Skip to content

למה שבקתני: פרק 30 – קריאה

האזנה

דני: למה שבקתני פרק 30, והפעם – הולכים לבית שאן!

אילן: שלום דני דה דיגר, איש עמק בית שאן.

דני: לשעבר לשעבר, ושלום לאיש המערות, ועדיין בהווה נכון?.

אילן: אכן, אני עדיין מציג בגאוה זקיפים, נטיפים, אזני פיל, ושאר תופינים, אבל לא באנו לדבר עלי, או עלייך, אלא על -

דני: ניסה-סקיתופוליס!

אילן: ובעברית?

דני: בית שאן! העיר עם הפלאפל הכי טעים בעולם, לפחות כשאתה בן 11, וגר בקיבוץ מדרום לו.

אילן: ואתה, כידוע (או שלא), גדלת בטירת-צבי?

דני: אמת, ואין דומה לחוויית ילדות של לנסוע לעיר הגדולה, בית שאן, ולאכול פלאפל נוטף טחינה ושאר טעמים שלא קיימים במטבח קיבוצי אשכנזי טיפוסי.

אילן: טוב, יפה, אבל נדמה לי שההסכת עוסק במשיח, לא?

דני: אז אתה רומז שאני לא המשיח, אילן??

אילן: אני אישית מוכן לקבל את משיחיותך, אבל ההסכת עוסק במשיח אחר.

דני: אה... טוב... אז יאללה תפתח הקונקורדנציה של הברית החדשה, וחפש איפה מוזכרת בית שאן.

אילן: אז זהו, חיפשתי. לא מוזכרת.

דני: אה. ברור. כי בתקופה ההלניסטית שונה שמה ל "ניסה-סקיתופוליס". חפש תחת הערך הזה.

אילן: אז זהו, שגם תחת הערך הזה, היא לא מוזכרת.

דני: וולאה?

אילן: וולאה!

דני: אז מה עושים?

אילן: לא יודע. מה אתה מציע?

דני: טוב, בא נעשה חושבים. כבר למדנו שיתכן שהיו אתרים שישו היה בהם, אבל לא מוזכרים בברית החדשה, אבל סביר מאד שישו היה בהם. למשל?

אילן:  ציפורי?

דני: יפה. אז בא נחשוב מתי ישו יכול היה לעבור בבית שאן?

אילן: בדרכו לירושלים?

דני: בדיוק! אנחנו יודעים מהבשורות שישו עלה לרגל לירושלים כמה פעמים, זה נלמד בעיקר מבשורת יוחנן. מנגד גרסת יוחנן היא זו שמלמדת שלפחות בחלק מהמקרים הוא נע מהגליל לירושלים דרך השומרון.

אילן: המפגש עם האישה השומרונית?

דני: בדיוק! אבל העליה לרגל של ישו לירושלים האחרונה, זו שממנה הוא לא שב, היתה כנראה דרך עמק בית שאן.

אילן: וזאת כי למה?

דני: וזאת כי הוא עבר ביריחו, והגיע לירושלים דרך הר הזיתים!

אילן: אהה, אז אם כך אתה מסיק שהוא עבר בבית-שאן לוכסן ניסה-סקיתופוליס?

דני: בדיוק.

אילן: יפה, וארכיאולוגית אנחנו יודעים הרבה על בית שאן, לא?

דני: בהחלט, יש רק בעיה קטנה אחת.

אילן: והיא?

דני: שרוב הממצא שרואים היום בבית שאן זה משקף את השלב הביזנטי, והמוסלמי הקדום, ועד לאותו בוקר מר ונמהר של 18 בינואר 749 לסה"נ. שאז מה ארע?

אילן: רעש שביעית.

דני: בדיוק, רעידת אדמה אדירה שהחריבה לא רק את בית שאן, אלא גם את יריחו, סוסיתא, ולמעשה כל ישוב שהיה לאורך בקעת הירדן, כי כידוע האזור הזה הוא תפר בן שתי לוחות טקטונים. אנחנו עדיין קשורים ללוח האפריקאי, בעוד ממלכת ירדן היא כבר חלק מהלוח הערבי. ואנשי הגאולוגיה אומרים ששני הלוחות נעים לכיוון צפון, אלא שהלוח הערבי נע קצת יותר מהר, בקצב של ש"מ בשנה.

