מחצית משליטי האימפריה הפרסית (ששה משנים עשר) מצאו את מותם, טרם זמנם, ובאופן לא ידידותי למשתמש. מבין ששת הנותרים, עוד שלושה היו יעד להתנקשויות כושלות . הסתברות של 75% למות בערך בטרם עת.
מבין שלושת מלכי פרס הנותרים: אחד (כורש) נהרג בקרב, אחד (כנבוזי בן כורש) מת בנסיבות עלומות, אך כתוצאה מפציעת חרב. ורק אחד (דריוש א') עבר לעולם האמת בכוחות עצמו.
מלבד זאת היו עוד שלושה נסיכים, שכמו נבחרת ישראל, היו מועמדים (להגיע למונדיאל המלכותי), אבל חוסלו אף הם. בנוסף להם, הייתה כמות לא ידועה של נסיכים, מקורבים וסתם חסרי מזל, שנטבחו, ליתר בטחון, בשיטת חבר הורג חבר.
חלק גדול מן הידוע לנו על האימפריה הפרסית בכלל, ועל מלכי פרס בפרט, הגיע אלינו ממקורות קלאסיים (כלומר אלה הכתובים יוונית, והם הרוב, או לטינית). על כן חשוב לזכור כי נקודת המבט היא חיצונית בעיקרה. "הבעיה" (במרכאות) עם המחברים הקלאסיים שרובם לא דברו פרסית ו/או ארמית (השפה הבינ"ל באותה עת. אך ספק אם נחשפו למסמכים רשמיים כלשהם. בטח ובטח לא קראו אותם). במילים אחרות, הם התבססו על מה שסיפרו להם, וחלק היה מעשיות וגיבובי הבלים.
בעיה נוספת עם המחברים הקלאסיים היא, שמתי מעט מהחיבורים (כגון הרודוטוס, תוקידידס או כסנופון) – נמצאים בשלמותם בידנו. החלק הארי מכתביהם אבוד אבדו לעולמים. מה שהגיע לידנו הם חלקים אקראיים (המהווים אחוז זעום מכלל היצירה הקלאסית בימי קדם). חלקים, שהגיעו באמצעות תקציר של סופר מאוחר (סופר ששיקוליו מה להעתיק ומה להשמיט היו שונים ומשונים), או באמצעות ציטוטים אצל סופרים אחרים, שציטטו בהתאם לצרכיהם. גם התקצירים והציטוטים תוקצרו, צוטטו, הועתקו ונערכו במהלך הדורות, ועובדות שונו באופן נדיב וביד רחבה.
כלומר, מדובר בכתבים הומיאופתיים. כאלה שדוללו שוב ושוב.
האימפריה הפרסית נוסדה ע"י כורש. מקובל ליחס את יסוד האימפריה לכיבוש בבל בשנת 539 לפני הספירה. כורש התפרסם בזכות שני דברים. אחד הוא היותו מופת חיקוי, בעיקר לאלכסנדר הגדול שהשתדל להיות 'כורש השני'. החיבור הידוע של כסנופון 'סירופדיה', מעין ביוגרפיה לכאורה של כורש הגדול (סיירוס ביונית). הסופרים העתיקים הרבו לשבח, לפאר ולרומם את כורש. אולם עיקר פרסומו בא לו מהצהרה צנועה, הידועה בכינויה: 'הצהרת כורש' מופיעה בתנ"ך – וכך הפך כורש לגיבור בתרבות היהודית ולאחריה בתרבות הנוצרית. כורש עצמו נפל בקרב עלום במזרח האימפריה. בנו ויורשו, כנבוזי, ערך מסע מוצלח לכיבוש מצרים, ומת בסוריה בדרכו חזרה לפרס. נסיבות המוות, לוטות בערפל. התיאור אצל הרודוטוס מחד (שהוא תקע לעצמו בשוגג חרב ברגל, ומת), ומצבת בהיסטון מאידך - מעוררים אי אלו סימני שאלה. יורשו של כנבוזי, דריוש הראשון היה המלך הראשון, היחיד והאחרון , אגב, שמת בעצמו, בלי כל נסיון עזרה או זירוז התהליך כאמור.
דבר מעניין אצל מלכי פרס הוא נושא השמות: למעט כורש וכנבוזי, שאר המלכים גילו עצלנות מה בבחירת שמות הכתר שלהם. בדומה למכלי צרפת, פרנסואה ולואי לדורותיהם או מלכי אנגליה הנרי, אדוורד וריצ'ארד לסוגיהם. כך נותרנו עם: שני אחשורוש, שלושה דריוש וארבעה ארתחשסתא. וכן סוגדיאנוס אחד, שנרצח טרם הספיק להחליף את שמו לאחד מהשמות הנ"ל. שם נפוץ נוסף בקרב נסיכי פרס דווקא היה אוכוס (לפחות שני מלכים נקראו כך בטרם עלו לשלטון).
