בתקופת אל עמארנה נשלטה ארץ כנען על ידי המצרים כזכור. בפרק הזה ובבא אחריו נתמקד איפוא בקורות הנציבות המצרית בכנען. בפרק הזה נתמקד בצפון הנציבות, לבנון של ימנו. בפרק הבא נתמקד בדרום הנציבות. ישראל של ימנו.
השלטון המצרי בנציבות כנען התאפיין בהפרד ומשול. מדובר בשטח שהוא להלכה נשלט בידי המצרים, אבל בפועל מדובר ברשת סבוכה של ערי מדינה שנאבקו זו בזו, כרתו בריתות, הפרו אותן, וכרתו שוב. וחוזר חלילה.
קורות ערי המדינה בצפון כנען בתקופת אל עמארנה מזכירים את לבנון של ימנו. שלל עדות, ארגונים, מפלגות וגופים מתמרנים זה נגד זה, תוך השענות על הפטרון הסורי בעבר, והפטרון האיראני כיום.
השילוב של ערי מדינה קטנות המסוכסכות זו עם זו, מעצמה אדירה אך רחוקה (מצרים) ומעצמות מתחרות וקרובות בהרבה ממצרים (מיתני וחתי) – אילצו את שליטי ערי המדינה לגייס את כל חוכמתם, עורמתם, תכסיסיהם והיכולת הדיפלומטית שלהם על מנת לשרוד. ככותרת הפרק: נמוך קומה – מלא עורמה. אם לא תהייה ערמומי – הגדולים יאכלו אותך.
אחד המלכים שנזכר לא מעט במכתבי אל עמארנה הוא עַבְּדִאַשִרתַ מאַמֻרֻּ. עיקר המידע על מעלליו מגיע ממי שסבל בעיקר מנחת זרועו של עַבְּדִאַשִרתַ הלוא הוא רִבְּהַדִ מושל גבל.
אמורו היא ממלכה, שמקומה המדויק אינו ידוע, אך ממכתבי אל עמארנה עולה כי היא שכנה בהרי הלבנון של ימנו בחלק הצפוני שלהם (כלומר מרכזה היה מזרחה לטריפולי של ימנו). שטחה השתרע בצפון לבנון, ומעבר לגבול בדרום החוף העלווי בסוריה של ימנו.
גבל היא עיר החוף לבנון של ימנו, בערך באמצע הדרך בין ביירות לטריפולי. העיר גבל מכונה ביוונית 'ביבלוס', ומשם התגלגל השם לBible של ימנו כבוד.
נקרא כמה מכתבים מעַבְּדִאַשִרתַ ורִבְּהַדִ אל אמנחותפ הג' מלך מצרים. נקרא אותם לסירוגין לפי סדר האירועים המשוער.
המכתב הראשון הוא מעַבְּדִאַשִרתַ אל אמנחותפ הג' (ציטוט): למלך, השמש, אדוני (שימו לב, כשמדובר במלך שוה במעמד הכינוי הוא 'אחי'. כשזה מלך כפוף, רכיב ההכנעה בולט במיוחד) כה אמר עַבְּדִאַשִרתַ עבדך, עפר רגליך: לרגלי המלך אדוני, שבע פעמים ושבע נפלתי. ראה: עבד המלך אנוכי וכלב ביתו, ואת כל ארץ אַמֻרֻּ אני שומר למען המלך (כמובן...) אמרתי חזור ואמור לפַּחַנַתֶ נציבי (כלומר הנציב המצרי מטעם מלך מצרים. והנה דבריו) "הבא חיל עזר לשמור את ארצות המלך" (עד כאן הציטוט של דבריו לנציב) עתה, כל מלכי מלך הצבא החורי (ניסוח לא ברור אם כי הכוונה היא לאנשי מיתני מן הסתם. השכנה הצפונית של הנציבות המצרית. מיתני שכנה כזכור בצפון סוריה ומזרח תורכיה של ימנו, והזכרנו אותה בפרקים הקודמים) מבקשים לגזול את הארצות מידי ומיד נציב המלך אדוני. אבל אני שומר אותן! ראה: פּחַנַתֶ נציבי, ישאל נא אותו המלך, השמש, אם איני שומר את צֻמֻר(עיר פניקית, בחוף הסורי של ימנו, ממש קרוב לגבול עם לבנון) ואֻלַסַ (לא רחוק מצומור. בשפך נהר העאסי או בשמו המוכר אורונתס) בשעה שנציבי בשליחות המלך, השמש, ואנוכי שומר את קציר הדגן של העיר צֻמֻר וכל הארצות למען המלך, השמש, אדוני. ולו יכיר בי המלך אדוני ויפקידני – נא ביד פַּחַנַתֶ נציבי (סוף ציטוט. א"ע 60).
