אילן: שלום דני זה דיגר. מה שלומך, צדיק?
דני: שלום אילן דה טיצ'ר. אני צדיק? אולי בעיני אימי.. אולי.. J. אבל יש לי נסיון בלספר סיפורים היסטוריים.. במיוחד על ישו..
אילן: בדיוק! ובפעם שעברה ילדנו את ישו בשעה טובה ומוצלחת.
דני: אכן. והיום נדון בעיקר בילדותו האבודה של ישו. אבל לפני זה, לפני השידור אמרת שאתה רוצה להשלים עוד סוגיה מפרשת הלידה.
אילן: אכן. דיברנו על לידת ישו, וביקור "אמגושים מהמזרח", ואתה העלית את ההשערה שמדובר בסוחרים נבטים.
דני: נכון.
אילן: הרחבת על המור והלבונה, שהסוחרים בהם הרוויחו הון עתק.
דני: נכון. אז בוא ספר לנו על המשהו הקטן הזה.
אילן: השאלה היא, מדוע הרוויחו הון כה רב? כי זה מוצר יקר ומאוד נחוץ
דני: בוא והסבר לנו.
אילן: היית פעם בבית מטבחיים?
דני: לא, אבל גדלתי בקיבוץ טירת צבי, הידוע גם במפעל עיבוד הבשר שלו "טיב".
אילן: רגע, אתה דתל"ש?
דני: מודה בעובדה..
אילן: אז שאני אבין. מנער שחונך להיות גדול בתורה הפכת להיות גדול בברית החדשה??
דני: מודה באשמה.. זה פשוט מענין אותי J. חוץ מזה שישו היה יהודי לכל דבר וענין.. אבל אנחנו לא פה לדבר עלי.. למה אתה רוצה לדבר על בית מטבחיים?
אילן: אכן. אז רוב הפעילות הפולחנית של הדתות בעת העתיקה, כולל גם של היהודים, היתה הקרבת קורבנות.
דני: במפורש. בית המקדש היהודי בירושלים לא היה אלא מתחם מנגל ענק, והכול בגושפנקא מדאורייתא. אלוהים אהב כנראה במיוחד את קרבן "אישה", שנאמר עליו "ריח ניחוח לאדוני" בספר ויקרא (א 9). אני תמיד מסביר לתיירים בסיור בירושלים וסביב הר הבית, שהאל של היהודים פשוט אהב the smell of BBQ.
אילן: בדיוק. וגם בני אנוש אוהבים ריח זה, טוב אולי חוץ מטבעוניים רחמנא ליצלן. אבל חוץ מהמנגל עצמו צריך להרוג את החיה, לנקז הדם, וכל הפעילות הזו מושכת את הזבובים ומלווה בריחות היכולים להפוך את בטנך.. אפילו המשנה נדרשה לכך, ובמסכת אבות נכתב על עשרה ניסים שנעשו לאבותינו בזמן שבית המקדש היה קיים. נס אחד ומרשים הוא שמעולם לא נראה זבוב בבית המטבחיים. וזה נס, כן. אבל הנס השני, והמרשים בהרבה הוא, שמעולם לא הפילה אשה מריח בשר הקודש. תאר לך איזה סרחון היה שם, שאשה לא הפילה מהריחות בבית המטבחיים שהיו צמודים למזבח.
עכשיו, מה עושים כדי לסלק את הריח? יש שתי שיטות. השיטה הראשונה היא לשטוף בהרבה מים.
דני: בהחלט, ולא סתם האמה הראשונה בירושלים, עוד בימי החשמונאים, מתוכננת להסתיים בדיוק בהר הבית ובקו הגובה של הר הבית – כדי לשטוף את אזור בית המטבחיים!
אילן: ואני מזכיר את "ים" הנחושת בבית המקדש הראשון. מיכל נחושת ענקי בקוטר חמישה מטרים. המקרא לא מוסר את תפקידו, אבל סביר שגם הוא שימש לשטוף את אזור השחיטה.
דני: או קי, אבל איך כל זה קשור ל"אמגושים מהמזרח" או לנבטים סוחרי הבשמים?