אילן: נו, זה לא נשמע כזה נורא.

דני: לא נורא, בהשאלה מעולם הנפיחות מדובר ב"יוסוף", שקט, אבל קטלני! המתח שנוצר בתת הקרקע מצטבר, ובסוף משתחרר ברעידת אדמה גדולה.

אילן: עולם מושגים מענין.

דני: אם היו לך שני בנים מתבגרים, אתה גם היית מפתח שפת דימוים כזו, מבטיח לך. בכל אופן באותה רעידת אדמה בית עם כל מבני הפאר הציבוריים שעמדו על תילם מאז התקופה הרומית נפלו לבלי שוב, ברוב המקרים קורסים לאותו כיוון. ובשנות השמונים המאוחרת בית שאן נהנתה מהשקעה כספית אדירה לחפור את מרכז העיר ולחשוף אותו מחדש, וכיום לאחר עבודות שימור ופיתוח בית שאן היא באמת פנינה ארכיאולוגית, לדעתי עולה אפילו על קיסריה.

אילן:  טוב מבחינה היסטורית היא עולה בכמה מונים על קיסריה לא? הרי קיסריה נוסדה רק בימי הורדוס לא?

דני: אכן, האקרופוליס של בית שאן הקלאסית בעצם היה העיר הכנענית והישראלית, ובשלב המעבר בינהם העיר "מככבת" ב"ברית הישנה", התנ"ך, ההתמחות שלך. שתוסיף כמה דברי תורה?

אילן: טוב, אם רוצים לתת לבית שאן את מלא הקרדיט ההיסטורי צריך להתחיל באיזכורים שלה כבר במאה ה20 לפנה"ס. היא מוזכרת ב"כתבי המארות"

דני: מעין קערות וודו מצריות להטלת כישוף באויביהם הכנענים?

אילן: משהו כזה. הרעיון היה לכתובת שמות אויבי מצריים על קערות, יחד עם כמה קללות נמרצות, ולבסוף לשבור את הקערות.

דני: אני התכוונתי לגרסה השניה, בהן שמות האויבים נרשמו על צלמיות חרס.

אילן: אכן, ובשני המקרים לבסוף שוברים את הקערה או הצלמית, ואיתה, כך האמינו הפרעונים, מחלישים את האויבים הכנענים.

דני: נשמע מאד משכנע, אז בית שאן מוזכרת בערים הכנעניות שיש להחליש?

אילן: בהחלט, וכנראה שזה הצליח כי כעבור שש מאות שנה אנחנו קוראים על מכתבים שנשלחים מבית שאן לפרעה של אותם ימים, אחנאתן, ובו מלך העיר מצהיר על נאמנות עיוורת והבטחה לשלם מיסיו בזמן, אבל בתמורה יש לו בקשה קטנה – שיסייע לו כנגד ערי כנעניות אחרות, ובמיוחד לבאיה מלך שכם, שכנראה היה פורק עול לא קטן.

דני: יעני מאפיונר.

אילן: בדיוק, וזה אגב אולי אחת הסיבות שבני ישראל הצליחו "לרשת את ארץ כנען". המכתבים האלו מלמדים שהכנענים די היו מסוכסכים אחד עם השני.

דני: טוב, גם ספר שופטים לא בדיוק מתאר אחדות של שבטי ישראל.

אילן: נכון, ובשביל זה יש את ספר שמואל, המראה כיצד מלוכה מביאה לאחדות ויציבות, אלא שלא מיידית. המלך המשמעותי הראשון הוא שאול, ולמרות שאיחד חלקית את שבטי ישראל, לבסוף הוא מפסיד בקרב מכריע לפלישתים בגלבוע, ואז בית שאן שוב מככבת, ומוזכרת, תחת השם "בית שן", כמקום בו הוקעו, נתקעו גופות שאול ובניו ע"י הפלישתים לאחר נצחונם.

דני: ואז דויד נושא את הקינה המפורסמת בצקלג "הצבי ישראל על במותייך חלל, איך נפלו גיבורים".

אילן: בהחלט, ולפני ההקלטה סיפרת לי שיש הצעה חדשה לזיהוי אותה צקלג?

