Skip to content

למה שבתקני: פרק 29 – קריאה

האזנה

אילן: למה שבקתני, פרק 29. טבריה והעוגן הקדוש.

דני: שלום איש המערות הלוחם בכחוליות ללא חת.

אילן: שלום דני דה דיגר, מחולל הנסים הידוע.

דני: התבלבלת עם ישו, אבל אני זורם.. דני בעל הנס..

אילן: אז על מה נדבר היום?

דני: היום נדבר על טבריה, העיר וההחמצה..

אילן: אתה מתכוון להחמצה שלה בימינו?

דני: אכן. זו עיר פופולארית ללינת קבוצות תיירים, במיוחד של צליינים נוצרים, ומעבר לבתי המלון, היא לא מממשת את הפוטנציאל שלה. ובענק.

אילן: זה בכוונת מכוון

דני: מה הכוונה?

אילן: חבר טוב שלי במילואים הוא טברייני. וההחלטה המודעת היא לא לפתח את העיר מבחינה תיירותית.

דני: מדוע?

אילן: כי תיירות משגשגת משמעה חילול שבת המוני. והבחירה עבור מרבית הטבריינים היא ברורה. אני מניח שיש עוד סיבות, אבל זו הסיבה שהוא ציין בפני.

דני: טוב, אם אתה יהודי חרדי, זה בהחלט הגיוני..

אילן: אבל זה כיום.. ולעיר טבריה יש עבר ארוך, עשיר, ומרתק..

דני: בהחלט! קודם כל, כמו קיסריה, העיר מכונה על שם קיסר רומי, טיבריוס.. נדמה לי שכבר דיברנו על זה. כשהורדוס אנטיפס יורש את הגליל, הוא מנסה להראות יכולת ייסוד ערים כמו אביו האגדי, הורדוס הגדול. אז הוא מייסד עיר חדשה מדרום למגדל, וקורא לה על שם האימפרטור של ימיו  - טיבריוס.

וכמו קיסריה העיר תהיה מרכזית במשך מאות שנים!, ובמיוחד בהיסטוריה היהודית! הסנהדרין ישבה בה, התלמוד ה"ירושלמי" הוא בעצם טבריאני, הניקוד יומצא בטבריה, "כתר ארם צובא" כנראה נכתב בטבריה, והכי חשוב – העיר תונצח במערכון של הגשש החיוור

אילן: "המים מתעייפים בטבריה"

דני: בדיוק

אילן: או קי, אבל אנחנו התכנסנו כאן למטרה שונה. לחבר את טבריה לישו והנצרות.

דני: יפה, אז קודם כל טבריה כמעט לא מוזכרת בברית החדשה, וישו מעולם לא ביקר בה. ולדעתי הדבר נעשה באופן מכוון. טבריה היא אולי עיר עם קהל רב שיכול לשמוע הטפות משיחיות, אך בהיותה עיר יש בה גם נציגות משטרתית של השלטון. וצבא ומשטרה הם לא חברים של ישו. הוא משתדל להימנע מערים גדולות. הוא לא עושה ניסים בטבריה, וגם לא בציפורי. וגם כשנאמר שישו היה ב"דקפוליס", לא נאמר באיזו עיר, כי לדעתי הוא לא ממש ביקר בערי הדקפוליס. הוא רק הסתובב באזורים שלהם.

אילן: אבל הוא כן ביקר בבית ציידה ומגדל לא?

דני: אכן, אבל לדעתי אלו ערים קטנות יותר, אולי עיירות, וגם בהם הביקורים של ישו חטופים.

אילן: או קי, אז האם טבריה בכלל מוזכרת בברית החדשה? ציפורי, כבר למדנו, למרות שהיתה עיר גדולה, כלל אינה מוזכרת.

דני: נכון, וגם טבריה, מוזכרת רק פעם  וחצי, ורק בגרסת יוחנן –

ביוחנן ו 1 נאמר שישו "וַיְהִי אַחֲרֵי־כֵן וַיֵּצֵא יֵשׁוּעַ אֶל־עֵבֶר יָם־הַגָּלִיל אֲשֶׁר לְטִיבַרְיָה׃ "

ובהמשך אותו פרק, לאחר שישו מדגים יכולתו ללכת על המים, בפסוק 23 נרשם -

 וָאֳנִיּוֹת אֲחֵרוֹת בָּאוֹת מִטּבַרְיָה קָרְבוּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָכְלוּ־שָׁם אֶת־הַלֶּחֶם בְּבִרְכַּת הָאָדוֹן (ו' 23).