עַבְּדִאַשִרתַ הצהיר על נאמנות מרובה למצרים, והטעים את תפקידו בשמירת הגבול ובקציר התבואה. גודל המאמץ רומז על גודל החשדות המצריים נגדו. לכן הוא גייס לעזרתו את הנציב המצרי שיעיד עבורו...אם כי במכתב הבא, שנשלח אל הנציב המצרי, נראה שדווקא הנציב המצרי חשד בו... נקרא קטע מהמכתב (ציטוט): לפַּחַנַתֶ אדוני... שבור דבר] עַבְּדִאַשִרתַ ע[בדך: לרגל]י אדוני (נפלתי). ומהם דבריך... שבור אשר אתה אומר? (ציטוט של דברי פחנת) "אתה (כלומר עַבְּדִאַשִרתַ ) אויב של ארץ מצרים, ועשית רעה לערים של מצרים" (כלומר לערים שבתחום השלטון המצרי. עד כאן האשמותיו של פחנת). לו ישמע אדוני. אין אנשים בתוך העיר צֻמֻר כדי לשמור עליה לפי פקודתו. העיר צֻמֻר פחדה מפני חיילי העיר שֶחלַל (אתר במרכז סוריה של ימנו) לא היו בה אנשים לשמור עליה... דלגתי קצת או אז, היו אמנם חיילי העיר שֶחלַל שורפים באש את צֻמֻר ואת הארמון. וכשנזעקתי אנוכי מערקת (תל ערקא בצפון לבנון) הגעתי אנוכי אל העיר צֻמֻר, לא היו אנשים שישבו בארמון (כלומר העיר הייתה נטושה) ... דלגתי קצת ארבע נפשות החייתי. היו עשרים וחמישה במספר, אשר הרגו חיילי שֶחלַל. וכאשר שבור הם נמלטו, לא גירשתי. ועתה מלעיזים לפניך מושלי הערים, ואתה מקשיב להם? ויַמַיַ, כשהוא כותב אליך, אתה תמיד מקשיב לדבריו יַמַיַ באו עמו חיילי העיר שֶחלַל. הם ביקשו לתפוס את צֻמֻר. אבל אני לקחתי את אנשיי כדי לתפוס את העיר. האנשים חולים. את אלה הצבתי בעיר צֻמֻרכדי לשמור עליה. שאר המכתב מקוטע (סוף ציטוט א"ע 61).
עַבְּדִאַשִרתַ כתב לנציב המצרי על מעלליו וגבורתו בהגנת העיר צֻמֻר מפני אויבי מצרים. הצטדקותו של עַבְּדִאַשִרתַ , ותיאורו הדרמטי את הצלתו את ארבעת האומללים, ושעתה הוא נאלץ להציב אנשים חולים על משמר העיר צֻמֻר, רומזת כי דווקא הוא היה זה שפעל נגד האינטרס המצרי ופגע בעיר צֻמֻר. פגיעה המוצגת כהגנה על האינטרסים המצריים דווקא.
והנה עולה על הבמה אויבו בנפש של עַבְּדִאַשִרתַ הלוא הוא רִבְּהַדִ שליט גבל. נצטט קטע ממכתב בו הציג רִבְּהַדִ את מצקתו (ציטוט): האיבה של גדודי העפירו נגדי עזה מאוד, לכן בל יחריש המלך אדוני באשר לצֻמֻר, שמא יצטרפו הכל לעפירו... דלגתי קצת עזה מאוד האיבה נגדנו, ואל נא יחריש המלך באשר לעריו (סוף ציטוט. א"ע 68).
רִבְּהַדִ, כמצטייר ממכתביו, הוא ילד הכאפות של צפון כנען. עַבְּדִאַשִרתַ גרם לו צרות צרורות, ואילו פרעה, לו הוא כה נאמן לא ממהר לעזור לו. לא תמיד ברור מדוע. אבל סיבה אפשרית: רִבְּהַדִ הוא נודניק חסר תקנה. טרחן מעצבן ובכיין. במכתב הזה נזכר גורם התופס מקום של כבוד במכתבי אל עמארנה: העפירו או יש הגורסים: החבירו. ברשותכם נפתח סוגריים ונדבר קצת על הקשר האפשרי בין העפירו / חבירו לעברים.
המונח עפירו /חבירו מופיע בתעודות רבות ברחבי המזרח הקדום החל מהמאה ה-18 לפני הספירה ועד המאה ה-12 לפני הספירה, במגוון אזורים. החל מבבל ומארי, עבור בחתי וכלה במצרים. סקירת ההיקריות של המונח עפירו / חבירו מלמד כי מדובר באפיון חברתי ולא אתני. לפעמים הם חבורות של שכירי חרב, לפעמים הם פורעי חוק, לפעמים הם עבדים, לפעמים הם נוודים או נוודים למחצה, לפעמים הם אנשי שוליים משוללי זכויות..
מי שהמילים עפירו / חבירו מזכירות לו את ה'עברים' במקרא צודק. אכן יש דמיון, שלא ניתן להתעלם ממנו. במקרא הכינוי 'עברי' מוסב על בני יעקב וצאצאיהם. או על ארץ מוצאם. כך למשל יוסף, לאחר נסיון הפיתוי של אשת פוטיפר, בדברה אל עבדיה (ציטוט): רְאוּ הֵבִיא לָנוּ אִישׁ עִבְרִי, לְצַחֶק בָּנוּ... דלגתי קצת בָּא-אֵלַי הָעֶבֶד הָעִבְרִי, אֲשֶׁר-הֵבֵאתָ לָּנוּ (סוף ציטוט. בראשית ל"ט 14, ). וכן בדברו אל שר המשקים בכלא (ציטוט): כִּי-גֻנֹּב גֻּנַּבְתִּי, מֵאֶרֶץ הָעִבְרִים (סוף ציטוט. בראשית מ' 15). ודוגמה אחרונה ומפורסמת (ציטוט): וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ מִצְרַיִם, לַמְיַלְּדֹת הָעִבְרִיֹּת... דלגתי קצת טז וַיֹּאמֶר, בְּיַלֶּדְכֶן אֶת-הָעִבְרִיּוֹת וכו' (סוף ציטוט. שמות א' 15 - 16).