וברשותכם נעבור לנושא שלשמו התכנסנו פה: הרציחות.
נתחיל עם ברדיה. הרצח הראשון הוא דווקא רצח אחי המלך. ברדיה זכה להיות החוליה הראשונה בשרשרת ארוכה ומכובדת.
ברדיה הוא בנו של כורש, ואחיו מאב ומאם של כנבוזי מלך פרס (קמביסס במקורות הקלאסיים). שמו של ברדיה הגיע אלינו בשבע גרסאות שונות. כל מקור היסטורי מכנה אותו בשם אחר: שמו הפרסי: בָּרדִיָה (Bardiya) ובצורת משנה: ברזיה (Barziya). שמו היווני הוא סמרדיס (Smerdis). שהוא תרגום של שמו הפרסי ומשמעו 'הנאמן'. וכן בשתי צורות משנה: מרדוס (Mardos) ומרגיס (Mergis) (חילופי ג' וד'). וכן בשם טניוקסרסס (Tanyoxarces) (שמשמעו בפרסית 'גוף חזק') ובצורת משנה: טנוקסארקס (Tanoxarces).
אמנם היו לו שבעה שמות, אך למרבה צערו – רק נשמה אחת.
רצח בָּרדִיָה נזכר במצבת בהיסטון, ואצל שלושה סופרים קלאסיים: הרודוטוס – המכונה 'אבי ההיסטוריה', קטסיאס ויוסטינוס.
וברשותכם כמה מילים על כל מקור ומקור.
מצבת בהיסטון היא מצבה תלת לשונית (אכדית, פרסית ועילמית. כמו כן נמצאה גרסה ארמית על פפירוס באי יב שעל הנילוס מול אסוואן). המצבה הוצבה בהוראת דרויש הראשון, והיא כללה כתובת ארוכה, וכן תבליט של דריוש הראשון דורך על אויביו. למי שלא יודע לקרוא, שיהיה ברור על מה המצבה, כמובן. בכתובת סיפר דריוש הראשון כיצד הוא גבר על גאומטה הנוכל (לטענת דרויש), שתפס את השלטון, שלא כחוק כמובן(!) ועל שאר המנוולים, שהעזו, מסיבות לא ממש ברורות בניגוד להתנגד לרצון האלים. המצבה עצמה הוצבה בגובה 100 מטרים מעל הדרך, דבר הרומז כי היא הייתה מיועדת לאלים או למטפסי הרים מקצועיים. אולם הגרסה הארמית, מעידה כי אנשים מן הישוב היו אף הם קהל היעד של דריוש הראשון.
המקור הקלאסי הידוע ביותר הוא הרודוטוס, שהיה היסטוריון יווני. הוא חי, ככל הנראה, בין השנים 485 עד 430 לפני הספירה. בספרו (שלמרבה המזל שרד בשלמותו) הוא תאר את המאבק בין הפרסים ליוונים (כלומר פלישות דָרְיָוֶשׁ הראשון ובנו אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הראשון ליוון). אגב, הסרט '300' התבסס בעיקרו על הרודוטוס.
כמו הכותבים הקלאסיים האחרים, הוא ניזון בעיקר ממקורות בע"פ.
המקור השני הוא קטסיאס, שידוע גם בתור קטסיאס מקנידוס, מקם מוצאו. הוא היה רופא ששרת בחצרו של אַרְתַּחְשַׁסְתְּא השני מלך פרס בין השנים 404 עד 397 לפני הספירה. הוא חיבר ספר על פרס בשם הצפוי: פרסיקה (Persika). למרבה הצער ספרו אבד, אך תומצת ע"י פוטיוס בישוף קונסטנטינופול במאה התשיעית לספירה. כלומר מעל 1000 שנה לאחר שקטסיאס עבר אל עולם האמת. כמו כן הוא צוטט אצל אחרים (כגון דיודורוס סיקילוס ופלוטארכוס).
הוא אמנם שרת בחצר הפרסית, וסביר שאף דבר פרסית ו/או ארמית לפחות ברמה של 'איפה כואב לך?' ו'תעשה אהההה'. אך ספק אם הייתה לו גישה לארכיונים, וגם אם כן, ספק אם הוא ידע לקרוא פרסית ו/או ארמית. את ידיעותיו הוא שאב משיחות שולחן ורכילות חצר.
המקור האחרון לענייננו הוא יוסטינוס.
הנ"ל הוא סופר רומי דווקא, בן המאה השלישית לספירה. למעשה אפילו שמו המלא לא ידוע. במבוא לספרו הוא כתב, שחיבורו מבוסס על חיבורו של בחור טרוגוס פומפיאוס. טרוגוס הנ"ל גם היה סופר רומי מהמאה הראשונה לפה"ס (כלומר 400 שנה קודם ליוסטינוס). חיבורו של טרוגוס אבד אמנם, אולם חלקים ממנו נשמרו אצל סופרים אחרים (כגון פליניוס הזקן). יוסטינוס עצמו כתב 44 ספרים, שחלקם שרד. הדמיון הרב בין יוסטינוס (שצטט את טרוגוס) לבין הרודוטוס, רומז כי כבר טרוגוס נשען על מקורות יוונים שונים.
