Skip to content

עקרון מול מציאות – ירידת יעקב מצרימה

יעקב חזר ארצה לאחר עשרים שנה בחרן.

רחל אהובתו מתה בלידת בנימין.

יוסף נמכר על ידי אחיו לעבדות.

ויעקב התאבל עליו ימים רבים.

אבל נראה שהוא הגיע

אל התחנה האחרונה.

הארץ אותה הבטיח לו האל.

או שלא...

"וַיְהִי רָעָב בְּכָל-הָאֲרָצוֹת,

וּבְכָל-אֶרֶץ מִצְרַיִם הָיָה לָחֶם".

בצורת ורעב פקדו את האזור.

כל מי שהתבסס על חקלאות בעל

(חקלאות מושקית בגשם)

או על מרעה (שהרי הבהמות

ניזונות מעשבים שצריכים גשם)

היה בסכנת מות מרעב.

מצרים שהתבססה על היאור

לא חוותה רעב.

ההיפך!

הודות לעצת יוסף

במצרים היה אוכל רב.

"וַיַּרְא יַעֲקֹב, כִּי יֶשׁ-שֶׁבֶר (אוכל) בְּמִצְרָיִם;

וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לְבָנָיו: 'לָמָּה תִּתְרָאוּ?' (תתעכבו)

וַיֹּאמֶר 'הִנֵּה שָׁמַעְתִּי, כִּי יֶשׁ-שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם;

רְדוּ-שָׁמָּה וְשִׁבְרוּ-לָנוּ מִשָּׁם, וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת'".

יעקב דאג למשפחתו.

הוא שלח את בניו לרכוש מזון במצרים.

האחים ירדו למצרים, ללא בנימין.

יעקב חשש לגורל בנימין, בנו מאהובתו רחל.

הלוא את בנה הגדול של רחל הוא כבר איבד...

במצרים הם פגשו את יוסף.

הוא הכיר אותם. הם לא הכירו אותו.

יוסף דרש מהם להביא את אחיהם הקטן.

אם לא, שלא יטרחו לחזור שוב לרכוש מזון.

שימותו ברעב מבחינתו.

בינתיים שמעון נשאר בן ערובה.

יעקב כצפוי סירב לדרישה:

"יוֹסֵף אֵינֶנּוּ, וְשִׁמְעוֹן אֵינֶנּוּ,

וְאֶת-בִּנְיָמִן תִּקָּחוּ...

וַיֹּאמֶר, לֹא-יֵרֵד בְּנִי עִמָּכֶם: 

כִּי-אָחִיו (= יוסף) מֵת וְהוּא לְבַדּוֹ נִשְׁאָר,

וּקְרָאָהוּ אָסוֹן בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר תֵּלְכוּ-בָהּ,

וְהוֹרַדְתֶּם אֶת-שֵׂיבָתִי בְּיָגוֹן, שְׁאוֹלָה".

'בניי היקרים,

אין מצב שאתם לוקחים את בנימין.

פשוט אין מצב!!!!'

אין מצב אבל...

"וְהָרָעָב, כָּבֵד בָּאָרֶץ".

אוכל, כדרכו של אוכל, נגמר בסוף.

"וַיְהִי, כַּאֲשֶׁר כִּלּוּ לֶאֱכֹל אֶת-הַשֶּׁבֶר,

אֲשֶׁר הֵבִיאוּ, מִמִּצְרָיִם;

וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם אֲבִיהֶם:

'שֻׁבוּ שִׁבְרוּ-לָנוּ מְעַט-אֹכֶל'

וַיֹּאמֶר אֵלָיו יְהוּדָה, לֵאמֹר:...

אִם-יֶשְׁךָ מְשַׁלֵּחַ אֶת-אָחִינוּ, אִתָּנוּ-

-נֵרְדָה, וְנִשְׁבְּרָה לְךָ אֹכֶל

וְאִם-אֵינְךָ מְשַׁלֵּחַ, לֹא נֵרֵד...

כִּי, לוּלֵא הִתְמַהְמָהְנוּ-

כִּי-עַתָּה שַׁבְנוּ, זֶה פַעֲמָיִם".

'אבא, אם תשלח את בנימין –

נרד בשמחה.

אם לא – לא.

אתה מבזבז את הזמן.

כבר היינו יורדים וחוזרים למצרים.

פעמיים!'

יעקב היה בדילמה נוראית.

חיי כל משפחתו מול

סכנה אפשרית לבנימין.

מה הוא יעשה?

"וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יִשְׂרָאֵל אֲבִיהֶם:

'אִם-כֵּן אֵפוֹא זֹאת עֲשׂוּ.

קְחוּ מִזִּמְרַת הָאָרֶץ בִּכְלֵיכֶם,

וְהוֹרִידוּ לָאִישׁ מִנְחָה...

וְאֶת-אֲחִיכֶם, קָחוּ...

וַאֲנִי, כַּאֲשֶׁר שָׁכֹלְתִּי שָׁכָלְתִּי".

'בניי היקרים,

קחו כמה מתנות שוות לאיש.

קחו את בנימין,

ושאלהים יעזור לי'.

וכך קרה.

בנימין הלך למצרים.

שם יוסף דאג להפחיד את האחים.

כולל האשמת בנימין בגניבה.

אולם בסופו של דבר יוסף

התגלה לאחיו,

ואף דאג להביא את יעקב אביו

ואת כל המשפחה אל מצרים.

מקור המזון.

הלקח מסיפור זה ברור.

החיים מכופפים את העקרון .

אחרת מתים.

 

ואתם, האם אתם יודעים מתי לכופף את העקרונות שלכם?

האם אתם מבינים את הצורך לחיות ולא למות?

עקרונות הם דבר חשוב.

חשוב מאוד.

הם המצפן שלנו בעולמנו זה.

ליעקב היה עקרון קדוש.

לשמור על בנימין בכל מחיר.

אבל יש והחיים והעקרון מתנגשים.

שמירה על העקרון יכולה

להתבטא בהפסד ניכר.

אפילו מות.

במקרה של יעקב פשוטו כמשמעו.

יש מקרים בהם נעדיף, ובצדק,

לעמוד על העקרון.

(הפסד ממון מול חילול שבת למשל)

אולם ישנם מקרים בהם ההפסד הוא רב מידי

(הפסד חיים מול חילול שבת למשל).

היכן לוותר והיכן להתעקש?

למרבה הצער אין תשובה נכונה.

כל מקרה וכל איש לגופו של ענין.

(בתמונה: חיטה, בעטיה ירדו בני יעקב למצרים).

אשמח לשיתופים והמלצה על הדיוורים שלי  🙂

האם תרצו תכנים נוספים שמאירים את התנ"ך וההיסטוריה באור מוחשי ומעשי יותר?

או אולי תחפצו ליטול חלק בסיורים הסדירים שלי?

או שמא תבקשו להזמין סיורי איכות מהנים ומעניינים ברחבי ארצנו המופלאה ואתריה ההיסטוריים?

כמובן שתמיד כדאי להזמין הרצאות והדרכות לארגון, לקבוצה או לחברה שלכם?

והכי מומלץ לעשות מנוי לאתר שלי!

)למנויי האתר יש הנחה בסיורים!!!)

כתבו לי בדואל חוזר או לדואל ilan@ilanabc.co.il את הנייד שלכם

ואתקשר אליכם בהקדם –

או התקשרו עכשיו ל- 052-3464376

שלכם,

ד"ר אילן אבקסיס

סופר, היסטוריון, מורה דרך מוסמך ומומחה בינלאומי לתנ"ך ולמזרח קדום.

נגישות