אולם זיהוי זה שנוי במחלוקת. מפאת קוצר הזמן רק אציין, כי עפירו הוא כינוי מעמדי ולא אתני. לכל היותר ניתן לטעון, כי האבות היו סוג של עפירו.
ונחזור לאל עמארנה. רִבְּהַדִ טען שהוא, הנאמן לפרעה, סובל מהתנכלויות העפירו. במכתב נוסף, הוא הפנה אצבע מאשימה אל עַבְּדִאַשִרתַ , והאיץ בחַיַ, הפקיד המצרי הבכיר, לפעול נגד עַבְּדִאַשִרתַ . נקרא חלק מהמכתב (ציטוט): מי זה עַבְּדִאַשִרתַ , העבד, הכלב, הלוקח את ארץ המלך לעצמו? (כלומר מורד בפרעה). מהו חיל העזר שלו, שהוא כה חזק? הודות לעפירו חזק חיל העזר שלו! על כן, שלח 50 צמדי סוסים ומאתים חיילים רגליים, ואני אתייצב בעיר שִגַתַ בפניו עד צאת הצבא הסדיר, פן יאסוף את העפירו ויכבוש את שִגַתַ ואת אַמפִּ וכו' (סוף ציטוט. א"ע 71).
במכתבים נוספים, הצביע רִבְּהַדִ על הסכנה הברורה והמיידית הטמונה בעַבְּדִאַשִרתַ . במאמציו לבסס את שלטוו במרחב, ולפרוק את העול המצרי, עַבְּדִאַשִרתַ תומך ברצח השליטים הנאמנים לפרעה. באמצעות סילוקם מהדרך, קיווה, כנראה, עַבְּדִאַשִרתַ לכונן קואליציה אנטי מצרית. דבר זה מזכיר אתה מסופר על אחז מלך יהודה, שסרב למרוד באשור, ונעשה נסיון מצד רצין מלך ארם ופקח מלך ישראל להחליפו. (ואני מזכיר את הפרק שש עשרה שנה מלך בירושלים על אחז מלך יהודה. וכן פאדי מלך עקרון, שסרב גם הוא למרוד באשורים, והוסגר על ידי אנשיו לחזקיהו מלך יהודה. (ואני מזכיר את הפרק כציפור בכלוב על מסע סנחריב.
ואם נחזור ללבנון של העת המודרנית אזכיר את מתנגדי סוריה בלבנון: כמאל ג'ונבלט ובאשיר ג'ומייל ורפיק אל חרירי שנרצחו על ידי הסורים.
נקרא כמה ציטוטים ממכתבים שונים מאת רִבְּהַדִ בנוגע למסע החיסולים של עַבְּדִאַשִרתַ . אחד מאלה שהתנגדו לעַבְּדִאַשִרתַ הוא מושל העיר אַמִיַ (מזוהה עם אמיון שבצפון לבנון של ימנו). המכתב הראשון הוא לשר המרי אַמַנאַפּ (ציטוט): עתה, הם (שליטי הערים הנאמנים לפרעה) אינם אוהבים את עַבְּדִאַשִרתַ . מה הוא עושה להם? לכן הם דורשים יומם וליל את יציאת הצבא הסדיר (כלומר חיל המצב המצרי, למלחמה בעַבְּדִאַשִרתַ) ואני אצטרף אליהם (אל חיל המצב) וכל מושלי הערים מבקשים לעשות זאת לעַבְּדִאַשִרתַ , משום ששלח הודעה לאנשי אַמִיַ (רִבְּהַדִ צטט את הודעת עַבְּדִאַשִרתַ ): "הירגו את אדוניכם והצטרפו לעפירו". (סוף ציטוט. א"ע 73).
במכתב נוסף, לפרעה הפעם, שוב נזכרת ההתנקשות בשליט אמי (ציטוט): "ואמר (עַבְּדִאַשִרתַ ) לאנשי אַמִיַ: 'הרגו את אדונכם, ואז תהיו כמונו ותהיו שווים'. והם עשו כדבריו נעשו כמו עפירו... דלגתי הרבה כמו ציפור בכלוב, כך אנוכי (כלומר רִבְּהַדִ) בגבל. למה שתקת באשר לארצך" (סוף ציטוט. א"ע 74).
