יעקב חזר מחרן.
אחרי עשרים שנה
הוא עומד לפגוש את אחיו.
ההכנות למפגש בעיצומן.
משלחות עם מנחות פיוס
יצאו לקראת עשו.
בין יעקב לבין עשו
מפריד נחל היבוק
(הנחל המחלק את הגלעד
לדרומי וצפוני).
על מנת שהמפגש יקרום עור וגילים
צריך לצלוח את היבוק.
"וַיָּקָם בַּלַּיְלָה הוּא
וַיִּקַּח אֶת-שְׁתֵּי נָשָׁיו (לאה ורחל)
וְאֶת-שְׁתֵּי שִׁפְחֹתָיו (בלהה וזלפה)
וְאֶת-אַחַד עָשָׂר, יְלָדָיו (בנימין טרם נולד)
וַיַּעֲבֹר, אֵת מַעֲבַר יַבֹּק.
וַיִּקָּחֵם--וַיַּעֲבִרֵם, אֶת-הַנָּחַל;
וַיַּעֲבֵר, אֶת-אֲשֶׁר-לוֹ".
עד כאן הכל התקדם כמתוכנן.
והנה צץ גורם חדש.
"וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב, לְבַדּוֹ;
וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ,
עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר".
לפתע הופיע איש.
מילא הופיע,
אבל נאבק עם יעקב.
שימו לב שיעקב נאבק עם איש.
המילה 'מלאך' לא מופיעה כלל.
(הרעיון כי היה זה מלאך אלהים
מבוסס על ההמשך ובעיקר על
פסוק מספר הושע
המתאר את המקרה:
"וַיָּשַׂר אֶל-מַלְאָךְ וַיֻּכָל").
גורם ההפתעה היה של האיש.
הוא בחר את המקום ואת הזמן.
בדיוק כשיעקב גמר להעביר את משפחתו.
הוא עייף מהמאמץ ומחוסר השינה.
בנקודת החולשה הזו – תקף האיש.
למרות גורם ההפתעה ועייפות יעקב,
יעקב התעשת והשיב מלחמה שערה.
הם נאבקו במשך זמן לא ידוע,
אבל מספיק ארוך
עד שהשחר התחיל לעלות.
(שחר הוא החושך האחרון.
לא האור הראשון).
המאבק היה עז.
ניתן רק לשער את המאמץ
הגופני והנפשי של יעקב,
שכל אותו זמן תהה בלבו
מי האיש הזה ומה הוא רוצה ממנו.
סביר שבשלב מסוים יעקב חשד
כי אין מדובר באיש רגיל,
אלא בשליח (מלאך) אלהי כזה או אחר.
האיש, למרות מאמציו הכבירים,
ועל אף יתרון ההפתעה ממנו נהנה בתחילה
לא גבר על יעקב אבינו.
"וַיַּרְא, כִּי לֹא יָכֹל לוֹ,
וַיִּגַּע, בְּכַף-יְרֵכוֹ;
וַתֵּקַע כַּף-יֶרֶךְ יַעֲקֹב,
בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ".
למרות כל מאמציו,
הוא רק הצליח לפצוע את יעקב.
אבל לא להכריע אותו.
האיש הבין כי הנצחון הוא של יעקב.
"וַיֹּאמֶר (האיש) שַׁלְּחֵנִי, כִּי עָלָה הַשָּׁחַר".
'עשה לי טובה.
תיכף השמש יוצאת.
אני כולי לבן ונשרף בקלות.
בוא ניפרד כידידים'.
יעקב הבין כי היתרון שלו.
האיש הודה בתבוסתו.
לא איש כיעקב ישמוט יתרון כזה מידיו.
"וַיֹּאמֶר (יעקב) לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ, כִּי אִם-בֵּרַכְתָּנִי".
'אתה רוצה ללכת?
אין בעיה. ברך אותי!'
הברכה היא האישור הסופי לתבוסת האיש.
ההמשך ידוע.
האיש גם ברך את יעקב,
וגם החליף את שמו
מ'יעקב' ל'ישראל'.
הלקח מסיפור זה ברור:
מאבק נחוש מגדיל את סיכויי ההצלחה
ואתם האם אתם מבינים שנחישות מגדילה את סיכויי ההצלחה?
האם אתם מבינים שנחישות יכולה לפצות על תנאי פתיחה גרועים?
מן המפורסמות הוא, שהחיים אינם
'תכנית כבקשתך'.
לא פעם נוחתות עלינו הפתעות שונות ומשונות.
חלקן לא מהסוג הרצוי.
התמודדותנו עם ההפתעה
תלויה בגורמים שונים.
נחישות היא אחד החשובים בהם.
למרות המצב, למרות התנאים,
למרות הפיתוי (הכה אנושי) לוותר.
הנחישות היא המגדילה את סיכויי ההצלחה.
נכון, לפעמים צריך לדעת לסגת ולוותר.
לא ניתן לנצח כל הזמן ובכל התנאים.
אבל אם המטרה חשובה דיה –
הנחישות היא כלי עזר רב עוצמה.
יעקב יכול היה לותר, לסגת,
לברוח מהאיש ולהגיע אל משפחתו.
אבל הוא הבין שהוא נאבק לא רק למען עצמו
אלא למען משפחתו.
הוא נאבק באיש כשהוא עייף, מותש וחושש מפני עשו.
למרות זאת הוא גבר על האיש
הרוויח ברכה ושינוי שם.
שם שמלווה אותנו עד היום.
(בתמונה: יעקב והמלאך.
מאת גוסטב דורה - Doré's English Bible, נחלת הכלל, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=10852927).