כלומר, יוסטינוס הוא החוליה השלישית לכל הפחות בטלפון השבור הזה.
אולם, למרות הבעייתיות של הסופרים שהוזכרו לעיל – יש להם יתרון אחד מכריע שאין בלתו: הם היחידים שהאירועים שרדו בכתביהם...
מכל המקורות עולה תמונה אחידה בנוגע לרצח ברדיה, ונראה כי קנאה או חשש היו המניע לכך שכנבוזי החליט לחסל את ברדיה אחיו.
הרקע לרצח הוא מסעו של כנבוזי (מלך בין השנים 530 עד 522 לפה"ס) לכיבוש מצרים. כיבוש שיחזיק מעמד קרוב ל-200 שנה. המצרים ישתחררו בימי ארתחשסתא הג', רק על מנת להיכבש ע"י אלכסנדר כמה שנים מאוחר יותר...
הרודוטוס כתב: "אחיו (של כנבוזי הכוונה) מאב ומאם, סְמֶרְדִיס שמו, שאותו שלח ממצרים לפרס מתוך קנאה..." (הרודוטוס ג' 30).
קטסיאס הוסיף קצת פיקנטריה וכתב: "אמגוש (כהן דת זרטוסטרה) בשם ספנדאדאטס שהולקה בידי טניוקסרקס (בָּרדִיָה כאמור)... הלך לקמביסס (כָּנבּוּזִי) והודיע לו כי אחיו קשר נגדו" (פרסיקה, 10).
לפי קטסיאס יש פה נקמה מצד גורם שלישי. אם כי ברור, שדברי השטנה של האמגוש נפלו על קרקע פוריה.
גם יוסטינוס כתב על חשש כָּנבּוּזִי כי אחיו לוטש עיניים לכתר: "לאחר מכן הוא (כָּנבּוּזִי) חלם כי אחיו מרגיס (בָּרדִיָה) יהיה מלך..." (יוסטינוס I, 9).
כבר חז"ל קבעו בקשר לחלומות, ש"אין מראים לו לאדם, אלא מהרהורי לבו" (ברכות נה ע"ב).
במקביל לרצח ברדיה, גם כנבוזי עבר לעולם האמת. מה שסיבך את העלילה.
במצבת בהיסטון נחקק: "כָּנבּוּזִי ההוא הרג את בָּרדִיָה. אחרי שכָּנבּוּזִי הרג את בָּרדִיָה, לא נודע בציבור שבָּרדִיָה הומת. אחר כך כָּנבּוּזִי הלך עם הצבא למצרים. (מ"ב שורות 13 – 14).
כלומר מות ברדיה אירע טרם יציאת כנבוזי למצרים. דבר מות ברדיה נשמר בסוד.
הרודוטוס תיאר כך: "שלח (כָּנבּוּזִי) את פְּרֶקְסַאסְפֶּס, שהיה הנאמן לו ביותר מבין הפרסים, כדי להורגו. איש זה בא לשושן והרג את סְמֶרְדִיס..." (הרודוטוס ג' 30).
קטסיאס כתב: "טניוקסרקס (בָּרדִיָה כאמור) מת ע"י שתית דם שור" (יתכן כי 'דם שור' זה יין מורעל בזרניך או משהו). (פרסיקה, 10).
יוסטינוס כתב: "על מנת לבצע את המעשה האכזרי, הוא (כָּנבּוּזִי) בחר מקרב נאמניו אדם בשם פְּרֶקְסַאסְפֶּס... האמגוש קבל מידע על מה שקרה (הכוונה מות כָּנבּוּזִי), בצע את משימתו, בטרם נודע דבר מות המלך, והרג את בָּרדִיָה... והושיב על הכס את אחיו, אוֹרוֹסְפַּסְטֶס" (יוסטינוס הראשון, 9).
פה העלילה מסתבכת ומיד נרחיב.
הד לרצח יש גם בטרגדיה "הפרסים" (מאת איסכילוס). וכך כתב: "אחר נהג בן קירוס (קירוס הוא כורש. כלומר -> כָּנבּוּזִי זה הבן של קירוס) את גדודי החיל. בעת קם מרדוס (זה בָּרדִיָה כזכור), המושל החמישי, חפר הכס, הארץ בושה. בביתו הכהו נפש ארטפרנס האציל ומרעיו" (שורות 776 – 780).
שני אחים, נוכלים יש לציין, הפיקו יתרון מפער הזמנים בין מות המלך להגעת הידיעה על האירוע. בחור בשם גאומטה ניצל את העובדה כי, דבר הרצח לא נודע בציבור הרחב, והתחזה לברדיה בן כורש. היות וכנבוזי מת בסוריה – הוא הוא בתור "בנו השני של כורש " במרכאות - "ירש" במרכאות גם כן את הכס כדין. יש לפנינו מקרה התחזות נועז וערמומי.
