Skip to content

מה שהיה כבר לא עובד – נאום המלך

בתקופת השופטים

בני ישראל ניהלו מלחמות

מזדמנות עם שכניהם.

כל אימת שאויבי ישראל גברו

קם מושיע מזדמן ('שופט'),

אשר הכה באויבי ישראל,

שפט את העם כך וכך שנים,

ומת מבלי להותיר יורש.

השיטה עבדה לא רע.

מול המיליציות שלנו

עמדו מיליציות דומות

של אויבי ישראל.

זה הספיק.

עד שגם גורם חדש.

הפלשתים התנחלו בארץ

במקביל לישראלים.

הישראלים התנחלו ממזרח למערב.

הפלשתים התנחלו ממערב למזרח.

המפגש בין העמים

היה רק שאלה של זמן.

חלוץ המפגשים היה שמגר בן ענת.

אבל השופט המרכזי

שהתעסק בפלשתים היה שמשון.

שמגר ושמשון היו רק ההקדמה.

בימי שמואל התחולל קרב חשוב.

מול המיליציות החביבות כשלעצמן,

אך עדיין מיליציות חמושות באופן חובבני,

התייצב צבא פלשתי של ממש.

צבא עם שרשרת פיקוד,

חלוקה ליחידות,

התמחות מקצועית

ובעיקר אסטרטגיה ברורה.

בקרב אבן העזר

ספגו הישראלים תבוסה מחפירה.

לא זאת אף זאת –

ארון הברית נפל בשבי.

אוי לבושה.

אוי לכלימה.

אוי לחרפה.

לאחר שרשרת אירועים

(המוצגת במקרא באופן

משעשע משהו)

חזר ארון הברית אל עם ישראל.

מנהיג העם באותה עת היה שמואל.

אבל הגיל עושה את שלו,

"וַיְהִי, כַּאֲשֶׁר זָקֵן שְׁמוּאֵל;

וַיָּשֶׂם אֶת-בָּנָיו שֹׁפְטִים, לְיִשְׂרָאֵל".

שמואל מינה את בניו לשופטים.

אבל התפוח נפל רחוק מהעץ.

"וְלֹא-הָלְכוּ בָנָיו בִּדְרָכָו,

וַיִּטּוּ אַחֲרֵי הַבָּצַע;

וַיִּקְחוּ-שֹׁחַד--וַיַּטּוּ, מִשְׁפָּט".

כמו קודמו עלי,

גם שמואל כשל בחינוך ילדיו.

כמו קודמו עלי,

גם אותו יחליף אדם שאינו בנו.

הגיעה העת לשינוי.

שמואל לא הבין זאת.

אבל העם הבין גם הבין.

"וַיִּתְקַבְּצוּ, כֹּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל;

וַיָּבֹאוּ אֶל-שְׁמוּאֵל, הָרָמָתָה.  

וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו: 'הִנֵּה אַתָּה זָקַנְתָּ,

וּבָנֶיךָ, לֹא הָלְכוּ בִּדְרָכֶיךָ;

עַתָּה, שִׂימָה-לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ—

כְּכָל-הַגּוֹיִם".

'שומע שמואל,

לא נעים אבל

אתה כבר לא בכושר.

אם אתה מבין למה אנחנו מתכוונים.

והבנים שלך, איך לומר,

פחות בכושר ממך...

אנחנו רוצים מלך אמיתי.

כמו כולם.

מה שטוב לעמים סביב.

טוב גם לנו.

תודה.

אוהבים אותך הרבה'.

שמואל לא אהב את הרעיון.

בלשון המעטה.

קודם כל כי ה' הוא מלך ישראל

(על זה אין חולק.

רק שהאל צריך מישהו שיטפל

בענינים ארציים.

האל לא קונה נשק, לא מאמן חיילים,

לא גובה מסים, לא מפנה אשפה...).

מלבד זאת יש פה עלבון אישי.

חתיכת עלבון!

שמואל פנה אלך אלהים.

תשובת אליהם הייתה ארוכה,

אך הסיפא הוא העיקר.

"וְעַתָּה, שְׁמַע בְּקוֹלָם.

 אַךְ, כִּי-הָעֵד תָּעִיד בָּהֶם,

וְהִגַּדְתָּ לָהֶם, מִשְׁפַּט הַמֶּלֶךְ

אֲשֶׁר יִמְלֹךְ עֲלֵיהֶם".

/תן להם מה שהם רוצים.

אבל הכרח אותם לקרוא

את כל האותיות הקטנות.

שלא יבכו אחר כך'.

וכך היה.

שמואל נשא נאום חוצב להבות

בו הוא פירט

את כל החסרונות, הפגעים

האסונות, הצרות והבעיות

שמשטר מלוכני נושא בכנפיו.

העם לא התרשם בלשון המעטה.

"וַיֹּאמְרוּ: לֹּא!

כִּי אִם-מֶלֶךְ יִהְיֶה עָלֵינוּ...

וּשְׁפָטָנוּ מַלְכֵּנוּ

וְיָצָא לְפָנֵינוּ,

וְנִלְחַם אֶת-מִלְחֲמֹתֵנוּ".

יצא המרצע מן השק.

העם רוצה בטחון. עכשיו!

העם רוצה מלך שיפקד על צבא.

צבא הזמין יומם וליל.

צבא שניהל מלחמות מול

צבא האויב.

הסוף ידוע.

שאול הומלך כמלך

ונלחם בפלשתים.

הלקח מסיפור זה ברור:

מי שלא משתנה בשל שינוי הנסיבות – לא יהיה.

 

ואתם האם אתם מבינים את הצורך להשתנות בהתאם לנסיבות?

ואתם האם אתם יודעים להשתנות בהתאם לנסיבות?

 

אנחנו יצורים אוהבי שגרה.

אבל החיים מזמנים הפתעות.

הנסיבות משתנות.

ככה זה.

פעמים רבות הנסיבות משתנות.

ללא השפעה או השפעה קטנה.

אבל מידי פעם הנסיבות משתנות

ואנחנו צריכים להשתנות יחד עמן.

פעמים רבות זה קורה בתחום הכלכלי

(אבל לא רק: חתונה,  לידת תינוק...).

כשהעולם סביבנו משתנה –

אנחנו חייבים גם להשתנות.

למשל, מי שלא ישכיל לרתום את

הבינה המלאכותית לשירותיו –

יהיה לא רלוונטי.

מדורי הכלכלה מלאים בחברות

שלא השכילו להשתנות

וירדו מאוד

(נוקיה עם הטלפונים החכמים).

חברות שהשכילו להשתנות עלו ופרחו

(נוקיה שהחלה כחברת ייצור נייר,

ועברה לתחום התקשורת).

שמואל לא רצה להשתנות.

העם כפה עליו את השינוי.

(בתמונה: נבי סמואל המזוהה עם קברו של שמואל הנביא לכאורה).

נגישות
How can I help you?