יוסף היה בנו האהוב של אביו.
יעקב סימן אותו בעזרת כותנות פסים.
יוסף חלם חלומות גדלות
חלומות בהם הוא מעל אחיו.
הוא גם סיפר להם את זה...
לא פעם אחת, אלא פעמיים.
אפילו יעקב נזף בו.
אהה, יוסף גם היה מלשן.
התוצאה: "וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ...
וַיְקַנְאוּ-בוֹ, אֶחָיו".
אחי יוסף יצאו לרעות את הצאן.
יוסף נשאר בבית.
לא יצא עם האחים בחום היום ובצינת הליל.
עוד סיבה לקנאת האחים.
יעקב שדאג לבניו שלח דווקא את יוסף
לדרוש בשלום אחיו.
יוסף יצא מחברון לשכם.
שם התברר כי אחיו המשיכו צפונה אל דותן.
האחים לא האמינו למראה עינהם.
יוסף, האח השנוא, המתנשא והיהיר
מגיע והוא לבד!
ללא הגנת יעקב אביהם.
שעת נקם ושילם הגיעה.
"וַיִּרְאוּ אֹתוֹ, מֵרָחֹק; וּבְטֶרֶם יִקְרַב אֲלֵיהֶם,
וַיִּתְנַכְּלוּ אֹתוֹ לַהֲמִיתוֹ".
כה עזה הייתה שנאתם אליו.
התכנית הייתה פשוטה:
"וַיֹּאמְרוּ, אִישׁ אֶל-אָחִיו:
'הִנֵּה, בַּעַל הַחֲלֹמוֹת הַלָּזֶה--בָּא.
וְעַתָּה לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ,
וְנַשְׁלִכֵהוּ בְּאַחַד הַבֹּרוֹת,
וְאָמַרְנוּ, חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ;
וְנִרְאֶה, מַה-יִּהְיוּ חֲלֹמֹתָיו".
להרוג אותו, להשליך את גופתו
בבור כלשהו, ולטעון שהוא "נטרף".
תכנית פשוטה, ברורה וישימה.
בטח ובטח כשיוסף לבד עם אחיו השונאים.
אין מי שיגן ואין מי שיעזור.
גורלו של יוסף נחרץ.
מה כבר יכול להשתבש?
לראובן הבכור היה רעיון לשדרוג התכנית:
"וַיִּשְׁמַע רְאוּבֵן, וַיַּצִּלֵהוּ מִיָּדָם;
וַיֹּאמֶר: 'לֹא נַכֶּנּוּ נָפֶשׁ!'.
וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם רְאוּבֵן:
'אַל-תִּשְׁפְּכוּ-דָם!
הַשְׁלִיכוּ אֹתוֹ אֶל-הַבּוֹר הַזֶּה אֲשֶׁר בַּמִּדְבָּר,
וְיָד אַל-תִּשְׁלְחוּ-בוֹ'.
לְמַעַן, הַצִּיל אֹתוֹ מִיָּדָם, לַהֲשִׁיבוֹ, אֶל-אָבִיו".
'אחים יקרים,
לא נרצח אותו. לא אנחנו נשפוך את דמו.
נזרוק אותו פה לאיזה בור.
לא אנחנו נרצח אותו חס וחלילה.
הוא כבר ימות לבד'.
התכנית של ראובן הייתה להשאיר
את יוסף בחיים, ואח"כ להחזיר אותו.
ראובן היה המבוגר האחראי.
האחים תכננו לרצוח את יוסף.
ראובן שכנע "להפקיר" אותו למותו.
הם ידעו שיוסף ימות.
אז הם התיישבו לאכול.
"וַיֵּשְׁבוּ, לֶאֱכָל-לֶחֶם, וַיִּשְׂאוּ עֵינֵיהֶם וַיִּרְאוּ,
וְהִנֵּה אֹרְחַת יִשְׁמְעֵאלִים בָּאָה מִגִּלְעָד;
וּגְמַלֵּיהֶם נֹשְׂאִים, נְכֹאת וּצְרִי וָלֹט—
הוֹלְכִים, לְהוֹרִיד מִצְרָיְמָה".
בעודם מיטיבים לבם במזון
הופיע גורם ששינה שוב את התכנית.
אורחת ישמעאלים בדרך מהגלעד למצרים.
שיירה המובילה מוצרי מותרות למצרים.
לפתע ליהודה היה רעיון.
"וַיֹּאמֶר יְהוּדָה, אֶל-אֶחָיו:
'מַה-בֶּצַע, כִּי נַהֲרֹג אֶת-אָחִינוּ,
וְכִסִּינוּ, אֶת-דָּמוֹ?
לְכוּ וְנִמְכְּרֶנּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים,
וְיָדֵנוּ אַל-תְּהִי-בוֹ, כִּי-אָחִינוּ בְשָׂרֵנוּ, הוּא;
וַיִּשְׁמְעוּ, אֶחָיו".
'אחים יקרים,
לא נרצח אותו. לא אנחנו נשפוך את דמו.
עדיף שנמכור אותו לישמעאלים.
גם לא נהרוג אותו
וגם נעשה עליו קופה'.
(לא ברור היכן היה ראובן בשלב הזה).
בעוד האחים חוככים בדעתם
גורם נוסף הופיע:
"וַיַּעַבְרוּ אֲנָשִׁים מִדְיָנִים סֹחֲרִים,
וַיִּמְשְׁכוּ וַיַּעֲלוּ אֶת-יוֹסֵף מִן-הַבּוֹר".
מדיינים עוברי אורח עברו לתומם.
