האזנה
דני: למה שבקתני פרק 35. והפעם - איך חשמונאים מגרזנים את הר גריזים, ואיך אפריים קשור ל- בירה?!.
אילן: שלום דני דה דיגר האיש, הפטיש והכריש. מה שלומך?
דני: טוב תודה. ושלום גם לך אילן, המורה, הקורא, והיורה - תורה, אש, ודברי אלוהים חיים.
מה שלומך?
אילן: מצוין. ואנחנו בפרק השלמה, אחרון, לפני שנגיע סופסופ לירושלים, ויש לנו חוב קטן למאזינים, מהפרק על האישה השומרונית. עלינו להסביר מהו אותו "הר הזה" עליו דיברה האישה השומרונית במפגש שלה עם ישוע. שנקריא את הציטוט המלא?
דני: בבקשה "ותאמר אליו האישה..20 אֲבוֹתֵינוּ הִשְׁתַּחֲווּ בָּהָר הַזֶּה וְאַתֶּם אֹמְרִים יְרוּשָׁלַיִם הִיא הַמָּקוֹם הַנִּבְחָר לְהִשְׁתַּחֲוֹת שָׁמָּה.
אילן: יפה. וכבר אמרנו שההר המדובר הוא הר גריזים כמובן.
דני: כמובן, אפילו שאינו נזכר בשמו המפורש ברור למה הכוונה. והצגנו בקצרה את תולדותיו, אבל חשתי שאנחנו עושים עוול לאתר כה חשוב, ומן הראוי שנציג אותו כהלכה. ואולי נתחיל בחשיבתו כבר בברית הישנה, בתנ"ך שלנו, שהוא, כידוע ההתמחות – שלך.
אילן: בהחלט. אז הר גריזים מוזכר לראשונה בספר דברים, ובו משה מצווה שכאשר בני ישראל יכנסו לארץ-ישראל עליהם לעשות מעמד השלמה למעמד הר סיני, "ונתתה את הברכה על הר גריזים, ואת הקללה על הר עיבל". ובהמשך הספר ניתן פירוט נוסף של המעמד:
וְהָיָה בְּעָבְרְכֶם אֶת־הַיַּרְדֵּן, תָּקִימוּ אֶת־הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם בְּהַר עֵיבָל; וְשַׂדְתָּ אוֹתָם בַּשִּׂיד׃ 5 וּבָנִיתָ שָּׁם מִזְבֵּחַ, לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ; מִזְבַּח אֲבָנִים, לֹא־תָנִיף עֲלֵיהֶם בַּרְזֶל׃ 6 אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת תִּבְנֶה, אֶת־מִזְבַּח יְהוָה אֱלֹהֶיךָ; וְהַעֲלִיתָ עָלָיו עוֹלֹת, לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ׃ ... וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם, אֶל כָּל־יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר; הַסְכֵּת וּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל, הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעָם, לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ׃ 10 וְשָׁמַעְתָּ, בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ; וְעָשִׂיתָ אֶת־מִצְוֹתָו וְאֶת־חֻקָּיו, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם׃ 11 וַיְצַו מֹשֶׁה אֶת־הָעָם, בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר׃ 12 אֵלֶּה יַעַמְדוּ לְבָרֵךְ אֶת־הָעָם עַל־הַר גְּרִזִים, בְּעָבְרְכֶם אֶת־הַיַּרְדֵּן; שִׁמְעוֹן וְלֵוִי וִיהוּדָה, וְיִשָּׂשכָר וְיוֹסֵף וּבִנְיָמִן׃ 13 וְאֵלֶּה יַעַמְדוּ עַל־הַקְּלָלָה בְּהַר עֵיבָל; רְאוּבֵן גָּד וְאָשֵׁר, וּזְבוּלֻן דָּן וְנַפְתָּלִי׃
דני: נו? והטקס מתרחש?