אילן: יפה, זאת אומרת שאם מוחמד לא בא אל ההר, ההר בא אל מוחמד.

דני: בדיוק, וביוחנן פרק כא, המתאר ארועים לאחר תחיית ישו, הטקסט מכנה את הכינרת "ים טבריה" (1)

אילן: או קי, אז אין לנו כאן הרבה בשר. בעצם כמו ציפורי, בטבריה לא התרחש שום נס, או אפילו ארוע שהוא.. אז העיר נדונה לכליון והתעלמות בעיני הנצרות?

דני: ממש לא, כמו שגם ציפורי לא נעלמה בתהום הנשיה הנוצרי. אני מזכיר לך שהצלבנים החליטו שמוצאה של מרים בציפורי ובנו בה כנסיה גדולה.

אילן: או קי, ונוכחות צלבנית בטבריה בהחלט ידועה, לא?

דני: מה זה ידועה, סדרת הארועים שהובילו למפלת הצלבנים בקרני חיטין החלה בטבריה. דיברנו כבר על קרב קרני חיטין.

אילן: דומני שטרם. או קי, ויש לנו עדויות ארכיאולוגיות מטבריה הצלבנית?

דני: לצערנו לא הרבה, החקרא שלהם הושמשה מחדש במ18 ע"י פאחר א-דין, שניסה להקים ממלכה עצמאית בימי העותמאנים, ורוב השרידים שרואים היום, הם מימיו. אבל כן מצאו שער לאזור הנמל של טבריה מימי הצלבנים.

אילן: או קי, והאם אותם צלבנים קידשו משהו בטבריה? האם הם המציאו מסורת נוצרית מסוימת על טבריה?

דני: או, בטבריה נחשפה אחת המסורות הנוצריות הבאמת יותר ביזאריות. תגלית שלא מתועדת בשום מקור היסטורי, של קידוש פריט מסוים כבר בימי הביזנטים, ושהצלבנים גם הם קידשו אותו. אתה רוצה לנחש במה המדובר?

אילן: עצם? קצה זרת? גביע אולי?

דני: לא, לא לא ולא. האמת גם אני בחיים לא הייתי מנחש. אבל קודם נבין איך נוצרה החפירה באותה נקודה. קודם כל טבריה העתיקה, הרומית, לא קבורה מתחת לטבריה של ימינו, אלא נמצאת כ2 ק"מ דרומה לה, מאחרי מלון חוף גיא. הסתובבת שם פעם?

אילן: הייתי בבית הכנסת בחמת טבריה. אם זה נחשב. ואני יודע שיש גן ארכיאולוגי, אך טרם זכיתי לבקר בו.

דני: בקיצור שם נמצאת הטבריה המקורית שהורדוס אנטיפס מייסד, ויוספוס לא חוסך בתיאור העיר, ובמיוחד מרתק תיאור ארמון הורדוס אנטיפס. מוזכרים שם תקרות מצופות זהב, מנורות קורינתיות, ועיטורים הכוללים דמויות, מה שהביא את חמת זעמם של המורדים, וגרם להם להעלות את הארמון באש.

אילן: ואו!, ומצאו משהו מזה?

דני: אז את שרידי טבריה הרומית באזור ההוא חשף לראשונה חוקר פחות מוכר בשם אדם דרוקס, שחפר באזור מדרום לטבריה המודרנית, בעיקר לקראת הקמת התעלה להטיית מי מעיינות מליחים מסביב לאגם. בשנות השבעים חפר גם פרסטר וחשף את שער העיר, אבל החפירות בקנ"מ גדול החלו רק ב1990 ע"י הירשפלד, והוא בהחלט קיוה למצא גם את ארמון הורדוס.

אילן: מה עוד הוא קיוה למצא?

דני: טוב אני מזכיר לך שטבריה של תקופת התלמוד, היא עיר יצירת התלמוד. כאמור התלמוד ה"ירושלמי", הוא בעצם תלמוד שנוצר בטבריה. תאר לך כמה רבנים, כמה יצירה נדרשת בשביל ליצור מפעל שכזה, והתלמוד במקום מסוים אף מציין בטבריה היו 13 בתי כנסיות! והאמת שכבר מצאנו שלושה מהם? מכיר אותם?

