אילן: שלום דני דה דיגר, עמוד הימני, נר ישראל, פטישו של תור.
דני: שלום ד"ר בייבל איש המערות. האיש והנטיפים.
אילן: והזקיפים לא נשכח. ואם כבר הזכרנו את פטישו של תור, אתה יודע שסידרתי את מחסן הכלים שלי?
דני: באמת. ומה קרה?
אילן: הגעתי עד הלום.
דני: או.. התחלנו עם חידודי מילים.. אז שתדע שהלכתי אתמול למכולת עם כפפות מתאגרף.
אילן: וכי למה?
דני: כי ביקשתי מאישתי שתכין בורקס, אז היא אמרה שאין בעיה, אבל בשביל זה צריך בצק עלים.. נלחצתי..
אילן: אוקי אוקי..
דני: אבל אחי, שנינו אפר לרגליו של אמיר מויאל. מכיר את האיש ומשחקי המילים
אילן: לא.
דני: טוב, אבל בא נתקדם. היום נעשה צעד משמעותי לכיוון ירושלים. עוד שנייים שלושה פרקים, ואנחנו באל קודס!
אילן: אז מה עוצר בעדנו?
דני: קודם כל, וזה יהיה נושא היום – יריחו. הבשורות מתארות את ישו עובר בעיר, וגורם למיני מהומה, ונס להדגמה.
אילן: אכן, עיר חשובה. עיר הנזכרת בברית הישנה לא מעט, ועוד נרחיב על זה. אבל קודם כל, כהרגלנו, נמקם את האתר?
דני: טוב, לכאורה מי לא מכיר את יריחו? אלא שמסתבר שדוקא יכולים להיות כאלו.. כבר 20 שנה שהעיר אינה נגישה לישראלים..
אילן: אכן. אני זוכר בתור ילד כיצד נסעתי עם הורי, בין באופן מיוחד, ובין על הדרך ליריחו. אני זוכר במיוחד את הפאפיות שגדלו שם, ותמרים משגעים.
דני: ואת מחנות הפליטים אתה זוכר? אני אפילו זוכר אותם, בשנות השבעים. אני נסעתי על הציר הזה עם ההורים כבר כילד, כשגרנו בקיבוץ טירת-צבי, והיינו נוסעים לעשות שבת אצל סבתא בירושלים. מצפון לתל המקראי היו הרבה בתי בוץ דלים. ויום אחד הם נעלמו. בדיעבד הבנתי שזה היה מחנה פליטים, ועד היום אני לא יודע מתי איך ולמה הם פונו. ובתל היית
אילן: כן. גרתי תקופה קצרה בורד יריחו, ובשבת אחת נסענו, הגם שזה היה כבר הרש"פ.
דני: אז גם אני מגיע לשם לעיתים רחוקות, אבל יצא לי להיות שם דקה לפני הקורונה עם הפקת טלוויזיה. האתר הזה מרתק את המחקר, ובעצם תל יריחו, מה שמכונה תל אל-סולטן, הוא האתר הארכיאולוגי הראשון להחפר בארץ הקודש מחוץ לירושלים.
אילן: וכי למה? בגלל המקרא?
דני: בדיוק. ספר יהושוע מקדיש פרק שלם לכיבוש יריחו, ורחב הזונה משת"פית שחיתה בחומת העיר. החוקרים היו בטוחים שימצאו שכבת חורבן התואמת את התאור המקראי, ובכך יוכיחו את המקרא!
אילן: נו, ומצאו?
דני: אז זהו, שלא. ביריחו פשוט לא היתה שכבת ישוב בשלהי הברונזה המאוחרת. כאשר בני ישראל החלו ליישב את יריחו, היא פשוט היתה נטושה! ותמונה ארכיאולוגית דומה עולה גם בתל ערד. ספר במדבר מתאר אותה כעיר כנענית עזה ומבוצרת, ובפועל היא ניטשה מאות שנים קודם. גם בא-תל, המזוהה עם העי, העיר שנכבשה ע"י יהושע מייד אחרי כיבוש יריחו, בפועל היה ישוב כנעני קדום שניטש מאות שנים קודם. יוסטון – וי האב אה-פרובלם!