ההתחזות הצליחה בשל 2 סיבות עיקריות. הראשונה היא, כי למעט כמה מקורבים – איש לא ידע באמת כיצד נראה המלך. המלך נשמר הרחק מההמון. הן לצורך יצירת כבוד, והן, ואולי בעיקר, על מנת לבודד אותו מרוצחים פוטנציאלים.
אין זה מפתיע אגב, שעיקר הרציחות הפוליטיות בימי קדם נעשו על ידי מי ממקורבי המלך. שיכל גם להגיע אל המלך כשהוא חמוש מבלי לעורר חשד, וגם לזהות אותו... הביטוי המקראי 'רואי פני המלך' קולע בדיוק לנקודה זו.
הסיבה השנייה, לפי הרודטוס היא, כי המתחזה דמה דמיון מפתיע למנוח. וכך כתב:
"...מרדו בו (בכָּנבּוּזִי הכוונה) שני אמגושים שהיו אחים... הלה מרד איפוא, כשנוכח לדעת שמות סְמֶרְדִיס נשמר בסוד... אחיו... היה דומה מאוד לסְמֶרְדִיס... ואף היה בעל אותו שם... והושיב אותו על כס המלוכה..." (הרודוטוס ג' 61).
בתחילה דברים התנהלו על מי מנוחות. אבל לא לעולם חוסן.
התנהגות המלך החדש, והימנעותו מלהראות בציבור עוררו חשד מצד כמה אצילים.
הרודוטוס הוסיף מידע, שהוא אנקדוטה אמנם אבל הוא יפה – כך שאביא אותו בכל זאת. אחד מהאצילים, שבתו הייתה פילגש המלך, חשד בזהות האמיתית של ה"מלך" במרכאות. הוא זכר כי, למתחזה לכאורה נכרתה האוזן ע"י כנבוזי, כעונש על עברה כלשהי. לפיכך הוא בקש את בתו, שבפעם הבאה שתתייחד עם ה"מלך" במרכאות, שתמשש נא את ראשו. אם שתי אוזניו לראשו הרי מדובר בברדיה האמיתי. אולם אם בלהט הליטוף יתברר כי, לחמור יש רק אוזן אחת – הרי לפנינו המתחזה הנוכל, הרמאי, והשקרן.
וכך היה. הבת גילתה כי, בדומה לגרמופון, גם ל"מלך" במרכאות יש אוזן אחת.
הן לפי מצבת בהיסטון והן לפי הרודוטוס. דָרְיָוֶשׁ (לימים הראשון) וכמה מחבריו יצאו למאבק במתחזה, ובתום מאבק גברו על גאומטה ושאר הקושרים.
וכך נכתב במצבת בהיסטון: "ביום עשרה בתשרי... הרגתי את גאומטה האמגוש ואת האצילים שהיו עמו" (סוף ציטוט מ"ב שורה 23).
ואצל הרודוטוס: "אוטַאנֶס הביא איפוא את אִינְטַאפְרֶנֶס גובְּרִיאַס, את מֶגַאבִּיזוס, ואַסְפַּאתִינֶס (הביא) את הִידַארְנֶס כשהתארגנו הששה, בא מפרס לשושן דרויש בן הִיסְטַאסְפֶּס... " (הרודוטוס ג' 70).
סיפור דומה למדי, ועל כן לא נביא אותו, מופיע אצל קטסיאס (בפרסיקה 13 – 15). נראה כי הרודוטוס וקטסיאס נחשפו לגרסה הרשמית של דָרְיָוֶשׁ הראשון וצאצאיו.
הבדל מעניין בין הגרסאות הוא מתי נרצח ברדיה. לפני שכנבוזי יצא למצרים או לאחר מכן. מצבת בהיסטון וקטסיאס תארכו את רצח ברדיה לפני יציאתו למצרים, ואילו הרודוטוס ויוסטינוס כתבו כי הרצח אירע אחרי היציאה למצרים.
הבדל הגרסאות מעלה על הדעת כי לדריוש היה חשוב לתארך את הרצח לפני היציאה למצרים, ובפועל הרצח היה לאחר היציאה.
אם ברדיה נרצח לפני היציאה למצרים הרי דריוש הראשון הרג מתחזה, והשיב את הצדק על כנו. אולם אילו הרצח אירע לאחר היציאה למצרים, לא מן הנמנע כי דריוש בעצמו הוא הוא הרוצח אמיתי של ברדיה, וכל ענין המתחזה אינו אלא נסיון להרחיק ממנו (בעיני דעת הקהל ובעיקר בעיני האלים) את אשמת הרצח. לאור ידיעותינו כיום, לא ניתן להכריע בנכונות תיאוריה זו.