רִבְּהַדִ האשים את פרעה, שרפיון ידיו מאפשר לעַבְּדִאַשִרתַ לעשות כאוות נפשו. רִבְּהַדִ תיאר את המצב בצבעים קודרים (ציטוט): לו ידע המלך כי שלום לגבל... דלגתי קצת אולם עזה איבת העפירו נגדי. נגמרו לנו בנינו, בנותינו, ורהיטי בתינו, במכירה ליַרִמֻתַ (עיר בצפון לבנון של ימנו), כדי להחיות את נפשנו (המצב הכלכלי כה קשה בשל העפירו, עד שאנשי גבל נאלצו למכור את בניהם, בנותיהם ורהיטיהם. ברור שיש פה הגזמה לצורך הרושם. והנה דימוי נאה של רִבְּהַדִ) שדי דומה לאשה ללא בעל, בהעדר חורש... דלגתי קצת עפירו הרגו את אַדֻּנַ מלך ערקת, אך לא היה מישהו שאמר דבר לעַבְּדִאַשִרתַ , וכך הם ממשיכים לכבוש (?). מִיַ איש אַרשַנִ כבש את אַרדַתַ, ורק עתה הרגו אנשי אמי את אדונם. פוחד אנוכי! וכו' (סוף ציטוט. א"ע 75).
בהמשך האשים רִבְּהַדִאת עַבְּדִאַשִרתַ בחבירה לחיתים המעצמה הצפונית. מול כל מעצמה תתייצב מתישהו מעצמה נגדית. העולם אוהב איזון, ועולם חד קוטבי הוא מצב לא נורמלי. הדוגמה של ימנו: לאחר שבריה"מ התפרקה ארה"ב הייתה המעצמה היחידה, אבל מהר מאוד סין החלה להפוך למעצמה, וכעת רוסיה של פוטין היא גם סוג של מעצמה נגדית לארה"ב. ככה זה.
חתי היא זו שתלחם במצרים בקרב קדש עוד כמה עשרות שנים. רִבְּהַדִ הבלתי נלאה המשיך להציף את פרעה במכתבי תלונה שוב ושוב. לפי דברי רִבְּהַדִ עַבְּדִאַשִרתַ עמד גם מאחורי נסיון ההתנקשות בו עצמו (ציטוט): ...ידע נא אדוני המלך כי עזה איבת עַבְּדִאַשִרתַ , והוא כבש את כל עריי לעצמו... דלגתי קצת הוא אמר לאנשי גבל (ציטוט מדברי עַבְּדִאַשִרתַ) "הרגו את אדוניכם והצטרפו לעפירו כמו אמי". וכך בגדו בי. אדם בפגיון ארד תקפני. אך הרגתיו. שִרדַנֻ אשר אני מכיר אותו, ברח אל עַבְּדִאַשִרתַ , לפי פקודתו נעשה המעשה. (סוף ציטוט. א"ע 81).
רצח מושל אמי מעלה כמה תהיות. לאחר הרצח נכתב שאנשי אמי: ונעשו כמו עפירו, ובמשתמע תמכו בעַבְּדִאַשִרתַ . אך לא ברור האם אנשי אַמִיַ אכן הצטרפו לעַבְּדִאַשִרתַ , או ששוב רִבְּהַדִ מצא הזדמנות להשחיר את פני עַבְּדִאַשִרתַ . בנוסף ממכתבים אחרים (א"ע 139 ו140) עולה כי גם עַזֻרִ בן עַבְּדִאַשִרתַ (נדון בו ובמעלליו להלן) רצח את מלך אַמִיַ (שונה מזה שנרצח בימי עַבְּדִאַשִרתַ ). ועולה השאלה מדוע הרג עַזֻרִ את מלך אַמִיַ בעל בריתו לכאורה (אם אכן אנשי אמי הצטרפו לעַבְּדִאַשִרתַ )?
לפיכך עולות שלוש אפשרויות: 1) המרידה באַמִיַ אינה קשורה כלל לעַבְּדִאַשִרתַ . המרידה באמי נכרכה עם עַבְּדִאַשִרתַ ע”י רִבְּהַדִ, אשר רצה להבאיש את ריחו של עַבְּדִאַשִרתַ בעיני פרעה. 2) אנשי אַמִיַ הבטיחו לעַבְּדִאַשִרתַ כי יצטרפו אליו אם יתמוך בהם, אך חזרו בהם. 3) אנשי אַמִיַ הצטרפו אל עַבְּדִאַשִרתַ, אך תמיכתם לא ארכה זמן (בשל הפיכת נגד או שיקולים אחרים).
רצח נוסף שיוחס לעַבְּדִאַשִרתַ על ידי רִבְּהַדִ הוא של מושל צור. מהמכתב עולה, כי בצור אירעה הפיכה, ובמהלכה נרצחו המושל ובני משפחתו. רִבְּהַדִ ניצל אירוע פנימי בצור, על מנת לצבוע את עַבְּדִאַשִרתַ בגוון שלילי. המכתב ששלח רִבְּהַדִ מעלה סימן שאלה. אַמֻרֻ וצור רחוקות זו מזו, כמו שרִבְּהַדִ כתב בעצמו אל פרעה: "שלחתי אותן לצור הרחק מעַבְּדִאַשִרתַ ". לא ברור מה חיפש עַבְּדִאַשִרתַ בצור? אולם דווקא לרִבְּהַדִ היה מניע לכרוך את עַבְּדִאַשִרתַ (אויבו) עם הרצח הנדון. מאותו מכתב עולה כי אחות רִבְּהַדִ נישאה למושל צור. היות וגם היא מצאה את מותה באותו אירוע, ברור מדוע רִבְּהַדִהוא המדווח לפרעה על הרצח. הפוליטי והאישי נכרכו יחדיו. על כן אין בטחון כי שרבוב שמו של עַבְּדִאַשִרתַ לפרשה הוא מדויק, או שמא הוא הושמץ על לא עוול בכפו. וכך נכתב (ציטוט): הם הרגו את מושל עירם יחד עם אחותי ובניה. בנות א<חו>תי שלחתי אותן לצור הרחק מעַבּדִאַ[שִרתַ הם הרגו]הו עם אחותי (סוף ציטוט. א"ע 89).
