אילן: שלום דני דה דיגר.
דני: שלום אילן דה טיצ'ר.
אילן: מה שלומך צדיק?
דני: מצוין תודה, והנה אנחנו ממשיכים את ההקלטה על הטבלת ישו והAFTER MATH כמו שאומרים בלעז..
אילן: או קי, אז מה באמת קורה אחרי הטבלת ישו?
דני: שניה. קודם כל רציתי להשלים נקודה נוספת בקשר לאתר ההטבלה. דיברנו על זה שאתר ההטבלה מזוהה גם כאתר החציה של בני ישראל לתוך הארץ המובטחת, ואולי זו גם הסיבה שיוחנן בחר דוקא לפעול שם..
אילן: או קי. ויש אפשרות נוספת?
דני: ובכן יש כמה. קודם כל ארוע יחודי נוסף התרחש גם הוא באזור זה, ואף ספציפית בצד המזרחי של הירדן, ואולי גם הוא נתן לאזור זה של הירדן מוניטין של חשיבות וקדושה. רוצה לנחש?
אילן: רגע? אתה מתכוון לעלית אליהו בסערה השמימה?
דני: בדיוק!. כך זה מתואר בספר מלכים: " וַיִּקַּח אֵלִיָּהוּ אֶת-אַדַּרְתּוֹ וַיִּגְלֹם וַיַּכֶּה אֶת-הַמַּיִם, וַיֵּחָצוּ הֵנָּה וָהֵנָּה; וַיַּעַבְרוּ שְׁנֵיהֶם, בֶּחָרָבָה.. יאוַיְהִי, הֵמָּה הֹלְכִים הָלוֹךְ וְדַבֵּר, וְהִנֵּה רֶכֶב-אֵשׁ וְסוּסֵי אֵשׁ, וַיַּפְרִדוּ בֵּין שְׁנֵיהֶם; וַיַּעַל, אֵלִיָּהוּ, בַּסְעָרָה, הַשָּׁמָיִם. "
עכשיו בפסוק הקודם מתואר כיצד הם יורדים לכיוון הירדן מבית אל, ועוברים את יריחו, זאת אומר ששוב אנו מדברים על האזור הזה, ואכן בצד הירדני ישנה גבעה המכונה "תל מר אליאס" – "חורבת אליהו".
אילן: יפה, אז צליין המגיע היום לאתר ההטבלה ב"קאסר אל יהוד" בעצם מבקר בשלושה אתרי קודש – אתר ההטבלה, אתר חציית הירדן, ומקום עליית אליהו השמימה?
דני: אכן, שלושה אתרים בכרטיס אחד.. וכאמור אין אפילו דמי כניסה..
אילן: או קי, ואם אנחנו הולכים על ספקולציות הקושרות יחוד לנהר הירדן, אני רוצה להציע עוד סיבה שבעתיה אולי בחר יוחנן להטביל בירדן.
דני: שדר
אילן: בספר מלכים סופר על נעמן, שהוא היה מצורע, ולאור המלצת אלישע הוא טבל בירדן שבע פעמים. כמו תיון, ואז: וַיָּשָׁב בְּשָׂרוֹ, כִּבְשַׂר נַעַר קָטֹן--וַיִּטְהָר (מלכים ב' ה' 14). כלומר, כבר בימי בית ראשון יוחסו למימי הירדן תכונות כאלה ואחרות.
דני: יפה! ואני חשבתי שים המלח טוב לטיפולים בבעיות בעור.. אבל כמה שידוע לי אנחנו לא יודעים איפה זה התרחש בירדן נכון?
אילן: נכון, אבל הנה עוד תכונה של הירדן שאולי גרמה ליוחנן להטביל דוקא בו.
דני: אכן, ולמען האמת כארכיאולוג אני סבור שהסיבה העיקרית שיוחנן בחר לפעול שם היא הרבה יותר פרקטית. הוא התנתק מאנשי מגילות ים המלח, וחיפש נקודה לא מיושבת, אבל שניתן לחיות בה, וכאמור הגדה המזרחית של אזור זה של הירדן פשוט ענה על כל הדרישות.
אילן: מקובל. אז הטבלנו את ישו, הסברנו את רוח הקודש. מה כעת?