אילן: טוב, האמת שאכן דיברנו על הסכת חדש – למה שבקתני לברית הישנה.
דני: בהחלט. מעין "דברי הימים" הותיק שלך, אבל עם דגש יותר ארכיאולוגי, וכדיאלוג ביננו.
אילן: אמת, אז בא נשמור את יריחו המקראית לסדרה החדשה. מה אומרת הארכיאולוגיה על יריחו של ימי בית שני?
דני: טוב, קודם כל יוספוס מעתיר פרטים על יריחו, ומלמד שהמקום הוא בעיקר BIG MONEY MAKER, ולא, לא מהקזינו, אלא ממטעים גדולים של שיח שהפיק בושם שמנוני שהרומים היו מטורפים עליו!
אילן: האפרסמון.
דני: אכן, וזו היתה טעות מצערת לדעתי של האקדמיה לשפה העברית לכנות את הפרי האקזוטי פרסמון באותו שם. האפרסמון של ימי בית שני, אופובלסמון ביוונית, היא נודע בכל האימפריה הרומית, וגודל רק בנוה יריחו, ונוה עין-גדי.
אילן: ואני מבין שהיום לא יודעים אפילו את זהותו הבוטנית.
דני: אכן. בית הכנסת העתיק בעין-גדי מרמז שעדיין גדלו והפיקו את הבושם בתקופה הביזנטית, אבל אחרי הכיבוש המוסלמי הופסקה גידול השיח, כמו גם גידולים אחרים – גפן, ותמר, וכולם אבדו! התמר של היום, שאנו כה גאים בו, הוא חילאני עיראקי או מג'הול מרוקאי, והיינות הישראלים רובם ככולם זנים צרפתיים שיובאו לארץ בעת החדשה.
אילן: ואת האפרסמון העתיק לא הצליחו להביא מחדש?
דני: בתאוריה לא, כי הוא גודל רק פה, אבל יש הצעה מחקרית לזהות את האפרסמון העתיק עם שיח המפיק שמן ארומטי בשם "קומיפורה גלעדנזיס". פרופסור זהר עמר היה ממובילי הצעה זו, ולפני כ10 שנים ראיתי בשולי קיבוץ עין-גדי נסיון לגדל את השיח בכמות תעשייתית, אבל מי שגנב את התהילה בנושא הוא בחור ירושלמי בשם גיא ארליך אשר ליד קיבוץ אלמוג הקים גם חווה של שיחי קומיפורה גלעדנזיס, יחד עם עוד שיחים רחניים, ובקורונה הוא הפך לסלב לאחר שכמה חרדים פנו אליו ובקשו לנסות טיפול בהרחת הבושם לחוליהם, והפלא ופלא – לשמן הזה ריח המזכיר משהו מנטה-אקליפטוס, שיוצר אפקט של פתיחת מעברי נשימה, בדיוק מה שחולי קורונה נזקקים! ערוצי חדשות מכל הארץ והעולם צילמו אצלו, והוא קיבל חשיפה לא נורמלית.
אילן: נו, אז הוא דפק מיליונים?
דני: זהו, שלא בדיוק. בהתחלה הוא נתן את הבושם חינם מתוך אלטרואיזם, וגם כיום, כשהוא מוכר את זה, זה במחיר שווה נפש של 50 שח לבקבוקון, וניתן לקנות רק אצלו בחווה. זה לא משווק לאף בית מרקחת. ארליך אולי מצטיין בארוח והסברים, אבל כאיש שיווק הוא לא משהו.
אילן: ויוספוס מתאר איך שיווק את זה בעת העתיקה?