מההמשך לא ברור, האם גם אנשי צור הצטרפו אל עַבְּדִאַשִרתַ בנסיונו לעורר מהומות באיזורי השלטון המצרי. לאחר רצח השליט, עלה לשלטון אַבִּמִלכִּ. מכמה מכתבים (למשל א"ע 146, 152) עולה כי אַבִּמִלכִּ היה נאמן לפרעה. מכאן עולה כי אנשי צור לא הצטרפו אל עַבְּדִאַשִרתַ , או שמלכתחילה הזיקה בין אנשי צור לעַבְּדִאַשִרתַ הינה מופרכת.
עַבְּדִאַשִרתַ חולל מהומות כה רבות, עד שאפילו המצרים העצלים בדך כלל, הבינו שהאינטרסים שלהם בסכנה, ושלחו כח ימי לטפל בבחור. ומי אם לא רִבְּהַדִ הבלתי נלאה כתב על הענין? המכתב המקורי כלל שני לחות, אך רק הלוח השני שרד, ונקרא את חלקו (ציטוט): ועוד. מי עוין את המלך? האם לא חַיַ? (פקיד מצרי בכיר בלבנון) עתה, ברגע שספינות הצבא (המצרי הכוונה) תכנסנה לאַמֻרֻ, יהרגו (או הרגו. קיימת מחלוקת בנדון. נרחיב להלן) את עַבְּדִאַשִרתַ , משום שאין להם (לאנשי אַמֻרֻּ הכוונה) צמר, ואין להם בגדים בצבע הלפיס לזולי, ולא אבנים בצבע אבן mar להעלות מנחה לארץ מיתני... דלגתי קצת של מי הערים האלה? (רִבְּהַדִ מתייחס לערים צור, צידון ובארות היא ביירות, שנזכרו בקטע שדילגתי עליו) האינן שייכות למלך? הצב איש (מושל הכוונה) אחד (נאמן הכוונה) בכל עיר, כדי שימנעו מספינות ארץ אַמֻרֻ (לצאת הכוונה), כך שיוכלו להרוג את עַבְּדִאַשִרתַ. המלך מינה אותו (את חַיַ הכוונה) עליהם (על הכוחות המצריים), ולא הם (שליטי צור, צידון ובארות). יצווה נא המלך על שלוש הערים ועל ספינות הצבא (שיפליגו), וברגע שתצאנה (הספינות) אל אַמֻרֻ יתפוס (חַיַ) את עַבְּדִאַשִרתַ ויסגיר (אותו) אליך. ולמד (המלך) את דברי עבדך הנאמן (סוף ציטוט. א"ע 101).
רִבְּהַדִ האיץ בפרעה לשלוח כח מצרי על מנת ללכוד את עַבְּדִאַשִרתַ. זאת על ידי הטלת סגר על אַמֻרֻ, ומניעת היכולת שלה להעלות מנחה למיתני. זה מעט מוזר, כי אַמֻרֻ כפופה למצרים, ומנחה למיתני פירושה מרד במצרים. היו שראו במכתב זה הוכחה לכך שעַבְּדִאַשִרתַ נרצח על ידי אנשי עירו, על מנת להקל מעליהם את הלחץ המצרי. באכדית נכתב: MIR-a-ši-ir-ta da-ku. הדעות נחלקו בקשר להוראת ומשמעות הפועל dakûm (שהוא הפעול העברי לדכא). הפועל יכול להתפרש הן בלשון עבר, כלומר 'הרגו', והן בלשון עתיד, כלומר 'יהרגו'. אם גישה א' היא הנכונה ויש לתרגם כ'הרגו' - הרי לפנינו רצח של עַבְּדִאַשִרתַ על ידי נתיניו. אולם אם גישה ב' היא הנכונה ויש לתרגם כ 'יהרגו' אין זה רצח. לדעתי המכתב נשלח בטרם מות עַבְּדִאַשִרתַ . כלומר במכתב לא נכתב על מות עַבְּדִאַשִרתַ שאירע זה מכבר, אלא דבר שיקרה בעתיד, כפי הנראה במצרים. זאת ועוד רִבְּהַדִ הציע שחַיַ יתפוס את עַבְּדִאַשִרתַ ויעבירו למצרים.