דני: אכן. אז מה עושים אחרי שהופכים לבן האל? אך טבעי שתתעמת עם השטן לא?
אילן: אם אתה אומר..
דני: זה לא אני אומר, זה הבשורות שאומרות.. לפחות הבשורות הסינופטיות. תראה ישו הרגע הוכרז כבן האלוהים, לא פחות. צריך להוכיח את זה. ומה יותר טוב מעימות מול האל הרע ביותר – השטן?
אילן: אבכן, כי זו נקודת ציון מרכזית בהתפתחות דמות השטן בהגות היהודית. נדבר על זה בהמשך.
דני: או קי, ומבחינה נוצרית הנסיון של השטן את ישו, וכשלונו, הוא הוא הגושפנקא של ישו כבן אלהים.
אילן: כלומר?
דני: רק אלהים יכול על השטן. וגם הבן שלו.
אילן: טוב. אולי נדבר על 'הפרדת הרשויות' הזו בהמשך. בא נתחיל עם המקורות. מה מסופר על הנסיון של השטן?
דני: הנסיון קרה מיד לאחר ההטבלה, וזה לא מקרי. לאחר ההכרזה זֶה בְּנִי יְדִידִי אֲשֶׁר־רָצִיתִי בּוֹ (מתי ג' 17)
אילן: בעצם, במילים אחרות, לאחר ההטבלה וההכרזה האלהית, שזהו בנו ידידו. אני רואה פה עוד נסיון לחבר את ישו לדמויות מופת מקראיות. למי בתנ"ך קראו ידידה – כלומר ידיד האל. תואר מכובד לכל הדעות?
דני: לא יודע. מי?
אילן: לשלמה המלך!, החכם באדם. או כמו שהיהודים באים קוראים לו 'החכם באדם'. אלא שמיד אחר כך ישו מנצנץ לפתע על מסך המכ"ם של השטן.
דני: אני אכן רואה בעיני רוחי את השטן יושב במשמרת, 2 בלילה,בוהה בצג, שעמום רצח, והופ – על הצג מופיעה נקודה חדשה. אלוהים יצר גרסת בשר ודם של עצמו? מה זה? מיד הוא מזניק את עצמו למשימת יירוט.
אילן: דני איפה שרתת בצנחנים או חיל האויר? בכל אופן מה הטקסט אומר?
דני: אז בא נתחיל עם גרסת מתי, שגרסת לוקס מאד דומה לו.
אילן: מצוין, ומתי אהוב עלי במיוחד בשל האובססיה שלו ליצור זיקה לברית הישנה, התנך שלנו.
דני: תחום התמחותך!. אז בתור נציג הברית הישנה, הרגש חופשי להתערב בכל פעם שנראה לך שיש קשר כזה. הנה, סידרנו אפילו באזר אפקט של באזר
אז אני מתחיל. מתי פרק ד פסוק 1 - אָז נָשָׂא הָרוּחַ אֶת־יֵשׁוּעַ הַמִּדְבָּרָה לְמַעַן יְנַסֵּהוּ הַשָּׂטָן
אילן: באזר או.. הנה ההקשר הראשונה.. כמו אברהם אבינו שאלוהים עצמו החליט לנסות אותו עם עקידת יצחק.
דני: או איוב, הצדיק המוחלט, שנפל קרבן להתערבות בין אלהים לשטן, וכאמור היבטחת שתדבר על השטן במקרא בהמשך, אז בוא נחזור לישו: 2 וַיְהִי אַחֲרֵי צוּמוֹ אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה וַיִּרְעָב (מתי ג' 2).
אילן: באזר ארבעים! מספר שמככב בתנך של היהודים. כולנו יודעים על ארבעים שנות נדודי ישראל במדבר, אבל החיבור של המספר הזה, ארבעים, עם צום נועד להקביל את חיי ישו לחיי שתי דמויות מופת מסוימות בברית הישנה?
דני: מי?