אילן: בהחלט. בספר יהושוע מתואר: אָז יִבְנֶה יְהוֹשֻׁעַ מִזְבֵּחַ, לַיהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, בְּהַר, עֵיבָל. לא כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה עֶבֶד-יְהוָה אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כַּכָּתוּב בְּסֵפֶר תּוֹרַת מֹשֶׁה--מִזְבַּח אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת, אֲשֶׁר לֹא-הֵנִיף עֲלֵיהֶן בַּרְזֶל; וַיַּעֲלוּ עָלָיו עֹלוֹת לַיהוָה, וַיִּזְבְּחוּ שְׁלָמִים. לב וַיִּכְתָּב-שָׁם, עַל-הָאֲבָנִים--אֵת, מִשְׁנֵה תּוֹרַת מֹשֶׁה, אֲשֶׁר כָּתַב, לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. לג וְכָל-יִשְׂרָאֵל וּזְקֵנָיו וְשֹׁטְרִים וְשֹׁפְטָיו עֹמְדִים מִזֶּה וּמִזֶּה לָאָרוֹן נֶגֶד הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם נֹשְׂאֵי אֲרוֹן בְּרִית-יְהוָה, כַּגֵּר כָּאֶזְרָח--חֶצְיוֹ אֶל-מוּל הַר-גְּרִזִים, וְהַחֶצְיוֹ אֶל-מוּל הַר-עֵיבָל: כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה עֶבֶד-יְהוָה, לְבָרֵךְ אֶת-הָעָם יִשְׂרָאֵל--בָּרִאשֹׁנָה. לד וְאַחֲרֵי-כֵן, קָרָא אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה, הַבְּרָכָה, וְהַקְּלָלָה--כְּכָל-הַכָּתוּב, בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה.
דני: אז מענין. המזבח נבנה על הר עיבל, למרות שהוא ההר המקולל?
אילן: כן. זו המצווה המפורשת בספר דברים. מדוע באמת? לא ברור. אני מזכיר את טקס כריתת הברית בשכם עצמה בסוף ספר יהושע. שכם שנמצאת בין עיבל לגריזים. אולי רצו לתת להר הקללה איזשהו תפקיד חיובי.
דני: או קי, ויש לו עוד איזכורים במקרא?
אילן: הוא גם המקום בו נשא יותם את משל יותם, אבל בגדול הוא לא מוזכר יותר במקרא.
דני: כאילו אפיזודה בראשית ימי בני ישראל, וללא המשך?
אילן: בדיוק. מנגד השומרונים לוקחים את האפיזודה הזו, ומגדילים אותה לממדים של המקום הקדוש המקורי, והיחידי, בו האל של בני ישראל רצה שיסגדו אותו. לא שילה, לא בית אל, ולא ירושלים. הר הגריזים הוא המקום. וכדי לא ליצור בלבול עם קדושת גלגל, המקום בו היה הארון לפני הקרב על יריחו, הם קובעים שגם מקום 12 האבנים שהציב יהושוע נמצא ב –
דני: הר גריזים?
אילן: בדיוק, ולמעשה הם גם משנים את הטקסט המקראי עצמו – בתורה השומרונית הקטע שקראנו מספר דברים הוא הדיבר העשירי! הדיבר הראשון אצל היהודים (אנכי ה' אלהיך וכו') – נחשב אצל השומרונים כפתיחה או ככותרת. כלומר הבחירה בהר גריזים היא אחת מעיקרי התורה! כבר בהר סיני נבחר הר גריזים כמקום היחידי המותר לעבודת האל. וכך נכתב בדיבר השומרוני העשירי: והיה כי יביאך יהוה אלהיך אל ארץ הכנעני אשר אתה בא שמה לרשתה. וַהֲקֵמֹתָ לְךָ אֲבָנִים גְּדֹלוֹת, וְשַׂדְתָּ אֹתָם בַּשִּׂיד. ג וְכָתַבְתָּ על האבנים, אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת-. ד וְהָיָה, בְּעָבְרְכֶם אֶת-הַיַּרְדֵּן, תָּקִימוּ אֶת-הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם, בהרגריזים (בנה"ם כתוב: בְּהַר עֵיבָל, הם הזיזו מהר עיבל להר גריזים. או היהודים הזיזו מהר גריזים להר עיבל. תלוי את מי אתה שואל). ... דילוג קטן ושים לב לסייפא, שלקוח ישירות מדברים י"א (30). ההר ההוא בעבר הירדן אחרי דרך מבוא השמש בארץ הכנעני הישב בערבה מול הגלגל אצל אלון מורא מול שכם (שמות נוסח שומרוני כ' 17). שים לב, אצל השומרונים הוסיפו גם את הציון 'מול שכם'. הלוא מנוסח המסורה ניתן לחשוב שהר גריזים נמצא באזור הגלגל, כלומר ליד יריחו, אבל השומרונים, הרואים בשכם, ולא בירושלים, את העיר הקדושה, דאגו להבהיר לכל, כי את הטקס יש לערוך בהר גריזים, מול שכם. שכם היא העיר הקדושה השוכנת בין הר גריזים להר עיבל. לשכם יש מסורת קדושה כבר מימי האבות. כך, המצוה להקמת מזבח על הר עיבל (הר הקללה בספר דברים) הועתקה להר גריזים.