דני: אכן, לא כל כך רחוק מביתך, מערבית ללכיש. בשנים האחרונות חופרים שם יוסי גרפינקל וסער גנור, והם טוענים שזוהי צקלג העתיקה. אתר מאד מענין, ואם מטיילים בלכיש, שווה גם לקפוץ לאתר הזה. שמו הערבי "חירבת א-רעי".

אילן: או קי, ועוד נושא שדיברנו עליו לפני ההקלטה הוא הקמת מועדון מטיילים.

דני: טוב זה רעיון ראשוני, בוסר, אבל בהחלט נודיע עליו כשנגבש את המודל העסקי, ובהחלט אפשר לשלב בו סיורים לאתרי הברית החדשה והברית הישנה!

אילן: אז בא באמת נחזור לברית החדשה. איך עתיקות בית-שאן מתחברות לברית החדשה?

דני: אז זהו, החיבור קצת מלאכותי, כי רוב הפאר הרומי שרואים בבית שאן אינו קודם למאה השניה לספירה. לעניות דעתי, ניסה-סקיתופוליס, כמו ערים פאגאניות אחרות רואות פריחה החל מהמאה השניה לסה"נ, ולעניות דעתי זהו האתנן שהדריאנוס ויורשיו מעניקים לערים הללו בתמורה לסיועם ותמיכתם בכוחות הרומיים שבאו לדכא את מרידות היהודים. על בית שאן ספציפית אנחנו יודעים שהלגיון העשירי חנה בו לשני חורפים במהלך דיכוי המרד הראשון. ו7 ק"מ דרומית לבית שאן, בשדות טירת-צבי, התגלו כבר בשנות השבעים חלקים של קשת נצחון אדירה ממדים, לכאורה באמצע שום מקום. יש חוקרים שמציעים שזה היה לזכר קרב ונצחון גדול באזור מול מורדי בר-כוכבא. מנגד בתל שלם, כ1 ק"מ מהמקום בו התגלו שרידי הכתובת, ב1976 מוצא האח של האחות של הקיבוץ פסל של הקיסר הדריאנוס שכנראה נשכח שם ע"י הכוחות!

אילן: הפסל ברונזה של הדריאנוס שבמוזיאון ישראל?

דני: בדיוק. מצא אותו מורטן לבנטל, האח של סוזי, שהיתה האחות במרפאה של הקיבוץ (אבי היה הרופא של הקיבוץ באותם ימים). הם היו שכנים שלנו, ולאחרונה הראו לי תמונה שבו הפסל היה בגינה של סוזי, ממש מול הבית שלנו, כי איצ'ה בעלה, ראה בפסל עבודת כוכבים ולא הסכים לשים את זה בבית! יותר מאוחר הפסל הושם לתצוגה בחדר האוכל, אבל כשאגף העתיקות שמע על התגלית הוא תבע את התגלית. אלא שחוק העתיקות עדיין לא נחקק, ולכן מורטן היה זכאי לחזקה על התגלית. לאחרונה למדתי שלאחר משא ומתן הוא הסכים לתת את התגלית למדינת ישראל בתמורה ל, שים לב, שלושים שקלי כסף ממטמון השקלים שהתגלה בשנות השישים על הכרמל, מטמון עוספיה.

אילן: שלושים שקלים דווקא?

דני: בדיוק! לא הבנתי אם זה חוש הומור  מיוחד של מורטן, המדינה, או שניהם, אבל שלושים שקלים היו כידוע הסכום שקיבל יהודה איש קריות עבור בגידתו בישו. מוזר משהו.

אילן: טוב, ובו נחזור לישו ובית שאן.

דני: אז זהו, שאין הרבה למה לחזור. מרוב הבניה והתמיכה הרומית האימפריאלית בבית שאן מימי הדריאנוס וצפונה קשה עד בלתי אפשרי לשחזר את מראה העיר במאה הראשונה לספירה.

אילן: יוספוס לא מנדב איזשהם פרטים?

דני: כן, אבל לא ארכיטקטונים או טופוגרפים. הוא מתאר את העיר כעיר מעורבת החיה לכאורה בהרמוניה, אך כאשר פורץ המרד הגדול העיר נחלקת לשני מחנות, ולבסוף הפאגאנים של העיר שוחטים את יהודי בית-שאן. אני מקריא - ו"טבחו את כולם – מספרם היה יותר משלושה-עשר אלף – ובזזו את רכושם" (מלחמת ב יח ג 468).

