אילן: שלום דני דה דיגר, האיש והאגדה, איש המעש והמעשיות. מה שלומך?
דני: התכוונת אולי לאיש חסר המעש?.. בעודנו מקליטים פרק זה, אנחנו עדיין ממתינים לשובם של התיירים.. ומה איתך? ד"ר בייבל, איש המערה, איש האגדה, איש הגמרא?
אילן: בסדר גמור. שמח לראותך. בטח לאור הגדולות, הנצורות והעלילות שעוד נכונו לנו יחד.
דני: ובאמת מה יותר מרגש מפרק נוסף בסדרת המופת "למה שבקתני?"
אילן: בהחלט. בקרוב הספר, הסרט, ההצגה, והמחזמר..
דני: ואל תשכח האוסקר, הפוליצר, וה – הנובל?
אילן: כמובן, השאלה אם בקטגוריה של ספרות או השכנת שלום עולמי.
דני: אני בעד שלום עולמי. טוב, בוא נתרכז. הפעם אנחנו בדרך לירושלים, אוטוטו מגיעים ל"אל-קודס", אבל יש לנו אתר מרכזי, הנמצא גם כיום לצד הכביש הראשי
אילן: אתר השומרוני הטוב.
דני: אכן, אלא שיש בעיה אחת.
אילן: והיא?
דני: לא מדובר באירוע אמיתי. מדובר במשל, אחד מיני רבים, שישו הרעיף על שומעיו.
אילן: אכן, זה נושא שאולי לא דיברנו עליו מספיק, המשלים של ישו.
דני: ובצדק, כי רובם אינם עוסקים בריאליה של ארץ-ישראל במאה הראשונה, ובטח שלא בארכיאולוגיה שלה, אם כי, אתה יודע, כשאני חושב על זה, ישנם חיבורים מסוימים.
אילן: כגון?
דני: קודם כל הרבה מהמשלים של ישו מדברים על הלוואות. וכאחד שפעם חשב שהוא הולך להיות נומיסמט.
אילן: עצור. הזכר למאזינים מה זה נומיסמט.
דני: מומחה מטבעות. האם גם אתה לקחת בתואר הראשון קורס במטבעות עתיקים אצל יעקב משורר?
אילן: בטח. קורס בשם 'מטבעות היהודים'. מרתק ברמות על.
דני: בכל אופן, אני עד היום זוכר את הקורס והמרצה, ד"ר יעקב משורר, שהיה ידען גדול, וגם מרצה בחסד, וגם נושא מרתק. ניתן ללמוד ממטבעות הרבה דברים – ערכים, כתב, פלאוגרפיה, איקונוגרפיה, מטלורגיה, תפוצה. עולמות שלמים.
אילן: גם מטבע הוא אחלה דרך לתארך שכבות לא?
דני: בהחלט. מטבעות הם ממצא אם תאריך די ודאי, ואם אתה חושף שכבת חורבן, המטבעות המאוחרים שבשכבת החורבן מאפשרים יחסית בקלות לתארך את שכבת החורבן. פשוט מושלם!
אילן: אז כמעט ונהיית לנומיסמט מדופלם?
דני: אכן, החבר המשותף שלנו לימי הלימודים, פרופסור נועם שובל, שכבר בראשית הלימודים בלט כמצטיין קיבל משרת עוזר באוסף המטבעות של המכון לארכיאולוגיה, וכשהוא עזב התפקיד לטובת המסלול הישיר לד"ר בחוג לגיאוגרפיה הוא הציע לי התפקיד. העבודה שם הובילה אותי לעבודת מאסטר חלוצית על מטבעות היטורים.
אילן: עצור. הזכר למאזינים מי הם היטורים.
דני: היטורים היה אתנוס, עם שמי שחי בדרום לבנון, ויצר שושלת מלוכה קצרה, המקבילה בערך לימי החשמונאים, ובשלב מסוים הם טבעו מטבעות. בקיצור למכון לארכיאולוגיה היה אוסף יחודי של מטבעות היטורים, ולי ניתנה הרשות לפרסם אותם, ותוך פרסום גם הגעתי לתובנות חלוציות על דת היטורים. היה מענין!
אילן: נו, ומה קרה לקריירה האקדמית שלך בנומיסמטיקה?
דני: היא נקטעה באיבה, לאחר שהבנתי שמעיסוק במטבעות עתיקים יהיה קשה להשתכר במספיק מטבעות מודרניים בכמות. אבל בהמשך ההתעסקות במטבעות עתיקים התחברה יפה לעיסוק שלי בנצרות ובברית החדשה, ומסתבר שהברית החדשה משקפת באופן מצוין את חדירת הדינר למערכת המטבעות המקומית, שהייתה מאז התקופה הפרסית מבוססת על הדרכמה היוונית.
