למה שבקתני 34 – באר יעקב והשומרונים
דני: למה שבקתני, פרק 34! - על ישו ואישה השומרונית, שומרונים, ושאר מטעמים.
אילן: שלום דני דה דיגר, השומרוני הטוב!
דני: לא רק הטוב, אלא גם המיטיב, "שבכל יום ויום הוא הטיב, הוא מטיב, הוא ייטיב לנו." יודע ההמשך?.
אילן: אה.. לא.
דני: (שר) "הוא גמלנו הוא גומלנו הוא יגמלנו לעד." לא לימדו אותך את ברכת המזון? איפה התחנכת?
אילן: האמת היא שאני מכיר. אבל נהנתי לשמוע אותך שר.
דני: בכל מקרה, אם אני שומרוני טוב, אתה צדיק גמור, איש המקרא, הבנת הנקרא ואור יקרה. מה שלומך?
אילן: מצוין. שמח שוב להקליט עמך. והפעם נושא מרתק ומיוחד.
דני: אמת. בפרק הקודם דיברנו על משל השומרוני הטוב, אתר השומרוני הטוב, אבל נראה שצריך לתת קצת יותר מקום לדבר על השומרונים עצמם!
אילן: נכון. סיפור מרתק, והם מוזכרים גם בברית החדשה, וגם בברית הישנה. אבל בא קודם נשלים את האיזכורים של השומרונים בברית החדשה, shall we?
דני: בהחלט. דיברנו על משל ה"שומרוני הטוב" בהקלטה הקודמת, אבל אולי הסיפור המפורסם ביותר, שאינו משלב, הוא כאשר ישוע עובר בארץ השומרונים, ופוגש אישה שומרונית..
אילן: ו?... משהו עסיסי לספר לחבר'ה??
דני: לא ממש, אלא אם כן נאומים ומשלים נוסח ישו עושים לך את זה..
אילן: תלוי מפי מי הם נאמרים. אבל זהו? זה מה שהיה בינהם?
דני: כך לפחות לפי הברית החדשה..
אילן: בסדר, אבל קודם כל איך הוא בכלל הגיע לשם? הרי בבשורות הסינופטיות הוא עולה לירושלים, דרך יריחו, וזהו. איך פתאום בגרסת יוחנן הוא עובר בשומרון??
דני: או, אז בשביל זה צריך לעשות ZOOM OUT ולקרא את כל תאורי בשורת יוחנן של עליות ישוע לירושלים, כי אז אתה מבין, שאליבא דיוחנן, ישו עלה לירושלים יותר מפעם אחת, ולעיתים - הוא עבר דרך השומרון. בא נעשה קצת סדר, shall we?.
אילן: We shall
דני: או קי, אז נתחיל ביוחנן פרק ב, הפותח בחתונה בקנה, אבל "אחרי כן ירד אל כפר נחום הוא ואמו עם אחיו ותלמידיו, ושם שהו ימים לא רבים." וכבר בפסוק הבא "עם התקרב הפסח, חג היהודים, עלה ישוע לירושלים". ובביקור הזה הוא הופך השולחנות.
יוחנן ממש רץ פה מנצרת לכפר נחום ולירושלים, אבל - "אחרי הדברים האלה לארץ יהודה ושם שהה עמהם והטביל. גם יוחנן היה מטביל בעינון על יד שלם שכן מים רבים היו שם". זאת אומרת שזה לא הביקור של ישו לירושלים ממנו הוא לא שב. זהו ביקור, ממנו הוא יוצא בשלום, ולא טורח לחזור לכפר נחום, אלא מתיישב, כנראה איפה שיוחנן היה מטביל, ואילו יוחנן עצמו, מוסיף הטקסט כהערת אגב, עבר בכלל להטביל ב"עינון ליד שלם". וכבר דיברנו על האתר הזה נדמה לי נכון?
אילן: נכון, כנראה ליד טירת-צבי, אתר ילדותך.
דני: בהחלט. ושים גם לב שבין השורות נראה שהתאור הזה מלמד על מתח או אף יריבות בן ישו ליוחנן, או יותר נכון בן מטבילי ישו למטבילי יוחנן.
אילן: אכן
דני: יפה. וגם על זה כבר דיברנו. עכשיו אם נמשיך את תאורי מסעות ישו לפי יוחנן אז בפרק ה', אחרי שחזר לגליל דרך השומרון, נושא הפרק הנוכחי, הוא שוב עולה לירושלים, ומרפא חולה בבריכת בית חסדא. אבל בפרק ו הוא שוב בגליל, והפעם, סביב פסח, המצוין בפסוק 4. הוא מאכיל אלפי אנשים, הולך על המים, וכו. אבל בפרק ז אנחנו קוראים שהוא שוב עולה לירושלים, והפעם - בסוכות. הפעם הוא מרפא את העיוור בשילוח, מתווכח עם הפרושים, וכנראה שהוא נשאר שם עד חנוכה, כיון שבפרק י אנו קוראים: "אותה עת חגגו בירושלים את חג החנוכה. חורף היה. כאשר התהלך ישוע בבית המקדש באולם שלמה".
אילן: רגע, רגע, הברית החדשה מתארת חגיגות החנוכה?
דני: אכן, והיא גם מתעדת חלק מבית המקדש המכונה "אולם שלמה", נושאים נהדרים לפרקים הבאים, אבל בוא נתמקד. נראה שמאז שהוא עלה לירושלים בפרק ז, הוא נשאר בעיר בפרק י', אבל בסוף פרק י' נאמר "אז ניסו שוב לתפוס אותו והוא חמק מידם. הוא הלך ושב אל עבר הירדן, אל המקום אשר שם הטביל יוחנן בראשונה, ונשאר שם." יעני – הוא שוב נסוג לאתר ההטבלה של יוחנן. מענין.