אילן: ואו, זה טבח טבח.

דני: אכן, וגם אם המספרים מוגזמים, אין ספק שבית שאן היתה עיר ואם בפרוביניקה יודיאה. אבל אנחנו כן יכולים לתאר את מראה העיר בתקופה הרומית המאוחרת, ולהקיש שמשהו מזה היה קיים כבר בימי ישו. שנצא לטיול?

אילן: יאללה.

דני: יפה, אז אם נבוא מכיוון קיסריה עפולה, כבר לצד נחל חרוד נגלה שער כניסה מרשים לתוך העיר. שער טקסי עשוי אבן לבנה.

אילן: וואלה? אני לא מכיר אותו

דני: אכן, ציפיתי לתגובה הזו, כי רוב המבקרים מגיעים לגן הלאומי מצד דרום. אז אם נגיע לעיר מדרום, מכיוון יריחו, עוד לפני מרכז העיר נראה על הרמה היפודרום גדול ומרשים.

אילן: היפודרום או אמפיתאטרון? אני זוכר שרואים שם אמפיתאטרון.

דני: שנינו צודקים. תחילה היה שם היפודרום, אבל כמו בערים אחרות, במהלך התקופה הרומית ירדה קרנו של ספורט זה. הציבור רצה לראות דם! אז בבית שאן, קיסריה, שכם, ובעוד מקומות רואים איך סוגרים את נקודת הסיבוב של ההיפודרום בתאטרון נגדי, ואז יוצא תאטרון מול תאטרון נוסף, או בקיצור –

אילן: אמפיתאטרון.

דני: בדיוק. ואם אתה רוצה לחבר את זה לנצרות, במסורת הנוצרית נוצרים רבים הומתו בארינות של אמפיתאטראות ע"י קיסרים חששנים מפני דת החמלה המוזרה הזו. ההיסטוריונים סבורים שאין לכך מספיק עדויות, אבל אנחנו כן יודעים שלעיתים נידונים למוות הושלכו לארינות, ואנחנו כן יודעים שנוצרים לעיתים נדונו למוות, בעיקר במחצית השניה של המאה השלישית.

אילן: וממתי האמפיתאטרון?

דני: או, אז אין לנו כתובת ייסוד או שיפוץ, אבל החופרים מציעים שקיצור ההיפודרום לאמפיתאטרון נעשתה בכלל במחצית השניה של המאה הרביעית, שזה מאד מענין.

אילן: וכי למה?

דני: וכי כי במחצית השניה של המאה הרביעית הנצרות היא כבר דת רשמית. ברומא הופכים מקדשים לכנסיות. אבל בבית שאן – העולם הפאגאני כמנהגו נוהג. התרבות הפאגאנית של מרחצאות. תיאטראות, ואפילו מופעי דמים באמפיתאטראות נמשכים, ועמוק לתוך התקופה הביזנטית! בא נמשיך את הטיול הוירטואלי ותראה.

אילן: או קי, אז אחרי האמפיתאטרון לאן ממשיכים?

דני: אם אתה רוצה להגיע למרכז העיר אתה יורד דרך רחוב מרוצף יפה שרובו נחשף, ובו התגלה גם האוצר הגדול ביותר בשביל ארכיאולוגים.

אילן: זהב וכסף?

דני: לא, יותר חשוב – כתובת ייסוד, ושים לב מה היא אומרת –

"בימיו של פלאוויוס אוורסטס הקומס והארכון הנכבד ביותר נעשה המפעל המפורסם של הריצוף ומערכת המים החדשה, בהשגחתו של סילבאנוס בן מרינוס הקומס המזהיר והפרוטוס (ראשון האזרחים) בשנה ה15 לאינדיקטיו, שנת 585 (=522)".

קודם כל יש לנו תאריך! כאשר פומפיאוס כבש וסיפח את ארץ היהודים לרומא והפך אותה ל"פרובינקיה יודיאה", הוא גם ייסד מנין מקומי חדש, שאומץ בחום בעיקר ע"י הערים הפאגאניות. בערכים מודרנים מדובר בשנת 63 לפנה"ס. זאת אומרת שהרחוב הזה נוסד ב522 לספירה, עמוק לתוך התקופה הביזנטית. ועוד נתון מענין – הרחוב נוסד בהשגחתו של "סילבאנוס בן מרינוס הקומס". השם מוכר לך?