אם רִבְּהַדִ קיווה שהעלמות עַבְּדִאַשִרתַ מהזירה (בין אם נלקח למצרים או מת בכוחות עצמו) יביא שקט ושלווה הוא התבדה מהר מאוד. בניו של עַבְּדִאַשִרתַ פֻּבִּעַלֻ, בַּעַלֻיַ, בֵּתאִלִ ובעיקר עַזִרֻ המשיכו לחתור תחת השלטון המצרי כמו אביהם המנוח. כך כתב רִבְּהַדִ לנציב המצרי יַנחַמֻ (ציטוט חלק מהמכתב): דע נא, כי על אף שהודעת איחרת לצאת. לשם מה כתבת? הנה, עתה תכנס לבית ריק. הכל נגמר. אני אבוד לגמרי!... דלגתי קצת דע כי עזה היא העויינות נגדי ואיני יכול ללכת (לצֻמֻר הכוונה). ועתה (העיר) אַמפִּ (אָנפֶה. פ"א רפה. עיר בצפון לבנון של ימנו. מעט דרומה מטריפולי). עויינת אותי. דע נא כי השר ובעלי העיר השלימו עם בני עַבְּדִאַשִרתַ , ולפיכך איני יכול ללכת. הנך יודע כי כולם בוגדים... דלגתי קצת הנך יודע כי בוגדים הם. אל תאחר לבוא, ושלח צבא סדיר שיבוא איתך. היכנס לעיר ואל תירא. וכשתיכנס לעיר, מתוכה שלח לי הודעה (סוף ציטוט. א"ע 102).
וקטע ממכתב נוסף למלך מצרים (ציטוט): אם עד קציר הקיץ, לא המלך צבא סדיר לגבל, הם (בני עַבְּדִאַשִרתַ ) בודאי יכבשוה, ואותי, עבדך, יהרגו, וכך ישיגו שליטה מלאה. ישלח נא המלך אדוני חיל מצב, כדי שיהיו קרובים אצל נציגי המלך, כיון שפִּוֻרַ יועץ המלך והנציב – נהרג (סוף ציטוט. א"ע 131).
המצב קשה, וגבל עלולה ליפול לידי המורדים. כלומר מאחז חשוב בחוף הלבנון עלול לעבור להשפעת חתי. המעצמה המתחרה. לא נעים. זאת ועוד, בחוצפתם כי רבה, הם הרגו את פִּוֻרַ הנציב המצרי (מותו נזכר בעוד מכתבים, אגב). העיר צֻמֻר נפלה לידיהם כפי שנזכר בכמה מכתבים נוספים.
המהומות שחולל עַזִרֻ משתקפות גם במכתב, שלשם שינוי לא נכתב על ידי רִבְּהַדִ, אלא על ידי אִלִרַפַּא, אחד משרי גבל ככל הנראה (ציטוט): הוא (עַזִרֻ) הרג את מלך אַמִיַ ואת מלך אַרדַתַ ואת מלך עִרקַתַ, ואת נציב המלך אדוני" (סוף ציטוט. א"ע 139). במכתב נוסף מאת אִלִרַפַּא נזכר שוב רצח המלכים, בצירוף שמם של מלך ערקת: אַדֻנַ ומלך אַרדַתַ ושַֹר.
בני עַבְּדִאַשִרתַ המשיכו להטריד את רִבְּהַדִ האומלל, ששלח עוד ועוד מכתבים למצרים. אבל לרוע מזלו, הנסיבות השתנו לחלוטין. ממלכת מיתני (ששכנה בצפון מזרח סוריה ודרום מזרח תורכיה של ימנו) התמוטטה בשל פעילות שופליליומה מלך חתי (מרכז תורכיה של ימנו).
עַזִרֻ פלרטט עם החיתים, וקשר קשרים עם פקידים רמי מעלה בחצר המצרית. העובדה שעַזִרֻ נתפס לפתע ככח המסוגל לחצוץ בין מצרים לחתי, תרמה לעליית קרנו בחצר המצרית.
נקרא קטע ממכתב בו עַזִרֻ "מבקש" עזרה ממלך מצרים נגד החיתים. (ציטוט): אדוני! זה זמן אני רוצה (להיכנס) לשירות המלך אדוני (כן בטח. והנה התירוץ) אך שרי העיר צֻמֻר אינם מתירים לי. ועתה לא חטא ולא כלום עשיתי למלך אדוני. המלך אדוני מכיר את החוטאים לו... דלגתי קצת אם יֵצא מלך חתי למלחמה נגדי, ישלח נא המלך אדוני חילות רגלים ומרכבות לעזרתי, למען אוכל לשמור את ארצו של המלך אדוני (סוף ציטוט א"ע 157).
עַזִרֻ הצהיר על נאמנות לפרעה, ותלה את אי נאמנותו בגורמים אחרים (שרי צֻמֻר).
נקרא קטע ממכתב נוסף ונראה את רשת הקורים שטווה עַזִרֻ בחצר המצרית. המכתב מיודע לתֻתֻ שר בכיר בחצר המצרית (ציטוט): לתֻתֻ אדוני, אבי כה (אמר) עַזִרֻ בנך עבדך (שימו לב ליחסים הקרובים בין השניים) לרגלי אבי נפלתי. לו יהי שלום לאבי... דלגתי קצת ראה, אתה אבי ואדוני (תֻּתֻ לא המלך!) ואנוכי בנך. ארצות אַמֻרֻ ארצותיך. וביתי – ביתך. ותהא אשר תהא בקשתך, שלח לכאן. ואנוכי אמנם אתן את כל בקשתך. ראה, אתה יושב לפני המלך אדוני. אולי יאמרו עלי דוברי שקר דבר מרושע לפני המלך אדוני. ואתה, אל תרשה להם!...דלגתי קצת ואל תרשה (לומר) עלי דברים מרושעים (סוף ציטוט. א"ע 158).
