Skip to content

הגבעונים הם נוכלים – אבל מילה זו מילה.

בני ישראל הלכו מחיל אל חיל.

כבשו את יריחו וגם את העי.

אנשי גבעון חששו.

הם הבאים בתור.

מה עושים?

כורתים ברית עם הכח העולה.

אבל הם בבעיה.

הישראלים אמורים להחרים

את כל יושבי כנען.

חרם משמעו הריגת כל האנשים.

כולם כולל כולם.

כולל הגבעונים!

מה עושים?

וַיַּעֲשׂוּ גַם-הֵמָּה בְּעָרְמָה,

וַיֵּלְכוּ וַיִּצְטַיָּרוּ (התאפרו);

וַיִּקְחוּ שַׂקִּים בָּלִים, לַחֲמוֹרֵיהֶם,

וְנֹאדוֹת יַיִן בָּלִים, וּמְבֻקָּעִים וּמְצֹרָרִים

וּנְעָלוֹת בָּלוֹת וּמְטֻלָּאוֹת בְּרַגְלֵיהֶם,

וּשְׂלָמוֹת בָּלוֹת עֲלֵיהֶם;

וְכֹל לֶחֶם צֵידָם, יָבֵשׁ הָיָה נִקֻּדִים

הם התחפשו.

התחפשו לאנשים שהגיעו מרחוק.

מרחוק מאוד!

הייתה להם בקשה אחת קטנה.

'שמענו עליכם.

אנחנו מבקשים דבר קטנטן.

פעוט. דבר של מה בכך.

לכרות איתכם ברית.

זה הכל'.

בני ישראל חשדו.

אולי הם מתחזים?

אבל הגבעונים הציגו

את עצמם כרחוקים ומסכנים.

ואפילו 'הוכיחו' זאת

בעזרת הלחם היבש,

הבגדים הקרועים,

הנעליים הבלות

ונאדות היין השחוקים.

בני ישראל השתכנעו

וכרתו איתם ברית.

התרמית התגלתה.

מהר מאוד.

בני ישראל זועמים.

אבל אין מה לעשות

וְלֹא הִכּוּם, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל,

כִּי-נִשְׁבְּעוּ לָהֶם נְשִׂיאֵי הָעֵדָה,

בַּיהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל

שבועה בה' אלהי ישראל

היא דבר מחייב.

בימי קדם למילה היה כח.

המילה היא כמו קליע.

מרגע שיצאה מהקנה -אין להשיבה.

גם אם דבר הושג במרמה

- אין דרך חזרה!

בדיוק כמו יעקב שרימה את יצחק.

אבל הברכה נשארה שלו.

'נגעת – נסעת' של ימי קדם.

בתור פשרה הגבעונים הפכו

לחוטבי עצים ושואבי מים.

ולא סתם, אלא במקדש.

הגבעונים יהיו חלק

ממשרתי הקודש.

מלכי האזור לא אהבו

את מה שעשו הגבעונים

וְכִי הִשְׁלִימוּ יֹשְׁבֵי גִבְעוֹן,

אֶת-יִשְׂרָאֵל, וַיִּהְיוּ, בְּקִרְבָּם.

וַיִּירְאוּ (פחדו) מְאֹד—

כִּי עִיר גְּדוֹלָה גִּבְעוֹן,

כְּאַחַת עָרֵי הַמַּמְלָכָה;

וְכִי הִיא גְדוֹלָה מִן-הָעַי,

וְכָל-אֲנָשֶׁיהָ גִּבֹּרִים.

חשש ברור מאפקט הדומינו.

מלך ירושלים פנה לחבריו המלכים

עֲלוּ-אֵלַי וְעִזְרֻנִי,

וְנַכֶּה אֶת-גִּבְעוֹן: 

כִּי-הִשְׁלִימָה אֶת-יְהוֹשֻׁעַ,

וְאֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל

 

הגבעונים בבעיה.

הם הצליחו לאחד את

שכניהם נגדם.

מה עושים?