הרצח הבא הוא של בנו של דריוש הראשון הלוא הוא אחשורוש הראשון
בקרב אומות העולם הוא מוכר בשמו היוני קסרקסס, אולם אנו נדבק בשמו המקראי: אחשורוש. זהו אותו מלך, שדמותו שמשה השראה למלך הפרסי במגילת אסתר.
רצח אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הראשון נזכר אצל שלושה מחברים: קטסיאס, דיודורוס, ויוסטינוס. ברשותכם, כמה מילים על המקור החדש דיודורוס הידוע גם כדיודורוס סיקילוס.
דיודורוס נולד, כעולה משמו בסיציליה, במאה הראשונה לפה"ס.
חיבורו Bibliotheca historica הכיל ארבעים ספרים, שחולקו לשלושה חלקים. ספרו לא שרד בשלמותו (נותרו רק ספרים 1 עד 5, וכן 11 עד 20), השאר שרד בצורה מתומצתת, שוב ע"י פוטיוס הבישוף מקונסטנטינופוליס, ויקיר הפרק מסתבר.
דיודורוס קרא, הסתייע וצטט סופרים שקדמו לו (כגון פוליביוס והקטאוס, וחשוב לעניננו את קטסיאס).
הרצח נזכר גם אצל אריסטו, בספרו 'פוליטיקה', כדרך אגב, כדוגמא למניע לרצח שליט.
שמו של רוצח אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הראשון נזכר בשתי גרסאות דומות: ארטבנוס (אצל דיודורוס ויוסטינוס) וארטפנוס (אצל קטסיאס ואריסטו). אולם חילופי ב' ופ' הם תופעה ידועה.
בין המקורות קיימת הסכמה רבה על מהלך האירועים: אֲחַשְׁוֵרוֹשׁׁ הראשון נרצח ע"י ארטבנוס, ששאף לרשת אותו. לאחר הרצח ארטבנוס האשים את דָרְיָוֶשׁ בן אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ ברצח. אַרְתַּחְשַׁסְתְּא, בן אחר, רצח את דָרְיָוֶשׁ, לכאורה נקמת דם, ולאחר מכן הרג את ארטבנוס והתמלך.
המניע של ארטבנוס היה, ככל הנראה, הרצון לרשת את אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הראשון.
קטסיאס לא ציין את המניע הרצח, אך נראה כי היה זה הרצון לשלוט. וכך כתב: " אך ארטפנוס שהיה בכיר בחצר אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, קשר עם ספמיטרס הסריס, להרוג את אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ" (פרסיקה 29).
דיודורס ציין את שאיפת ארטבנוס להפוך למלך. וכך כתב: "ארטבנוס מהורקניה, שנהנה מההערכה הרבה ביותר בחצר אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, והיה מפקד המשמר שלו, החליט לרצוח את אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ ולרשת את כסאו" (דיודורוס XI 69).
לפי יוסטינוס, כשלון המסע ליון, פגע במעמד המלך, ועורר את תאוות השררה. וכך כתב: "הפך (אחשוורוש הכוונה), לאחר הניהול המלחמה הכושל נגד יון, למושא זלזול גם בקרב נתיניו. ארטבנוס... (ש)קווה לחמוס את הכס" ( יוסיטניוס III 1).
ממקורות בבליים עולה כי אֲחַשְׁוֵרוֹש הראשון נרצח בט"ז באב בשנה ה-21 למלכותו. מדובר ב-4 אוגוסט 465 לפה"ס. המסמך האחרון המתוארך לימי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁׁ הראשון הוא מכ"ב באב. עשרה באוגוסט 465. ששה ימים אחר כך, שזה בערך פרק הזמן שלוקח לידיעה להגיע מעיר הבירה לבבל.
קטסיאס כתב: "והם (ארטפנוס וספאמיטרס הסריס) הרגו אותו (את אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ)" (פרסיקה 33).
דיודורוס כתב כי כי הרצח אירע בלילה, ומשתמע כי ארטבנוס נעזר באחד החצרנים: " הוא קשר עם מיתרידטס... קרובו של ארטבנוס וגם חברו השתתף בקשר... ארטבנוס הובל בלילה אל חדר השינה והכה את אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ" (דיודורוס XI 69).
יוסטינוס כתב כי הרצח אירע בהשתתפות בני ארטבנוס: "נכנס (ארטבנוס) ערב אחד לארמון (שהיה, תמיד פתוח בפניו, בשל יחסי הקרבה עם אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ) מלווה בשבעת בניו החסונים, והרג את המלך" (יוסיטניוס III 1).
ורק אריסטו, הזכיר את עובדת הרצח באופן יבשושי משהו. וכך כתב:"ארטפנוס הרג את אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ" (פוליטיקה ה' 131, 1B).
שלושת המקורות תיארו באופן דומה את האירועים שהתחוללו לאחר הרצח: ארטבנוס עודד את ארתחשסתא בן אחשורוש (לימים ארתחשסתא הראשון) להרוג את דריוש אחיו הרוצח לכאורה.