דני: לא, אבל הוא מתאר עד כמה זה היה ריווחי –
שם נמצא עץ הקטף (הצרי), היקר בכל פרי הארץ ההיא, והכופר ועץ המור; בצדק יאמר כי הארץ הזאת גן-אלוהים. אשר בו גדלים העצים היקרים, וכלילי היופי למיניהם, למכביר." (מלחמת ד ח ג)
וחשוב להבהיר שזו לא התעשיה היחידה שהיתה בנוה הזה. העיר נודעה בפרי של עץ נוסף. רוצה לנחש?
אילן: רמז - שמה השני של יריחו הוא "עיר התמרים"?
דני: בדיוק. אבל יוספוס לא מדבר בזכות הפרי עצמו, אלא על הסילאן שהפיקו ממנו –
"והוא מגדל פרדסים נחמדים צפופים ובהם עולים עצי תמרים רבים, שונים בטעמם ובשמותיהם; המינים הדשנים נדרכים ביקבים ומוציאים דבש לרוב, אשר אינו נופל בטעמו הרבה מדבש הדבורים הרבות אשר בארץ הזאת.
וחשוב לי לתת הקרדיט לחברי, חבר קיבוץ עין-גדי, ד"ר גדעון הדס, שזיהה מתקני הפקת סילאן באתרים לאורך מערב ים המלח. הוא זיהה כזה מתקן בקומראן, עיו פשחה, ומצדה. מסתבר ששתי התעשיות הללו היו מקור הרווחים הגדולים בנוה יריחו. ורמז לכמה התעשיה הזו היתה רווחית נלמד מהשלישיה של קלאופטרה, מרק אנטוני, והורדוס.
אילן: שלישיה? הרחב, נמק, הסבר ובאר. לווה הסבריך באיורים.
דני: טוב, זה לא מה שאתה חושב.. למרות שכנראה לקלאופטרה היו אכן כוחות נשיים יוצאי דופן.. הן יוליוס קיסר נשבה בקסמיה, והן מרק אנטוני, שהיה נציג רומא במזרח בימיו.
אבל בו נקרא את המקור – יוספוס
אילן: בכבוד:
"אנטוניוס.. נלכד בחבלי קסמה של קלאופטרה, ובכל מעשיו היה עבד לתשוקתו; ואילו היא, אחרי שהרגה את כל בני משפחתה ולא נותר איש משארי בשרה, היתה מעתה צמאה לדם זרים...
דני: אכן, הצדיקה הזו רצחה את אחיה, תלמי ה13, והביאה למותה של אחותה, ארסינואי באפסוס. תמשיך -
אילן: בחמדנותה שלא ידעה שבעה חשקה גם בנכסי היהודים והערבים, ופעלה בסתר להביא למותם של שני המלכים, הורדוס ומלכוס.
דני: ערבים, הכוונה בהקשר הזה לנבטים. תמשיך.
אילן: רגע, היא גרמה גם למותם של הורדוס ומליכוס מלך הנבטים?
דני: כמעט. מסתבר שברגע האחרון מרק אנטוני כן הבין שהיא הגזימה. תקרא -
אילן: לפחות בענין חלק מדרישותיה חזרה על אנטוניוס צלילות דעתו, כי חשב לדבר תועבה להרוג שני אנשים ישרים ומלכים כה דגולים; אך הוא עשה דבר קרוב לזה בחומרתו: הוא ניתק את קשרי הידידות עמם, קרע חבלים נרחבים מארצותיהם – בכללם את מטע התמרים ביריחו בו גדל האפרסמון – והעניקם לקלאופטרה.. (מלחמ א 359-361).
דני: אכן, כן. קלאופטרה החמדנית מצליחה להשתלט על מטעי התמרים והאפרסמון של יריחו. אבל הורדוס לא וותר, וחוכר בחזרה את השטחים, ובאיזה סכום, שים לב - ב200 כיכר כסף לשנה (!)
אילן: כמה זה כיכר?
דני: כיכר היא טלנט, שווה לכ26 ק"ג. יעני 5 טון כסף לשנה אילן, רק כדי לקבל שליטה חזרה על נוה יריחו. שתבין בכמה כסף היה מדובר.
אילן: מטורף.