אילן: האמת שלא.

דני: האמת שגם לי הוא לא היה מוכר, אלמלא למדתי את תולדות התקופה הביזנטית לעומק, ומסתבר שבמהלך המאה שישית נקעה נפשם של הביזנטים הנוצרים מכך שהשומרונים, כמו היהודים, "לא רואים את האור", ולא מקבלים את הנצרות, והחלט מטילים עליהם גזרות שונות. הגדיל לעשות הקיסר זנו, שב484 לספירה, בלי למצמץ, בנה כנסייה מתומנת בפסגת הר גריזים, ההר הקדוש לשומרונים, והקדיש אותה למרים "יולדת האל".

אילן: תיאוטוקוס.

דני: בדיוק. אבל מה שהביא לשומרונים את הסעיף היתה גזירה חדשה שהוטלה בימי יוסטיניאנוס, ולפיה שומרוני שנפטר אדמתו נהיית רכוש האימפריה. על כך השומרונים, קהילה חקלאית בעיקרה, כבר לא יכלו לעבור בשתיקה. וכך סביב שנת 529 לספירה פרץ "מרד השומרונים", שניתן להקביל אותו קצת למרד היהודי הגדול, לפחות בתוצאותיו – שואה. אין לנו מספיק נתונים על כמה שומרונים הומתו בשמו של ישו ונציגיו הביזנטים, אבל זה פשוט היה טבח בשומרונים ונישולם. ובן השאר אנחנו שומעים על עו"ד שומרוני בכיר בניסה-סקיתופוליס, בשם, רוצה לנחש?

אילן: סילבאנוס?

דני: בדיוק! אך מעמדו הרם ותרומתו לעיר לא עוזרים לו. נוצריי העיר מוציאים להורג את אביו, מארינוס, וכנראה זו סופה של קהילת השומרונים בעיר. הבית-שאנים, מסתבר, יכולים להיות די אלימים אם צריך. הם טבחו הן בקהילה היהודית של העיר במהלך המרד הגדול, והן בשומרונים 450 שנה יותר מאוחר.

אילן: מוסר השכל, לא להתעסק עם בית שאנים.

דני: בהחלט. וזה גם הוכח במהלך החפירות. מסתבר למרות שקיומו ומיקומו של האמפיתאטרון של בית שאן היה ידוע, אחד מתושבי העיר בנה עליו בית. עם תחילת החפירות יצא לו צו הריסה, אך בעליו, אדון בדש, בשלו. לפי מה שסיפרו רק לאחר שאמיר דרורי, מנכ"ל רשות העתיקות בזמנו, עלה על הטרקטור בעצמו והחל פוגע בבית, הסכים בדש לפנותו. אבל בא נמשיך לתוך העיר. כיום לא ניתן ללכת ברצף מהרחוב של האמפיתאטרון ועד לתוך העיר, אבל אם תגיע לכניסה הדרומית של אתר העתיקות, מחכה לך פיצוי הולם – מודל 1:250 של מרכז העיר ניסה-סקיתופוליס בתקופה הביזנטית! ולא פחות חשוב – שרותים ובהם קולר מרענן!

אילן: קולר זה חשוב.

דני: במיוחד בבית שאן! אז אחרי שמתרעננים, ניתן להתכנס מסביב למודל, שמציג יפה את מראה העיר סביב סוף המאה הרביעית לסה"נ, כאשר בית שאן בשיא גדלה ושיא תהילתה. קודם כל מ409 לספירה היא בירת "פרובינקיה פלשתינה סקונדה"! היא לא סתם עיר, היא עיר בירה! חומת העיר מקיפה שטח של 1500 דונם, וסה"כ האוכלוסיה מוערך ב40,000 איש. באגף הדרומי שלה, המוביל לאמפיתאטרון, נמצא עוד מוסד בידורי רומי אופייני – תאטרון! ועוד איזה! הוא נחשף כבר בשנות 1960, לפני שכל מרכז העיר נחשף. ואני זוכר שכשהייתי ילד, אם היו מגיעים אלינו משפחה מחו"ל, אבא היה לוקח אותם בגאוה לתאטרון הזה, משוויץ על התרבות הקלאסית שפעם רווחה פה.