אילן: משה ואליהו וכמובן!. שניהם לא אכלו 40 יום ו-40 לילה. על משה במעמד הר סיני נאמר: וַיְהִי -שָׁם עִם-יְהוָה, אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה--לֶחֶם לֹא אָכַל, וּמַיִם לֹא שָׁתָה; וַיִּכְתֹּב עַל-הַלֻּחֹת, אֵת דִּבְרֵי הַבְּרִית--עֲשֶׂרֶת, הַדְּבָרִים (שמות ל"ד 28). ואליהו, שהוא עצמו עוצב בזיקה עזה למשה נאמר שבדרכו להר סיני: וַיָּקָם, וַיֹּאכַל וַיִּשְׁתֶּה; וַיֵּלֶךְ בְּכֹחַ הָאֲכִילָה הַהִיא, אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה, עַד הַר הָאֱלֹהִים, (מלכים א' י"ט 8).
דני: וולא!
אילן: וולא וולא, וכספורטאי אני ממש נחרד כיצד אליהו מרשה לעצמו לזלזל בכל המלצות המומחים, ולאכול לפני הפעילות הגופנית ולא אחריה.
דני: ממש מורד במלכות!.
אז נמשיך?
אילן: לך על זה.
דני: וַיִּגַּשׁ אֵלָיו הַמְנַסֶּה, וַיֹּאמַר אִם בֶּן־הָאֱלֹהִים אַתָּה דַּבֵּר לָאֲבָנִים הָאֵלֶּה וְתִהְיֶינָה לְלָחֶם (מתי ד' 3). אני ממש שומע את השטן לועג לישו. 'מי אתה בכלל'. אפשר כמעט לראות את תנועת הסיבוב של היד.
אילן: השטן בעצם דרש מישו 'הוכחת אלוהות'. שיעשה נס, כמו שאלהים יודע.
דני: בהחלט, אלא שישו שלנו לא התבלבל וציטט לו פסוק: וַיַּעַן וַיֹּאמַר הֵן כָּתוּב לֹא עַל־הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם כִּי עַל־כָּל־מוֹצָא פִי־יְהוָֹה (מתי ד' 4, ציטוט מדברים ח 3).
אילן: באזר יפה. ישו השיב בציטוט מדויק מספר דברים, ציטוט עם המסר שהרוח חשובה לא פחות מהחומר.
דני: או כדברי רבי אלעזר בן עזריה ב"מסכת אבות": אם אין קמח – אין תורה.
אילן: וכדברי חכם חנוכה ב'חגיגה בסנוקר': איזה קמח, כבוד הרב? הוא לא עובד במאפיה' דני: צדיק אמיתי. אתה אפילו בקיא בזאנר סרטי הבורקסים הישראלי.. ממש חכם מרדכי.. בא נמשיך – ישו כאמור משתיק את השטן בציטוט מהמקרא, אך אז השטן עולה מדרגה בפיתויו - וַיִּשָּׂאֵהוּ הַשָּׂטָן אֶל־עִיר הַקֹּדֶשׁ וַיַּעֲמִידֵהוּ עַל־פִּנַּת־גַּג בֵּית הַמִּקְדָּשׁ׃ 6 וַיֹּאמֶר אֵלָיו אִם בֶּן־הָאֱלֹהִים אַתָּה נְפֹל לְמָטָּה כִּי כָתוּב כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה־לָּךְ וְעַל־כַּפַּיִם יִשָּׂאוּנְךָ פֶּן־תִּגֹּף בָּאֶבֶן רַגְלֶךָ (מתי ד' 5 - 6).
אילן: באזר שוב ציטוט מהתנך שלנו, גם אם חלקי. והפעם מתהילים צ"א: כִּי מַלְאָכָיו, יְצַוֶּה-לָּךְ; אבל משום מה ישו משמיט את סוף המשפט - לִשְׁמָרְךָ, בְּכָל-דְּרָכֶיךָ. מנגד את הפסוק השני הוא מצטט במלואו - עַל-כַּפַּיִם יִשָּׂאוּנְךָ: פֶּן-תִּגֹּף בָּאֶבֶן רַגְלֶךָ.
דני: זה מעניין, וזו לא הפעם היחידה הברית החדשה מציגה ציטוט חלקי של טקסט מהברית הישנה. למה לדעתך הוא ציטט באופן חלקי?
אילן: לא יודע, אבל זה קורה גם בתלמוד לא פעם. הסבר אחד הוא, שהיה להם נוסח מקרא שונה אם במעט ואם ברב מהנוסח של ימנו. בא נזכור ונזכיר למאזינים שהתנ"ך נחתם סופית לאחר חורבן בית שני, כך שיש עוד 100 שנה בערך עד שיהיה נוסח אחיד, והכתובים עדיין נזילים. מגילות ים המלח מראות את זה באופן מאלף שיש בהם שונות לא מעטה או יותר נכון כמה גרסאות.