אילן: נדמה לי שאפילו בספר עזרא מוזכרים אדרכמונים, לא?
דני: בדיוק, מדובר אולי בכסף שהביאו עימם שבי ציון, אבל העריכים היו בדרכמות, הדולר של מזרח הים התיכון.
אילן: וכדי לשבר את האוזן, מהי דרכמה?
דני: מדובר במטבע של כ3.4 גרם כסף, קוטר של כ10 ס"מ. ביוון הוא היא מתאר את אתנה וינשוף, אבל אלכסנדר הגדול הפיץ את המשטר המוניטרי הזה וגם גיוון אותו מאוד. גם היהודים אימצו את הדרכמה היוונית, רק נתנו לה שם מקומי
אילן: שקל?
דני: בדיוק, רק ששקל לא היה שווה דרכמה, אלא טטראדרכמה, יעני 4 דרכמות, כ14 גרם של סילבר.
אילן: אוקי, ומהו הדינר?
דני: הדינר היה עריך רומי, שהיה פחות או יותר שווה במשקלו, אבל שמו, וגם שמות עריכי הברונזה שנגזרים ממנו היו שונים. והברית החדשה מציינת לעיתים את אלה, ולעיתים את אלה, ולעיתים אף מסבירה מהו שוויו של עריך מסוים, במערכת השניה. יש למשל סיפור בו אלמנה שמה בקופת בית המקדש שתי פרוטות, וישו משבח אותה שתרמה למקדש למרות עניותה. ומענין שהטקסט מסביר שהיא תרמה "שני לפטונים, שהם איסר". כלומר הטקסט רוצה שגם הקוראים במזרח, וגם המערב יבינו במה המדובר.
אילן: או קי, ואיך כל זה קשור לפרק של היום?
דני: האמת שכן, ובצורה יותר חשוב ממה שאתה חושב. חכה!
אילן: אוקי, אז בו נחזור לסיפור השומרוני הטוב.
דני: יפה, אז קודם כל אמרנו שזה משל!
אילן: אמת. ודבר שני, למרות שאנחנו מדברים עליו בפרק לפני שמגיעים לירושלים, הוא לא נאמר כאשר ישו עבר שם. הוא מוזכר רק בבשורת לוקס, פרק י"ב, כאשר ישו לכאורה עדיין בגליל. רק בלוקס י"ט הוא עולה לירושלים.
דני: כן, ולא. אם קוראים לאורך הבשורות, ובמיוחד גרסת לוקס ויוחנן, מבינים שישו עלה כמה פעמים כבוגר לירושלים. לעיתים דרך השומרון, ואז יש את סיפור האישה השומרונית, והכפרים השומרונים.
אילן: אווו. זה גם שווה פרק לא?
דני: בהחלט. לדעתי זה צריך להיות הפרק הבא. ירושלים תצטרך לחכות עוד קצת.
אילן: טוב.
דני: ושים לב שבאותו פרק של משל השומרוני הטוב, לוקס י"ב, לאחר שהוא מספר את המשל נאמר: "בעת מסעם נכנס לכפר אחד".
אילן: תיאור קצת ערטילאי לא?
דני: אכן, שמו לא נמסר, אבל ההמשך מלמד על איזה מדובר –
"ואישה אחת ושמה מרתה קיבלה אותו אל ביתה. היתה לה אחות, מרים שמה, שישבה לרגלי האדון ושמעה את דברו".
ביתם של מריה ומרתה מתואר בהרחבה בבשורת יוחנן. הוא מתאר שם אפילו איך ישו מחייה קרוב משפחה שלהם – אלעזר. ושם הכפר – בית עניה, אל - עזריה של היום, ממזרח לירושלים.
אילן: אה הא.. אז מה אתה מציע? שהמשל סופר באחד מביקורי ישו בירושלים?
דני: אני לא פוסל את האפשרות הזו. דבר אחד בטוח – ישו הכיר אישית את הציר בין ירושלים ליריחו, והכיר את הסכנות בדרך. זה מענין שהוא בוחר דוקא בציר הזה כשהוא רוצה לציין ציר מסוכן. והציר הזה אכן כנראה היה עתיר סכנות עוד מימי המקרא, כיון שבספר יהושוע הוא מכונה –
אילן: מעלה אדומים.
דני: אכן, ונדמה לי שכבר רש"י הציע שהכוונה לדרך אדומה מאנשים שנפגעו בה.