אילן: וזהו באמת אחד התאטראות הגדולים בארץ ישראל לא?

דני: בהחלט, שני רק לקיסריה, שכנראה הכיל 9000 צופים. בבית שאן יכלו להתקבץ כ7000 צופים בתאטרון העירוני שלה, והאמת שגם כיום נערכים בו מידי פעם מופעים.

אילן: טוב, אז חוץ מתרבות דמים באמפיתאטרון, ותרבות הצגות, מה עוד היה לעשות בניסה-סקיתופוליס הביזנטית?

דני: או, פה מגיעים לקטע הכי פיקנטי, ואף מפתיע. מסתבר שלבית שאן היו שני בתי מרחץ, ענקיים, במרכז העיר. אחד מהם, המערבי, נחשף במלואו, ואילו השני, המזרחי, שהיה אף גדול יותר, עדיין מחכה לחשיפתו המלאה. וזה במיוחד מפתיע כי אנחנו מדברים על התקופה הביזנטית! הנוצרית! מה לנצרות ולכל הערום הזימה שפרחה בבתי מרחץ? ואם זה לא מספיק, בצמוד לבית המרחץ המערבי נחשף אגף מסחרי במתאר של חצי עיגול. החופרים קראו לו "הסיגמא". אלא שה"חנויות" במרכאות, קטנות למדי, בחלקן יש מעין מיטות אבן קטנות, וברצפות פסיפסים, בחלקן כתובות יווניות.

אילן: או קי, ומה כל כך נורא בזה?

דני: אז בא אקריא לך תרגום של כמה מהן:

אני נושא תשוקה כברק לעיני הנערות המנגנות שיר וריקוד מול דלתנו.

או באחר נרשם –

החדר של הגברת היפה...

או בשלישי  -

מוזות וגראציות יחד עם דיוניסוס כאן בצוותא. אתה (נהנית) ולך.

אבל נראה לי שהכי כיף היה להיות החבר של מיגאס –

לחבריו של מיגס שקישטו את החדר והשתעשעו כל הלילה עם החברות שלהם.

אילן: הסרסור הראשי?

דני: כך, נראה, ואוי לעיניים שקוראות ורואות מה שהתרחש בחדרים הללו! והמדהים אילן, שהכל – מהתקופה הביזנטית! תקופה של נצרת, צדיקות, וצניעות, לכאורה

אילן: לכאורה!

דני: אכן, לדעתי בית-שאן מציגה תמונה מאלפת ובה בעיר נותר בתקופה הביזנטית "גרעין קשה" של פאגאנים שלא מוכנים לוותר על אורחות חייהם ותרבותם. הם אף פועלים ומצליחים למנוע חדירת הנצרות לעיר, כי אתה יודע מה לא רואים בבית שאן הביזנטית?

אילן: כנסיות?

דני: בדיוק! אמנם על פסגת התל המקראי לשעבר, שהפך לאקרופוליס בתקופה ההלניסטית, אנחנו יודעים שהיה שם מקדש לזאוס "אקראיוס", ובתקופה הביזנטית הוא הוחלף בכנסייה עגולה, שזה מענין בפני עצמו. כנסיות עגולות ומתומנות, מה שמכונה כנסיות הרכזיות, בדרך כלל מקדשות משהו. אבל כידוע בית שאן לא מוזכרת בברית החדשה בשמה, ואין אף מקור ביזנטי המתאר חפץ קדושה מסוים שנסגד בבית שאן. אבל זו רק כנסייה אחת, ייצוגית, על פסגת התל. לעיר, כך נראה, הנצרות לא ממש נכנסה! בערי דקפוליס אחרות, כגון גדרה וגרסה, אנחנו כן רואים איך הנצרות קונה לה אחיזה. נראה שבבית שאן הבית שאנים הפאגאנים נלחמו בהצלחה על אורח חייהם המתירני, הפאגאני, הרומי המקורי.

אילן: לחיי בית שאן והבית שאנים!

דני: סאלוט. ויותר מזה, במרכז העיר ממש, בצומת הדרכים המרכזי של העיר, המונומנטים המרכזיים, המקדשים והנימפאום המרכזי, נותרו עומדים על תילם מהתקופה הרומית, ולכל אורך התקופה הביזנטית, ואף לתוך התקופה המוסלמית. מה שיכריע אותם בסוף לא יהיה אדם, אלא הטבע.