דני: נכון, אנחנו מכירים את הבדלי הנוסח בין נוסח המסורה לתרגום השבעים, נושא שהקדשתו לו פרק בסדרת "דברי הימים", ויש גם הבדלי נוסח בן נוסח המסורה לנוסחים המופיעים במגילות ים המלח.
אילן: אמת. ויש הסבר שני, שלדעתי הוא הנכון, גם לגבי הציטוטים מהתלמוד: הם פשוט ציטטו מהזכרון, אז פה ושם נשמטו 2 – 3 מילים.
דני: יפה. אז השטן אמר לישו בעצם: 'נראה אותך גבר, קפוץ מהגג, ואלהים יעזור לך'.ואפשר להגיד על ישו דברים רבים, אבל הוא לא טיפש: וַיֹּאמֶר אֵלָיו יֵשׁוּעַ וְעוֹד כָּתוּב לֹא תְנַסֶּה אֵת יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ (מתי ד' 7).
אילן: באזר. דברים ו' 16. אם כי בדברים המשפט הוא ברבים: לֹא תְנַסּוּ, אֶת-יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם. דני: אבל פה אני מוכן לקבל שנעשה שיבוש מכוון ללשון יחיד, כי עסקינן בישו הבודד מול השטן.
נמשיך: וַיּוֹסֶף הַשָּׂטָן וַיִּשָּׂאֵהוּ אֶל־הַר גָּבֹהַּ מְאֹד וַיַּרְאֵהוּ אֶת־כָּל מַמְלְכוֹת תֵּבֵל וּכְבוֹדָן׃
9 וַיֹּאמֶר אֵלָיו כָּל־זֹאת לְךָ אֶתְּנֶנָּה אִם־תִּקֹּד וְתִשְׁתַּחֲוֶה לִי (מתי ד' 8- 9).
אילן: מה שנקרא 'למכור את נשמתו לשטן', תמורת שלטון עולמי.
דני: אכן, אם כי יש פה רכיב רמיה בעסקה. העולם שייך לאלהים. השטן, שהוא נוכל ידוע כידוע, ניסה למכור משהו שלא שייך לו.
אילן: שים לב, יש פה גם מרמה והפרת אמונים מצד השטן, וגם רישום כוזב של פסוקים לא שלמים ולא מדויקים במסמכי תאגיד. אני קורא את השטן לדין!
דני: אילן ידידי, הקשר של שנינו לפקולטה למשפטים בהר הצופים מסתכם בכך, שהדרך מהמכון לארכיאולוגיה לתחנת האוטובוס עברה לידה.. ותו לא..
אילן: אמת. ובתור נציג הברית הישנה, שהודות לך מתחיל להכיר את הברית החדשה, ברור לי שיהיה נסיון שלישי. מעבר למספר 3 לו יש חשיבות אצל הנוצרים (השילוש הקדוש וכל זה), הרי במקרא מוכר הדגם המשולש. 2 כשלונות והצלחה. נח שלח את היונה פעמיים לשוא, ובפעם השלישית היא הצליחה. בני יעקב ירדו למצרים פעמיים לשוא, ובפעם השלישית יעקב פגש את יוסף, יהורם מלך ישראל שלח שני פרשים ליהוא, ובפעם השלישית הוא נרצח ועוד.
דני: אז מה אתה רומז אילן?, שבנסיון השלישי השטן ינצח?
אילן: נו – בא נראה.. אני מקריא שוב, מתי פרק ד 8-9: וַיּוֹסֶף הַשָּׂטָן וַיִּשָּׂאֵהוּ אֶל־הַר גָּבֹהַּ מְאֹד וַיַּרְאֵהוּ אֶת־כָּל מַמְלְכוֹת תֵּבֵל וּכְבוֹדָן׃
9 וַיֹּאמֶר אֵלָיו כָּל־זֹאת לְךָ אֶתְּנֶנָּה אִם־תִּקֹּד וְתִשְׁתַּחֲוֶה לִי
דני: יווו... איזה מתח.. אז איך זה נגמר?