מזכירים לבני ישראל

את הברית

וַיִּשְׁלְחוּ אַנְשֵׁי גִבְעוֹן

אֶל-יְהוֹשֻׁעַ אֶל-הַמַּחֲנֶה

הַגִּלְגָּלָה לֵאמֹר,

אַל-תֶּרֶף יָדֶיךָ מֵעֲבָדֶיךָ: 

עֲלֵה אֵלֵינוּ מְהֵרָה,

וְהוֹשִׁיעָה לָּנוּ וְעָזְרֵנוּ-

כִּי נִקְבְּצוּ אֵלֵינוּ,

כָּל-מַלְכֵי הָאֱמֹרִי יֹשְׁבֵי הָהָר

מה אכפת ליהושע?

הנה הזדמנות פז

להיפטר מהמתחזים הללו

מבלי להפר את הברית.

אבל הברית בשם ה' (!)

כוללת התחייבות

ישראלית להגן על הגבעונים.

מילה זו מילה.

עם כל הקושי בענין

גם הפיזי וגם הנפשי

הבטחה צריך לקיים

וַיָּבֹא אֲלֵיהֶם (אל אויבי הגבעונים)

יְהוֹשֻׁעַ, פִּתְאֹם: 

כָּל-הַלַּיְלָה, עָלָה מִן-הַגִּלְגָּל

... וַיַּכֵּם מַכָּה-גְדוֹלָה בְּגִבְעוֹן;

יהושע לא הסתפק בהכאת חמשת המלכים

אלא ניצל את ההזדמנות

וַיַּכֶּה יְהוֹשֻׁעַ אֶת-כָּל-הָאָרֶץ

הָהָר וְהַנֶּגֶב וְהַשְּׁפֵלָה וְהָאֲשֵׁדוֹת,

וְאֵת כָּל-מַלְכֵיהֶם--לֹא הִשְׁאִיר, שָׂרִיד...

וְאֵת כָּל-הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה וְאֶת-אַרְצָם,

לָכַד יְהוֹשֻׁעַ פַּעַם אֶחָת

הלקח מסיפור זה ברור.

לפני התחייבות – צריך לבדוק היטב.

אבל מרגע שהתקבלה ההתחייבות

מקיימים אותה!

אין דבר ששוה למוניטין טוב.

 

 

ואתם האם אתם בודקים היטב התחייבויות?

האם אתם מתעלמים מסימני אזהרה?

האם אתם מקיימים את ההבטחות שלכם?

גם כשזה לא נוח ולא ממש מתאים?

האם אתם שומרים על המוניטין שלכם?

חשוב לשקול היטב כל התחייבות.

בטח ובטח התחייבות שמשפיעה על חיינו

וחיי הסובבים אותנו.

אבל מרגע שהתחייבנו יש לקיים את ההתחייבות.

המוניטין שאנו רוכשים כמקיימי הבטחות

יגרום לאחרים לרחוש לנו כבוד והערכה.

המונטין הזה שוה המון!

שוה בעסקים, בחיי החברה, בלימודים

בזוגיות, משפחה ואיפה לא?

טוֹב שֵׁם מִשֶּׁמֶן טוֹב (קהלת ז' 1).

(בתמונה: לחם יבש.

By Vincent van Zeijst - Own work, CC BY-SA 4.0, https//commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=89732334)

רוצים תכנים נוספים שמאירים את התנ"ך וההיסטוריה באור "מוחשי" ומעשי יותר?

רוצים להזמין סיורים מהנים ומעניינים ברחבי ארצנו המופלאה ואתריה ההיסטוריים?

רוצים להזמין הרצאות והדרכות לארגון, לקבוצה או לחברה שלכם?

כתבו לי בדואל חוזר או לדואל ilan@ilanabc.co.il את הנייד שלכם

ואתקשר אליכם בהקדם –

או התקשרו עכשיו ל- 052-3464376

שלכם,

ד"ר אילן אבקסיס

סופר, היסטוריון ומומחה בינלאומי לתנ"ך ולמזרח קדום.

נגישות