אילן: בהחלט. אז מתי הוא מגיע שוב לירושלים?.
דני: לא כל כך מהר. בפרק יא אנחנו קוראים שהוא עולה לכיוון ירושלים, אבל שוהה בבית עניה, שם מרפא בן המשפחה המארחת
אילן: אלעזר.
דני: בדיוק, אבל כאשר הוא הוא שומע שהכהנים מחפשים אותו הוא "הוא הלך משם אל אזור קרוב למדבר, לעיר הנקראת אפרים, וגר שם עם תלמידיו".
אילן: אפריים?? איפה זה?
דני: שאלה מצוינת, אבל זה, גם, נושא מצוין לפרק אחר. אנחנו מנסים להשלים את מסעות ישוע לירושלים, ואכן אחרי שהייתו באותה "אפריים" הוא שוב עולה לירושלים, לקראת פסח, והפעם אילן, זהו הביקור ממנו הוא לא ישוב. לא בחיים בכל אופן.
אילן: אתה מתכוון לא בחיים שאחר המוות.
דני: כמובן, ואגב אם סופרים את סהכ איזכורי פסח בבשורת יוחנן, מגיעים לשלושה. שני פסחים ישו היה בירושלים, ופסח אחד הוא היה בגליל. וזה מה שמוביל את חוקרים לתחום את תקופת פעילותו של ישוע לסה"כ שלוש שנים.
אילן: יפה, אז לא רק לוקס הוא כרונולוג, אלא גם יוחנן.
דני: סוג של, כי קריאה רצופה של יוחנן קצת מבלבלת.. הוא קופץ ממקום למקום קצת יותר מידי, אבל בא נתמקד בנושא הפרק – האישה השומרונית, והשומרונים בכלל. קודם כל הסיפור הזה מתואר, כרגיל, רק ביוחנן, אבל כבר למדנו שגרסת יוחנן לעיתים נשמעת מאד אמינה.
אז קודם כל ניזכר איך ביוחנן פרק ג מתוארים ארועים שונים כאשר ישו בביקור הראשון שלו בירושלים לכבוד פסח, וכיצד מירושלים הוא יורד לאתר ההטבלה, ואז הוא חוזר לגליל. אבל דרך איזה ציר הוא חוזר? שאקריא?
אילן: בכבוד
דני: "כשנודע לאדון כי שמעו הפרושים שישוע מרבה יותר מיוחנן לעשות תלמידים ולהטבילם.. עזב את יהודה ויצא לשוב לגליל. כיון שהיה צריך לעבור דרך שומרון, הוא בא לעיר בשומרון, שכם שמה, על יד חלקת השדה שנתן יעקב ליוסף בנו".
אילן: רגע! משהו לא מסתדר לי פה.. כדי להגיע מאתר ההטבלה לגליל חייבים לעבור דרך השומרון?
דני: אכן, גם לי לא מסתדר, ונראה שפה יוחנן פיספס משהו בהקשר הגיאוגרפי, ובאמת אין לי תשובה לזה. אבל עכשיו אנחנו סופסוף מגיעים לנושא הפרק. שימשיך כבודו?
אילן: ממשיך: "הוא בא לעיר בשומרון, שכם שמה, על יד חלקת השדה שנתן יעקב ליוסף בנו, ושם היתה באר יעקב. ישוע שהיה עייף ממסעו ישב ליד הבאר. השעה היתה השעה השישית בערך. והנה באה אישה משומרון לשאוב מים. אמר לה ישוע: "תני לי לשתות" שכן תלמידיו הלכו העירה לקנות אוכל."
דני: סטופ קצר, היו לנו כאן שתי נקודות ציון, נכון? – שכם, ובאר יעקב הנמצא בשכם.
אילן: אכן
דני: ובעצם הטקסט היווני לא אומר שכם, אבל בא נשלים הקריאה
אילן: ממשיך "אמרה לו השומרונית: "איך אתה, שיהודי אתה, מבקש ממני לשתות ואני אישה שומרונית?" – כי היהודים אינם מתערבים עם השומרונים".
דני: סטופ. הנה המשפט השני החשוב בעלילה "כי יהודים אינם מתערבים עם השומרונים". אז הנה המקום לעשות פתח סוגריים גדול ולהשלים, סופוסוף מיהם השומרונים. ולדעתי צריך להתחיל איתך אילן, המקראיסט, כי מקורם של השומרונים, לפי המקרא, הוא מאד מסוים..
אילן: אמת. סיפור היווצרות השומרונים מופיע במלכים ב' פרק י"ז. שם סופר על חורבן ממלכת ישראל והגלית אנשי ישראל, אבל באותו מהלך האשורים גם מגלים לישראל אנשים ממקור אחר.
דני: למה שלא נקרא את המקור?
אילן: בבקשה - וַיִּגֶל יִשְׂרָאֵל מֵעַל אַדְמָתוֹ, אַשּׁוּרָה, עַד, הַיּוֹם הַזֶּה. כד וַיָּבֵא מֶלֶךְ-אַשּׁוּר מִבָּבֶל וּמִכּוּתָה וּמֵעַוָּא וּמֵחֲמָת, וּסְפַרְוַיִם, וַיֹּשֶׁב בְּעָרֵי שֹׁמְרוֹן, תַּחַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל...
דני: סטופ. אנחנו יודעים איפה אותן בבל, כותא, מעוא, חמת, וספרוים?
אילן: בבל שוכנת לא רחוק מבגדד. העיר המפורסמת שתרחיב את ירושלים, ובהקשר שלנו יש את הזונה הגדולה מבבל. כותה היא אתר במרכז עירק לא רחוק מבבל. 20 ק"מ משם. תל איברהים של ימנו. עוא – כנראה עיר בגבול עילם. דרום אירן. חמת – במערב סוריה. ספרוים – כנראה באזור ניפור בדרום עירק.