אילן: זה של חמת טבריה. וזהו פחות או יותר.

דני: חוצמזה שבטבריה ישב גם הסנהדרין!. הירשפלד בהחלט קיווה למצוא גם את מבנה הסנהדרין של טבריה!

אילן: נו, והוא מצא אותו?

דני: תלוי את מי שואלים.. הירשפלד, זצ"ל, נפטר ב2006 מסרטן. היתה לי הזכות להיות מנהל שטח שלו בעין גדי בעונת שנת 2000. הוא חשף במרכז טבריה הרומית מבנה גדול, בסיליקלי, אך ללא עיטורים או סמלים אינדיקטיבים לזהות את הזהות האתנית שלו. הוא בכלל פונה מזרח, אז יכולת לטעון שהוא כנסייה, אבל לא נמצא שום ממצא להציע את זאת. מנגד הירשפלד כן מצא חדרים תת קרקעיים, לדעתו עם ספסלים, ומזה הוא הסיק שאולי מדבור במבנה הסנהדרין הנעלם, כאשר החללים התת קרקעיים הם לאסירים לפני משפט.

אילן: ואו! אז הוא מצא את מבנה הסנהדרין!?

דני: שוב, תלוי את מי שואלים. הוא האמין בכך עד יום מותו, אבל חוקרים אחרים מציעים שזהו בית אמידים ביזנטי ותו לא..

אילן: או קי, ואיך כל זה קשור לקדושה נוצרית.

דני: או, אז כאמור יוספוס מתאר את ארמון הורדוס אנטיפס שבטבריה כמפואר במיוחד, אלא שלא נמצא שום רמז לארמון שכזה בעיר עצמה. מנגד הגבעה הצופה על טבריה העתיקה ממערב נקראת בערבית "קצר בינת אל-מאלכ" – ארמון מצודת בת המלך, והירשפלד סבר שאולי השם הערבי מכיל זכרון עמום לקיומו של ארמון על פסגת ההר מעל העיר, מה שסה"כ הגיוני.

אילן: או קי, ומה הוא מצא שם??

דני: יפה, אז הירשפלד התחיל לחפור את ההר למעלה, שכיום נקרא "הר ברניקי", שזו גם דמות ששווה כמה מילים, ובדופן הצפונית שלה הוא מצא תאטרון קטן. אבל ליד..

אילן: נו?

דני: הוא היה בטוח שכמו שבציפורי יש מבנה אמידים צמוד לתאטרון של העיר העליונה, כך גם יהיה באקרופוליס של טבריה, אלא שלהפתעתו, במקום זאת, הוא חשף כנסייה גדולה ומרשימה, הצופה על כל ים כינרת, ובאפסיס שלה, הוא מוצא, רוצה בכל זאת לנחש?

אילן: אין לי שמץ

דני: אבן ענקית, במשקל בחצי טון, ובאמצעה חור עגול גדול

אילן: שזה מה בדיוק? לא זכור לי נס של חירור אבן ע"י ישו.

דני: צודק, אבל המתאר של האבן המחוררת הזו מזכיר מאד עוגני אבן ששימשו את דייגי הכינרת בעת העתיקה.

אילן: אז אתה רוצה לאמר שבתקופה הביזנטית חשבו שהעוגן אבן הזה קשור איכשהוא לישו?

דני: בדיוק, אלא שלצערנו, למרות שכבר דיברנו על שפע היומנים של צליינים בתקופה הביזנטית לארץ ישראל, אגריה, תיאודוסיוס, ואחרים, אף אחד מהם לא מזכיר כנסייה על פסגת הר מעל טבריה ובו סוגדים לעוגן מקודש. מנגד, גם את כורסי, שכבר דיברנו עליה, שמקדשת את ארוע נס החזירים, גם היא לא מוזכרת בכתבי צליינים. עכשיו מה שמענין הוא שהחומר המתארך הן בכורסי והן וכנסיית העוגן מעל טבריה העתיקה, מתוארכים למאה השישית, שזה שלהי התקופה הביזנטית. אז ברור למה אגריה והנוסע מבורדו למשל לא מתייחסים אליהם, כי הם ביקרו בארץ 200 שנה לפני שהכנסיות הללו נבנות. אבל גם תיאודוסיוס, שהוא צליין מהמאה השישית, מתעלם מהן. יכול להיות שהן היו אז בחזקת מסורת חדשה, שעוד לא תפסה, ולכן הוא התעלם מהן. אבל כנסיית העוגן, בניגוד לכורסי, המשיכה להתקיים גם תחת שלטון האיסלם, והירשפלד מצא עדויות שהיא פעלה גם בימי הצלבנים, ועד מפלתם בקרב קרני חיטין. מרתק!