אילן: סבבה, אבל לפני שננתח את הציר, בו נקרא את המשל במלואו. לוקס פרק י -
וְהִנֵּה חָכָם אֶחָד קָם לְנַסּוֹתוֹ וַיֹּאמַר: 'מוֹרֶה מָה־אֶעֱשֶׂה וְאִירַשׁ חַיֵּי עוֹלָם? 26 וַיֹּאמֶר אֵלָיו: 'מַה־כָּתוּב בַּתּוֹרָה אֵיךְ אַתָּה קוֹרֵא? 27 וַיַּעַן וַיֹּאמַר: 'וְאָהַבְתָּ אֵת יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל־לְבָבְךָ וּבְכָל־נַפְשְׁךָ וּבְכָל־מְאֹדְךָ וּבְכָל־מַדָּעֲךָ וְאֶת־רֵעֲךָ כָּמוֹךָ'
דני: עצור! יש פה קצת ערבוב פסוקים הייתי אומר, שלא לומר תוספת יצירתית מצדו של ישו, לא?
אילן: מצדו של ישו, או מצדו של ה"חכם אחד"?
דני: אכן, אבל כמקראיסט בא תעשה לנו סדר בציטוט לכאורה הזה.
אילן: בהחלט. החלק הראשון לקוח מספר דברים. בצמוד לקריאת שמע ישראל: שְׁמַע, יִשְׂרָאֵל: יְהוָה אֱלֹהֵינוּ, יְהוָה אֶחָד. וְאָהַבְתָּ, אֵת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשְׁךָ, וּבְכָל-מְאֹדֶךָ (דברים ו' 4 – 5). החלק השני לקוח מויקרא י"ט. פרק שיש המכנים אותו 'עשרת הדברות של ספר ויקרא'.
דני: כן? מה הכוונה?
אילן: כן. יש לנו את עשרת הדברות בספר שמות. יש גרסה נוספת ומאוד דומה בספר דברים. אבל בספר ויקרא י"ט, יש עוד ריכוז מצוות המזכיר באופן רעיוני את עשרת הדברות. נשמור את זה להסכת הבא שלנו על הברית הישנה.
דני: או, נהיית לי איש שיווק.
אילן: כמובן. כבר חז"ל אמרו "יהללך זר, ולא – פיך".
דני: אוי, בדיחה ישנה. אבא שלי היה אוהב לספר אותה.. ועדיין מספר אותה..
אילן: אבא חכם. בכל אופן בגרסת עשרת הדיברות הרעיונית, של ספר ויקרא נאמר, בין השאר: לֹא-תִקֹּם וְלֹא-תִטֹּר אֶת-בְּנֵי עַמֶּךָ, וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ: אֲנִי, יְהוָה (ויקרא י"ט 18).
דני: יפה אז מצד אחד אהבת האל היא מצוה ראשית, אבל כבר ויקרא מוסיף גם אהבת הרע. דווקא זה מתאים לתפור את שני הביטויים יחדיו.
אבל מה זה 'ובכל מדעך'? זו עברית בכלל?. בתרגום שלי כתוב "ברוב שכלך", ובמקור היווני נרשם – "אולה טה דיאוניה", ואכן "דיאנויה" פירושו – שכל.
אילן: זאת אומרת שישו, או החכם, אומרים שיש לאהוב את האל, ואת הרע, ולא רק באופן רגשי, אלא גם באופן רציונלי!
דני: יפה!, נו וכיצד יש לנהוג? תמשיך לקרא -
אילן: 28 וַיֹּאמֶר אֵלָיו
דני: ישו, כן?)
