
המלך יהויקים מרד בבבל.
הבבלים הטילו מצור על ירושלים.
בתזמון מושלם לכולם,
מלבד לו עצמו,
יהויקים מת.
בנו ויורשו יהויכין
יצא לגלות עם העלית
של ממלכת יהודה.
במקומו המליכו הבבלים את דודו
מתניה, ששמו שונה לצדקיהו.
נוצר מצב משונה.
מלך אחד ביהודה.
מלך שני בבבל.
למרות שצדקיהו הומלך
בחסות הבבלים ועל ידם,
הרי רוחות המרד בירושלים נשבו בעוז.
היו שתי מפלגות בירושלים.
המפלגה 'הבבלית',
שתמכה בנאמנות לבבל.
והמפלגה 'המצרית',
שתמכה במרד בבבל
(בעזרה מצרית כלשהי).
ירמיהו היה מהמפלגה 'הבבלית'.
הוא התנגד בכל תוקף למרד,
בהבנה שמרד משמעו חורבן ירושלים.
הפילוג בירושלים היה תמונת ראי
של הפילוג בקרב הגולים בבבל.
גם בקרב גולי בבל היו שתי מפלגות.
תומכי בבל ממפלגת
'להישאר בבבל עד יעבור זעם'
ומתנגדי בבל ממפלגת
'מרד שם יוציא אותנו מבבל. אמן'.
כל מפלגה בבבל תמכה באחותה בירושלים.
ירמיהו הבין כי דעת הקהל בבבל
חשובה לא פחות מאשר זו בירושלים.
על כן הוא נרתם למאבק
על דעת הקהל גם בבבל.
"וְאֵלֶּה דִּבְרֵי הַסֵּפֶר (=מכתב),
אֲשֶׁר שָׁלַח יִרְמְיָה הַנָּבִיא מִירוּשָׁלִָם
אֶל-יֶתֶר זִקְנֵי הַגּוֹלָה,
וְאֶל-הַכֹּהֲנִים וְאֶל-הַנְּבִיאִים
וְאֶל-כָּל-הָעָם, אֲשֶׁר הֶגְלָה
נְבוּכַדְנֶאצַּר מִירוּשָׁלִַם, בָּבֶלָה".
הוא שלח מכתב אל
הנהגת הגולים בבבל.
המסר של ירמיהו היה פשוט:
"בְּנוּ בָתִּים, וְשֵׁבוּ;
וְנִטְעוּ גַנּוֹת, וְאִכְלוּ אֶת-פִּרְיָן
קְחוּ נָשִׁים, וְהוֹלִידוּ בָּנִים וּבָנוֹת,
וּקְחוּ לִבְנֵיכֶם נָשִׁים
וְאֶת-בְּנוֹתֵיכֶם תְּנוּ לַאֲנָשִׁים,
וְתֵלַדְנָה בָּנִים וּבָנוֹת;
וּרְבוּ-שָׁם, וְאַל-תִּמְעָטוּ...
כִּי לְפִי מְלֹאת לְבָבֶל שִׁבְעִים שָׁנָה,
אֶפְקֹד אֶתְכֶם".
'חברים יקרים,
אתם עומדים להיות שם הרבה זמן.
הרבה מאוד.
אז בנו בית, קחו אשה,
הולידו ילדים.
את הילדים שלכם חתנו שם.
גדלו את הנכדים בנחת.
זה יקח שבעים שנה
עד שתחזרו.
בעצם אתם לא תחזרו.
גם הילדים שלכם לא.
הנכדים שלכם אולי.
הנינים – בטוח'.
ירמיהו לא שכח שהוא
נלחם על דעת הקהל.
ומלחמה, כל מלחמה,
משמעה שיש צד שני.
צד שני שפעיל לא פחות מירמיהו.
"אַל-יַשִּׁיאוּ לָכֶם נְבִיאֵיכֶם
אֲשֶׁר-בְּקִרְבְּכֶם, וְקֹסְמֵיכֶם;
וְאַל-תִּשְׁמְעוּ, אֶל-חֲלֹמֹתֵיכֶם,
אֲשֶׁר אַתֶּם, מַחְלְמִים,
כִּי בְשֶׁקֶר, הֵם נִבְּאִים לָכֶם בִּשְׁמִי".
'חברים,
אל תקשיבו לקשקשנים
מהצד השני.
הם שקרנים עלובים.
נוכלים בני נוכלים.
הם נביאי שקר!'
ומיד חזר ירמיהו אל קהל היעד שלו.
הוא השקיע בפרסום ממוקד
לקהל המטרה שלו.
"וְשַׁבְתִּי אֶת-שביתכם (שְׁבוּתְכֶם)
וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִכָּל-הַגּוֹיִם
וּמִכָּל-הַמְּקוֹמוֹת אֲשֶׁר הִדַּחְתִּי אֶתְכֶם שָׁם,
נְאֻם-יְהוָה;
וַהֲשִׁבֹתִי אֶתְכֶם--אֶל-הַמָּקוֹם,
אֲשֶׁר-הִגְלֵיתִי אֶתְכֶם מִשָּׁם".
'חברים,
חכו. האל יחזיר אתכם.
לא לדחוק את הקץ'.
הלקח מסיפור זה ברור:
פרסום ממוקד תורם להצלחה.
ואתם האם אתם מבינים שפרסום ממוקד יעיל יותר?
האם אתם משקיעים בפרסום ממוקד?
אנחנו מפרסמים כל הזמן.
רוב הזמן אנחנו מפרסמים לבני משפחה,
לחברים, למכרים, וגם לאנשים זרים.
אנחנו מפרסמים את הצלחותינו
('הכנתי שיעורי בית', 'תליתי כביסה',
'ביקרתי באתר...', 'ראיתי את...').
פרסום כזה הוא כללי.
'שופוני יא נאס' (רְאוּ אותי, אנשים).
זה בסדר.
אבל כשרוצים תוצאה מדידה
(כמות לייקים, סגירת עסקאות,
הרשמה לאירוע, מכירת כרטיסים...)
הפרסום חייב להיות ממוקד.
ממוקד בקהל היעד הרלוונטי.
קהל שהפרסום ידבר אליו,
ויניע אותו לפעולה בהסתברות גבוהה יותר
מאשר את האוכלוסייה הכללית.
יש מוצרים שפונים לקהל הכללי.
וישנם מוצרים הפונים לקהל מסוים.
מוצרים נטולי גלוטן –
עדיף לפרסם בקרב הצליאקים.
(אם כי גם לא צליאקים
צורכים מוצרים כאלה).
ספר הכנה לבגרות בתנ"ך –
מוטב לשווק לתלמידי תיכון ומורי תנ"ך.
ולא לתלמידי יסודי או לרואי חשבון.
ירמיהו הבין שאת דבריו הוא צריך להפנות
למנהיגי הגולים בבבל.
הוא לא שלח מכתבים לגולים בכללם.
חבל להשחית את זמנם וזמנו.
(למרבה הצער מכתבו לא עשה רושם).
(בתמונה: ממוקד).