דני: וואו. מרתק.
אילן: וכאמור שיאו של קדושת ההר לשומרונים מגיעה כאשר סנבלט, שליט השומרונים, מקים מקדש שומרוני על הפסגה, מקדש שהיה פעיל עד לחורבן החשמונאי ב112 לפנה"ס. אין כמו קנאי דת יהודים כמו משפחת החשמונאים למגר מקדש המתחרה עם פולחן יהוה בירושלים, ויוחנן הורקנוס הוא שחתום על ההרס של מקדש השומרונים בהר גריזים.
דני: אכן, מה שנקרא "לגרזן את הר גריזים". ומה שמדהים שהארוע הזה הוא כה טראומטי, שאו שאתה הופך את זכרונו של מקדש חרב לאובססיה, כפי שהיהדות עושה על חורבן מקדשה. או שאתה פשוט מדחיק את הטראומה - וזה מה שעשו השומרונים. אין בתרבות שלהם, בתפילות שלהם, בליטורגיה שלהם כל התחייסות לתקופה שהיה להם מקדש על הר גריזים. מדהים!
אילן: זאת אומרת שכאשר האישה השומרונית וישו מתקשקשים ההר עדיין קדוש לשומרונים, אבל מקדש כבר אין שם, כן?
דני: בדיוק! וזו הגישה של השומרונים בהר זה עד היום! ההר הזה הוא מושא פולחנם, ומי שלא ראה טקס זבח פסח שומרוני על הר גריזים מימיו, ובכן, לא ראה טקס מקראי מקורי מהו! כל הקהילה מתאספת, והגברים והנערים, לבושים לבן, שוחטים את הכבשים, משפדים אותם, הכל תוך שירה ואקסטזה דתית, ואז הם צולים אותם בתנור, ושבים באמצע הלילה לאכול אותם, כפי שאומר הציווי המקראי!
אילן: לא ליל הסדר ולא בטיח! סדר זבח פסח, מקורי!
דני: בדיוק, וזה הארוע חג המפורסם ביותר שלהם, אבל הם גם מתאספים על ההר בשבועות, ובסוכות, וזה באמת מרתק לראות את הטקסים השומרונים. אני אישית נכחתי פעם אחת בזבח פסח שומרוני, וזו באמת חוויה לכל החיים! עכשיו השומרונים גם מקדשים ומזהים על פסגת הר גריזים את, שים לב – מקדש 12 האבנים שהקים יהושוע
אילן: שלפי ספר יהושוע הוקמו בכלל בקטע של נהר הירדן שיבש!
דני: נכון. וגם מקום מזבח אדם ושת בנו, מקום "גבעת עולם", המקום בו האייל שהחליף את קרבן יצחק נראה, מקום מזבח יצחק, ומקום מזבח נח.
אילן: או הו, הרבה מזבחות.
דני: סמליות כן. כי בפועל אין שם מזבחות, אבל כן יש – ארכיאולוגיה, ופה זה מתחיל להיות מאד מענין
אילן: כי?