דני: בהחלט. וזה אולי מסביר למה הן המלכים החשמונאים, הן מלכי בית הורדוס, ואף משמרות כהנים קבעו נוכחות ביריחו. היה שם הרבה כסף!
אילן: על ארמונות החשמונאים והורדוס ביריחו אני זוכר שלמדנו, אבל כהנים?
דני: אכן. התאור על נוכחותם ביריחו פחות מפורטת. יוספוס אינו מזכיר זאת, אבל ארכיאולוגית אנחנו יודעים על מערת קבורה של משפחת כהנים, והגמרא מצידה מתארת שלמשמרות הכהנים הייתה נציגות ביריחו, שהייתה אחראית לאספקה בירושלים! אני מקריא תָּנוּ רַבָּנַן עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה מִשְׁמָרוֹת בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה בִּירִיחוֹ... וַחֲצִי הַמִּשְׁמָר הָיָה עוֹלֶה מִירִיחוֹ כְּדֵי שֶׁיְּסַפְּקוּ מַיִם וּמָזוֹן לַאֲחֵיהֶם שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם
אילן: מעניין, זה מתחבר יפה לעוד סיפור – משל השומרוני הטוב!
דני: בהחלט, אבל אתה מקדים את המאוחר. בוא נישאר ביריחו. בקיצור למרות הדימוי של מקום חמים משהו כיום, לפני אלפיים שנה יריחו היא שכיית החמדה של בית חשמונאי, בית הורדוס, ומעמד הכהנים. יוספוס מתאר לא מעט אירועים הקורים ביריחו וסביבותיה, כולל כמה נסיונות להפיכה שלטונית.
אילן: אני זוכר במעומעם הטבעת מישהו בבריכות של יריחו לא?
דני: אכן, אבל זה היה ארוע בו הורדוס הטביע נסיך חשמונאי, אריסטובולוס הג', כדי לשמר את שלטונו. אבל כבר בימי בית חשמונאי משפחתו של יוחנן הורקנוס נופלת למלכודת מוות בדגון שמעל יריחו. רק יוחנן עצמו ניצל.
יותר מאוחר, כאשר הורדוס נאבק במתתיה אנטיגונוס על המלוכה הוא שוהה ביריחו, ויוספוס מוסר שזמן קצר לאחר שיצא ממבנה מסוים הוא התמוטט. הורדוס כמעט קיפח את חייו ביריחו.
אילן: אבל הוא בסוף כן סיים את חייו ביריחו, לא?
דני: אכן, בשנת 4 לפנה"ס הורדוס קשישא שהה בארמונותיו שביריחו, והוא על ערש דווי, ורדוף שגעון. הוא מצווה לכלוא נכבדים יהודים בהיפודרום של יריחו, ולהוציאם להורג ביום בו ימות כדי שהיהודים לא יעשו את יום מותו ליום חג.
אילן: איש נחמד האיש הזה.
דני: חכה, אימת המוות ריחפה לא רק על נתיניו, אלא אף על בני משפחתו. על הוצאתה להורג של אשתו, הנסיכה החשמונאית, מרים, בטח שמעתי.
אילן: אכן, וגם את שני הבנים המשותפים שלהם לא?
דני: אכן. אז בעודו שוכב על ערש דואי ביריחו, הוא הוא מכין צוואה ולפיה בנו בכורו, אנטיפטרוס, בנו מאשתו הראשונה, דוריס, יירש אותו. אלא שהוא כזה פרנואיד שהוא מצווה לכלוא את אנטיפטרוס שמא הלה יחיש את מותו.
אילן: ממש יחסי אב בן אידיאלים!
דני: בדיוק, ואז קורה אירוע שישבש הכול.
אילן: והוא?
דני: באחד מהתקפי הזעם והפרנויה שלו, הורדוס לוקח סכין איתה התכוון לחתוך תפוח ופוצע את עצמו. השמועה אומרת שפגע בעצמו למוות, ובנו אנטיפטרוס מציע לשומר על כלאו שוחד רב בתמורה לשחרורו, כיון שהוא חושש לאבד את כתר היורש.