אילן: אני בדיוק מגיע לזה. השיטה השניה להיפטר מהריחות, היא השיטה הצרפתית. כלומר להטביע את הסרחון בריח טוב.
דני : הבנתי, ופה מגיעים המור והלבונה...
אילן: בדיוק! מי שסיפק את הבשמים הכה חיוניים לפולחן הקורבנות, עשה הון עתק ברמה שלא תאמן. תחשוב שיש בעולם רק שניים – שלושה גופים שאחראים על אספקת ההרואין, הקוקאין והמריחואנה לכל העולם כולו. אלה בדיוק הנבטים! ג'ף בזוס וביל גייטס זה לחלשים.
דני: לגמרי,
אבל בא נתקדם. אנחנו רוצים לדבר היום בעיקר על "ילדותו האבודה של ישו".
אילן: רגע! ילדות אבודה? מה זה? אמנם מדובר בצדיק, אבל נעשתה לו קפיצת זמן?
דני: לא בדיוק. אני מתכוון שלישו היתה ילדות אבודה מבחינת המקורות, מבחינת תיעוד. כל הוריאציות לביוגרפיה של ישו, ה"בשורות", הן מתי, הן מרקוס, הן לוקס והן יוחנן כמעט ולא מוסרים כלום על קורות חייו של ישו מלידתו ועד פגישתו עם יוחנן המטביל, פגישה הקוראת כאשר ישו הוא "כבן שלושים", ואפילו ציון גילו של ישו בעת הפגישה טורח רק ביוגרף אחד לספר - לוקס (ג 23).
אילן: שוב לוקס מציל את המצב!.
דני: אכן. מרקוס ויוחנן פשוט עוברים בשתיקה רועמת על שלושים שנות חייו של ישו. ומתי מתאר רק ארוע יחיד, מוזר משהו שבו ישו ינוקא מוברח ע"י הוריו למצרים ורק לאחר מות הורדוס שבים לנצרת, ומתיישבים בה.
אילן: ומה מוזר בסיפור הזה?
דני: אלף כי למה הבשורות האחרות לא מציינות את הבריחה הגדולה הזו, אפילו לא ברמז, כולל לוקס (!), ודבר שני, כבר למדנו שמתי באובססיה להראות שוב ושוב שחיי ישו מגשימים ארועים או נבואות מהתנ"ך של היהודים, והשיבה ממצרים יושבת טוב עם פסוק נבואי משיחי מספר הושע: "ממצריים קראתי לבני"
אילן: או קי, ולוקס גם מספר משהו על ילדותו של ישו?
דני: אפילו לוקס מתקשה במציאת ומסירת חומר על ילדותו של ישו, אבל הוא מספק לנו שלושה ארועים, חלקם אגב מתנגשים עם גרסת מתי.. קודם כל לוקס מתעד את מילתו של ישו. מוזר שאף בשורה אחרת לא טורחת לתעד את הארוע היהודי הבסיסי של ברית המילה והכרזת השם!.
אילן: או קי, ואם כבר מדברים על זה, אם ישו עצמו נימול, איך זה שהנוצרים עצמם פטרו עצמם ממילה??
דני: טוב הפטור לא הגיע מישו עצמו. אני אגיד יותר מזה, אם ישו היה שומע שחסידיו ביטלו את מנהג המילה ומנהגי הכשרות הוא בודאי היה כועס מאד. ב"דרשה על ההר" מעין ארוע מקביל למעמד הר סיני, שבו ישו פורש את עיקרי אמונתו, הוא מצהיר:
""אַל תַּחְשְׁבוּ שֶׁבָּאתִי לְבַטֵּל אֶת הַתּוֹרָה אוֹ אֶת הַנְּבִיאִים; לֹא בָּאתִי לְבַטֵּל כִּי אִם לְקַיֵּם. 18 אָמֵן. אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם, עַד אֲשֶׁר יַעַבְרוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ אַף יוֹד אַחַת אוֹ תָּג אֶחָד לֹא יַעַבְרוּ מִן הַתּוֹרָה בְּטֶרֶם יִתְקַיֵּם הַכֹּל. 19 לָכֵן כָּל הַמֵּפֵר אַחַת מִן הַמִּצְווֹת הַקְּטַנּוֹת הָאֵלֶּה וּמְלַמֵּד כָּךְ אֶת הַבְּרִיּוֹת, קָטוֹן יִקָּרֵא בְּמַלְכוּת הַשָּׁמַיִם."