אילן: בהחלט. כאילו צריך להוסיף עוד בשורה רק על המסורות שאנו לומדים עליהן מהמציאות הארכיאולוגית.

דני: בהחלט, וזה מרתק לחשוב שבעיר התחתית קבוצות רבנים עורכים את התלמוד, ולמעלה מעל קבוצת נוצרים, בתמיכה אימפריאלית, גם היא מגלה יצירתיות רבה, וממציאה מסורת של עוגן מקודש. ואגב, הכנסיה השתמרה יפה בין השאר כי יסודותיה ישירות מעל הסלע, וזה אולי אומר שארמון הורדוס אולי אכן היה שם, אך הוא פורק לחלוטין לטובת "כנסיית העוגן הקדוש".

אילן: יפה, ולמה ההר נקרא "הר ברניקי"?

דני: טוב זו כבר החלטה של ועדת השמות הממשלתית וזה נעשה מתוך רצון לעברת את הכינוי הערבי "קצר בינת על מלכ", ולזהות את אותה "בינת אל מלכ", בת המלך יעני, אם נסיכה יהודיה מאד מענינת, שכמעט והיתה קיסרית?

אילן: ברניקי?

דני: אכן! היא היתה ביתו של אגריפס הראשון, ואחותו של אגריפס השני, וכאישה בוגרת, לאחר שהתאלמנה פעמיים, הפכה לאחות מלכה ששלטה במשותף עם אחיה, אגריפס השני. זה אפילו מתועד בברית החדשה. ספר מעשי השליחים מתאר את פאולוס מובא לבירור משפטי בקיסריה בפני אגריפס הב' ואחותו / שותפתו, ברניקי. אבל ההזדמנות שלה להפוך לקיסרית של ממש מתחילה כאשר אספסיאנוס וטיטוס מגיעים לדכא את המרד היהודי הגדול, וכידוע אגריפס הב' הטיף נואשות נגד המרד, ושכאספסיאנוס מופיע הוא מייד מצהיר אמונים לרומא. אבל במקביל, אחותו, ברניקי, שהיא אז בת 40 בערך, חוברת לבן הגנרל, שהוא גנרל בפני עצמו – טיטוס. והוא בן 30, רחוק מהבית, וכנראה חרמן לא קטן. בקיצור הם הופכים לזוג, וחוזרים לאחד דיכוי המרד היהודי כזוג לרומא, וכידוע ב79 טיטוס מוכתר לקיסר, אבל אז הסנאט מפעיל עליו לחץ גדול להיפטר מברניקי, כיון שבאופן מסורתי הוא התנגד לקיסריות מרקע נוכרי. ברניקי נגעה כמעט בתהילת עולם, אך לבסוף נשלחה חזרה ליהודה, ויוספוס לא מוסר את אחריתה. עכשיו חשוב להבהיר – אין לנו שום אינדיקציה אם ברניקי אי פעם חיה, או אפילו ביקרה בטבריה. זה נכון שטבריה היתה חלק מהמחוז בשליטת אגריפס הב', אחיה, אבל לא יותר מכך.

אילן: אגב יש מסורת תלמודית מעניינת על טיטוס, ויש המזהים את האשה הנזכרת בקטע עם ברניקי: טיטוס הרשע שחירף וגידף כלפי מעלה, מה עשה, תפש זונה בידו ונכנס לבית קדשי הקדשים, והציע ספר תורה ועבר עליה עבירה (גיטין נו ע"ב). כחלק מבזיון בית המקדש שטיטוס הרס, הוא לקח זונה אל קודש הקדשים, ושם על גבי מצע של ספר תורה – קיים עמה יחסים. יש הסבורים כי אותה 'זונה' היא לא אחרת מאשר ברניקי. אם כי קשה לי להאמין שהסיפור קרה בכלל. בכל אופן נראה, שזה באמת נכון לקרא להר הזה על שם ברניקי.