אריסטו הוסיף את הסיבה מדוע האשים ארטפנוס את דָרְיָוֶשׁ ברצח אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הראשון: "הטיל (ארטפנוס הכוונה) את האחריות על דָרְיָוֶשׁ, כיון שהוא (דָרְיָוֶשׁ) תלה אותו (את ארטפנוס. ברור כי אין הכוונה לתליה בצוואר) עת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ ציווה עליו (על דריוש) לא לעשות זאת. אך הוא (דָרְיָוֶשׁ) חשב שהוא (ארטפנוס) יסלח לו כי הוא (ארטפנוס) ישכח" (פוליטיקה ה' 131, 1B). אך ארטפנוס לא שכח ולא סלח.
כתב קטסיאס: "אז הם (ארטפנוס וספמיטרס שותפו) שכנעו את אַרְתַּחְשַׁסְתְּא בנו, שהוא (הכוונה לאֲחַשְׁוֵרוֹשׁ) נרצח ע"י בנו האחר (דָרְיָוֶשׁ)" (סוף ציטוט פרסיקה 29).
דיודורוס הוסיף כי: "הם היו שלושה. דָרְיָוֶשׁ הבכור, ואַרְתַּחְשַׁסְתְּא... והשלישי היסטאפס, שלא היה בארמון... ארטפנוס... בא לאַרְתַּחְשַׁסְתְּא, וספר לו כי אחיו (דָרְיָוֶשׁ) רצח את אביו על מנת לתפוס את הכס. הוא יעץ לו... שלא להפגין אדישות, ושעליו לעלות על הכס, לאחר שיעניש את רוצח אביו. והבטיח לו להביא את המשמר המלכותי לעזרתו" (דיודורוס XI 69).
יוסטינוס תיאר כך: "המשיך (ארטבנוס הכוונה) לסלק ע"י תחבולה את בני המלך... והעמיד פנים כי המלך נרצח ע"י דָרְיָוֶשׁ שהיה בוגר... ודרבן את אַרְתַּחְשַׁסְתְּא לנקום את רצח האב באמצעות רצח האח" (יוסיטניוס III 1).
לפי הרודטוס לדָרְיָוֶשׁ דווקא היה מניע לרצוח את אביו. אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הראשון התאהב ברעייתו (של בנו) ולקחה. וכך כתב: "הוא (אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ) הפך את לבו והתאהב ואף זכה, באשת דָרְיָוֶשׁ (הבן שלו, כן?)... שמה של האשה הזו היה ארטאינטה". (הרודוטוס ט' 108).
קטסיאס כתב על העימות בין האחים "ואַרְתַּחְשַׁסְתְּא בא... לביתו של דָרְיָוֶשׁ, שהכחיש בקול גדול, שהוא רצח את אביו, בטרם הומת" (פרסיקה 29).
דיודורוס הוסיף: "אַרְתַּחְשַׁסְתְּא שוכנע בקלות. ובעזרת השומרים הרג את אחיו" (דיודורוס XI 69). ואילו יוסטינוס: "כשהגיעו לבית דָרְיָוֶשׁ, הוא נמצא ישן, והרג (אותו)" (יוסיטניוס III 1).
לאחר שדריוש נרצח ע"י ארתחשסתא, ארטבנוס ניסה לרשת את הכס, אך הומת ע"י אַרְתַּחְשַׁסְתְּא, שהפך למלך.
גם במקרה זה, לא מן הנמנע שלארתחשסתא היו יותר מיד ורגל באירועים שהובילו למות אביו, והצגתו כקורבן הנסיבות, שפותה לרצוח את אחיו – היא נסיון מצדו לטפול את האשמה על ארטבנוס. הוא היה קרבן לנסיון התנקשות.
נסיון הרצח של אַרְתַּחְשַׁסְתְּא הראשון הוא המשך ישיר של ההתנקשות באֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אביו.
ארטבנוס (רוצח אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ כזכור), הצליח לגרום למות הבכור דריוש, ובאותה תנופה, ניסה להמית גם את אַרְתַּחְשַׁסְתְּא .
לפי קטסיאס: ארטבנוס חשק בכס ושיתף את מֶגַאבִּיזוס, והוסיף שמגאביזוס רגז על אשתו (בת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הראשון ואחות אַרְתַּחְשַׁסְתְּא הראשון) בשל חשד לניאוף, ולכן היה מוכן להתנקש בחיי אחיה. אך לבסוף מגאביזוס חשף את הסוד: "אך הלה קשר נגדו, ובחר כחבר לקשר את מֶגַאבִּיזוס... אך מֶגַאבִּיזוס חשף הכל" (פרסיקה 30).
ארתחשסתא אמנם חיסל את אחיו בתחרות על הכס, אבל גם הוא לא היה בטוח לחלוטין, עדיין.