אילן: אכן - 'כֵּן הֱשִׁיבוֹתָ עֲשֵׂה־זֹאת וֶחְיֵה'׃ 29 וְהוּא (קרי הרע) חָפֵץ לְהִצְטַדֵּק וַיֹּאמֶר אֶל־יֵשׁוּעַ: וּמִי הוּא רֵעִי? והנה המשל
וַיַּעַן יֵשׁוּעַ וַיֹּאמַר: 'אִישׁ אֶחָד יָרַד מִירוּשָׁלַיִם לִירִיחוֹ וְנָפַל בִּידֵי שֹׁדֲדִים וְהֵם הִפְשִׁיטֻהוּ וְגַם־פְּצָעֻהוּ וַיַּעַזְבוּ אוֹתוֹ וְהוּא עוֹמֵד בֵּין־מָוֶת לַחַיִּים וַיֵּלְכוּ לָהֶם׃ 31 וַיִּקֶר מִקְרֵהוּ כֹּהֵן אֶחָד יָרַד בַּדֶּרֶךְ הַהוּא וַיַּרְא אֹתוֹ וַיַּעֲבֹר מֵעָלָיו׃ 32 וְכֵן גַּם־אִישׁ לֵוִי נִקְרַה בַּמָּקוֹם וַיִּגַּשׁ וַיַּרְא אֹתוֹ וַיַּעֲבֹר מֵעָלָיו׃ 33 וְהִנֵּה שֹׁמְרוֹנִי הֹלֵךְ בַּדֶּרֶךְ וַיָּבֹא עָלָיו וַיַּרְא אֹתוֹ וַיֶּהֱמוּ מֵעָיו׃ 34 וַיִּגַּשׁ אֵלָיו וַיֶּחְבַּשׁ אֶת־פְּצָעָיו וַיְסוּכֵם בְּשֶׁמֶן וָיָיִן וַיַּרְכִּיבֵהוּ עַל־בְּהֶמְתּוֹ וַיּוֹלִיכֵהוּ אֶל־הַמָּלוֹן וַיְכַלְכְּלֵהוּ׃ 35 וְלַמָּחֳרָת בְּנָסְעוֹ הוֹצִיא שְׁנֵי דִינָרִים וַיִּתְּנֵם לְבַעַל הַמָּלוֹן וַיֹּאמַר כַּלְכֵּל אוֹתוֹ וְאֵת אֲשֶׁר תּוֹסִיף עוֹד לְהוֹצִיא עָלָיו אֲנִי בְשׁוּבִי אֲשַׁלְּמֶנּוּ לָךְ׃ 36 וְעַתָּה מִי מִן־הַשְּׁלשָׁה הָיָה בְעֵינֶיךָ רֵעַ לַנֹּפֵל בִּידֵי הַשֹּׁדֲדִים?' 37 וַיֹּאמֶר: 'הָעֹשֶׂה עִמּוֹ אֶת־הֶחָסֶד' וַיֹּאמֶר אֵלָיו יֵשׁוּעַ: 'לֵךְ וַעֲשֵׂה־כֵן גַּם־אָתָּה' (לוקס י' 30 – 37). טקסט חזק.
דני: אמת. זה מתחבר להצהרות של ישו בדרשה על ההר – אשרי הרחמנים, להגיש הלחי השניה, להתרצות אל אחיך, לתת את מעילך, והכי רלבנטי – לאהוב את האויבים!. לכאורה השומרונים והיהודים עיינו אחד את השני, והנה בסיפור שומרוני מטפל באיש הפצוע, בלי לשאול מיהו. אלא שאני לא סבור שאכן מדובר בשומרוני.
אילן: מה זאת אומרת? זה מה שהטקסט אומר!
דוני: נכון. יש עוד הרבה טקסטים הן בברית החדשה והן בברית הישנה שהמאמין יראה בהם "דברי אלוהים חיים", והלא מאמין יראה בהם עריכה מאוחרת, וכך גם, לדעתי במקרה דנן.
אילן: וכי למה?
דני: נתחיל עם זה שאין לשומרונים מה לחפש באזור הזה. השומרונים מרוכזים בהר שומרון, מרכזם הפולחני בהר גריזים, וגם ארכיאולוגית אנחנו לא מוצאים להם שום עדות בגזרת ירושלים-יריחו. חוץ מזה שהסיפור מאדיר את הסיאוב של הכהנים והלווים, איתם ישו התעמת ללא הפסק, ומאדיר מנגד את האנשים הפשוטים, את ישראל. זה ממש מתבקש ש"ישראל" הוא זה שטיפל באיש הפצוע, רק מה?
אילן: מה?
דני: כאשר הסיפור המקורי עולה לכתובים, על ידי הדור השני של הכנסיה, ובמקרה הזה לוקס, ישנה מגמה ברורה ומובהקת להציג את היהודים באור כמה שיותר שלילי. אנחנו עוד נדבר על זה, ובהרחבה, במשפט ישו. לוקס ומתי מציגים טקסטים אנטישמיים נוראיים שהיהדות סבלה מהם מאד! הם הגורמים לרדיפות יהודים לאורך הדורות, האינקויזיציה, ובצורה עקיפה גם לשואה.
אילן: ואו, האשמות חמורות.
דני: חכה חכה. חכה שנגיע למשפט ישו. בכל אופן לוקס לא מסוגל מצד אחד להאשים את היהודים במותו של ישו, ומצד שני להציג סיפור בו יהודי פשוט הוא איש של חסד, אז מה הוא עושה? מעביר הקרדיט לשכן שומרוני, and the rest is history.
אילן: וזה מה שמקובל במחקר?
דני: זה מה שמקובל עלי. אני פשוט לא קונה את הסיפור שמדובר בשומרוני, ומהסיבות שציינתי.
אילן: או קי, אז הסיפור הוא רק משל. הדמות השומרונית הטובה היא פיקציה של לוקס, ובכל זאת הנצרות קיבעה מקום המציין את האכסניה בה כביכול השומרוני טיפל באיש הפצוע.