דני: אני חושב שזה ראוי שהיא תונצח איפשהוא, כי הביוגרפיה שלה היא באמת סיפור מרתק. מנגד אם יום אחד יחליטו להסיר את כנסיית העוגן, וימצאו שרידים של ארמון הורדוס אנטיפס מתחת, אז אולי יצטרכו באמת לשקול ולשנות השם ל"הר אנטיפס", או "הר ארמון אנטיפס", או משהו כזה.

אילן: ויש כיום המשך חפירות בטבריה העתיקה?

דני: יש, אבל לא בהר ברניקי. בשנים האחרונות קטיה סיטרין-סילברמן, ארכיאולוגית נוספת מהעברית, שמתמחה בארכיאולוגיה של האיסלאם, חופרת בעיר למטה, וחושפת מתחם שהירשפלד בטעות חשב שהוא שוק ביזנטי. היא הראתה שזה בעצם מסגד מימי האומאים, עם ארבע שלבי בניה, אחד מהם היה למעשה בניה מחדש של המתחם לאחר רעידת האדמה האדירה של 749 לסה"נ. זו אותה רעידת האדמה שהחריבה את בית שאן וסוסיתה.

ב2014 היא גם חשפה כנסיה גדולה ליד המסגד, שבנויה בעיר התחתית אבל על אותו ציר של כנסיית העוגן על ההר למעלה. זאת אומרת שהיא כנראה הקתדרלה הראשית של טבריה הביזנטית, אבל מעליה הכנסייה עם הפריט המקודש. אגב כנסייה נוספת, כנראה מימי הצלבנים, פעילה בטבריה עד היום!

אילן: באמת? איפה?

דני: אז פעם הבאה שאתה משוטט לאורך הטיילת של טבריה, חפש בן הברים כניסה מאד מוצנעת לכנסיה קתולית המוקדש לפטרוס, ולפי מסורת מקומית, מקורה מימי הצלבנים. ואגב יש בטבריה גם כנסיה ומנזר של היוונים-אורתודוקסים, ואפילו כנסיה סקוטית, של מה שהיה בית חולים בניהול סקוטי, והיום ידוע כ'המלון הסקוטי'.

אילן: בקיצור טבריה זה לא רק חרדים וטבריאנים.

דני: וקבוצות צליינים, יש בה גם פאן נוצרי מרתק, ואני מקוה שיום אחד הממצאים הרבים שנמצאו בטבריה העתיקה יהיו יותר מונגשים, עם ירק, והסברים, כיום זה עדיין בפיתוח, והר ברניקי, הוא בכלל בקושי נגיש. הדרך עפר שעולה אליו במצב רעוע ביותר, וזה ממש מסוכן לנסות להגיע לפסגתו, אבל בהחלט שווה!

אילן: יפה, וזה סיום הולם בשביל להזכיר למאזינים שלנו שאנחנו יותר מנשמח להדריך אתכם המאזינים לאתרי טבריה העתיקה, ואתרים רבים אחרים שקשורים לנצרות

דני: או גם למקרא, שזה ההתמחות של אילן, ועכשיו הוא לא ד"ר למקרא, הוא גם מורה דרך מדופלם, עם רשיון!

אילן: אכן, אז להתראות בפרק הבא, שהוא דני?

דני: טוב, אנחנו התחלנו להתקדם לירושלים, ועם עברנו כבר את טבריה אז מה נשאר?

אילן: בית שאן?

דני: בדיוק, ניסה-סקיתופוליס. כמו ציפורי, היא לא מוזכרת בשמה בברית החדשה, אבל מאד סביר שישו עבר דרכה בדרכו לירושלים, ועוד פרק על יריחו, שבה הוא לא רק עבר אלא חולל נס קטן

אילן: ניסונצ'יק

דני: אכן, ואז סופסופ נגיע לעיר הקדוש

אילן: אל קודס

דני: בדיוק

אילן: אז יש למה לצפות! להתראות צדיקנו

דני: להתראות רבנו

נגישות