אילן: רעידת האדמה של 749 לסה"נ!

דני: בדיוק. אתה ממש רואה איך כמעט על העמודים של המונומנטים המרכזיים נפלו לאותו כיוון, כפי שקורה הרעידות אדמה. יותר מאוחר העיר מאד הצטמצמה, ולבסוף כוסתה בסחף של גשמי חורף וכוסתה כמעט לחלוטין. לפני החפירות רק התאטרון היה ניתן לזיהוי, וכן עמוד אחד שהציץ מבעד לסחף. עמוד אחד בודד שאיכשהו שרד את רעידת האדמה הקטלנית ונותר כמעין קצהו של קרחון המעיד על העושר והפאר של העיר הזו בעבר!

אילן: מרתק, ממש עושה חשק לסייר שם!

דני: בהחלט, וזו ההזדמנות להזכיר לכם המאזינים ששנינו מורי דרך מוסמכים, ובעיקר בתקופת הקורונה הזו אנו נטולי תיירים להדרכה, ונשמח מאד עם תשכרו את שרותינו!

אילן: אמן כן יהי רצון. אז בא נשאיר קצת מבית שאן לסיורים ממשיים בשטח. ואם ננסה לחזור ולחבר את בית שאן לישו עצמו, אמרת שסביר שישו עבר דרך העיר בדרכו מהגליל לירושלים.

דני: אמת, וחשוב לזכור שגם אם בית שאן אינה מוזכרת בשמה בברית החדשה, היא היתה בימיו של ישו חלק מקואליציה מדינית של ערים פאגאניות והקואליציה הזו, הברית המדינית הזו כן מוזכרת בברית החדשה –

אילן: הדקפוליס.

דני: בדיוק. ברית עשר הערים. הברית החדשה אומרת במפורש שישו עבר באזור הדקפוליס, לפי מרקוס, ולפי מתי המונים מירושלים, יהודה, הגליל והדקפוליס נהרו אחריו.

אילן: או קי, אז אלו עוד ערים היו בדקפוליס?

דני: או, שאלה טובה, תלוי איזה מקור אתה קורא. אבל כולם מסכימים שגם סוסיתה, שנמצאת כיום בתחומי ישראל היתה אחת מערי הדקפוליס, ואני חושב שכבר דברנו עליה בסיפור "נס החזירים" שכנראה התרחש בקרבתה.

אילן: נכון.

דני: ומרחצאות העיר גדרה, חמת-גדר, גם הן כיום בתחומי ישראל. אך כל הערים נמצאות כיום בירדן או סוריה. בירדן נמצאת גדרה (אום קייס), גרסה (ג'רש), פלה (טבקת פחל, מול מעוז חיים), פילדפליה (עמאן), רפאנה / אבילה. בסוריה נמצאים קנאתה (קנואת), ודמשק.

אילן:  ואתה מכיר את כולן מבחינה ארכיאולוגית? הן דומות לבית-שאן וסוסיתה?

דני: תלוי. יש אתרים שמיושבים עד היום אז המחקר בהם מאד מוגבל, כגון דמשק. אבל יש שני אתרים שהשתמרו יפה מאד, וגם נחפרו – גרסה וגדרה.

אילן: אז שנצא לסיור וירטואלי בעקבות ישו והנצרות בערים אלו?

דני: אפשרי, אבל אולי בפרק נפרד?

אילן: בהחלט. בוא נדבר על מועדון המטיילים שלנו.

דני: בהחלט. הרעיון הוא פשוט. לצאת עם המאזינים היקרים שלנו וחבריהם לסיורים בארץ בעקבות 'למה שבקתני', ותכנית ההמשך שלנו 'למה שבקתני של הברית הישנה'

אילן: צריך לחשוב על שם. אם למאזינים יש רעיון נשמח לשמוע.

דני: בהחלט. סיורים, אחת לפרק זמן קבוע, לאתרים היסטוריים שונים, בדגש ברית ישנה וברית חדשה, אבל לא רק.

אילן: מה הכוונה?

דני: גם אתרים נבטים, ביזנטים, צלבנים, משנה ותלמוד, מוסלמי, ירושלים לדורותיה...

אילן: מעולה. להתראות צדיק.

דני: להתראות בפרק הבא.

נגישות