דני: לא טיפל, אלא אכסן את הפצוע, ואף מימן הטיפול בו. ושים לב אילן באיזה מטבעות הוא משלם.
אילן: דינרים.
דני: בדיוק! יש רק בעיה אחת. במאה הראשונה אין כמעט דינרים בארץ-ישראל. אולי קצת בקיסריה. בירושלים משתמשים כמעט אך ורק בדרכמות או המקבילה היהודית שלהם – השקל. כל פעם שהברית החדשה מתארת דינרים, נדלקת אצלי נורה, ואני רואה בזה עוד עדות לכך שהטקסט הזה מאוחר, ועוצב אחרי חורבן בית שני, כנראה בכלל ברומא.
אילן: ואו, איזו עבודת בילוש! אז זה גם נכון לסיפור המפורסם של "תנו לקיסר אשר לקיסר"?
דני: בהחלט.
אילן: בא נזכיר למאזינים במה מדובר?
דני: בהחלט. למרות שזה קורה כאשר ישו נמצא בירושלים. מישהו בא ומאתגר את ישו – "אם אתה מדבר על מלכות שמיים, למי עלינו לשלם מיסים"?. בא נקריא את תשובתו המתחכמת מהמקור –
הואיל וראה את ערמתם אמר להם: "הראו לי דינר. של מי הדמות והכתובת אשר עליו?", השיבו "של הקיסר". אמר להם: "אם כן, תנו לקיסר אשר לקיסר.."
סיפור יפה, שבא להסדיר את יחס הכנסיה והמלכות הארצית, רק שיש בעיה אחת קטנה, כמו שכבר אמרתי – באותם ימים נדיר מאד למצוא דינר בירושלים.
אילן: ועל הדרכמות לא היו תאורי הקיסר?
דני: זהו, שלא. הדרכה הנפוצה ביותר היתה הטטרדרכמה הצורית, המכונה גם "שקל צורי", ועליה היה תאור בכלל של זאוס-מלקרת, האל הראשי של צור.. זה לדעתי עוד עדות שהסיפור של "תנו לקיסר אשר לקיסר" הוא מאוחר לשנת 70 לסה"נ, ואולי בכלל נכתב ברומא..
אילן: יפה, אז בסוף ההתעמקות שלך בנומיסמטיקה גם הועילה להתמתחות שלך בנצרות והברית החדשה.
דני: נראה לי, ואולי בסוף הסדרה נעשה פרק נספח על מטבעות בברית החדשה. נרחיב על כל הנושא המרתק הזה.
אילן: בכבוד, אבל עכשיו בא נחזור ל"אכנסיית השומרוני הטוב". היום מדובר באתר בניהול הרט""ג הנמצא לצד כביש 1. ממתי הוא קיים?
דני: שאלה טובה. החפירות במקום הראו שבמאה הראשונה היתה שם בעיקר מערה בה נמצאו פריטים של מאה ראשונה, אבל על השלוחה מצפון, מעבר לכביש 1 של היום, נחשפו בשנים האחרונות באופן מפתיע שרידים של מבנה מפואר, מעין ארמון מהמאה הראשונה לספירה. האם מדובר באכסניה? אם כן היא מאד מפוארת. לדעתי אולי מדובר בתחנת דרכים לטובת הורדוס והכהנים אשר נעו על הציר הזה.
אילן: כהנים נעו על הציר הזה?
דני: כנראה שכן. יוספוס רק מתאר את נוכחות המלכים ביריחו, אבל ארכיאולוגית אנחנו יודעים על מערת קבורה של כהנים שנמצאה בפאתי הנוה, והגמרא נותנת תאור מענין מאד לנושא. נדמה לי שדברנו על זה בפרק על יריחו.
אילן: או קי, ומתי הנקודה הזו הופכת לקשורה למשל השומרוני הטוב?
דני: שאלה מצוינת. זה כנראה התפתח במהלך התקופה הביזנטית. אבסביוס, שכתב אינדקס שלם של אתרים בארץ הקודש במאה הרביעית לספירה
אילן: האונומסטיקון.
דני: בדיוק. שים לב מה הוא כותב על ציר "מעלה אדומים" –
"מלדומני..שם נמצא גם מיצד עם חיילים לשם מתן עזרה לנוסעים והשם יווני אבל בלטינית אפשר לקרוא "מעלה אדומים" בגלל הדם שנשפך שם לעיתים קרובות בידי ליסטים".
אבל כעבור כמאה שנה, צדיק נוצרי אחר בשם הירונימוס כבר כותב –
"את המקום הזה, המגואל בדם, הזכיר האדון [ישו] במשל האיש שירד מירושלים ליריחו".