אילן: מה? אז איך הנצרות ברגל גסה שינתה את הנחייתו בנושא?
דני: את השאלה הזו אתה צריך להפנות לבחיר חסידיו, שמעון-יונה, הידוע יותר בכינוי שהעניק לו ישו – "סלע", או ביוונית "פטרוס", ובעיקר בעיקר תפנה השאלה הזו ליהודי טוב אחר, שאול הטרסי, הידוע יותר בשמו המיוון פאולוס. פאולוס שינה מהותית את מנהגי הנצרות המקוריים, כבר בדור השני, והנצרות בעיניים מודרניות-אקדמיות מכונה "דת פאולינית", לא "דת ישועית". זאת אומרת שהיא עוקבת יותר אחרי הנחיות פאולוס מאשר הנחיות ישו.
אילן: מטורף. והנוצרים כיום לא מודעים לזה?
דני: יש דיונים בנצרות לזרמיה השונים בנושא, ויש פלגים מסוימים, "כמו סנבף די אדבנטיסט" ששבת היא היום הקדוש שלהם, לא ראשון. אבל אפילו הם לא שבו למנהג המילה. אני אישית מגדיר את הנצרות כיהדות הרבה יותר "פרנדלי יוזר".. לא צריך לשמור כשרות.. לא צריך לחתוך בולבול.. רק להגיד "אני מאמין בישו".. ואולי ההבדל הכי חשוב בין היהדות לנצרות הוא המסיון.. היהדות לא מנסה להפיץ עצמה.. הנצרות אובססבית על שכנוע סביבתה, בדרכי נועם, או בדרכי מדון, כמו הצלבנים בימי הביניים בארץ הקודש, או הקונסיטודורים הספרדים בדרום אמריקה, שראו במיגור האצטקים את "רצון האל".
אבל בו נחזו לעדויות על ילדות ישו. אז דיברנו על הלידה והכרזת השם.
אילן: נכון. נקסט.
דני: הארוע השני הוא ביקור המשפחה בירושלים זמן קצר לאחר הלידה, כדי לקיים טקס "פדיון הבן" שעיקרו הקרבת שני יונים.
אילן: עוד סיבה למנגל בירושלים..
דני: בהחלט, ובמהלך הביקור הם זוכים לברכה מאיש בשם שמעון ואישה בשם חנה בת פנואל המוגדרת כ"נביאה".
אילן: נביאה? בברית החדשה? חשבתי ש"פסקה נבואה בישראל"?
דני: טוב לעניות דעתי גם יוחנן המטביל עוד ראוי להיקרא נביא, על שנבואתו של בואו הקרב של המשיח אכן התממשה, אבל למעט יוחנן באמת לא שמענו על נביא פעיל מאז מלאכי
אילן: כן ולא. יש ויכוח גדול מתי חדלה הנבואה בישראל? מקובל לראות בתקופה הפרסית את סוף תקופת הנבואה. בספר נחמיה עוד נזכרים נביאים, אבל התפיסה החז"לית היא, שחגי, זכריה ומלאכי הם סוף הנבואה: ת"ר משמתו נביאים האחרונים חגי זכריה ומלאכי נסתלקה רוח הקודש מישראל (סנהדרין יא ע"א). ושלמעשה שהתקופה ההלניסטית היא סוף תקופת הנבואה: הוא אלכסנדר מוקדון שמלך י"ב שנה. עד כאן היו הנביאים מתנבאים ברוה"ק מכאן ואילך הט אזנך ושמע דברי חכמים (סדר עולם רבא ל').
