יונתן בן מתתיהו
(אחי יהודה המקבי)
הנהיג את המרד
לאחר מות יהודה.
יונתן השכיל לנצל את
הפוליטיקה הפנימית
באנטיוכיה בירת האימפריה,
ובהסכם מוזר משהו
הוא הפך לנציב הסלווקי ביהודה
(תארו לכם שבן גוריון היה הופך
לנציב הבריטי בתקופת המנדט.
זה הזוי באותה רמה).
בנוסף, אחיו שמעון הפך לנציב החוף.
(אם נמשיך בדוגמה הקודמת
אז משה שרת הופך לשליט עבר הירדן).
הפוליטיקה הפנימית באנטיוכיה
שרוממה את יונתן,
היא זו שהפילה אותו.
אחת מהדמויות העונה לשם טריפון
לכד את יונתן בעורמה,
ובסופו של דבר הוציא אותו להורג.
את יונתן החליף אחיו שמעון.
המורדים היו במשבר עמוק.
שמעון אסף את השברים.
הוא כינס את אנשי ירושלים,
ולאחר נאום עידוד
בו הבטיח להלחם
למען התורה והמקדש,
ולנקום את נקמת עם ישראל
הוא הפך למנהיג יהודה.
"ותחי רוח העם לשמע הדברים האלה:
ויענו בקול גדול לאמור:
'אתה נשיאנו תחת יהודה ויונתן אחיך:
הילחם מלחמתנו וכל אשר תצוונו נעשה'.
שמעון הוא עדיין הנציב במישור החוף.
היה לו חזון לגבי הרצוי למדינת יהודה.
הוא הבין שנקרתה לפניו הזדמנות.
הזדמנות למימוש החזון.
לפחות חלקו.
הוא לא בזבז אותה.
"ויאסוף את כל אנשי המלחמה
וימהר לכלות את חומות ירושלים
ויבצרה מסביב:
וישלח את יונתן בן אבשלום
ואיתו די חיל ליפו
ויגרש את אשר היו בה ויִשאר בתוכה".
שמעון ביצר את ירושלים,
מיהר לכבוש את יפו
ולספח אותה אל יהודה.
לירושלים יש סוף סוף
מוצא אל הים.
על כל המשמעויות הכלכליות,
פוליטיות ומדיניות
של מוצא אל הים.
הזדמנויות נוטות להופיע.
צריך רק לזהות ולנצל
(קל לכתוב קשה לזהות).
והנה עוד הזדמנות.
ליהודה היה מסדרון אל הים.
אבל מסדרון מעצם טבעו
צר הוא.
והנה נקרתה הזמנות
להרחיב את המסדרון
בכיבוש עיר במיקום
אסטרטגי יוצא מן הכלל.
"ויהי בימים ההם
ויחן שמעון על גזר
ויקף את העיר,
ואחרי הגישו כלי מפץ לקראתה
וילכוד המגדל".
גזר נכבשה והמסדרון הורחב.
כיבוש גזר יצר איום על יבנה ואשדוד.
אבל לא כולם היו מרוצים.
המלך הסלווקי אנטיוכוס השביעי
דרש נסיגה מידית ותשלום פיצויים.
שמעון לא נבהל
והשיב תשובה
שהפך לקלאסיקה.
"לא ארץ נכריה לקחנו,
ולא על נכרים השתררנו.
אלא על נחלת אבותינו
שנכבשה בידי אויבנו
באחת העתים בלי צדק.
ואנחנו, כאשר הייתה לנו שעת כושר,
השיבונו אלינו את נחלת אבותינו".
הסוף מוכר.
אנטיוכוס הזועם פלש ליהודה,
אך הצבא הסלווקי הובס בידי צבא יהודה.
הלקח מסיפור זה הוא ברור:
ניצול הזדמנויות מחייב חזון.
ואתם, האם יש לכם חזון?
האם אתם מנצלים הזדמנות לקדם את החזון?
הזדמנויות נמצאות בכל מקום.
בד"כ הן נחבאות אל הכלים.
קשה לזהות אותן.
אבל יש מכשיר שעוזר לנו
לזהות הזדמנויות.
המכשיר הזה קרוי 'חזון'.
כשיודעים מהי מטרת העל,
נקל לזהות את מה שיקדם אותה.
שמעון ידע מהי מטרת העל שלו.
חיזוק וביצור מדינת יהודה.
לאור זאת הוא הבין מה צריך –
שליטה על שטחי מפתח אסטרטגיים.
וכשנקרתה ההזדמנות לכיבוש יפו
ואח"כ הזדמנות לכיבוש גזר –
שני אתרי מפתח חשובים מבחינת
ביצור וחיזוק מדינת יהודה,
שמעון תפס את ההזדמנויות בשתי ידיו.
אם נקבע לנו חזון, ונגזור ממנו
את הצעדים המעשיים למימושו –
נוכל לזהות את ההזדמנויות,
וברגע שזיהינו אותן – יקל עלינו לנצלן.
(בתמונה: מקדש המצבות בגזר. לא מימי שמעון).