דני: כי החפירות, שהחלו ב1982, ונערכו במשך למעלה מ20 שנה ע"י יצחק מגן, קמ"ט האגף הארכיאולוגי של יו"ש, מצאו עדות מרתקת לאותו מקדש שומרוני מהתקופה ההלניסטית!
אילן: מה זאת אומרת? חשבתי שהביזנטים בנו מעל שרידי את הכנסיה המתומנת?
דני: אתה צודק, אבל הכנסייה החריבה את שרידי המקדש עצמו. החפירות חשפו את קירות ההיקף של המקדש, אשר לפי עדות יוספוס נבנה כתעתיק של המקדש בירושלים.
אילן: אוקי, וההיקף של המבנה הכיל משהו משמעותי?
דני: בהחלט! החפירות חשפו, שים לב, שערי שישה תאים, וכן כותרות פרוטו אאוליות.
אילן: רגע, אלו אלמנטים ארכיטקטונים של ימי בית ראשון!
דני: בדיוק! ואם הם נמצאים בעותק של המקדש של ראשית ימי בית שני, המסקנה שלי היא שהמקדש בירושלים בימי נחמיה היה חיקוי די טוב של המקדש של ימי בית ראשון, וזה מה שהשומרונים העתיקו!
אילן: וולא, יפה.
דני: בהחלט, ולא רק זה. החפירות גם חשפו, שים לב, 400 אלף עצמות של בע"ח, ללא ספק של בעלי חיים שהוקרבו ע"י השומרונים בהר, וכן כ17,000 מטבעות, ברונזה, כסף וזהב, עדות לעושר שהצטבר באזור זה, וכן עשרות כתובת הקדשה חקוקות על אבנים שונות, עדות לתרומה של אלפי שומרנים לבית המקדש הזה!. וזה מדהים איך מתחם כל כך חשוב ומושקע לחלוטין מהזכרון הקולקטיבי של השומרונים לאחר חורבנו!
אילן: בהחלט.
דני: ולא רק זה, בתקופה הרומית המאוחרת, כאשר העיר ניאפוליס טבעה מטבעות, היא גם טבעה מטבע המתאר מקדש רומי בשיאו של הר גריזים, מעל העיר, ומעלה מדרגות ארוך העולה מתוך העיר ועד לפסגה. וגם את שני אלו הארכיאולוגיה מצאה?
אילן: וולא? אז היה גם מקדש רומי על הר גריזים?
דני: לא בדיוק, לא בפסגה שהיתה מקודשת לשומרונים, אבל על הפסגה ליד. מה שמכונה "א-ראס". עכשיו, הארכיאולוגים מציעים שהמעלה מדרגות עצמו מקורו במעלה מדרגות שומרוני, שאיפשר עליה טקסית משכם אל פסגת ההר.
אילן: ואו, מדהים. ואת כל זה ניתן לראות בקלות כיום?
דני: הר גריזים הוא גם אתר קדוש לשומרונים, וגם אתר רט"ג המנוהל על ידי מדינת ישראל. ניתן בהחלט לבקר במקום, וניתן גם לבקר בשכונת השומרונים ליד, "קרית לוזא". למעשה יש בשכונה גם מוזיאון שומרוני קטן, המאפשר הצצה לעולמם של השומרונים, ומנהגיהם.
אילן: יפה, אז יש שם גם מוזיאון, גם שרידים של מקדש שומרוני, גם שרידים של כנסייה ביזנטית, אתר בהחלט ראוי לביקור!
דני: בהחלט, רק שההגעה לשם יכולה להיות לא סימפטית..
אילן: אוקי, אז מגיעים סופסוף לירושלים?
דני: עוד לא. יש לי עוד חוב קטן של מקום נוסף המוזכר בברית החדשה.
אילן: והוא?
דני: אפריים.
אילן: אפריים כמו שבט אפריים?
דני: לא. אפריים, כמו הכפר אפריים. ברשותך אני אקריא, זה גם סיפור יחודי ליוחנן - "לא הוסיף ישוע להתהלך בגלוי ביהודה. הוא הלך משם אל אזור קרוב למדבר, לעיר הנקראת אפריים, וגר שם עם תלמידיו".