אבל אני רוצה להמשיך, כי המשך התאור המקראי מאד חשוב. הוא מספק את ההסבר איך אותם גולים לתחומי ממלכת ישראל לשעבר הופכים להיות עובדי ה' –
דני: בכבוד
אילן: כה וַיְהִי, בִּתְחִלַּת שִׁבְתָּם שָׁם, לֹא יָרְאוּ, אֶת-יְהוָה; וַיְשַׁלַּח יְהוָה בָּהֶם אֶת-הָאֲרָיוֹת, וַיִּהְיוּ הֹרְגִים בָּהֶם. כו וַיֹּאמְרוּ, לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר ...דלגנו על הקטע בו הסבירו את הבעיה. כז וַיְצַו מֶלֶךְ-אַשּׁוּר לֵאמֹר, הֹלִיכוּ שָׁמָּה אֶחָד מֵהַכֹּהֲנִים אֲשֶׁר הִגְלִיתֶם מִשָּׁם, וְיֵלְכוּ, וְיֵשְׁבוּ שָׁם; וְיֹרֵם, אֶת-מִשְׁפַּט אֱלֹהֵי הָאָרֶץ. כח וַיָּבֹא אֶחָד מֵהַכֹּהֲנִים, אֲשֶׁר הִגְלוּ מִשֹּׁמְרוֹן, וַיֵּשֶׁב, בְּבֵית-אֵל; וַיְהִי מוֹרֶה אֹתָם, אֵיךְ יִירְאוּ אֶת-יְהוָה. כט וַיִּהְיוּ עֹשִׂים, גּוֹי גּוֹי אֱלֹהָיו; וַיַּנִּיחוּ בְּבֵית הַבָּמוֹת, אֲשֶׁר עָשׂוּ הַשֹּׁמְרֹנִים, גּוֹי גּוֹי בְּעָרֵיהֶם, אֲשֶׁר הֵם יֹשְׁבִים שָׁם... לג אֶת-יְהוָה, הָיוּ יְרֵאִים; וְאֶת-אֱלֹהֵיהֶם, הָיוּ עֹבְדִים, כְּמִשְׁפַּט הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר-הִגְלוּ אֹתָם מִשָּׁם... וַיִּהְיוּ הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה, יְרֵאִים אֶת-יְהוָה, וְאֶת-פְּסִילֵיהֶם, הָיוּ עֹבְדִים; גַּם-בְּנֵיהֶם וּבְנֵי בְנֵיהֶם, כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ אֲבֹתָם הֵם עֹשִׂים, עַד, הַיּוֹם הַזֶּה. (מל"ב י"ז 23 – 41). כלומר לפי ספר מלכים השומרונים הם גויים גמורים, שרק מתחזים ליהודים. על בסיס הקטע הזה חז"ל כינו אותם בלעג 'גרי אריות'. חשוב להדגיש שהקטע הזה נכתב לכל המוקדם בימי עזרא ונחמיה, כשהפילוג בין היהודים לשומרונים קם ונהיה.
דני: איך אתה יודע?
אילן: הלשון היא עברית מקראית מאורחת, האופיינית לבית שני. למשל שימוש בפועל העזר 'היה'. היו יראים, היו עובדים. זה סממן מובהק של עברית מאוחרת. בבית ראשון השתמשו בעבר רגיל: יראו, עבדו וכו'. מלבד זאת בספר עזרא השומרונים, המכונים צרי יהודה ובנימין, באו בתמימות וביקשו להשתתף בבניית בית המקדש השני, ונדחו. ותיכף נרחיב על כך. בספר נחמיה עולה תמונה של יחסים טובים בין אנשי ירושלים לאנשי שומרון. יחסים אותם קלקל נחמיה. כך שזה נכתב אחרי ימיו.
דני: אבל לשומרונים עצמם יש סיפור אחר לחלוטין, לא?
אילן: אמת. לשיטתם הם "שומרונים", קרי הם השומרים האמיתיים של דת ישראל. לפי השומרונים עזי בן חקי היה הכהן הנבחר, אבל עלי (ההוא מספר שמואל) עזב את הר גריזים והקים מקדש מתחרה, ומזויף, בשילה. ובאמת עד היום המחלוקת העיקרית בין היהודים לשומרונים היא בנוגע למקום הנבחר. הר הבית או הר גריזים.
דני: ואנחנו יודעים על אותו עוזי בן חקי מהמקרא או מקורות יהודאיים?
אילן: לא. רק מהשומרונים.
דני: כלומר מדובר כאן במיתוס מכונן שומרוני, שגם מבטל לגמרי את קדושת שילה, וחמור מכך – גם את קדושת ירושלים, לא?
אילן: אכן, אבל אני חייב לציין שבעוד ירושלים אינה נזכרת בתורה, הרי יש מצווה מפורשת בספר דברים לערוך טקס ברכה וקללה בין הר עיבל להר גריזים. כלומר לשומרונים יש על מה להתבסס ביחס להר גריזים. ויש עוד משהו.
דני: מה?
אילן: שגם אילת נזכרת בתורה.
דני: איפה?
אילן: בספר דברים: וַנַּעֲבֹר מֵאֵת אַחֵינוּ בְנֵי-עֵשָׂו, הַיֹּשְׁבִים בְּשֵׂעִיר, מִדֶּרֶךְ הָעֲרָבָה, מֵאֵילַת וּמֵעֶצְיֹן גָּבֶר (ב' 8). אז בפעם הבאה, כשאתה יורד דרומה, תן כבוד לקרית קודש אילת, שהיא ולא ירושלים נזכרת בתורה.
דני: וואלה. מצידי אפשר להקים שם מקדש מחר.. יש לה כבר יתרון אחד גדול על ירושלים..