עַזִרֻ הבין היטב שהוא דמות שנויה במחלוקת בחצר המצרית, אז הוא בקש מהאיש "שלו" בארמון להשתדל לטובתו. זה בהחלט יכול להסביר את הרפיון המצרי בכל הנוגע לבקשות רִבְּהַדִ...
למרות הקשרים שרקם, הוזמן עַזִרֻ למצרים לצורך בירור. ענין זה נלמד ממכתבים ששלחו בנו ואחיו של עַזִרֻ למצרים. נקרא קטע ממכתב שכתב בנו של עַזִרֻ לפקיד מצרי, ששמו לא השתמר, שכנראה היה בקליקה של תֻּתֻ הזכור לטוב (ציטוט): את עַזִרֻ עבדך אל תעכב שם. שחרר אותו מיד, כדי שישמור את ארצות המלך אדונו. ועוד, (הנה פניה לתֻתֻ) לתֻתֻ אדוני: שמע את דברי מלך נֻעַ'שִֹ (בשי"ן שמאלית) הם אמרו לי (ציטוט מדברי מלך נע'ש אל בן עַזִרֻ): "אשר לאביך, פדית אותו בזהב למלך מצרים. אולם מתי ישחרר אותו ממצרים?". וכל הארצות וכל חיילי הסֻתֻ אמרו כך: "עַזִרֻ, איננו יוצא מארץ מצרים"... דלגתי קצת לעוד ציטוט מדברי הסֻתֻ "אביך יושב במצרים, ואנחנו נצא עליך למלחמה (סוף ציטוט. א"ע 169).
עַזִרֻ הגיע למצרים ושם נעצר. בנו של עַזִרֻ שילם כופר עבור אביו. עַזִרֻ שוחרר מהמאסר, אך נאסר עליו לצאת מארץ מצרים. בזוכרנו את החיבה של מלכי מצרים להחזיק אצלם שליחים לאורך שנים, אין להתפלא שגם עַזִרֻ זכה ליחס דומה. והוא שליט וסל בכלל, לא שליח של מעצמה שוות כח למצרים. דבר שהותו של עַזִרֻ במצרים מתאשרת גם ממכתב ששלחו אחי עַזִרֻ אל עַזִרֻ עצמו המצוי במצרים. בסופו של דבר כופר הנפש עזר לעַזִרֻ, הקשרים בחצר גם כן, ועַזִרֻ חזר ממצרים לאמֻרֻ. ממכתב נוסף עולה כי עַזִרֻ הבטיח לשלוח בני ערובה במקומו. הבטיח. אבל לא הבטיח לקיים. במכתב מופיעה דרישתו של פרעה שעַזִרֻ ישלח כבר בני ערובה כולל שמם. אבל ברור שעַזִרֻ לא חשב כלל לשלוח בני ערובה למצרים. בטח ובטח לא את בנו, כדרישת פרעה.
אם קיוה רִבְּהַדִ, שהגעת עַזִרֻ למצרים תקל עליו, הוא טעה בגדול. אחו הצעיר של רִבְּהַדִ, הבין את הרפיסות המצרית, התרשם מהנחישות של בני עַבְּדִאַשִרתַ , והחליט לתמוך בהם דווקא. נקרא קטע ממכתב בו קונן רִבְּהַדִ על מר גורלו (ציטוט): ועוד. כאשר אנוכי עצמי הלכתי לעַמֻנִרַ (מושל בארות) אחי הצעיר ממני גרם שגבל תתנכר לי (כלומר אחיו מרד נגדו) כדי לתת את עירי לבני עַבְּדִאַשִרתַ . כאשר ראה אחי כי יצא שליחי (לבטא ביחיד) ממצרים ריקם, כשאין עמו חיילי מצב, בז לי ומרד בי וגירשני מהעיר. אל נא יחריש המלך על מעשה הכלב הזה. עתה, איני יכול להכנס למצרים. אני זקן ובגופי מחלה חמורה. וידע נא המלך כי אלוהי גבל קדושים (איום מרומז כלפי פרעה) וכי המחלה רצינית, וחטאתי את חטאי כלפי האלים (משתקפת פה התפיסה המובעת גם במקרא, שמחלה היא עונש מהאל על חטא כלשהו) (סוף ציטוט. ע"א 137).
בהמשך המכתב הפציר רִבְּהַדִ שפרעה יעזור לבנו של רִבְּהַדִ לכבוש בחזרה את גבל, תוך הבטחה כי רבים הם תומכיי בקרב העיר. אני לא בטוח שזה נכון. רִבְּהַדִ ניסה שפרעה יעשה לו את העבודה. מזכיר את הפלנגות הנוצריות, שצה"ל נלחם עבורן באש"ף. יש דברים שלא משתנים...
ממכתב אחר עולה כי רִבְּהַדִ מצא מקלט בבארות (היא ביירות של ימנו כזכור). למרות מחלתו החמורה, הוא לא פסק לרגע מלשלוח לפרעה מכתבים רבים רבים רבים. אני יכול בהחלט להבין, מדוע בחצר המצרית לא ממש ספרו אותו. הוא נודניק!