אילן: אוקי, ואיפה ישוב זה?
דני: אתה לא יודע?
אילן: לא
דני: גם אני לא.. אבל בשביל זה יש לנו, כרגיל, את?..
אילן: גוגל?
דני: כמעט..
אילן: ויקיפדיה?
דני: קרוב.. את יוספוס!. והוא אכן מזכיר ישוב בשם אפריים. שאקריא?
אילן: בכבוד.
דני: "בינתיים יצא אספסיאנוס מקיסריה בחמישה לחודש דאסיוס, ופנה לתקוף את המקומות בארץ יהודה שלא הוכנעו עדיין. הוא עלה על אזור ההר, כבש שתי טופארכיות, את זו של גופנא ואת זו של עקרבת, ואחריהן את שתי הערים הקטנות בית אל ואפריים." (מלחמת ד 551).
אילן: או קי אז אנחנו מדברים על אזור גב ההר מצפון לירושלים, אבל אנחנו יודעים יותר מזה?
דני: אז זהו, שלא. בכל הספרים שחיפשתי לא מצאתי אף אחד שמציע זיהוי למקום, אז מה עושים? חוזרים לגוגל.. ובקיצור, לבסוף מצאתי מאמר הדן בנושא, מקורות ביזנטים המציעים לזהות את אותה "אפריים", ואכן מסתבר לפי הירונימוס "אפריים" נמצאת 20 מיל מאליה קפיטולינה, אך לפי אבסביוס רק 8 מיל מאליה. ויש עוד מקור בשם אפיפאניוס המתאר את שיטוטיו ב"מדבר בית אל ומדבר אפריים".
אילן: אוקי, אבל לא שמעתי על נ.צ. מסוים.. אז מה עושים?
דני: או, אז מסתבר שהירונימוס הוסיף פרט אחד נוסף, וחשוב – הוא אומר שבימיו המקום נקרא "עפרה".
אילן: ההתנחלות עפרה? לא ממש מסתדר לי..
דני: אכן, ואכן לא מדובר על ההתנחלות עפרה, אלא על הישוב הערבי-נוצרי הסמוך – "טייבה".
אילן: ואיך טייבה יכולה להיות עפרה העתיקה? זה לא בדיוק אותו שם..
דני: אכן, אבל חוקרי הארץ מזמן עמדו על האנקדוטה שעפרה היה שמה העתיק של טייבה, אלא שאחרי הכיבוש המוסלמי, השם שונה, כיון שהשם המקראי, עפרה, הזכיר לדוברי הערבית יותר מידי את המונח "עופרית", שפירושו שד בערבית. אז מה עשו? שינו השם לשם עם משמעות הפוכה. במקום משמעות רעה, קראו לא "טובה", או בערבית - "טייבה"!
ומענין לציין שאכן רוב תושבי טייבה נוצרים, ואכן הם מזהים המקום אם אותה אפריים של יוספוס. עכשיו, אני לא יודע אם נעשו שם אי פעם חפירות ואם נמצאו שרידים מהמאה הראשונה לסה״נ, אבל כן יש שם כנסייה מהתקופה הביזנטית. המעניין הוא שבימינו הכנסיות בכפר לא ממש מתייחסות לציון ביוחנן יא אלא יותר ל- סנט ג'ורג' צולה הדרקונים.
מצד שני יתכן והבילבול נוצר מקצת יותר מידי בירה, שכן הישוב ידוע במבשלת בירה, הלו היא - מבשלת טייבה!..מכיר?
אילן: כן. לא יצא לי לטעום. עדיין. אבל שמעתי שלך יש מדף שלם במקרר עם בירה טייבה.
דני: ומה יכול להיות ארוע יותר מתארים מאשר רגע זה לפתוח בקבוק בירה טייבה?
לחיים.
אילן: לחיים, במיוחד, כי בפרק הבא, מגיעים סופוסופ – לירושלים!
דני: אלקודס! עיר בירה בהחלט ראוי שנפתח לכבודה בירה.
אילן: שנוווווון.. אז לחיים, ולהתראות בפרק הבא!
דני: להתראות.