אילן: הים האדום?
דני: לא. תחשוב על זה. ברחבה סביב המקדש, שלט גדול, מאיר עיניים – "רק פה! - קורבנות ללא מע"מ" J
אילן: טווווב. אבל בוא נחזור לענייננו. בימי שיבת ציון עזרא מתאר איך אותם שומרונים, המכונים "צרי יהודה ובנימין" רוצים להשתתף בבניית המקדש, אבל מחדשי המקדשי דוחים אותם: וַיִּשְׁמְעוּ, צָרֵי יְהוּדָה וּבִנְיָמִן: כִּי-בְנֵי הַגּוֹלָה בּוֹנִים הֵיכָל, לַיהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. וַיִּגְּשׁוּ אֶל-זְרֻבָּבֶל וְאֶל-רָאשֵׁי הָאָבוֹת, וַיֹּאמְרוּ לָהֶם נִבְנֶה עִמָּכֶם--כִּי כָכֶם, נִדְרוֹשׁ לֵאלֹהֵיכֶם; ולא (וְלוֹ) אֲנַחְנוּ זֹבְחִים, מִימֵי אֵסַר חַדֹּן מֶלֶךְ אַשּׁוּר, הַמַּעֲלֶה אֹתָנוּ, פֹּה. ג וַיֹּאמֶר לָהֶם זְרֻבָּבֶל וְיֵשׁוּעַ, וּשְׁאָר רָאשֵׁי הָאָבוֹת לְיִשְׂרָאֵל--לֹא-לָכֶם וָלָנוּ, לִבְנוֹת בַּיִת לֵאלֹהֵינוּ (עז' ד' 1 – 3).
המקרא לא ממשיך, אבל כנראה שלדעת עורכי המקרא זה מה שמוביל לפילוג הגדול, ולשומרונים להיצמד להר גריזים ולקדש אותו, ולהפוך לשכן המגעיל של היהודים מעתה והלאה. למשל כאשר נחמיה מספר על המאמץ הגדול לשקם את חומות העיר ירושלים, בסופו נאמר –
וַיְהִי כַּאֲשֶׁר שָׁמַע סַנְבַלַּט, כִּי-אֲנַחְנוּ בוֹנִים אֶת-הַחוֹמָה, וַיִּחַר לוֹ, וַיִּכְעַס הַרְבֵּה; וַיַּלְעֵג, עַל-הַיְּהוּדִים. לד וַיֹּאמֶר לִפְנֵי אֶחָיו, וְחֵיל שֹׁמְרוֹן, וַיֹּאמֶר, מָה הַיְּהוּדִים הָאֲמֵלָלִים עֹשִׂים; הֲיַעַזְבוּ לָהֶם הֲיִזְבָּחוּ הַיְכַלּוּ בַיּוֹם, הַיְחַיּוּ אֶת-הָאֲבָנִים מֵעֲרֵמוֹת הֶעָפָר וְהֵמָּה שְׂרוּפוֹת (נחמיה ג 33-34). בהמשך ספר נחמיה אנחנו למדים שאחד מבני הכהן הגדול התחתן עם בת סנבלט השומרוני (נחמיה יג 28). אולי אותו סנבלט ואולי אחר, וזה האיזכור האחרון של השומרונים במקרא. אבל פה נכנס יוספוס לתמונה, ומתאר ארוע דומה, בו הכהן הגדול עצמו התחתן עם בת סנבלט ה"כותי", ובתגובה הוא הורחק מירושלים, אך אז סנבלט בונה לו עותק של המקדש ב –
דני: הר גריזים?
אילן: בדיוק. וכנראה מאז היחסים בן השומרונים ליהודים התדרדרו, עד אשר יוחנן הורקנוס, המלך החשמונאי, כבש את הר גריזים והחריב את המקדש השומרוני שם (קדמ יג 255-256). מאז הוא חרב אגב.
דני: אכן. סיפור קשה. ובכלל החשמונאים האלו, לא היו צדיקים גדולים.. אתה יודע לפני כמה זמן פנו אלי מהמוזיאון החדש שפתחו במודיעין "מוזיאון מורשת החשמונאים". רצו לעשות איזה כנס לחנוכה, וביקשו ממני לתת הרצאה שקשורה לנושא המוזיאון. עניתי להם "איזה הרצאה על מורשת החשמונאים אתם רוצים שאתן? על החרבת המקדש של השומרונים? על הגיור בכפייה של האדומים והיטורים? או על טבח אלכסנדר ינאי את בני עמו שלו בירושלים? לזה אגב התגלתה גם עדות ארכיאולוגית בדמות קברי אחים בירושלים..".
הם לא חזרו אלי.. לא יודע למה..
אילן: אני דוקא יכול לחשוב למה הם לא חזרו אלייך, אבל נעזוב את זה.. אם נסכם את יחסי השומרונים והיהודים הרבה אהבה לא היתה שם, וזה אכן משתקף גם – בסיפור שלנו איך נרשם בבשורת יוחנן? –
דני: "כי היהודים אינם מתערבבים עם השומרונים". בדיוק. ולכן העובדה שלמרות היחסים העכורים ישו עובר דרך ארץ שומרון, מנהל סמול טוק עם אישה שומרונית, הוא בהחלט מפתיע!. לדעתי זה רמז לכך שישו אולי גם ניסה את כוחו בשיווק הרעיון המשיחי העצמי שלו לא רק בקרב היהודים בני עמו, אלא גם בקרב השכנים.
אילן: נו, וכמה זה הצליח?
