Skip to content

פה של אריה נשמה של חתול – געל ואבימלך

אבימלך בן גדעון רצח את אחיו

והפך למלך שכם.

אחיו, יותם, ניבא שהזוגיות הזו לא תחזיק מעמד.

אחרי שלוש שנים העסק התפרק.

"וַיִּשְׁלַח אֱלֹהִים, רוּחַ רָעָה,

בֵּין אֲבִימֶלֶךְ, וּבֵין בַּעֲלֵי שְׁכֶם;

וַיִּבְגְּדוּ בַעֲלֵי-שְׁכֶם, בַּאֲבִימֶלֶךְ... 

וַיָּשִׂימוּ לוֹ בַעֲלֵי שְׁכֶם מְאָרְבִים,

עַל רָאשֵׁי הֶהָרִים,

וַיִּגְזְלוּ, אֵת כָּל-אֲשֶׁר-יַעֲבֹר עֲלֵיהֶם בַּדָּרֶךְ;

וַיֻּגַּד, לַאֲבִימֶלֶךְ".

לבעלי שכם (המנהיגים) נמאס מאבימלך.

הם החלו לארוב ולשדוד בדרכים.

קריאת תיגר גדולה על אבימלך.

מה זה? המלך לא מספק בטחון?

למה צריך אותו בכלל?

אנשי שכם קיבלו חיזוק לא צפוי.

בחור בשם געל ומקורביו.

"וַיָּבֹא גַּעַל בֶּן-עֶבֶד, וְאֶחָיו,

וַיַּעַבְרוּ, בִּשְׁכֶם; וַיִּבְטְחוּ-בוֹ, בַּעֲלֵי שְׁכֶם.

וַיֵּצְאוּ הַשָּׂדֶה וַיִּבְצְרוּ אֶת-כַּרְמֵיהֶם,

וַיִּדְרְכוּ (את הענבים), וַיַּעֲשׂוּ, הִלּוּלִים;

וַיָּבֹאוּ, בֵּית אֱלֹהֵיהֶם, וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ,

וַיְקַלְלוּ אֶת-אֲבִימֶלֶך".

אנשי שכם הרגישו על הגובה.

בצרו, חגגו וקיללו את אבימלך.

הם המעיטו בערכו.

געל אך ליבה את האש:

"וַיֹּאמֶר גַּעַל בֶּן-עֶבֶד:

'מִי-אֲבִימֶלֶךְ וּמִי-שְׁכֶם כִּי נַעַבְדֶנּוּ?

הֲלֹא בֶן-יְרֻבַּעַל, וּזְבֻל פְּקִידוֹ.

עִבְדוּ, אֶת-אַנְשֵׁי חֲמוֹר אֲבִי שְׁכֶם,

וּמַדּוּעַ, נַעַבְדֶנּוּ אֲנָחְנוּ?

וּמִי יִתֵּן אֶת-הָעָם הַזֶּה, בְּיָדִי,

וְאָסִירָה, אֶת-אֲבִימֶלֶךְ.

וַיֹּאמֶר, לַאֲבִימֶלֶךְ: 'רַבֶּה צְבָאֲךָ, וָצֵאָה'".

'למה מי זה אבימלך?

(בתוספת סיבוב כף היד כמובן)

הוא בסך הכל הבן של גדעון (=ירובעל).

הוא, והפודל שלו זבול.

מה אתם כפופים לו?

חברים אתם צריכים לעבוד את חמור.

למה מה קרה שאנחנו נעבוד את אבימלך?

למה מי זה אבימלך?

אם אני אהיה המנהיג

אני כבר אסלק את האפס הזה מפה.

שומע אבימלך?

אם אתה גבר, אסוף צבא.

אסוף הרבה צבא.

כי אני עומד לכסח אותך'.

זבול שר העיר מיהר להזהיר את אבימלך.

'שומע, געל המגעיל הזה

מסכסך בינך לבין אנשי שכם'.

ויש לו הצעה מעשית:

"וְעַתָּה קוּם לַיְלָה,

אַתָּה וְהָעָם אֲשֶׁר-אִתָּךְ;

וֶאֱרֹב, בַּשָּׂדֶה.

וְהָיָה בַבֹּקֶר כִּזְרֹחַ הַשֶּׁמֶשׁ,

תַּשְׁכִּים וּפָשַׁטְתָּ עַל-הָעִיר

וְהִנֵּה-הוּא וְהָעָם אֲשֶׁר-אִתּוֹ,

יֹצְאִים אֵלֶיךָ, וְעָשִׂיתָ לּוֹ,

כַּאֲשֶׁר תִּמְצָא יָדֶךָ".

'קח צבא, הצב מארב בבוקר,

וכשגעל ואנשיו יצאו החוצה,

אתה כבר תדע מה לעשות איתם.

סומך עליך, אחי'.

אבימלך שמע ויישם.

"וַיָּקָם אֲבִימֶלֶךְ וְכָל-הָעָם אֲשֶׁר-עִמּוֹ, לָיְלָה;

וַיֶּאֶרְבוּ עַל-שְׁכֶם, אַרְבָּעָה רָאשִׁים.