דיודורס הוסיף כי בני ארטבנוס סייעו בידו בנסיון לרצוח את אַרְתַּחְשַׁסְתְּא: "לאחר מכן ניסה ארטבנוס לתפוס את הכס... כשארטבנוס ראה את תכניתו מצליחה, הוא קרא לבניו לצידו, וקרא שזה זמנו לזכות במלוכה" (דיודורוס XI 69).
לפי יוסטינוס, היה זה בקבסוס (אולי צורה משובשת של מגביזוס. חילופי אותיות) שגילה לאַרְתַּחְשַׁסְתְּא הראשון את האמת על מות אביו, והזהירו מפני תכניות ארטבנוס. אַרְתַּחְשַׁסְתְּא פעל בעורמה על מנת לנטרל את ארטבנוס: "חשף (בקבסוס הכוונה) את הענין לאַרְתַּחְשַׁסְתְּא. והראה לו... כיצד אחיו נרצח באשמת שוא של רצח אב, ולבסוף, איך הקשר כוון נגדו... אַרְתַּחְשַׁסְתְּא חשש מפני מספרם של בני ארטבנוס, נתן פקודה ליחידות הצבא להיות מוכנות וחמושות ביום הבא, כביכול על מנת לבדוק את כוחן... ארטבנוס, לפיכך, הציג עצמו עטוי שריון בין שאר החיילים" (יוסיטינוס III 1).
קטסיאס תאר בקצרה את מות ארטבנוס, לאחר שמֶגַאבִּיזוס חשף את חלקו משל אטבנוס בקשר: "וארטפנוס נהרג בדרך בה עמד להרוג את אַרְתַּחְשַׁסְתְּא..." (פרסיקה 30). הכוונה בחרב.
דיודורוס כתב: "הוא (ארטבנוס) הכה את אַרְתַּחְשַׁסְתְּא בחרב... (אַרְתַּחְשַׁסְתְּא) אחז בארטבנוס, והכה אותו מכה חזקה שהרגה אותו" (דיודורוס XI 69)
יוסטינוס תאר את מעשה העורמה של אַרְתַּחְשַׁסְתְּא: "המלך, בהעמידו פנים, ששריון גופו היה קצר מידי עבורו, הביע רצון שארטבנוס יתחלף עמו. וכשהוא הסיר את השריון, ו(היה) חסר הגנה דקר אותו בחרב" (יוסיטינוס III 1).
לאחר רצח ארטבנוס נכון כסאו של אַרְתַּחְשַׁסְתְּא הראשון .
דיודורוס כתב: "ועלה על הכס בפרס" (דיודורוס XI 69).
יוסטינוס הוסיף כי, אַרְתַּחְשַׁסְתְּא צווה לעצור את בני ארטבנוס: "בצוותו ללכוד את בני ארטבנוס" (יוסיטינוס III 1). סביר שהם הוצאו להורג, אגב.
ארתחשסתא הראשון ניצל מנסיון ההתנקשות, אך לכמה מבניו לא היה מזל כזה גדול. להיפך. הראשון שפתיל חייו קופד היה אחשורוש השני.
הידיעה על רצח אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ השני מופיעה אצל קטסיאס. קטסיאס לא ציין את הרקע לרצח. אך מתיאורו את בני אַרְתַּחְשַׁסְתְּא הראשון – עולה כי מאבקי ירושה הם המניע לרצח אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ השני, ואחיו חסר המזל - סוֹגדִיָאנוּס.
אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ השני היה היורש החוקי היחידי, בניגוד למצב בו ישנם כמה יורשים חוקיים, שלכולם יש סיכוי לרשת את הכס. לכאורה הוא בנה הבכור של האשה הראשית. אולם מספר השנים הרב יחסית, שאפיין את רוב מלכי פרס – רומז כי יורש המלך לא היה דוקא בנו הבכור, אלא מי שהמלך הועיד לפי ראות עיניו. במקרה של בן בכור היורש את אביו, נקבל מצב (כמקובל בשושלות אחרות), שאחרי מלך שמלך זמן רב, המלך הבא ימלוך זמן מועט. הרי כאשר המלך מוליד את בנו לפני או בראשית מלכותו, ומולך זמן רב, הרי בנו יהיה מבוגר למדי בעלותו על הכס, לכן ימלוך מעט זמן יחסית לאביו. הדוגמא הקלאסית היא אליזבת השניה מלכת אנגליה, ובנה צ'ארלס. היא עלתה לשלטון ב-1952 (בגיל 26), כשבנה הבכור צ'ארלס היה כבר בן 4.
אחשרוש השני התמלך לאחר מות אביו אַרְתַּחְשַׁסְתְּא הראשון. אך לרוע מזלו, כבר לאחר 45 ימים הוא נרצח עת היה שיכור ע"י סוֹגדִיָאנוּס אחיו למחצה. אפשר שענין השכרות הוא רכיב ספרותי, הנפוץ במקורות ההיסטוריים. בבחינת קישוט ספרותי המכניס פיקנטריה לסיפור, ותו לא. לאחר ששה חודשים ו15 ימים הומת סוֹגדִיָאנוּס ע"י אוכוס, חצי אח אחר (לימים דָרְיָוֶשׁ השני). אולם, לאור מסמכים בבליים בני התקופה (בעיקר משפטיים, אגב) - עולה כי התיאור הסדור אצל קטסיאס הינו בעייתי.