דני: קודם במבחן הזמן, לא משהו. לא נוצרה ולא קיימת בימינו קהילה של "שומרונים משיחיים", או Samaritans for Jesus. צר לי... אבל גם לוקס משקף את נסיונות השיווק. הוא מציג סיפור קצר נוסף בו נראה שישו עובר בארץ שומרונים, ומרפא גם שומרונים. פתח בבקשה לוקס יז 11-16:
אילן: בְּלֶכְתּוֹ לִירוּשָׁלַיִם עָבַר בְּשׁוֹמְרוֹן וּבַגָּלִיל. 12 כְּשֶׁנִּכְנַס לִכְפָר אֶחָד בָּאוּ לִקְרָאתוֹ עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים מְצֹרָעִים. הֵם נֶעֶמְדוּ מֵרָחוֹק 13 וְקָרְאוּ בְּקוֹל רָם: "יֵשׁוּעַ אֲדוֹנֵנוּ, רַחֵם נָא עָלֵינוּ!" 14 כִּרְאוֹתוֹ אוֹתָם אָמַר לָהֶם: "לְכוּ וְהֵרָאוּ אֶל הַכֹּהֲנִים." הֵם הָלְכוּ וּבִהְיוֹתָם בַּדֶּרֶךְ נִטְהֲרוּ. 15 אֶחָד מֵהֶם, כַּאֲשֶׁר רָאָה כִּי נִרְפָּא, חָזַר כְּשֶׁהוּא מְהַלֵּל אֶת אֱלֹהִים בְּקוֹל גָּדוֹל, 16 נָפַל עַל פָּנָיו לְרַגְלֵי יֵשׁוּעַ וְהוֹדָה לוֹ. אוֹתוֹ הָאִישׁ הָיָה שׁוֹמְרוֹנִי
דני: שומרוני. הנה שוב סיפור בו השומרוני יוצא טוב. הוא היחידי שמוקיר תודה לישו על שריפא אותו. ובא נשלים את הסיפור עם האישה השומרונית ביוחנן. גם שם יש HAPPY END מסוים –
וַיַּעַן יֵשׁוּעַ וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ לוּ יָדַעַתְּ אֶת־מַתַּת הָאֱלֹהִים וּמִי זֶה הָאֹמֵר אֵלַיִךְ תְּנִי־נָא לִי לִשְׁתּוֹת כִּי עַתָּה שָׁאַלְתְּ מִמֶּנּוּ וְנָתַן לָךְ מַיִם חַיִּים׃ 11 וַתֹּאמֶר אֵלָיו הָאִשָּׁה אֲדֹנִי כְּלִי אֵין־לְךָ לִשְׁאָב־בּוֹ וְהַבְּאֵר עֲמֻקָּה וּמֵאַיִן לְךָ מַיִם חַיִּים׃ 12 הֲֲגָדוֹל אַתָּה מִיַּעֲקֹב אָבִינוּ אֲשֶׁר נָתַן־לָנוּ אֶת־הַבְּאֵר הַזֹּאת וַיֵּשְׁתְּ מִמֶּנָּה הוּא וּבָנָיו וּבְעִירוֹ׃ 13 וַיַּעַן יֵשׁוּעַ וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ כָּל־הַשֹּׁתֶה מִן־הַמַּיִם הָאֵלֶּה יָשׁוּב וְיִצְמָא׃ 14 וַאֲשֶׁר יִשְׁתֶּה מִן־הַמַּיִם אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לוֹ לֹא יִצְמָא לְעוֹלָם כִּי הַמַּיִם אֲשֶׁר אֶתֶּן־לוֹ יִהְיוּ בְקִרְבּוֹ לִמְקוֹר מַיִם נֹבְעִים לְחַיֵּי הָעוֹלָם׃
אני מקצר -
19 וַתֹּאמֶר אֵלָיו הָאִשָּׁה אֲדֹנִי רֹאָה אָנֹכִי כִּי נָבִיא אָתָּה׃
20 אֲבוֹתֵינוּ הִשְׁתַּחֲווּ בָּהָר הַזֶּה וְאַתֶּם אֹמְרִים יְרוּשָׁלַיִם הִיא הַמָּקוֹם הַנִּבְחָר לְהִשְׁתַּחֲוֹת שָׁמָּה׃)
אילן: אז גם הברית החדשה מתיחסת להר גריזים וקדושתו בעיני השומרונים?
דני: אכן. ואז ישוע עונה לה
21 וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ יֵשׁוּעַ אִשָּׁה הַאֲמִינִי לִי כִּי תָבוֹא שָׁעָה אֲשֶׁר לֹא תִשְׁתַּחֲווּ לָאָב בָּהָר הַזֶּה וְלֹא בִירוּשָׁלָיִם׃)
ואני שוב מקצר –
27 עוֹד הוּא מְדַבֵּר כָּזֹאת וְתַלְמִידָיו בָּאוּ וַיִּתְמְהוּ עַל־דַּבְּרוֹ עִם־אִשָּׁה וְאִישׁ לֹא אָמַר־לוֹ מַה־תִּשְׁאַל אוֹ מַה־תְּדַבֵּר עִמָּהּ׃
28 וְהָאִשָּׁה עָזְבָה אֶת־כַּדָּהּ וַתֵּלֶךְ הָעִירָה וַתֹּאמֶר אֶל־הָאֲנָשִׁים׃
29 בֹּאוּ וּרְאוּ אִישׁ אֲשֶׁר הִגִּיד לִי כָּל־אֲשֶׁר עָשִׂיתִי אוּלַי זֶה הוּא הַמָּשִׁיחַ׃
יש פה קצת סיכון.. אנחנו זוכרים איך זה נגמר בנצרת..
אילן: נו, ואיך זה נגמר פה?