וַיֵּצֵא, גַּעַל בֶּן-עֶבֶד, וַיַּעֲמֹד, פֶּתַח שַׁעַר הָעִיר;

וַיָּקָם אֲבִימֶלֶךְ וְהָעָם אֲשֶׁר-אִתּוֹ, מִן-הַמַּאְרָב

וַיַּרְא-גַּעַל, אֶת-הָעָם, וַיֹּאמֶר אֶל-זְבֻל:

'הִנֵּה-עָם יוֹרֵד מֵרָאשֵׁי הֶהָרִים'".

אבימלך ארב בלילה,

ועם בוקר קם והחל לרדת לכיוון העיר

(שכם שוכנת בעמק בין הר גריזים להר עיבל).

געל המופתע (שלא ידע על דברי זבול לאבימלך)

תהה באוזני זבול מי האנשים היורדים מההר?

זבול השיב תשובה שהפכה לפתגם:

"וַיֹּאמֶר אֵלָיו זְבֻל:

'אֵת צֵל הֶהָרִים אַתָּה רֹאֶה כָּאֲנָשִׁים'".

(כאנשים!!! ולא בשיבוש המקובל 'כהרים').

'אחי, אתה לא רואה טוב.

זה רק צל ההרים'.

געל הביט שוב:

"וַיֹּסֶף עוֹד גַּעַל, לְדַבֵּר, וַיֹּאמֶר:

'הִנֵּה-עָם יוֹרְדִים מֵעִם טַבּוּר הָאָרֶץ;

וְרֹאשׁ-אֶחָד בָּא, מִדֶּרֶךְ אֵלוֹן מְעוֹנְנִים'".

'איזה צל בראש שלך?

אני רואה אנשים שבאים משם!

ועוד אנשים מהכיוון ההוא!!!'

זבול לא התבלבל:

"וַיֹּאמֶר אֵלָיו זְבֻל:

'אַיֵּה אֵפוֹא פִיךָ אֲשֶׁר תֹּאמַר:

מִי אֲבִימֶלֶךְ, כִּי נַעַבְדֶנּוּ? 

הֲלֹא זֶה הָעָם אֲשֶׁר מָאַסְתָּה בּוֹ,

צֵא-נָא עַתָּה וְהִלָּחֶם בּוֹ".

'נו גיבור גדול.

פה של אריה נשמה של חתול.

הפה שלך חותם על המחאות

שהמעשים שלך לא יכולים לפדות.

יאללה יאללה.

בוא נראה אותך עכשיו.

צא, צא להילחם יא חתיכת אפס'.

לגעל אין ברירה.

מעשיו ניסו לפדות את ההמחאה.

"וַיֵּצֵא גַעַל, לִפְנֵי בַּעֲלֵי שְׁכֶם;

וַיִּלָּחֶם, בַּאֲבִימֶלֶךְ.

וַיִּרְדְּפֵהוּ אֲבִימֶלֶךְ, וַיָּנָס מִפָּנָיו;

וַיִּפְּלוּ חֲלָלִים רַבִּים, עַד-פֶּתַח הַשָּׁעַר...

וַיְגָרֶשׁ זְבֻל אֶת-גַּעַל וְאֶת-אֶחָיו,

מִשֶּׁבֶת בִּשְׁכֶם".

להמחאה לא היה כיסוי...

הלקח מסיפור זה ברור.

קל לדבר קשה לבצע.

 

ואתם, האם אתם בעלי פה של אריה אך נשמה של חתול?

האם המעשים שלכם פודים את המחאות הדיבור?

לעיתים אנו נתקלים במצבים ש'מזמינים' התפארות.

הצהרותינו עלולות להיות על גבול הרהב.

ברוב במקרים להצהרות אין כיסוי מלא.

או כיסוי בכלל.

לכן חשוב לשמור את דברי הרהב לעצמנו.

לא להתלהם ולהתנפח משל היינו 'אבו נפחא'.

דיבור המתחשב במגבלות יכולותינו

יניב תוצאות טובות בתחומים רבים.

(בתמונה: חתול).

אנא שתפו והמליצו על הדיוורים שלי. תודה.

צפו בסדרת הרשת החדשה שלי: חגבים

האם תרצו תכנים נוספים שמאירים את התנ"ך וההיסטוריה באור מוחשי ומעשי יותר?

או אולי תחפצו ליטול חלק בסיורים הסדירים שלי?

או שמא תבקשו להזמין סיורי איכות מהנים ומעניינים ברחבי ארצנו המופלאה ואתריה ההיסטוריים?

כמובן שתמיד כדאי להזמין הרצאות והדרכות לארגון, לקבוצה או לחברה שלכם!

והכי מומלץ לעשות מנוי לאתר שלי!

כתבו לי בדואל חוזר או לדואל ilan@ilanabc.co.il את הנייד שלכם

ואתקשר אליכם בהקדם –

או התקשרו עכשיו ל- 052-3464376

שלכם,

ד"ר אילן אבקסיס

סופר, היסטוריון, מורה דרך מוסמך ומומחה בינלאומי לתנ"ך ולמזרח קדום.

נגישות
How can I help you?