הם שמעו קולות חשודים מבור אקראי.
מה רבה הייתה הפתעתם למצוא בפנים אדם.
הם הוציאו את יוסף מהבור.
אבל הזדמנות כזו לא נופלת בחלקם כל יום.
אז הם ניצלו את ההזדמנות:
"וַיִּמְכְּרוּ אֶת-יוֹסֵף לַיִּשְׁמְעֵאלִים, בְּעֶשְׂרִים כָּסֶף".
המדיינים עשו קופה על יוסף. לא האחים...
בינתיים חזר ראובן לבור על מנת לחלץ את יוסף.
שם ציפתה לו הפתעה מרה:
"וַיָּשָׁב רְאוּבֵן אֶל-הַבּוֹר,
וְהִנֵּה אֵין-יוֹסֵף בַּבּוֹר;
וַיִּקְרַע, אֶת-בְּגָדָיו".
ראובן נדהם ונחרד לראות את הבור ריק.
"וַיָּשָׁב אֶל-אֶחָיו, וַיֹּאמַר:
'הַיֶּלֶד אֵינֶנּוּ, וַאֲנִי אָנָה אֲנִי-בָא'".
כל תכניות האחים עלו בתוהו.
יוסף לא נרצח, לא חולץ, ולא נמכר לישמעאלים.
מבחינת האחים יוסף נעלם כאילו בלעה אותו האדמה.
הם יודעים דבר אחד.
יוסף אינו בבור.
מעבר לכך – אין להם שמץ מושג מה עלה בגורלו.
הצליח לטפס ויצא לחופשי?
בדרך ליעקב אביהם?
מישהו הוציא אותו ושחרר אותו?
מישהו הוציא אותו ולקח אותו?
הוא יצא איכשהו ונטרף?
הוא יצא איכשהו ונפגע?
הוא חי? הוא מת? הוא פצוע?
מה קרה לו?!?!?!
מה עושים?
מביימים את מות יוסף:
"וַיִּקְחוּ, אֶת-כְּתֹנֶת יוֹסֵף;
וַיִּשְׁחֲטוּ שְׂעִיר עִזִּים,
וַיִּטְבְּלוּ אֶת-הַכֻּתֹּנֶת בַּדָּם
וַיְשַׁלְּחוּ אֶת-כְּתֹנֶת הַפַּסִּים,
וַיָּבִיאוּ אֶל-אֲבִיהֶם".
לקחו את סימן הזיהוי של יוסף.
ביימו מות אלים, וקיוו לטוב.
ההמשך ידוע:
יוסף נמכר לעבדות במצרים
ופגש את אחיו כשהוא המשנה למלך מצרים.
הלקח מסיפור זה ברור.
לכל משימה יש אחראי אחד!
ואתם, האם אתם מבינים שלכל משימה יש אחראי אחד?
האם אתם מבינים שריבוי מנהלים פוום ולא מועיל?
לאחי יוסף הייתה משימה אחת –
להרוג את יוסף.
הם כשלו במשימה.
לא היה מנהל אחד לאירוע.
ראובן ויהודה ניהלו במקביל.
כל אחד משך לכיוון אחר.
יד ימין לא ידעה מה יד שמאל עושה.
בסוף יד אלמונית קבעה את תוצאות האירוע.
החיים מזמנים לנו משימות רבות ומגוונות.
לפעמים המשימה מוטלת עלינו.
לפעמים אנחנו מטילים אותה על אחרים.
בכל משימה חשוב לקבוע מראש מי אחראי.
מי דואג שהמשימה תבוצע על הצד הטוב ביותר.
האחראי על המשימה יכול להאציל סמכויות
ולחלק את המשימה למשימות משנה.
אבל גם הוא צריך להגדיר מי אחראי לכל משימת משנה,
ומהם גבולות האחריות בין אחראי המשנה.
כשזה לא קורה – התוצאה היא בלאגן.
יד ימין לא יודעת מה יד שמאל עושה במקרה הטוב.
או שיד ימין ויד שמאל רבות בינהן במקרה הרע.
הגדרת משימה ברורה, מינוי אחראי אחד,
חלוקת תחומי אחריות, ומניעת חיכוכים
– יגדילו מאוד את הסיכוי לביצוע מוצלח של המשימה.
(בתמונה: מכירת יוסף מאת קונסטנטין פלוויטסקי.
מאת קונסטנטין פלביטסקי - Konstantin Flavitsky, נחלת הכלל, https//commonswikimediaorg/w/index.phpcurid=460522).
אנא שתפו והמליצו על הדיוורים שלי. תודה.
צפו בסדרת הרשת החדשה שלי: חגבים
האם תרצו תכנים נוספים שמאירים את התנ"ך וההיסטוריה באור מוחשי ומעשי יותר?
או אולי תחפצו ליטול חלק בסיורים הסדירים שלי?
או שמא תבקשו להזמין סיורי איכות מהנים ומעניינים ברחבי ארצנו המופלאה ואתריה ההיסטוריים?
כמובן שתמיד כדאי להזמין הרצאות והדרכות לארגון, לקבוצה או לחברה שלכם!
והכי מומלץ לעשות מנוי לאתר שלי!
)למנויי האתר יש הנחה בסיורים!!!)
כתבו לי בדואל חוזר או לדואל ilan@ilanabc.co.il את הנייד שלכם
ואתקשר אליכם בהקדם –
או התקשרו עכשיו ל- 052-3464376
שלכם,
ד"ר אילן אבקסיס
סופר, היסטוריון, מורה דרך מוסמך ומומחה בינלאומי לתנ"ך ולמזרח קדום.
