הדיוור הזה יחרוג מהמקובל,
ויוקדש לזכרו של מאיר שלו ז"ל.
מאיר שלו שנפטר היה ידוע בחיבתו העזה
לשפה העברית ולתנ"ך.
כמה וכמה מספריו עסקו בתנ"ך
או הושפעו ממנו
('משכב ליצים' 'תנ"ך עכשיו', 'ראשית').
כמה מהרומנים שלו קיבלו את שמם מהתנ"ך:
'עשו' הוא דוד שלנו כזכור.
אח של יעקב אבינו.
עשו המקראי הוא בחור
מחוספס, יצרי, גס.
אבל כזה שתרצו שישכב לידכם במארב
(עשו הפך לסמל רומי ואח"כ הכנסיה.
לכן חז"ל 'שחטו' את דמותו המקראית).
'כימים אחדים' לקוח מסיפור אהבת יעקב לרחל.
לאחר שיעקב הסכים לעבוד עבור לבן
"שֶׁבַע שָׁנִים, בְּרָחֵל בִּתְּךָ, הַקְּטַנָּה".
הרי אהבתו גרמה לזמן לחלוף ביעף.
"וַיַּעֲבֹד יַעֲקֹב בְּרָחֵל, שֶׁבַע שָׁנִים;
וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים, בְּאַהֲבָתוֹ אֹתָהּ".
אחד הביטויים מלאי האהבה אי פעם שנכתבו בעברית.
'בביתו במדבר' שייך לסיפור טרגי.
בערוב ימיו דוד איבד את השליטה על
המתחולל בחצר המלך.
אדניה, הבן הגדול שנשאר,
לאחר שהקודמים לו מתו,
הריח את חולשת דוד,
והכתיר את עצמו כמלך.
בין תומכיו היה יואב בן צרויה שר הצבא.
בעזרת סדרת תככים ותמרונים
הצליח שלמה לזכות בכס
(אל חשש. יהיה על זה דיוור).
שלמה ייצב את כסאו בעזרת חיסול מתנגדיו.
אחיו אדניה הוצא להורג ראשון.
ואז הגיע תור יואב
(שאולי החזיק במכתב המפליל את
אם המלך בניאוף).
יואב הבין שכלתה אליו הרעה,
רץ ואחז בקרנות המזבח.
למרות זאת שלמה הורה להמיתו.
"וַיַּעַל, בְּנָיָהוּ בֶּן-יְהוֹיָדָע,
וַיִּפְגַּע-בּוֹ, וַיְמִתֵהוּ;
וַיִּקָּבֵר בְּבֵיתוֹ, בַּמִּדְבָּר".
'שתיים דובים' לקוח גם הוא מסיפור טרגי.
לאחר שאלישע נפרד מאליהו
(שעלה ברכב אש השמימה)
הוא עלה בדרך מיריחו לבית אל.
בעודו עולה מהורהר ומבואס
יצאו ארבעים ושניים ילדים
והתקלסו בו: עֲלֵה קֵרֵחַ עֲלֵה קֵרֵחַ.
(קל"ס בעברית מקראית משמעו לבזות, לקלל וכו'.
בלשון חכמים, בהשפעת היונית קל"ס
משמעו להלל, לפאר וכו'.
בשל המילה היונית kalos = טוב).
אלישע לא אהב שלועגים לצורתו החיצונית.
מן הסתם הנערים נגעו בנקודה רגישה.
הוא חטף קריזה וקילל.
"וַתֵּצֶאנָה שְׁתַּיִם דֻּבִּים, מִן-הַיַּעַר,
וַתְּבַקַּעְנָה מֵהֶם, אַרְבָּעִים וּשְׁנֵי יְלָדִים".
חז"ל דנו האם היה פה נס אחד או שניים?
האם היה יער, ורק הדובים הופיעו באופן נסי?
או שגם היער וגם הדובים הופיעו באופן נסי?
או במילים אחרות: לא דובים ולא יער.
בתיכון למדתי במגמת מקרא.
נבחנתי בחמש יחידות תנ"ך.
עם תום התיכון העניקה לי המחנכת
את ספרו של מאיר שלו 'תנ"ך עכשיו'.
ספר אותו קראתי שוב ושוב ושוב.
ספר שגרם לי לאהוב את התנ"ך עוד יותר.
התנ"ך כפשוטו הוא ספר מרתק.
כשהלכתי ללמוד באוניברסיטה
ידעתי שאני רוצה להיות ארכיאולוג
(אינדיאנה ג'ונס וזה).
נרשמתי לחוג לארכיאולוגיה.
'ומה החוג השני?' שאלה אותי המזכירה.
לא ידעתי.
היו כמה אפשרויות.
לשון עברית, ספרות, אשורולוגיה,
אג'יפטולוגיה. מחשבת ישראל...
וגם מקרא.
'תנ"ך עכשיו' היה זה שהטה את הכף
לטובת החוג למקרא.
התחלתי ללמוד ארכיאולוגיה
עם התמחות במקרא.
תוך חודש הפכתי לאיש מקרא
עם התמחות בארכיאולוגיה...
למאיר שלו היה חלק צנוע בענין.
את הדיוורים שלי אני מבסס על
דגם 'תנ"ך עכשיו'.
קריאה פשוטה תוך נסיון לקרוא
את התנ"ך כמו שכותביו התכוונו
(ברור שזה סובייקטיבי).
להביא את הסיפורים האנושיים,
הפשוטים, הקצרים, המרתקים...
ומהם לזקק תובנה כלשהי.
תובנה שכוחה יפה לימנו אלה.
אז כשאני כותב לכם את הדיוורים
אני עומד גם על כתפיו של מאיר שלו ז"ל.
יהיו זכרו ברוך.