רִבְּהַדִ שכבר התייאש מהמצרים, היה נכון לכרות ברית עם עַזִרֻ, להכיר במרותו, ובלבד שיוכל לחזור לגבל. ענין זה נלמד ממכתב ששלח פרעה אחנתון לעַזִרֻ. במכתב זה נזכרה הדרישה לבני ערובה אותם הזכרנו, אגב. במכתב נזף פרעה בעַזִרֻ, שהוא (עַזִרֻ) לא דיווח לפרעה על הצעת רִבְּהַדִ. מה שרומז, שהסתלקות רִבְּהַדִ מגבל דווקא התאימה לאינטרסים המצרים. נקרא קטע מהמכתב (ציטוט): לעַזִרֻ מושל אַמֻרֻּ, דבר: עתה שמע המלך אדונך לאמור: מושל גבל, אשר אחיו סילקו מהשער אמר לך לאמר: (והנה ציטוט מדברי רִבְּהַדִ אל עַזִרֻ) "קחני והכניסני אל עירי! יש בה כסף רב, ואני ודאי אתן אותו לך. הנה הרכוש רב. אבל אינו אצלי". כך הוא דיבר אליך (סוף ציטוט. א"ע 162).
רִבְּהַדִ ניסה לקנות בחזרה את כסאו.
בסופו של דבר חשד אחנתון בעַזִרֻ וקרא לו שוב לבוא למצרים. אבל עַזִרֻ כבר הבין שמי שיצא מלוע הארי בשלום, מוטב לו להתרחק ממצרים. בתשובה לפרעה הוא טען שהוא משתוקק לבוא למצרים, אבל יש בעיה אחת קטנה... (ציטוט): אדוני, אלי, שמשי, מה עוד אבקש? את פני המלך אדוני, היפות אבקש לראות עד עולם... דלגתי קצת אני שומר את ארץ המלך אדוני, ופַני לשרת את המלך אדוני בשלום. לו אראה את הפנים היפות של המלך (כן בטח)... דלגתי קצת מלך חתי יושב בארץ נֻעַ'ש (שי"ן שמאלית), ואני ירא מפניו, פן יבוא ויכבוש את ארצו של המלך אדוני. ובגלל הדבר הזה אני נשאר. לו יסתלק וישוב לארצו, או אז אבוא אנוכי... דלגתי קצת ועוד. אדוני, אל תשמע לשקרנים! אנוכי ואחַי ובנַי עבדי המלך אדוני, לעולם (סוף ציטט. א"ע 165).
ענין האיום החיתי נזכר בעוד מכתב של עַזִרֻ אל אחנתון, דבר הרומז שמלך מצרים לא התרשם מהטיעון הזה. עַזִרֻ לא נכנס למלכודת אותה טמן לו פרעה, ולא הגיע למצרים. למרות "האיום" החיתי, הרי עַזִרֻ דווקא כרת ברית עם שופליליומה מלך חתי, עליו דנו בפרקים הקודמים. נקרא קטע מהחוזה בין שניהם (ציטוט): אולם עַזִרֻ מלך אַמֻרֻּ עזב את שער מצרים והשתעבד ל"שמש" מלך חתי. והשמש, המלך הגדול שמח... קטע שבור כי עַזִרֻ נפל לרגלי השמש. הוא (עַזִרֻ) בא משער מצרים, ונפל לרגלי השמש. אני השמש, המלך הגדול, קיבלתי את עַזִרֻ וצרפתי אותו לאֶחיו (סוף ציטוט. CTH 49).
בנוסף כרת עַזִרֻ ברית עם אוגרית (עיר בצפון סוריה של ימנו), שהייתה בתחום ההשפעה החיתית. נקרא קטע קצר (ציטוט): מיום זה נִקמַדֻּ מלך אוגרית ועַזִרֻ מלך אמר כורתים ברית בינהם (סוף ציטוט. RS 19.68).
זאת ועוד, נכדו של עַזִרֻ כרת ברית עם מורשלי הב' מלך חתי, בנו הצעיר של שופליליומה, שהחליף את אחיו קצר הימים ארנוואנדש הב'. גם במקרה זה נקרא קטע קצר (ציטוט): עַזִרֻ היה סבך... דלגתי קצת עַזִרֻ סבך לא מרד באבי. כפי שחי בשלום, נשאר בשלום. כשאבי נלחם באויביו, עַזִרֻ סבך נלחם באויבי אבי... וכו' (סוף ציטוט. CTH 62).
הרפיון המצרי, היוזמה החתית, והתכסיסנות של עַזִרֻ העבירו את אַמֻרֻ לצד החתי בסופו של דבר. כך כרסמה חתי בשטחי ההשפעה המצרית. הכרסום יגיע להתנגשות גלויה בקרב קדש, לו הקדשנו שני פרקים.
ובאשר לגיבור הטרגי של הפרק רִבּהַדִ, לא ידוע מה עלה בגורלו. האם בערוב ימיו, הוא היה מריר ומוכה חרטה על הנאמנות למצרים? או שמא הוא דבק במצרים עד נשימתו האחרונה? האם הוא חזר לעירו ומת בה בשלווה. או שאולי הוא מת בגלות ערירי ומתוסכל. מי יודע? כך או אחרת, בעיני רִבּהַדִ הוא האביר בן דמות היגון. אדם, שניסה בכל מאודו להזהיר מפני האסון המשמש ובא, אך איש לא האמין לוף איש לא הקשיב לו, איש לא התעניין בו.
ממש כמו ירמיהו שלנו או קסנדרה מטרויה. כך או כך הוא הגיבור שלי בפרק.