דני: אני קופץ לסוף הסיפור -
40 וַיְהִי כַּאֲשֶׁר בָּאוּ אֵלָיו הַשֹּׁמְרֹנִים וַיִּשְׁאֲלוּ מִמֶּנוּ לָשֶׁבֶת אִתָּם וַיֵּשֶׁב שָׁם יוֹמָיִם׃
41 וְעוֹד רַבִּים מֵהֵמָּה הֶאֱמִינוּ בוֹ בַּעֲבוּר דְּבָרוֹ׃
אילן: נו ממש אחות עמים!
דני: לכאורה.. כי כעבור אותם יומיים הוא ותלמידיו ממשיכים לגליל שלמים ובריאים. אבל איזכור נוסף, קצר בלוקס, מלמד שלא הכול כל הזמן ורוד. תפתח בלוקס ט 51-53:
אילן: שניה, הנה - כַּאֲשֶׁר מָלְאוּ יָמָיו לְהִלָּקַח הַשָּׁמַיְמָה שָׂם פָּנָיו לָלֶכֶת לִירוּשָׁלַיִם 52 וְשָׁלַח שְׁלִיחִים לְפָנָיו. הֵם הָלְכוּ וּבָאוּ אֶל אֶחָד מִכְּפָרֵי הַשּׁוֹמְרוֹנִים לְהָכִין מַה שֶּׁנָּחוּץ בִּשְׁבִילוֹ, 53 אַךְ לֹא קִבְּלוּהוּ מִשּׁוּם שֶׁפָּנָיו הָיוּ מוּעָדוֹת לִירוּשָׁלַיִם
דני: יפה, ושוב המשך הטקסט מבטא את העוינות לשני הצדדים, כי מה תגובת שליחיו של ישו? תמשיך לקרא –
אילן: כְּשֶׁרָאוּ זֹאת יַעֲקֹב וְיוֹחָנָן תַּלְמִידָיו, אָמְרוּ: "אֲדוֹנֵנוּ, רְצוֹנְךָ כִּי נְצַוֶּה שֶׁתֵּרֵד אֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם וְתֹאכַל אוֹתָם?"
דני: יפה, ושים לב איך ישו עונה תשובה ממלכתית
אַךְ הוּא פָּנָה אֲלֵיהֶם וְגָעַר בָּהֶם [בְּאָמְרוֹ: "אֵינְכֶם יוֹדְעִים בְּנֵי אֵיזוֹ רוּחַ אַתֶּם! 56 כִּי בֶּן־הָאָדָם לֹא בָּא לִגְרֹם לְאָבְדַן נַפְשׁוֹת בְּנֵי אָדָם, אֶלָא לְהוֹשִׁיעָן".] הֵם הָלְכוּ לִכְפָר אַחֵר
זה כאילו משקף את ישו כמושיע כלל האנושות, כפי שהנצרות טוענת מאז ימי פאולוס, אלא שזה כנראה לא המסר והפעילות המקורית של ישו,
אילן: "לא נשלחתי אלא אל הצאן אובדות אשר לבית ישראל".
דני: בדיוק. ואכן התשובה ה"ממלכתית" או גלובלית של ישו כפי שהרגע קראת בלוקס בעצם מופיעה בתוך סוגריים, יעני אין הסכמה בן חוקרי הטקסט אם זה אכן טקסט מקורי בלוקס..
ולמה שבכלל יציעו שזה מה שישו אמר? לדעתי רמז מופיע במעשי השליחים. בפרק ח פסוק 25 אנחנו קוראים – לְאַחַר שֶׁהֵעִידוּ (השליחים הכוונה) אֶת עֵדוּתָם וְדִבְּרוּ אֶת דְּבַר הָאָדוֹן חָזְרוּ לִירוּשָׁלַיִם וּבְדַרְכָּם בִּשְֹרוּ אֶת הַבְּשׂוֹרָה בִּכְפָרִים רַבִּים שֶׁל שׁוֹמְרוֹנִים
אני קורא פה נסיון של השליחים לשווק את המסר המשיחי של ישו בן השומרונים, ומזה באה המגמה החיובית כלפיהם. ומזה, אולי, גם באה ההחלפה של "ישראל" ב"שומרוני" במשל המפורסם על "השומרוני הטוב".
אילן: יעני הכל פרופוגנדה של ימי השליחים בכלל..
דני: זו דעתי בכל אופן, אבל האם היא הצליחה? כנראה שלא. כאמור אין לנו עדויות על שומרונים שקיבלו את משיחיותו של ישו, לא בימיו, ולא יותר מאוחר. אין לנו גם כיום Samaritans for Jesus, למשל, וכבר דיברתי על זה.
עכשיו בא נתמקד במיקוד הסיפור. מה כאמור הטקסט אומר על מקום המפגש של ישו עם האישה השומרונית?
אילן: אני מקריא שוב –
"כיון שהיה צריך לעבור דרך שומרון, הוא לעיר בשומרון, שכם שמה, על יד חלקת השדה שנתן יעקב ליוסף בנו, ושם היתה באר יעקב". אגב – זהו תרגום חדש. בתרגום דליטש לא כתוב "שכם" אלא "סוכר". יש ישוב בשם סוכר??
דני: ויש מקום בשם "באר יעקב".
אילן: לא יודע.