מה שמענין הוא שבמיוחד באזור הזה של מדבר יהודה פורחת באותם ימים תופעה של מנזרים שונים. האתר בעצם נמצא על הציר ירושלים יריחו, בין מנזר אבטימיוס למנזר גיאורגיוס, מה שמכונה היום "מנזר סנט ג'ורג'", אבל ספרות התקופה לא מזכירה אותו!
וגם כאשר הצלבנים בונים מצודת דרכים על הגבעה ממול השמות שניתנים לה הם –
"קסטל רוג'" ("המבצר האדום"), "חאן אל חתרורי" ("אכסנית הרעבים"), "טלעת א-דם" ("מעלה הדם"), "טוריס רובאה", ו"מלדואים".
אני למד מכל זה שהנוצרים הבינו שמדובר במשל ואין להיצמד לאתר מסוים כאילו הוא מציין אירוע אמת. בעצם הזיהוי והייחוס למשל השומרוני הטוב נעשה בעיקר בדורנו, ובעיקר בשל שיקולים תיירותים!
אילן: וואלה.
דני: אכן. בעצם המבנה הוא תחנת משטרה ירדנית שהייתה פעילה שם עד 1967. עוד ב1934 גילו בחצר התחנה שרידי פסיפס, אבל רק ב1998 איציק מגן, קצין מטה ארכיאולוגיה ביו"ש אימץ את המקום והחל לחפור אותו. הסתבר שהפסיפס מתחבר לכנסיה שהייתה שם בתקופה הביזנטית, ובתקופה הצלבנית היה שם כנראה חאן, ששימש גם בימי הממלוכים והעותומאנים.
לאחר החפירות הוחלט לפתח המקום כמוזיאון ייחודי המתמקד רובו ככולו בתצוגת פסיפסים, אבל בתצוגה יש שני מוטיבים.
אילן: והם?
דני: א. הם מציגים רק פסיפסים שהתגלו באיו"ש. בעצם הם הצילו אותם מכליה, כי לו היו נותרים היו זוכים למבקרים מעטים, וסביר שהיו נחשפים להזנחה שלא לומר שוד. ואני חייב לומר שממש התרגשתי כשביקרתי בפעם הראשונה במוזיאון כי ידעתי על הפסיפסים הללו מפרסומים ארכיאולוגים, אבל פעם ראשונה שיכולתי לראות אותם, ובצורה מרוכזת ונוחה.
אילן: או קי, ומה הפרינציפ השני של המוזיאון
דני: שהתצוגה של הפסיפסים מחולקת לפי שלושה אגפים, ששלושתם קשורים למשל השומרוני הטוב?
אילן: מה זאת אומרת? הם מציגים פסיפסי כהנים, לויים, וישראל?
דני: כמעט. הם מציגים פסיפסי בתי כנסת יהודים, כנסיות נוצריות, והכי מרתק לדעתי – בתי כנסת שומרונים. השומרונים היא תופעה היסטורית ודתית מרתקת שתמיד חרה לי שלא קיים אתר נח ונגיש בו ניתן להציג אותם לקהל הרחב. הר גריזים ושכונת לוזא נמצאים עמוק בשומרון, והציר לשם לא הכי נח מבחינה בטחונית. פתאום יש מקום בו מרוכזים גם פסיפסים של בתי כנסת שומרונים עתיקים, וגם תמונות המראות את מנהגי הקהילה המיוחדת הזו גם כיום!
אילן: ומה אפשר לומר על הקהילה הזו?
דני: או.. הרבה.. ואולי נשמור את זה לפרק הבא, שיעסוק בבאר יעקב, האישה השומרונית והשומרונים בכלל. אבל אני כן אגיד כמה מילים על הפסיפסים של בתי הכנסת השומרונים. קודם כל כיום ידועים כ13- בתי כנסת שומרונים מהתקופה הביזנטית. זו הייתה קהילה ששגשגה בתקופה הביזנטית, עד שהביזנטים חטפו עליהם ג'ננה שהם לא מקבלים את הנצרות, והחלו להטיל עליהם גזירות שונות. ב484 על ההר הקדוש שלהם, איפה שפעם עמד בית המקדש השומרוני, הביזנטים, בלי למצמץ, בונים כנסייה מתומנת גדולה המוקדשת למרים, אם ישו
אילן: תיאוטוקוס.