אבל זה לא מדויק. הנבואה לא חדלה בבת אחת, אלא לאט לאט ירד קרנה. יש לנו את ספר דניאל, המוגדר כנביא (הגם שהוא בכתובים) והוא עמוק מהתקופה ההלניסטית. גזרות אנטיוכוס נרמזות בו במפורש. הסיבה העיקרית להעלמות הנבואה היא, שטכנולוגיה טובה ממנה החליפה אותה. כמו שתקופת האבן לא תמה כי נגמרו האבנים, אלא כי חומר טוב יותר החליף את האבן, הרי הנבואה נעלמה לא כי לא היו נביאים, אלא כי היה משהו טוב יותר. למשהו הזה קוראים 'תורה'. בימי עזרא ונחמיה הפכה התורה לחוק המחייב בעם ישראל. עכשיו, אם אתה רוצה לדעת את דבר האל, אתה לא צריך לחכות לאל ידבר איתך או עם נביא כלשהו. דברי האל כתובים וגלויים בספר התורה. אתה צריך רק להתעמק בדברי האל המצויים בתורה. פה נזרעו הזרעים שיניבו את חז"ל ואת הרבנים של היום. המומחים לדבר האל הם אלה הבקיאים והגדולים בתורה. לא מי שאלהים בחר בו באופן אקראי להיות הדובר שלו. אוסיף וואמר, שלמעשה הנבואה מעולם לא פסקה מעם ישראל. גם היום יש נביאים. רק שאם מישהו יכריז על עצמו כנביא, נהנן אליו בנימוס, ונטלפן לפסיכאטר המחוזי, ונגיד לו שיש פה משלוח עבורו. החברה כבר לא מקבלת את הנבואה כתופעה לגיטימית.
אתה מכיר את סינדרום ירושלים?
דני: כן, בטח. ה תופעה בה אנשים המגיעים לירושלים נתקפים בחזיונות וחלקם טוענים שהם נביאים. אוספים אותם בעדינות ומחזירים אותם בשקט לארצות מוצאם.
בכל אופן, על ידי הסיפור של איש זקן ונביאה המברכים של ישו ינוקא לוקס מנסה לאמר שכבר כתינוק וילד קטן אנשים מזהים את גדולתו של ישו. המסר הזה עובר במלוא עצמתו בארוע הבא..
אילן: שהוא?
דני: הארוע השלישי שלוקס מתעד מילדות ישו הוא ביקור נוסף של המשפחה בבית המקדש בירושלים "כמנהג החג" "במלאת לו (קרי לישו) שתים-עשרה שנים".
אילן: מה זה? הגירסה מלפני אלפיים שנה לטיול בר-מצוה?
דני: נראה כך, אלא שמדובר במקרה הזה בגיל "בת מצוה", או "טרום בר מצוה", ולמען האמת, עד היום לא מצאתי הסבר מספק למה בגיל 12 ישו עם הוריו באים לירושלים. האם זה אכן קשור לבר-מצוה, או שלוקס אוהב את המספר 12 ומשתמש בו בסיפור?
בכל מקרה לאחר יומיים בירושלים ההורים מתחילים לשוב אך שמים לב שישוע השובב נעלם. לאחר שלושה ימי חיפושים הם מוצאים אותו מטיף בבית המקדש.
אילן: ילד בן 12 מטיף וכולם מקשיבים לו? מה הוא מוצרט?
דני: אכן, המוצרט של המטיפים..
אילן: וזה כל מה שאנו יודעים על ישו הילד?
דני: כן. לוקס מסיים את הסקירה בשיבת המשפחה לנצרת, שישו היה ילד טוב ("והיה נכנע למרותם").. ושהוא "הוסיף לגדול בחכמה ובקומה ובחן לפני אלוהים ובני אדם".
אילן: ביטוי מענין. מזכיר את התאור של שמואל.. גם על שמואל נכתב: וְהַנַּעַר שְׁמוּאֵל, הֹלֵךְ וְגָדֵל וָטוֹב: גַּם, עִם-יְהוָה, וְגַם, עִם-אֲנָשִׁים (שמואל א' ב' 26). כלומר שוב ישו מעוצב אותו בדמותם של צדיקי קדם.
אז זה כל מה שידוע לנו על הילדות של ישו?
