ארץ מואב נכבשה על ידי עמרי מלך ישראל.
השעבוד הישראלי נמשך כל ימי עמרי וימי אחאב בנו.
ארץ מואב (בעבר הירדן, מול החצי הדרומי של ים המלח)
היא ארץ מרעה עשירה.
המס של המואבים לממלכת ישראל היה כבד:
וּמֵישַׁע מֶלֶךְ-מוֹאָב, הָיָה נֹקֵד; וְהֵשִׁיב לְמֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל
מֵאָה-אֶלֶף כָּרִים (כבשים מפוטמים לבשר),
וּמֵאָה אֶלֶף אֵילִים צָמֶר (כבשים לצמר).
אבל הנה נקרתה ההזדמנות.
אחאב בן עמרי מלך ישראל נפל בקרב.
זה היה האות למרד המואבי:
וַיְהִי, כְּמוֹת אַחְאָב; וַיִּפְשַׁע מֶלֶךְ-מוֹאָב, בְּמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל
יורם בן אחאב מלך ישראל החליט להעניש את המורד.
הוא ארגן קואליציה בה היו חברים הוא עצמו,
יהושפט מלך יהודה ומלך אדום.
הם תקפו את מואב מצד דרום. הצד הפחות צפוי.
אחרי מסע תלאות שכלל מחסור במים,
ועזרה של אלישע הנביא הגיע הצבא המאוחד לארץ מואב.
ההוראות של אלישע הנביא היו ברורות:
וְהִכִּיתֶם כָּל-עִיר מִבְצָר, וְכָל-עִיר מִבְחוֹר,
וְכָל-עֵץ טוֹב תַּפִּילוּ, וְכָל-מַעְיְנֵי-מַיִם תִּסְתֹּמוּ;
וְכֹל הַחֶלְקָה הַטּוֹבָה, תַּכְאִבוּ בָּאֲבָנִים
הרס מוחלט של ארץ מואב.
שיטת האדמה החרוכה. רק מצד התוקף.
וכך היה:
וַיָּקֻמוּ יִשְׂרָאֵל וַיַּכּוּ אֶת-מוֹאָב,
וַיָּנֻסוּ מִפְּנֵיהֶם; ויבו- (וַיַּכּוּ-) בָהּ, וְהַכּוֹת אֶת-מוֹאָב
וְהֶעָרִים יַהֲרֹסוּ וְכָל-חֶלְקָה טוֹבָה יַשְׁלִיכוּ אִישׁ-אַבְנוֹ וּמִלְאוּהָ,
וְכָל-מַעְיַן-מַיִם יִסְתֹּמוּ וְכָל-עֵץ-טוֹב יַפִּילוּ,
עַד-הִשְׁאִיר אֲבָנֶיהָ בַּקִּיר, חֲרָשֶׂת; וַיָּסֹבּוּ הַקַּלָּעִים, וַיַּכּוּהָ
המוני מואבים נהרגו במלחמה.
ערים הרוסות. חלקות אדמה פוריות שמולאו באבנים.
מעיינות המים נסתמו. העצים נכרתו.
נותרה רק הבירה ללא פגע.
מישע מלך מואב בבעיה.
ארצו הרוסה לנגד עיניו.
הוא כלוא בבירתו חסר אונים.
מה עושים?
וַיַּרְא מֶלֶךְ מוֹאָב, כִּי-חָזַק מִמֶּנּוּ הַמִּלְחָמָה;
וַיִּקַּח אוֹתוֹ שְׁבַע-מֵאוֹת אִישׁ שֹׁלֵף חֶרֶב,
לְהַבְקִיעַ אֶל-מֶלֶךְ אֱדוֹם--וְלֹא יָכֹלוּ
התקפה ממוקדת על מלך אדום.
לא ברור מדוע דווקא מלך אדום.
אפשר שהוא היה החוליה החלשה,
או שזהו נסיון לשכנע אותו לעבור צד.
מי יודע?
כך או אחרת המתקפה כלפי מלך אדום כשלה.
ולא סתם כשלה, אלא כשלון חרוץ!
המצב היה כלאחר יאוש.
לא נותרו למישע שום קלפים.
לכאורה.
קלף אחד אחרון. הימור של הכל או לא כלום.
קלף מזוויע עוד נותר בשרוול.
נשק יום הדין.
קלף שמשתמשים בו רק כשכלו כל הקיצין.
וַיִּקַּח אֶת-בְּנוֹ הַבְּכוֹר אֲשֶׁר-יִמְלֹךְ תַּחְתָּיו,
וַיַּעֲלֵהוּ עֹלָה עַל-הַחֹמָה,
וַיְהִי קֶצֶף-גָּדוֹל, עַל-יִשְׂרָאֵל;
וַיִּסְעוּ, מֵעָלָיו, וַיָּשֻׁבוּ, לָאָרֶץ
על מנת להטות את לב כמוש, האל המואבי,
מישע הקריב את בנו הבכור.
הקרבת הבכור נודעה להראות לכמוש
את דבקות מישע בו.
קרבן הבן צריך היה לגרום לכמוש להתערב.
וזה הצליח! ההימור של הכל או לא כלום על יפה!
הבן הוקרב, היה כעס על ישראל.
צבא ישראל נסוג ממואב.
הלקח מסיפור זה ברור.
מצב נואש יוצר פתרונות נואשים.
ואתם, האם אתם יודעים לא להגיע למצב נואש?
האם אתם מכינים תכנית ב' וג' וגם ד' כשצריך.
מצב נואש יכול לנבוע מכח עליון.
אבל ברוב המקרים אין זה כך.
תכנון מקדים וחשיבה מראש יקטינו את התרחיש הקיצוני.
אין צורך להקצות תמיד משאבים לתרחיש הכי קיצוני,
אבל כן להקדיש מחשבה לענין.
כי אם התרחיש יתממש – לא נפעל מתוך יאוש.
הכנה נפשית לתרחיש קיצוני תאפשר לנו להתמודד טוב יותר אם וכאשר.
(בתמונה: מצבת מישע. המתארת את המרד המואבי גם כן.
מאת Neithsabes - נוצר על ידי מעלה היצירה, CC BY-SA 3.0, https:/commons.wikimedia.org/w/indexphp?curid=10221955)
רוצים תכנים נוספים שמאירים את התנ"ך וההיסטוריה באור "מוחשי" ומעשי יותר?
רוצים להזמין סיורים מהנים ומעניינים ברחבי ארצנו המופלאה ואתריה ההיסטוריים?
רוצים להזמין הרצאות והדרכות לארגון, לקבוצה או לחברה שלכם?
כתבו לי בדואל חוזר או לדואל ilan@ilanabc.co.il את הנייד שלכם
ואתקשר אליכם בהקדם –
או התקשרו עכשיו ל- 052-3464376
שלכם,
ד"ר אילן אבקסיס
סופר, היסטוריון ומומחה בינלאומי לתנ"ך ולמזרח קדום.