המסמך הבבלי האחרון המתוארך לימי אַרְתַּחְשַׁסְתְּא הראשון הוא מכ"ז בכסלו, 424 לפה"ס (עשרים וארבעה בדצמבר לאלה שטרם הפנימו את לוח השנה הבבלי). ואילו המסמך הבבלי הראשון המתוארך מימי דָרְיָוֶשׁ השני הוא מי"ד בטבת 423 לפני הספירה. (עשרה בינואר). כלומר פער הזמנים בין אַרְתַּחְשַׁסְתְּא הראשון לדָרְיָוֶשׁ השני הוא 18 ימים בלבד. גם אם ארתח שסתא מת לפני כ"ז בכסלו, הרי דבר מותו לא נשמר בסוד 8 חודשים (כמשתמע מדברי קטסיאס). המרחק בין אחמתא (הבירה המזרחית) או שושן (הבירה המערבית) לבבל – הוא כמה מאות קילומטרים. אותם עוברת הידיעה על מות המלך בימים ספורים בלבד.
לפי קטסיאס, כזכור, מלך אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ השני 45 ימים, ואילו סוֹגדִיָאנוּס מלך ששה חודשים ו15 יום. סך הכל: שמונה חודשים. אין ספק כי הנתונים הכרונולוגיים העולים מן המסמכים ומדברי קטסיאס אינם עולים בקנה אחד. היות והמסמכים הם בני הזמן, ובלתי ערוכים בעוד קטסיאס הגיע אלינו מקוטע, מתומצת וערוך (וכבר סופרי קדם הטילו ספק באמינותו אגב. גם הם ראו בו רכלן חסר תקנה), ברור כי, אין לקבל את הכרונולוגיה של קטסיאס כפשוטה. הפתרון המתבקש הוא, כי במשך זמן נחלקה האימפריה לשניים או שלושה חלקים (אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ השני ו/או סוֹגדִיָאנוּס ודָרְיָוֶשׁ השני). וכי הנתונים הכרונולוגיים של קטסיאס הם מקבילים ולא קויים. כלומר, בי"ד בטבת (10 בינואר כזכור) 423 לפני הספירה, לכל המאוחר, הכירו אנשי בבל בדָרְיָוֶשׁ השני כמלך החוקי, ואילו בחלק אחר אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ השני הוכר כמלך, וסוֹגדִיָאנוּס שלט בחלק שלישי. רק לאחר שסוֹגדִיָאנוּס רצח את אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ השני, ולאחר דָרְיָוֶשׁ השני המית את סוֹגדִיָאנוּס – שבה האימפריה והתאחדה תחת כתר אחד.
קטסיאס כתב: "הם (סוגדיאנוס ושותפיו) רצחו את אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ לאחר שהיה שיכור בנשף (בשעת לילה מאוחרת), ונרדם בארמון (פרסיקה 48).
לאחר רצח אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ השני התמלך סוֹגדִיָאנוּס. ובפראפרזה על סיסמת ארגון השומר: הרי 'בדם ואש סוגדיאנוס עלה, בדם ואש סוגדיאנוס נפל'. אוכוס (חצי אח אחר כזכור) מרד, ובסופו של דבר הפך למלך, לאחר שהרג את סוגדיאנוס ביש המזל.
הידיעה על רצח סוֹגדִיָאנוּס מופיעה אצל קטסיאס, כאמור. מסיבה לא ברורה - כמה מהחשובים שבתומכי סוֹגדִיָאנוּס ערקו אל אוכוס. בינהם: "ארבריוס מפקד הפרשים של סוֹגדִיָאנוּס, ארקסנס פחת מצרים וארתוקסרס הסריס מארמניה... הם שמו את הנזר על ראש אוכוס, שלא סרב לכך" (פרסיקה 48).
אוכוס הזמין, בנדיבות לב רבה את סוֹגדִיָאנוּס למפגש פסגה, בה ילבנו את המחלוקות. סוֹגדִיָאנוּס קבל את ההזמנה (בניגוד לעצת אחד מעוזריו, שחשש מהמלכודת). אוכוס לכד את סוֹגדִיָאנוּס והרג אותו.
קטסיאס כתב כך: "הוא (סוֹגדִיָאנוּס) שוכנע (ע"י אוכוס לבוא לפגישה) ונלכד. הושלך לאפר (אולי נקבר בחיים כנראה) ומת, לאחר שמלך ששה חודשים ו15 ימים" (פרסיקה 48).
לאחר רצח סוֹגדִיָאנוּס הפך דָרְיָוֶשׁ השני לשליט האימפריה הפרסית. אולם גם הוא עמד בפני נסיון התנקשות כושל.