דני: בדיוק, ויותר גרוע, זמן קצר לאחר מכן הביזנטים גוזרים על השומרונים שאינם יכולים להוריש אדמותיהם. כששומרוני נפטר, אדמותיו הופכות להיות רכוש האימפריה. עכשיו היה תורם של השומרונים לחטוף את הג'ננה, והם הכריזו על מרידה נגד השלטון. ובא נאמר שזה לא נגמר טוב. השלטונות הביזנטים טבחו בהם, וכשהם היו מוכים וחבולים המוסלמים השתלטו על הארץ, וגם הם התעמרו בהם, כי שומרונים מבחינת האיסלאם הם כופרים מוחלטים. הם לא יהודים ולא נוצרים. בקיצור מתקופת פאר השומרונים התדלדלו, וחלקם התאסלמו כדי להינצל, עד שבמאה ה19 נספרו פחות מ150 איש בקהילה המפוארת הזו!
אבל אני רוצה להתמקד בפסיפסים השומרונים המוצגים במוזיאון הזה. כולם הגיעו מבתי כנסת שומרונים, מהתקופה הביזנטית.
אילן: רגע, איך מזהים בית כנסת שומרוני?
דני: שאלה מצוינת. המתאר הארכיטקטוני שלהם די דומה לזה של בית כנסת יהודי, שבתורו די מזכרי כנסיה נוצרית – מתאר בסיליקלי. מה שעושה את ההבדל הוא קודם כל האורינטציה. כנסיות תמיד פונות למזרח. אבל בוא נתמקד עכשיו בשומרונים. כנסיות תמיד פונות למזרח; בתי כנסת פונים לכיוון ירושלים. ובתי כנסת שומרונים?
אילן: הר גריזים?
דני: בדיוק! אז אפילו אם אין כתובות או פרטים אחרים מזהים את הבית כנסת כשומרוני, האוריינטציה קובעת. ואכן העיטורים בבתי הכנסת שלהם יכולים לפעמים להיות דומים להפליא לכאלו של בתי כנסת יהודים. למשל פסיפס בית הכנסת של "אל חירבה" מתאר שתי מנורות, שולחן לחם הפנים, מחתה, וחצוצרות. די דומה לתיאורים של בתי הכנסת בבית אלפה או חמי טבריה. יתרה מזאת, הכתובות ביוונית, כמו בבתי כנסת יהודים, וגם הנושא דומה – ברכה לתורמים.
אילן: טוב, יש דברים שלעולם לא משתנים.
דני: אכן. אז האוריינטציה קריטית, אבל יש עוד קריטריון. אצל השומרונים יש אובססיה להזכיר שהם סוגדים רק לאל אחד. ולכן הרבה כתובות שומרוניות יכילו הביטוי – "אייס תאוס בואטיס" – אל יחיד עזור. הפסיפס היפה ביותר פרוש באולם זכוכית שהוסף בקצה המבנה, ושם ניתן לראות עבודת פסיפס באיכות יוצאת דופן של בית הכנסת שהתגלה בחירבת סמארה.
אילן: טוב, הפעם השם מסגיר את זהות המקום, לא?
דני: בהחלט, וטוב שכך, כי הפסיפס עצמו מאד "חילוני". הוא מכיל תיאורים מפורטים של תנובת הארץ, וכלובי ציפורים. אבל אין שם תיאורים דתיים שהם.
אילן: מענין. ואלו בתי כנסת יהודים מוצגים במוזיאון הזה?
דני: או. החדר המציג פסיפסי בתי כנסת יהודים הוא הקטן ביותר, והוא גם מציג לעיתים עותקים של הפסיפסים, לא את המקור. אבל הוא גם מענין. יש שם קטעי פסיפס של בית הכנסת מסוסיא, מעזה, ומיריחו.
אילן: בעזה וביריחו התגלו בתי כנסת??
דני: אכן כן. פסיפס בית הכנסת של עזה התגלה עוד ב1965, תחת שלטון מצרים. אחר מלחמת ששת הימים הארכיאולוגים נזעקו לאתר וגילו שרובו הושחת. הוא הוצא מהמקום, עבר שימור ושחזור ומוצג כיום במוזיאון ישראל. ובית הכנסת של יריחו התגלה כבר ב1936, והפסיפס המקורי עד היום נמצא באתרו, ביריחו, והמבנה נשרף כמה פעמים ע"י פלשתינאים. אבל מה שאני לא מספר הוא מה מתואר בפסיפסים הללו..
אילן: מה?
דני: תאור שלא יאמן של אמנות הדמות, של דויד כמנגן בנבל לחיות, של כיתוב בעברית "שלום על ישראל", ועוד שלל אנקדוטות הנלמדות מפסיפסי סוסיא. אני רוצה להשאיר אצל המאזינים טעם של עוד, או יותר נכון - בא ניקח לשם מדריך J
אילן: אוקי, אז רק בקצרה מה מוצג באגף הנוצרי?