אילן: סה"כ נישמע לגיטימי.
דני: כן, אלא שהורדוס לא מת, והשומר המודע לעריצותו של הורדוס לא לוקח צ'אנס, משאיר את אנטיפטרוס בכילאו, ואף מדווח להורדוס על השוחד שהוצע לו. הורדוס פועל מהר – מוציא להורג את בנו בכורו, אנטיפטרוס, ומשנה את הצוואה כך שהיורש העיקרי יהיה ארכלאוס, בנו מאישתו השלישית, מלתקי השומרונית. הוא מת חמישה ימים מאוחר יותר.
אילן: ואו, ממש משחקי הכס!
דני: לא נעים לי להודות, אבל אני לא צפיתי בסידרה. והאמת לא צריך. המציאות בימי בית הורדוס היתה מספיק מטורפת!
אילן: או קי, ואיפה הארכיאולוגיה וישו נכנסים לכל זה?
דני: יפה, אז כבר דיברנו על כך שהורדוס חכר את נאות יריחו בחזרה מקלאופטרה, ובמקום אחר יוספוס מוסר שסה"כ האזורים המעובדים היו 70 על 20 ריס.
אילן: שזה?
דני: ריס הוא יחידת מידה השווה לסטאדיה. סטדיון היה יחידת מרחק לריצה מהירה. המתקן בו התרחשה ריצת הסטדיה היה קרוי?
אילן: איצטדיון?
דני: בדיוק! הבעיה היא שמתקני האיצטדיונים ביוון העתיקה אינם שווים בגדלם, אבל מקובל לחשב סטדיה או ריס כקצת יותר מ180 מ. אם כך, השטח המעובד היה בהיקף של 13 ק"מ על 4 ק"מ אילן!
אילן נשמע הרבה. יש כל כך הרבה שטח חקלאי ביריחו?
דני: זהו שלא! .מדובר בעיבוד שטח של כל נווה יריחו, מאזור צומת אלמוג, ועד העוג'א! בהחלט שטחים גדולים. ויוספוס מספק משפט אחד המלמד שהיו ביריחו הן ארמונות של חשמונאים, והן של הורדוס –
"גם ביריחו בנה המלך ארמון חדש, בין מצודת קיפרוס לארמון המלך הישן, טוב מן הישן וראוי לשכן בו את אורחיו, וקרא לו על שם אותם שני ידידים (=אוגוסטוס ואגריפה)" (מלחמ א 407)
אילן: ומצאו אותם לא?
דני: בהחלט. באופן כללי יריחו זכתה לתשומת לב מחקרית כבר במאה ה19, ולא כל כך בגלל הורדוס, אלא בגלל סיפורי כיבושי יהושע. אבל פרט למחקרים בתל אל-סולטן, היא יריחו המקראית, נעשה סקרים בכל הנווה. יקירנו, החוקר הדגול, אדוארד רובינסון דיווח כבר ב1838 על שרידים בנווה גם מהתקופה הרומית, וכבר ב1868 צ'רלס וורן נבר קצת באתרים השונים. האתר המרכזי הקשור לארמונות בית חשמונאי ובית הורדוס נקרא בערבית "תולול אבו אל עלאיק" (אני מקוה שאני מבטא את זה נכון), והוא נחפר כבר ע"י משלחת גרמנית, ויותר מאוחר משלחת אמריקאית בראשות קלסו וברמכי. ב1973 הגיע לאתר מורנו ורבנו פרופסור אהוד נצר זצ"ל, שחפר שם די הרבה שנים – מ1973 ועד 1987. הוא חשף שם סדרה של ארמונות מרהיבים, כולל תוספות משמעותיות בימי הורדוס, בדיוק כפי שיוספוס מוסר, בין ארמונות החשמונאים, לבין קיפרוס, שגם אותה נצר חשף.
אילן: אתה גם עשית שם סרטון לא?
