השליחים פרק יח אנו שומעים שכאשר פאולוס מגיע לאפסוס הוא נתקל באיש המטביל "טבילת יוחנן", והוא מעדכן אותו (על האיחוד הגדול..), ובפרק הבא הוא שוב נתקל בקבוצה של "מוטבלי יוחנן", והוא מטביל אותם שוב "טבילת ישו".

לדעתי הפיסקאות הקצרות הללו מלמדת שמדובר בעצם בשתי קבוצות, אם מתח מסוים בינהם. אני מסכים לדיעה שמדובר בשני זרמים דומים רעיונית אבל שונים, נפרדים. אבל בשנת 28 לסה"נ כנראה יוחנן מוצא להורג. חסידיו האבלים לבסוף מתאחדים עם הקבוצה הקטנה שמתגבשת סביב ישו, והם מסכמים להגדיר את יוחנן כהמבשר, המנבא על בואו של ישו כמשיח, ועל ישו כההגשמה של אותה נבואה. זה מאד מסביר גם למה הברית החדשה מציגה אותם כקרובי משפחה, למרות שאופיה המדויק של הקרבה המשפחתית אינו מפורט.

אילן: דני, אתה ממש שובר מוסכמות, אתה כופר בפרטים מהספר!.

דני: זה לא אני, זה המחקר המדעי / אקדמי שסבור כך. אני רק מציג דיעות אלו.

אילן: או קי. אז בעצם הוצאתו של יוחנן המטביל להורג גרמה לאיחוד של שתי הקבוצות, וכולם מאז מאמין שיוחנן הוא המבשר וישו הוא הבשורה?

דני: לא מדויק. עד היום קיימת בדרום עיראק קהילה לא גדולה בשם "מנדעים", הסבורים שיוחנן הוא המשיח, לא ישו!. ישו לדידם הוא משיח שקר!. מדובר בכ50,000 איש, שכנראה לא השלימו עם האיחוד של שני הזרמים.

אילן: אכן! עוד עובדה מרתקת! אגב. אם רואים תמונה בנצרות של יוחנן, איך מזהים אותו?

דני: ובכן הטקסט בברית החדשה מתאר אותו כ"לבוש שיער גמלים ומאכלו חגבים ודבש היער". כבר מזמן הנוצרים שמו לב לעובדה שחגבים אינם ממש נפוצים פה, ומאד מקובל לפרש את הביטוי "חגב" כטעות כתיב שנעשתה עוד בעותק הקדום של הברית החדשה בעברית או ארמית, והמילה "חגב" במקור הכילה  4 אותיות!. פשוט צריך לפרק את האות "ג", ל"ר" ו"ו", ואז מה יוצא?

אילן: "חרוב". וזה מתאים בדיוק, כי זה עץ שהגיע לאחר הכיבוש ההלניסטי. החרוב לא נזכר בתנ"ך.

דני: בדיוק. וזה הרבה יותר הגיוני להציע שיוחנן ניזון מחרובים, בדיוק כמו שמעון בר יוחאי במסורת היהודית. באמנות נוצרית בכל מקרה יוחנן בדך כלל מופיע כאיש לבוש ברדס גס, לא מסודר, ובעיקר עם זקן ארוך ועיניים רושפות..

אילן: דני. פרק מרתק!. על מה נדבר בהסכת הבא?

דני: הפרק הבא יוקדש ללידת ישו, הנושא של נעימת ההסכת. מה יותר מתאים לקראת ה25 לדצמבר?

אילן: מצוין! אז להתראות בפרק הבא. ושוב נזכיר שדני הוא גם מורה דרך ותיק ומוערך, המבצע סיורים ברחבי הארץ, הרבה לאורחי חברות ישראליות. אם גם לכם מגיע אורח מחול, נציג החברה, משקיע, או סתם משפחה, צרו קשר עם דני לקבל הצעה לסיור פרטי, איכותי, ויחודי.

דני: ואני שוב אזכיר שאילן הוא מרצה בחסד בתחום התמחותו – המקרא. אם יש לכם חוג בית, או ארגון המשתוקק להצאה איכותית. וכן את הספרים שלו: הסגן של בר כוכבא – מספרי 2 בהיסטוריה. והספר על הרציחות הפוליטיות.

אילן: להתראות דני.

דני: להתראות אילן!

נגישות