דני: מהביוגרפיות הרשמיות, כן.
אילן: מה זאת אומרת? יש גם גרסאות לא רשמיות עם תוכן נוסף?
דני: כיוונת לדעת גדולים צדיק. באחת ההקלטות הראשונות תארנו ביוגרפיות לא רשמיות לחיי ישו ומשפחתו, גרסאות שלא התקדשו, אך גם לא נגרסו. הן נשמרו כגרסאות "חיצוניות", מה שמכונה "אפוקריפה", ואחת מהן מכונה "הבשורה החיצונית לפי תומאס לילדות ישו".
אילן: מענין. אז מה הוא אומר?
דני: תאורים מעניינים מאד. לא בהכרח מחמיאים.. בגיל שנה למשל ישו מביא למותו של ילד אחר לאחר שהוא מקלל אותו, וגופו של הילד המקולל מצטמק והוא הופך לגופה. בהמשך הוא מביא למותו של ילד אחד ע"י קללה לאחר שהלה זרק עליו אבן, ובארוע נוסף הוא גורם למותו של ילד אחר לאחר שהלה פיזר מים שישו אסף.
אילן: מה זה? ישו ינוקא אינו אלא רוצח סדרתי?
דני: יותר מזה, לפי אותה בשורה, כאשר השכנים של יוסף ומרים מתלוננים על הרוצח בקללות הזה, הוא מכה אותם בעיוורון! אבל בהמשך הבשורה מכה על חטא, ומתארת כיצד ישו מחייה את הילדים שהביא למותם, ומרפא את ההורים ומבטל את עיוורונם.
אילן: או, אתה לא מבין כמה הוקל עלי לשמוע את זה..
דני: אכן, ובסיפורים אחרים בבשורה זו, הפעילות הניסית של ישוע ינוקא חיובית בלבד. בסיפור אחר הוא מחייה את אחיו לאחר שהוכש ע"י נחש, ובסיפור נוסף מתאר לנו כיצד ישו מחיה ציפורים מטין והופך אותן לבשר ודם. וזה מענין במיוחד כי גם הקוראן מתאר את ישו כמחיה ציפורים מטין. זאת אומרת הסיפור הזה היה פופולארי והגיע עד לקהילות הנוצריות שבמכה, ודרכן למוחמד.
אילן: וואלה! וזה מעניין, כי גם מסורות תלמודיות שונות, בנוגע למשה למשל, הגיעו לקוראן.
דני: וולה ואכבר! וראוי לציין שהבשורה המוזרה משהו הזו, מסתיימת בסיפור ביקורו של ישו בבית המקדש, כפי שמתואר בלוקס, וזה משווה לכל הגרסה הזו אמינות, כי הנה סיפור שמופיע גם בביוגרפיה רשמית. אבל כנראה מפני שישו מצטייר בחלק מהארועים באופן כה שלילי, אבות כנסייה כמו אוריגנס ואובסביוס גינו גרסה זו, וקראו לה כתבי כופרים.
נוצרי ממוצע לא ידע כיום בכלל על הגרסה החיצונית הזו, והיא נחשבת כיום לכתבי כפירה, אך יש לנו כמה עותקים שלה ששרדו.
אילן: מרתק! ובזאת סיימנו את הדיון על ילדותו של ישו?
דני: כמעט. כארכיאולוג אני רק רוצה לסקור את העדויות הארכיאולוגיות הקשורות לילדותו.
אילן: יש כאלו?
דני: תתפלא, אבל בשביל זה, מאזינים יקרים, תצטרכו לחכות לפרק הבא.
אילן: אני לא יכול לחכות עד להקלטה הבאה! אבל אכן זמננו תם.. אז אם תרצו סיור פרטי מודרך, לעצמכם או לאורחים מחו"ל, "דני דה דיגר" הוא הכתובת!.
דני: ואם אתם משתוקקים לשמוע הרצאה על התנ"ך ותקופת התנ"ך, אין ראוי ומרתק יותר מד"ר אילן אבקסיס!.
אילן: צדיק – להתראות!
דני: להתראות!