דני: אכן, לאחר הגל השלישי של הקורונה ניצלתי את החורף והשעמום של כמה חברים, ויצאנו ועשינו סדרת סרטונים של מבצרי מדבר יהודה. אחד מהם היה על קיפרוס וארמונות החורף ביריחו. האמת שבשני המקרים המצב היה עצוב. האתרים מוזנחים, מופקרים, ונשדדים על בסיס קבוע.
אילן: נורא. אז בא נדבר על דברים יותר חיוביים, כמו נגיד, ישו?
דני: אכן, אז כל הבשורות הסינופטיות מתארות את ישו עובר דרך יריחו. בא נקריא את מתי לדוגמא?
אילן: בבקשה –
מתי כ 29-34: 29 וַיְהִי כְּצֵאתָם מִירִיחוֹ וַיֵּלֶךְ אַחֲרָיו הֲמוֹן עַם־רָב׃
30 וְהִנֵּה שְׁנֵי־עִוְרִים יֹשְׁבִים עַל־יַד הַדָּרֶךְ וַיִּשְׁמְעוּ כִּי יֵשׁוּעַ עֹבֵר וַיִּצְעֲקוּ לֵאמֹר חָנֵּנוּ־נָא אֲדֹנֵינוּ בֶּן־דָּוִד׃
31 וַיִּגְעַר־בָּם הָעָם לְהַחֲשֹׁתָם וְהֵם צָעֲקוּ עוֹד וַיֹּאמְרוּ אֲדֹנֵינוּ חָנֵּנוּ־נָא בֶּן־דָּוִד׃
32 וַיַּעֲמֹד יֵשׁוּעַ וַיִּקְרָא לָהֶם וַיֹּאמַר מַה־תִּרְצוּ שֶׁאֶעֱשֶׂה לָכֶם׃
33 וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אֲדֹנֵינוּ אֲשֶׁר תִּפָּקַחְנָה עֵינֵינוּ׃
34 וְרַחֲמֵי יֵשׁוּעַ נִכְמָרוּ וַיִּגַּע בְּעֵינֵיהֶם וּפִתְאֹם נִפְקְחוּ עֵינֵיהֶם וַיֵּלְכוּ אַחֲרָיו׃
דני: יפה. מרקוס מוסר גרסה קצת שונה –
מרקוס י 46-52:
46 וַיָּבֹאוּ יְרִיחוֹ וַיְהִי כְּצֵאתוֹ מִירִיחוֹ הוּא וְתַלְמִידָיו וַהֲמוֹן עַם רַב וְהִנֵּה בַּרְטִימַי בֶּן־טִימַי אִישׁ עִוֵּר יָשַׁב עַל־יַד הַדֶּרֶךְ לְבַקֵּשׁ צְדָקָה׃
47 וַיִּשְׁמַע כִּי הוּא יֵשׁוּעַ הַנָּצְרִי וַיָּחֶל לִצְעֹק וַיֹּאמַר אָנָּא בֶן־דָּוִד יֵשׁוּעַ חָנֵּנִי׃
48 וַיִּגְעֲרוּ־בוֹ רַבִּים לְהַחֲשֹׁתוֹ וְהוּא הִרְבָּה עוֹד לִזְעֹק בֶּן־דָּוִד חָנֵּנִי׃
49 וַיַּעֲמֹד יֵשׁוּעַ וַיֹּאמֶר קִרְאוּ־לוֹ וַיִּקְרְאוּ לָעִוֵּר וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו חֲזַק קוּם קָרָא־לָךְ׃
50 וַיַּשְׁלֵךְ אֶת־שִׂמְלָתוֹ מֵעָלָיו וַיָּקָם וַיָּבֹא אֶל־יֵשׁוּעַ׃
51 וַיַּעַן יֵשׁוּעַ וַיֹּאמֶר אֵלָיו מַה־תִּרְצֶה שֶׁאֶעֱשֶׂה־לָּךְ וַיֹּאמֶר אֵלָיו הָעִוֵּר רִבּוֹנִי אֲשֶׁר אֶרְאֶה׃
52 וַיֹּאמֶר יֵשׁוּעַ אֵלָיו לֶךְ־לְךָ אֱמוּנָתְךָ הוֹשִׁיעָה לָּךְ וּכְרֶגַע נִפְקְחוּ עֵינָיו וַיֵּלֶךְ אַחֲרֵי יֵשׁוּעַ בַּדָּרֶךְ׃
אילן: אז הפעם יש לנו רק עיוור אחד, וגם שמו נמסר.