אילן: סמוך על ישו, שישמור על עקביות, לא מתבלבל, אפילו לא ממצמץ, ולמרות ההצעה המפתה לשליטה עולמית בשיתוף עם השטן תשובתו היא.. תקרא אתה:
דני: וַיֹּאמֶר אֵלָיו יֵשׁוּעַ סוּר מִמֶּנִּי הַשָּׂטָן כִּי כָתוּב לַיהוָֹה אֱלֹהֶיךָ תִּשְׁתַּחֲוֶה וְאוֹתוֹ לְבַדּוֹ תַּעֲבֹד (מתי ד' 10). אוי.. כמה רווח לי..
אילן: באזר. ובל נשכח ששוב, כיאה לתלמיד חכם, ישו משכיל לצטט מהתנך. והפעם - ציטוט משובש של דברים ו' 13: אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ תִּירָא, וְאֹתוֹ תַעֲבֹד; וּבִשְׁמוֹ, תִּשָּׁבֵעַ. וציטוט בערך של מלכים ב', בסיפור על השומרונים.
אגב, יש הבדלי נוסחים בן מתי לבשורות האחרות?
דני: אז מרקוס, כמו מרקוס, מסתפק בשני פסוקים בלבד, ומספר בלקוניות שהשטן ניסה את ישו ארבעים יום, וזהו.
אילן: ולוקס? יוחנן?
דני: טוב יוחנן, כמו יוחנן, בוחר לא להציג את הנושא. הוא הרי חייב להיות שונה.. ולוקס די חוזר על דברי מתי, תוך שינוי קל של רצף הארועים. לא משהו משמעותי למיטב ידיעתי..
ועכשיו אני רוצה לשאול שאלה – השטן הזה. מאיפה הוא בא פתאום? אני לא זוכר אותו מסיפורי המקרא.. אין שטן בימי האבות, או יציאת מצרים, או אפילו בימי דוד המלך ושאר המלכים. אני חשבתי שיש רק אל אחד.. מאיפה פתאום בימי הברית החדשה מופיע אל נוסף, מעין אנטי-אל?
אילן: אז דני, קודם כל המקרא מכיר בנוכחותם של אלים אחרים, רק טוען שאל "שלנו" בכיר בינהם - "מי כמוך באלים יהוה?".
דני: אז זו לא מטפורה? המקרא מכיר בקיומם של אלים אחרים??
אילן: בודאי – המקרא, ובמיוחד ישעיהו וירמיהו קוראים יום וליל נגד הליכה אחר אלים אחרים – בעל, אשרה, מולך וכו'. לפלישתים היו אלים כגון דגון, שאת מקדשו בעזה החריב שמשון שלנו, ואל אחד בשם "בעל זבוב" היה כנראה כה ידוע ביכולות הניבוי שלו שאחזיה מלך ישראל נעזר בשרותיו..
דני: אה נכון.. בעל זבוב עוד יעשה הופעת הדרן אחרונה בברית החדשה! נגיע לזה.. אבל השטן שלנו גם מופיע במקרא? אני לא זוכר מאבקים של אברהם או משה כנגד איזשהוא שטן.
אילן: נכון, הוא לא מהבכירים. בספרי תורה ונביאים הוא "שטן" הוא יותר ביטוי שמשמעותו "מכשול". אבל בספר זכריה וספר איוב הוא כבר אל לכל דבר וענין. זה תהליך ארוך, הקשור להתפתחות האמונה הישראלית.
דני: כלומר?
אילן: בימי בית ראשון כאמור ישנם כמה אלים, כשיהוה שלנו הוא הבכיר, אך לא היחיד. לעומת זאת בימי בית שני אין כבר אלים נוספים, ואז נוצר ריק רוחני להסביר רוע וכשלונות.
דני: אז השטן הוא הפתרון!.. יפה..
אילן: אכן, זה פתרון שאומץ מדת זרטוסטרה, הגורסת שהעולם מחולק לשתי רשויות. רשות טובה ורשות רעה. אני הקדשתי לכך פרק בסדרת ההסכתים שלי - "דברי הימים".
דני: וולא, אז איך קוראים לאלים הזרטוסטורים?
אילן: האל הטוב מכונה "האורה מזדה".
