Skip to content

מַה-לִּי וָלָך יפתח והעמונים

יפתח הגלעדי היה בן אשה זונה.

הוא גורש מבית אביו.

הוא הפך למנהיג מקומי בעל כח צבאי.

כשהעמונים תקפו את הגלעד

נזכרו אנשי הגלעד ביפתח.

הוא היחיד שיכול להושיעם.

הם מחלו על כבודם והבטיחו לו

את הנהגת האזור – אם יילחם בעמונים.

יפתח הסכים.

יפתח הבין שהוא הולך למלחמה.

מלחמה מוצדקת.

אבל עדיין, מלחמה.

לא עסק נעים במיוחד.

מה עושים?

קודם כל מנסים למנוע אותה.

הוא פנה אל מלך בני עמון

על מנת לנהל משא ומתן:

"וַיִּשְׁלַח יִפְתָּח מַלְאָכִים,

אֶל-מֶלֶךְ בְּנֵי-עַמּוֹן לֵאמֹר: 

'מַה-לִּי וָלָךְ, כִּי-בָאתָ אֵלַי

לְהִלָּחֵם בְּאַרְצִי?'"

'חבר יקר, התבלבלת.

זו לא הארץ שלך.

חבל על המלחמה'.

מלך בני עמון לא התבלבל,

והזכיר את ההיסטוריה הרחוקה:

"וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ בְּנֵי-עַמּוֹן אֶל-מַלְאֲכֵי יִפְתָּח,

'כִּי-לָקַח יִשְׂרָאֵל אֶת-אַרְצִי

בַּעֲלוֹתוֹ מִמִּצְרַיִם,

מֵאַרְנוֹן וְעַד-הַיַּבֹּק, וְעַד-הַיַּרְדֵּן;

וְעַתָּה, הָשִׁיבָה אֶתְהֶן בְּשָׁלוֹם'".

'יפתח, אתה התבלבלת.

זו הארץ שלנו.

כאשר אבותיכם עלו ממצרים

כבשתם אותה.

היא שלנו.

אנא החזר אותה בשלום.

תודה. מלך בני עמון'.

מלך בני עמון דחה את טענת יפתח.

הוא הזכיר את ההיסטוריה הרחוקה,

הצביע על זיקה בינו לבין השטח.

לבסוף הציע את הגרסה המקראית

ל'שטחים תמורת שלום'.

יפתח לא התרשם.

גם הוא הכיר את ההיסטוריה:

"וַיּוֹסֶף עוֹד, יִפְתָּח;

וַיִּשְׁלַח, מַלְאָכִים,

אֶל-מֶלֶךְ, בְּנֵי עַמּוֹן.

וַיֹּאמֶר לוֹ, כֹּה אָמַר יִפְתָּח: 

'לֹא-לָקַח יִשְׂרָאֵל אֶת-אֶרֶץ מוֹאָב,

וְאֶת-אֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹן!!!...

וַיִּתֵּן יְהוָה אֱלֹהֵי-יִשְׂרָאֵל

אֶת-סִיחוֹן וְאֶת-כָּל-עַמּוֹ,

בְּיַד יִשְׂרָאֵל וַיַּכּוּם... 

וַיִּירְשׁוּ, אֵת כָּל-גְּבוּל הָאֱמֹרִי—

מֵאַרְנוֹן, וְעַד-הַיַּבֹּק,

וּמִן-הַמִּדְבָּר, וְעַד-הַיַּרְדֵּן'".

'מלך יקר. לפני זמן רב

השטח הזה היה מואבי בכלל

(לא עמוני!).

סיחון מלך חשבון כבש אותו מהם.

אבותינו כבשו את השטח מסיחון.

הכובש מכובש – פטור.

וחוץ מזה...'.

"בְּשֶׁבֶת יִשְׂרָאֵל בְּחֶשְׁבּוֹן וּבִבְנוֹתֶיהָ...

שְׁלֹשׁ מֵאוֹת, שָׁנָה

וּמַדּוּעַ לֹא-הִצַּלְתֶּם, בָּעֵת הַהִיא?

וְאָנֹכִי, לֹא-חָטָאתִי לָךְ,

וְאַתָּה עֹשֶׂה אִתִּי רָעָה, לְהִלָּחֶם בִּי".

'שלוש מאות שנה

שאנחנו שם.

שלוש מאות שנה

שלא נקפתם אצבע.

מה נזכרת עכשיו?'

הדברים לא עשו רושם.

"וְלֹא שָׁמַע, מֶלֶךְ בְּנֵי עַמּוֹן,

אֶל-דִּבְרֵי יִפְתָּח, אֲשֶׁר שָׁלַח אֵלָיו".

חבל.

הסוף ידוע:

"וַיַּעֲבֹר יִפְתָּח אֶל-בְּנֵי עַמּוֹן,

לְהִלָּחֶם בָּם; וַיִּתְּנֵם יְהוָה, בְּיָדוֹ...

וַיַּכֵּם... מַכָּה, גְּדוֹלָה מְאֹד;

וַיִּכָּנְעוּ בְּנֵי עַמּוֹן, מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל".

הלקח מסיפור זה ברור.

מלחמה היא השלב האחרון בסולם – לא הראשון.

 

ואתם, האם אתם מבינים שמלחמה היא צעד קיצוני?

האם אתם יודעים לכלכל את צעדיכם לקראת מלחמה?

החיים מזמנים לנו לא פעם עימותים ומאבקים.

(לאו דווקא התנגשות מזויינת בין צבאות...).

על עימותים ומניעתם ניתן לכתוב הררי מילים.

לכן אתמקד רק בהיבט אחד.

העימות המוצלח הוא העימות שנמנע.

(לא בכל מחיר.

הרי תמיד ניתן לוותר כל הזמן.

רעיון אווילי).

לפני עימות חובה לבדוק האם ניתן למנעו?

(במחיר סביר עבורנו).

משא ומתן והסכם עדיפים,

ברוב המקרים, על פני עימות.

גם אם ניכשל במניעת העימות,

הרי נגיע אליו מכונים נפשית

ובטוחים בצדקת דרכנו.

צדק הוא מניע חשוב מאוד בפעולותינו!

(בדיוורים עתידיים ארחיב על

היבטים נוספים של נושא העימות).

 (בתמונה: תל חשבון. עירו של סיחון.

By Bashar Tabbah - Bashar Tabbah, CC BY-SA 4.0, https//commons.wikimediaorg/w/index.phpcurid=83061135 ).

האם תרצו תכנים נוספים שמאירים את התנ"ך וההיסטוריה באור מוחשי ומעשי יותר?

או אולי תחפצו ליטול חלק בסיורים הסדירים שלי?

או שמא תבקשו להזמין סיורי איכות מהנים ומעניינים ברחבי ארצנו המופלאה ואתריה ההיסטוריים?

כמובן שתמיד כדאי להזמין הרצאות והדרכות לארגון, לקבוצה או לחברה שלכם?

והכי מומלץ לעשות מנוי לאתר שלי!

)למנויי האתר יש הנחה בסיורים!!!)

כתבו לי בדואל חוזר או לדואל ilan@ilanabc.co.il את הנייד שלכם

ואתקשר אליכם בהקדם –

או התקשרו עכשיו ל- 052-3464376

שלכם,

ד"ר אילן אבקסיס

סופר, היסטוריון, מורה דרך מוסמך ומומחה בינלאומי לתנ"ך ולמזרח קדום.

נגישות