דני: אז אני יודע שלא. לא המקרא ולא יוספוס מזכירים "באר יעקב", אבל! המקרא כן מזכיר חלקת שדה שיעקב קנה מול העיר שכם, וזה אולי יתחיל לספק לנו את הפתרון - שיקריא כבודו? זה מברית הישנה, המחלקה שלך -
אילן: כמובן, בראשית לג 18-20: "וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם עִיר שְׁכֶם, אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן, בְּבֹאוֹ, מִפַּדַּן אֲרָם; וַיִּחַן, אֶת-פְּנֵי הָעִיר
דני: סטופ. אז הארוע לא קורה בשכם עצמה.. אהה.. תמשיך
אילן: "וַיִּקֶן אֶת-חֶלְקַת הַשָּׂדֶה, אֲשֶׁר נָטָה-שָׁם אָהֳלוֹ, מִיַּד בְּנֵי-חֲמוֹר, אֲבִי שְׁכֶם--בְּמֵאָה, קְשִׂיטָה
דני: תודה. אז המקרא כן מתעד חלקה שיעקב קונה, אבל ליד העיר. ואכן המקום הקדוש לנצרות שמכונה "באר יעקב" לא נמצא בליבה של שכם. הוא נמצא בחלקה המזרחי, ועוד נקודה חשובה, הטקסט היווני המקורי של פסקה זו לא אומר "שכם"! התרגום החדש אכן פספס פה, כי מה שנרשם ביוונית זה אכן "סוכר". סיגמא, אופסילון, למדה אלפה, נו. לא ממש "שכם"..
אילן: אוקי, ואנחנו מכירים אתר בשם "סוכר".
דני: והתשובה היא – כן! קודם כל אנחנו יודעים ששכם היתה מרכז השומרונים בעת העתיקה, ולמעשה עד העת החדשה. דבר שני האתר הקדוש לנצרות בשם "באר יעקב" נמצא בפאתי המזרחיים של שכם המודרנית שיושבת על גבי שכם הרומית
אילן: ניאפוליס.
דני: בדיוק, ותנחש איך קוראים לישוב שממזרח לו?
אילן: סוכר?
דני: כמעט – עסכר! אבל שמו של המקום בתקופה הרומית אכן היה "סוכר"!
אילו: מאיפה אתה יודע? מיוספוס?
דני: לא, אבל מהמשנה והתלמוד!
אילן: הכיצד?
דני: אז במסכת מנחות (י ב) נאמר: "מצוות העומר, לבוא מן הקרוב, לא ביכר הקרוב לירושלים, מביאין אותו מכל מקום. מעשה שבאו מגינות צריפין, ושתי הלחם מבקעת עין סוכר". עכשיו אותי זה הפתיע שהמשנה מתארת הבאת מנחות לבית המקדש בירושלים דוקא מאזור זה, אבל התלמוד מספק את ההסבר –
אילן: והוא?
דני: שמנהג זה נוצר כאשר האחים החשמונאים הורקנוס הב' ואריסטובולוס נלחמו אחד עם השני תבואת הארץ בירושלים וסביבתה נחרבה, ואז כנראה התירו להביא את מנחת העומר מאזור השומרונים – "תנו רבנן: כשצרו מלכי חשמונאי זה על זה, והיה הורקנוס מבחוץ ואריסטובולוס מבפנים.. ועל אותה שעה שנינו מעשה שבא העומר מגינות צריפין ושתי הלחם מבקעת עין סוכר". (בבלי, מנחות סד עב).
אילן: יפה, התלמוד הבבלי על תקן היסטוריון חוקר.
דני: אכן, כך נראה.
אילן: אוקי, ותן לי לנחש, האתר של באר יעקב הוא כיום כנסייה?
דני: ניחשת נכון! אבל מענין לקרא את התאורים של הצליינים הביזנטים שביקור במקום. הקדום שבהם הוא הצליין האנונימי מבורדו. הוא מבקר במקום סביב שנת 330 לסה"נ, כך הוא כותב "אלף צעדים משם (יעני משכם) המקום אשר שמו סוכר. משם ירדה האישה השומרונית אל המקום שבו חפר יעקב באר, כדי למלא ממנו מים, ואדוננו ישו כריסטוס דיבר עמה. ושם עצי דולב אשר נטע יעקב, ואגן המתמלא בבאר זו".
אילן: אז הנוסע מבורדו עוד לא מתאר כנסייה.
דני: נכון, וזה נכון לעוד הרבה אתרי קודש נוצרים שהוא ביקר בהם, ולכן הוא כל כך חשוב! אבל הוא כן מלמד שהנצרות כבר אז ידעה איפה הרבה אתרי קודש נמצאים, ועוד נקודה מענינת – הוא מציין שם הרבה עצי דולב. ודולב בלטינית זה PLATANI
אילן: ולמה זה מענין? מלבד זה שזה מזכיר לי את שחקן הכדורגל לשעבר הצרפתי מישל פלטיני?
דני: כי יש הצעה שמזה קיבל האתר של שכם המקראית שגם נמצא ליד באר יעקב את שמו הערבי
אילן: תל בלאטה?
דני: בדיוק! PLATANI הופך לבלאטני, ובהמשך לבלאטה.
עכשיו כעבור חמישים שנה, בעת ביקור הנזירה אגריה ב"באר יעקב" כבר התאור כולל, תנחש?
אילן: כנסיה?
דני: בדיוק. אני מקריא - "באר יעקב. כנסיה זו מרוחקת שני מילין מן הכפר שנקרא לפנים שכם." אבל כנראה שכנסייה זו לא עמדה על תילה זמן רב מידי. הצליין תיאודוסיוס שמתאר המקום ב530 לא מציין כנסיה, ויתכן והסיבה היא שהיא חרבה במרידות השומרונים של המאה החמישית.
אילן: ולמה השומרונים מרדו?
דני: או.. סיפור טראגי.. מסתבר שבתקופה הביזנטית השלטונות הנוצרית גילו פחות ופחות סובלנות כלפי השומרונים, וממה שאני קראתי מה ששבר את גב הגמל היה צו של אי ירושת נחלות שומרוניות. יעני כששומרוני נפטר אדמתו מנוכסת לשלטון הביזנטי. כמו כן אנחנו יודעים שב484 השלטון הביזנטי בנה כנסיית ענק על הר גריזים, שאת יסודותיה ניתן לראות היטב עד היום. כל אלו גרמו לסדרה של מרידות שומרוניות, שדוכאו באכזריות. לצערנו אין לנו "יוספוס" שומרוני לאתר את הארועים בצורה מספיק מפורטת, אבל השומרונים די אכלו חצץ במאה החמישית והשישית, ואז במאה השביעית הם מוצאים עצמם מן הפח אל הפחת
אילן: תחת שלטון מוסלמי?