דני: מזדה היא אל?? חשבתי תמיד שזו מכונית!
אילן: תתפלא.. והאל הרע מכונה "אהרימו".
דני: נשמע כמו חברת מעליות..
אילן: וואט אבר. בכל אופן היהדות, או לפחות חלקים ממנה, מאמצת בימי בית שני את הגישה שיש מכשול לאל, ולסוגדים אותו. הביטוי הברור ביותר לזה נמצא בספר שלא קודש ע"י היהדות הרבנית, וכמעט שאבד, אלמלא הכנסיה האתיופית, שדאגה ושימרה עותק שלם שלו בתרגום לשפתם – שתפ הגז.
דני: מה זה? על מה אתה מדבר?
אילן: על ספר היובלים שמעת?
דני: האמת שלא יותר מידי. אני יודע שקטעים שלו התגלו במגילות ים מלח.
אילן: יפה. אז "ספר היובלים" מתאר את קורות ספר בראשית מבריאת העולם ועד גלות מצרים, אך משבץ אותם על רצף כרונולוגי של שבע שנים כל פעם, ומכאן גם שמו.
דני: או קי, ואיפה השטן שלנו?
אילן: אז הוא לא מופיע כ"שטן", אבל כמה פעמים בספר מופיעה דמות בשם "שר המשטמה", המנסה לחבל בתוכנית האלוהית. כל צרה, פגע, ואסון, היא מעשי ידיו של אותו "שר משטמה".
דני: וולא, ומתי חושבים שהוא נכתב?
אילן: בימי החשמונאים.
דני: אז זה אכן ימי בית שני.
אילן: בדיוק, וכאמור השטן מופיע בספר זכריה המיוחס לימי שיבת ציון, וגם דברי הימים שותל אותו בארוע בימי דויד: וַיַּעֲמֹד שָׂטָן, עַל-יִשְׂרָאֵל; וַיָּסֶת, אֶת-דָּוִיד, לִמְנוֹת, אֶת-יִשְׂרָאֵל (דברי הימים כ"א 1). זאת כאשר בספר שמואל, דויד בעצמו עושה את המעשה השלילי.
בימי בית ראשון אין את מי להאשים. בימי בית שני, כאמור, כל דבר שלילי – אשמת השטן. פשוט ונח.
דני: אבל השטן הוא עדיין חלק ממלאכי האל, לא ישות עצמאית, נכון?
אילן: לפי ספר איוב השטן עדיין כפוף לאל: וַיְהִי הַיּוֹם--וַיָּבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים, לְהִתְיַצֵּב עַל-יְהוָה; וַיָּבוֹא גַם-הַשָּׂטָן, בְּתוֹכָם (איוב א' 6). ולפי ספר זכריה השטן "עומד על ימינו" של מלאך יהוה. בנצרות מנגד הוא כבר ישות עצמאית, המתחרה בשלטון האל. הנצרות כאמור לא מקפידה על מונותאיזם. יש שטן, ומולו שילוש קדוש. הנה הגענו בצ'יק לארבע אלים..
דני: יו אילן, אל תסבך אותנו.. הרי דיברנו על זה השילוש הקדוש הוא איכשהוא אותה ישות..
אילן: סבבה, אבל עדיין יש לך שטן!.
דני: אמת. והיהדות הרבנית לא אימצה אותו אחרי חורבן בית שני?
אילן: זה באמת מפתה להאשים שטן בארועים כמו חורבן הבית, או שואה, אבל היהדות אולי הבינה שהשטן "התנצר" במובן אומץ ע"י הנצרות, וחוצמזה אם יש שטן, זה כבר לא מונותאיזם, הגאוה הגדולה של היהדות.. אז אומרים "נסתרות הם דרכי האל"..
דני: וואו מרתק, אבל אילן, נדמה לי שזמננו תם.
אילן: אכן, השטן הזה עייף אותי... אז על מה נדבר בפעם הבא?
דני: או.. בפעם הבאה נדבר על תחילת פעילותו של ישוע הטבול. על שובו לנצרת, הנס שחולל בכנה השכנה, דחייתו על ידי אנשי עירו, והבנג'י הראשון המתועד בהיסטוריה.
אילן: הר הקפיצה? מקום מרתק.