דני: אכן, ברטימי בן טימי. והכי מעניינת, ארוכה ומפורטת גרסת לוקס, המתארת לא רק את ריפוי העיוור, אלא סיפור משעשע על איש בשם זכי המתואר כ"מראשי המוכסים ועשיר". מנגד הוא כנראה אינו מצטיין בגובהו, וכאשר ישו עובר בעיר אותו זכי מטפס על עץ שיקמה כדי להיטיב ולראות את האורח המכובד.
אילן: ותן לי לנחש ישנה כנסייה המקדשת שריד של אותו עץ?
דני: למה לקדש שריד של העץ, אם העץ עצמו קיים עד היום?
אילן: האמנם?
דני: כך לפחות טוענת המסורת. אי שם במרכז יריחו קיים עץ שקמה גדול, שלפי המסורת המקומית זהו לא פחות מהעץ עליו טיפס אותו צדיק בשם זכי.
אילן: יפה. וזה לפחות מסתדר עם הציר המרכזי לחצות את יריחו?
דני: זה אכן לצד ציר ראשי בעיר כיום, אבל כמובן שלא ניתן לדעת מה היה מערך הצירים בעיר לפני אלפיים שנה. מצד שני אילן יש אתר נוסף ביריחו, המקדש את המקום בו ישו ריפא את העיוור, ודווקא שם נראה שהמיקום אפשרי.
אילן: וכי למה?
דני: וכי כי הוא נמצא, בדיוק כפי שהטקסט אומר, ביציאה מיריחו לכיוון ירושלים בציר הישן.
אילן: איזה ציר זה?
דני: זה הציר הישן, שעדיין משמש כדרך מקומית שעולה מיריחו לתצפית על מנזר סינט ג'ורג', ומשם לירושלים. זה הציר הישן שחיבר את יריחו עם ירושלים, והיה בשימוש עד המאה העשרים! רק בימי הבריטים נפרץ ציר נוסף, דרומי יותר, המתאים יותר למכוניות.
אילן: הכביש מירושלים לצומת אלמוג.
דני: בדיוק. ובתחילת העליה, מצד דרום ישנו מבנה מימי הצלבנים, מצודה, אחת מכמה שהגנו על ציר ירושלים יריחו בימי הצלבנים. תפקידה הגנתי, אבל במסורת הנוצרית המקומית היא נמצאת באותו מקום בו רופא העיוור.
אילן: יפה, וזה מענין כי זה גם מלמד שגם בימי הצלבנים הציר בין ירושלים ליריחו היה עתיר סכנות!
דני: אכן. בלשון המקרא הציר נקרא "מעלה אדומים" וכבר פרשנים עתיקים הציעו שמדובר בשם המתייחס לדמם של אלו שהותקפו לאורך ציר זה.
אילן: ומשל השומרוני הטוב גם משקף או מרמז על הסכנות בציר הזה, לא?
דני: בדיוק, אבל זה יהיה כבר – הפרק הבא!
אילן: ואו, איך דחפת פה טריגר להקשיב לפרק הבא.
דני: נו, אנחנו רוצים שימשיכו להאזין לנו, לא?
אילן: אה.. כן, ויותר מזה – אנחנו רוצים שגם יטיילו איתנו! אז אם אתם רוצים סיור איכותי ברחבי הארץ, צוות D AND I עומד לשרותכם!
דני: D and I?
אילן: Danny and Ilan
דני: יפה, לא ידעתי שהפכנו למותג.
אילן: גם אני לא. הרגע המצאתי את זה.
דני: אז יאללה, תמציא גם נעימת סיום.
אילן: להתראות רבנו.
דני: להתראות צדיק.