דני: בדיוק. ובאיסלאם לא היתה שום סובלנות לדתות אחרות למעט יהדות, ונצרות. לצערם של השומרונים הם לא נכללו בינהם וסבלו מרדיפות דתיות ואולצו להתאסלם כדי להישאר בחיים. אני הבנתי שעד היום יש בשכם חמולה מוסלמית בשם "סמרה" למשל..
אילן: אמת. וכפרים בהם יש משפחות שומרוניות בימי הביניים הם כפרים בהם יש משפחות מוסלמיות בשמות זהים לשמות השומרונים. כלומר הם התאסלמו.
דני: אבל בא נתמקד בבאר יעקב. בימי הצלבנים יש לנו מקור בשם תיאודוריכ המציין בנייה מחדש של כנסיה ונזירות המשרתות שם בקודש. החוקרים מציעים שגם זהו אחד ממפעליה של המלכה מליסנדה, שתרמה רבות לבניית כנסיות בתקופה הצלבנית, ובמיוחד אם זה היה קשור לנשים – בית מריה ומרתה בבית עניה, וקבר מרים, איפה שהיא עצמה לבסוף תיקבר. וכנראה בגלל איזכור האישה השומרונית, גם באר יעקב זכתה לעדנה, ולכנסיה. יש גם לזכור שמליסנדה היתה בגלות בשכם כאשר בנה הסורר, בלדווין השלישי תקף אותה וגרם לגירושה מירושלים.
אילן: אמת. זו הייתה תכנית החלוקה הראשונה של הארץ. באלדווין בירושלים ומליסנדה בשכם.
דני: כן, וגם על ימי הצלבנים אפשר לעשות אחלה פודקאסט. אבל לפני שאנחנו מאבדים את המאזינים, בא נשלים את ההיסטוריה של באר יעקב. סביר להניח שהיא שוב נהרסה לאחר גירוש הצלבנים מארץ הקודש. ב1838 רובינסון מתאר את הכנסיה סביב הבאר כ"חורבות עם שרידי שיש וגרניט מרשימים". ב1860 הכנסייה היוונית-אורתודוקסית רוכשת את המתחם, ב1893 נבנית כנסיה צנועה ונבנה מנזר לצידה. המתחם הזה נהרס ברעידת האדמה של 1927, ואחר כך נבנה מבנה צנוע במקום. ב1979 יש סיפור קשה של יהודי קיצוני שתקף והרג את הנזיר השומר במקום, פילומנוס. ב2009 הכנסיה היוונית הגדירה אותו רשמית כמרטיר, וזה ארוע שלא מוסיף כבוד ליהודים, למרות שהוא הוגדר כחולה נפש וישב שלוש שנים בכלא.
לאחר הרצח מונה ממונה חדש, בשם יוסטינוס, והוא מנהל את המקום עד היום. הוא גם החל את הפרויקט הגדול של בנייה מחדש של הכנסיה הצלבנית, פרויקט שהושלם רק לאחרונה, ב2018. הבאר עצמה עומקה 41 מ', והיא כנראה באמת באר עתיקה, והמים בה ראויים לשתיה, לפחות לדעתו של הנזיר יוסטינוס, והמבקרים.
אילן: אתה גם ניסית?
דני: לא. האמת, לצערי, שמעולם לא ביקרתי בכנסייה הזו.. והיא לא ממש נגישה לישראלים.. אבל הבנתי שהמקום מאד מרשים, וגם מיוחד, כי הוא של הכנסיית היוונית-אורתודוקסית, אבל העיצוב שלו מאד מזכיר כנסיות צלבניות.. כנסיה היברידית יעני.. ויתרה מכך - הכד ממנו האישה השומרונית השקתה את ישו גם נמצא שם!
אילן: כמובן, אבל הכי קרוב שישראלים יכולים להגיע לכנסייה הזו כרגע זה מצפה יוסף בהר גריזים?
דני: כך נראה.
אילן: ובהר גריזים עצמו יש מה לראות? הרי הן ישו והן האישה השומרונית מדברים על קדושתו של ההר.
דני: אוהו.. בהחלט.. אבל נראה לי שאת זה נצטרך לשמור לפרק נפרד.. יש הרבה מה לספר..
אילן: אוקי, אז זמננו תם?
דני: תם ולא נשלם.. אז אני מזכיר לכם המאזינים שזה הזמן לקחת אותנו כמדריכים למגוון אתרים ומקומות בארץ. אגב אילן, אני לא מפסיק לפגוש אנשים שמודים לנו על הפרויקט הזה. אחד מהם גם הוסיף הברקה, הוא אמר לי "דני השם האמיתי של הפודקאסט הוא לא "למה שבקתני?"
אילן: אלא?
דני: "למה שיווקתני?" כי אתם משווקים את הנושא, ואת עצמכם כל כך יפה..
אילן: טווווב.. זה אכן, בואו וסיירו איתנו. איתי או עם דני
דני: וגם תעקבו אחרי הפודקאסט הנפרד של אילן – "דברי הימים". כדאי גם לעשות מנוי!
אילן: נכון. עכשיו גם המנוי פוצל. ניתן לעשות מנוי רק לדברי הימים או רק לאיזה קטע תנ"ך עם נטע. או המנוי המשולב. על מה נדבר בפעם הבאה?
דני: כאמור – הר גריזים, ואולי עוד כמה השלמות על השומרונים.
אילן: יש למה לצפות!
דני: להתראות
אילן: להתראות צדיק!