דני: או, האגף המציג פסיפסים מכנסיות הוא הגדול ביותר, כי אם ידוע לנו על כ13 בתי כנסת שומרונים, וכ130 בתי כנסת יהודים, אנחנו יודעים על למעלה מ300 כנסיות שהתגלו בא"י בתקופה הביזנטית. המוזיאון כאמור מציג רק פסיפסי כנסיות שהתגלו באיו"ש וגם אז מדובר רק במבחר מסוים. לדעתי המענין ביותר הוא הכתובות. יש לנו למשל כתובת משילה העתיקה, שהפכה למוקד נוצרי בתקופה הביזנטית, ובה הכתובת מבקשת את ברכת ישו על הקהילה.
אילן: ודרך אגב מספקת לנו את שם המקום לא?
דני: בדיוק! כבר ב1838 הגאון מקונטיקט, אדוארד רובינסון, זיהה את שילה העתיקה בתל סילון, אבל רצפת הפסיפס הזו, שנחשפה בשנים 1926-9, אישררה את הזיהוי. ולא רק פסיפסים מוצגים שם. יש שם גם דוגמא יפה של בימת הטפה מכנסייה, וקופסת אבן בעלת מכסה המדמה מיני סרקופג, אבל עם שני חורים בה. אחד למעלה ואחד למטה. זוהי קופסא לשמירת חפץ מקודש שהוא, והצליינים היו מעבירים שמן דרך החורים. כשהשמן היה נאסף למטה הוא היה שמן מקודש, שהיה נאסף בהתלהבות על ידי הצליין. זו היתה ממש תעשייה של המצאת ושימור חפצים מקודשים כדי למשוך את הצליינים אל כנסייה מסוימת.
אילן: מרתק. ומה עם הכנסייה עצמה שנחשפה ליד המבנה?
דני: מרוב שוד עתיקות מצבה היה עגום ביותר, ו99 אחוז מהפסיפס שלה הוא שחזור. אבל היא שוחזרה לחלוטין, ונבנה קירוי עץ המדמה את הקירוי העתיק של הכנסיה, ואף הוצבו ספסלים. הכול בתקוה למשוך את קבוצות הצליינים לעצור גם פה ולהתפלל במקום.
אילן: נו וזה עבד?
דני: לא עד כמה שאני ראיתי. בכלל המוזיאון הזה סובל ממיעוט מבקרים. בדרך כלל כשאני שם עם תיירים אני לבדי, וחבל. לדעתי הבעיה המרכזית היא דמי הכניסה של הרט"ג. רוב אתרי הקודש הנוצרים הם ללא כניסה, ואפילו אתר ההטבלה, קאסר אל יהוד, שמנוהל על ידי הרט"ג הוא ללא דמי כניסה. באתר השומרוני הטוב התעקשו כן לגבות דמי כניסה, וזה לדעתי גרם לקבוצות הצליינים לוותר על ביקור במקום.
אילן: וחבל מאד, כי זה אתר המשקף אולי את המשל המפורסם ביותר של ישו.
דני: כמובן, יש אפילו חוק ימי בן-לאומי המצווה עלייך לעזור לאניה במצוקה, אפילו אנית אויב, מתוך הליבה של סיפור השומרוני הטוב. וגם מי שלא עוזר בתאונת דרכים שנתקל בה עלול להיתבע על שלא נהג כ"השומרוני הטוב". זה מקביל להלכה היהודית "לא תעמוד על דם רעך".
אילן: אמת. וזכור לכל פרק הסיום של סיינפלד...
דני: מכיר אותו. חייב להודות שאני לא חסיד גדול של הסידרה. מתנצל. אבל ניתן לראות את הקטע הזה מהסידרה באתר!
אילן: האמנם?
דני: כן, יש בפאה המערבית של האתר מערה שכנראה שימשה לאיחסון, ובה כיום מציגים סרטון המציג את האתר, כולל הקטע מהסדרה של סיינפלד, כמו גם סרטון אילם משנות הארבעים המציג את סיפור "השומרוני הטוב", כאשר השחקנים הם בעצם אנשים מהישוב של אותם ימים, עם הלבוש האופייני. את הכהן והלוי משחקים יהודים מהישוב הישן של ירושלים, ואת השומרוני משחק שומרוני שהביאו משומרון. והכל עם נעימת פסנתר ברקע.. משעשע.
אילן: אכן כן. אבל נראה לי שזמננו תם.
דני: אכן, קשקשנו מספיק, וגם בא נגיע כבר לירושלים.
אילן: נו קדימה, אבל אמרנו שיש עוד שני נושאים לפני ירושלים..
דני: נכון, סיפור באר יעקב והאישה השומרונית, ובית פגי. יאללה לפרק הבא!
אילן: איטלע!
