במשנה במסכת ראש השנה מצאנו (ציטוט): בְּאֶחָד בִּשְׁבָט – רֹאשׁ הַשָּׁנָה לָאִילָן, כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּאי. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים: בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ." (סוף ציטוט. משנה. ראש השנה א' א'). אז קודם כל ט"ו בשבט שמח. ואין ראוי מט"ו בשבט לדון בְּכַמָּה עצים מפורסמים. עצים ששימשו כנקודת ציון, או ששימשו בפולחן. וּבַפֶּרֶק על עבודת הבעל בישראל הרחבנו על האשרה ומעלליה..
לאחר צאת אברהם מחרן, בעקבות הצו לך לך, נכתב: (ציטוט): וַיַּעֲבֹר אַבְרָם, בָּאָרֶץ, עַד מְקוֹם שְׁכֶם, עַד אֵלוֹן מוֹרֶה; וְהַכְּנַעֲנִי, אָז בָּאָרֶץ (סוף ציטוט. בראשית י"ב 6). ליד שכם שכן עץ אלון, שנקרא מורה. זוהי תחנתו הראשונה של אברם בכנען, ושם הוא בנה מזבח. יש המפרשים את השם מלשון הוראה, כלומר הנחייה. היו שהרחיקו לכת וסברו שסמוך לעץ זה הייתה מנבאה כלשהי. כמו האורקל מדלפי. ויש הסבורים שהיה אדם בשם 'מורה'.
בספר דברים נזכר העץ שוב, בשינוי קל, אך לא משמעותי לדעתי (ציטוט): וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ וְנָתַתָּה אֶת הַבְּרָכָה עַל הַר גְּרִזִים וְאֶת הַקְּלָלָה עַל הַר עֵיבָל: הֲלֹא הֵמָּה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן אַחֲרֵי דֶּרֶךְ מְבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ בְּאֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי הַיֹּשֵׁב בָּעֲרָבָה מוּל הַגִּלְגָּל אֵצֶל אֵלוֹנֵי מֹרֶה (סוף ציטוט. דברים י"א 29 – 30).
הקרבה לשכם גרמה לכמה חוקרים להציע שמדובר בעץ הנזכר בשם אחר, גם כן בִּשְכֶם, בקשר לסיפור המלכת אבימלך בן גדעון (ציטוט): וַיֵּאָסְפוּ כָּל-בַּעֲלֵי שְׁכֶם, וְכָל-בֵּית מִלּוֹא, וַיֵּלְכוּ, וַיַּמְלִיכוּ אֶת-אֲבִימֶלֶךְ לְמֶלֶךְ--עִם-אֵלוֹן מֻצָּב, אֲשֶׁר בִּשְׁכֶם (סוף ציטוט. שופטים ט' 6).
בהמשך הפרק נזכר עץ אלון אחר, שאולי הוא אלון מוצב (שמצידו נקשר לאלון מורה) (ציטוט(:וַיַּרְא-גַּעַל, אֶת-הָעָם, וַיֹּאמֶר אֶל-זְבֻל, הִנֵּה-עָם יוֹרֵד מֵרָאשֵׁי הֶהָרִים; וַיֹּאמֶר אֵלָיו זְבֻל, אֵת צֵל הֶהָרִים אַתָּה רֹאֶה כָּאֲנָשִׁים. (וזה הפתגם הנכון! לא 'צל הרים כהרים', אלא צל הרים כאנשים') לז וַיֹּסֶף עוֹד גַּעַל, לְדַבֵּר, וַיֹּאמֶר, הִנֵּה-עָם יוֹרְדִים מֵעִם טַבּוּר הָאָרֶץ; וְרֹאשׁ-אֶחָד בָּא, מִדֶּרֶךְ אֵלוֹן מְעוֹנְנִים (סוף ציטוט. שופטים ט' 36 – 37).
הביטוי מעוננים (ומעולם לא היה לי חשוב כל כך להדגיש את העי"ן J) נקשר לִנְבוּאָה. שלילית בד"כ .כך בתיאור מעשי מנשה (ציטוט): וְהֶעֱבִיר אֶת-בְּנוֹ, בָּאֵשׁ, וְעוֹנֵן וְנִחֵשׁ, וְעָשָׂה אוֹב וְיִדְּעֹנִים (סוף ציטוט. מלכים ב' כ"א 6).
לעונן היא טכניקה כלשהי לחיזוי הֶעָתִיד. נחלקו הפרשנים האם מדובר בצפיה בִּתְנוּעַת העננים או בגלגל העין. כך או כך זה הדבר נאסר בתורה.
כלומר אפשר ששלושת העצים הללו (אלון מורה, אלון מוצב ואלון מעוננים) הם אותו עץ בשמות שונים. על מנת להוסיף שמחה על שמחה, הרי בִּשְכֶם נזכרה גם אלה. לא מן הנמנע, שגם במקרה זה מדובר באותו עץ. הלוא אלה היא נקבת האלון.
כך סופר על יעקב אבינו עליו השלום (ציטוט): וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל-בֵּיתוֹ, וְאֶל כָּל-אֲשֶׁר עִמּוֹ: הָסִרוּ אֶת-אֱלֹהֵי הַנֵּכָר, אֲשֶׁר בְּתֹכְכֶם, וְהִטַּהֲרוּ, וְהַחֲלִיפוּ שִׂמְלֹתֵיכֶם... דלגתי קצת וַיִּתְּנוּ אֶל-יַעֲקֹב, אֵת כָּל-אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּיָדָם, וְאֶת-הַנְּזָמִים, אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם; וַיִּטְמֹן אֹתָם יַעֲקֹב, תַּחַת הָאֵלָה אֲשֶׁר עִם-שְׁכֶם (סוף ציטוט. בראשית ל"ה 2 – 4).
אותה אלה נזכרת גם בספר יהושע. הפעם אין ספק שמדובר באותו עץ (ציטוט): וַיִּכְרֹת יְהוֹשֻׁעַ בְּרִית לָעָם, בַּיּוֹם הַהוּא; וַיָּשֶׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט, בִּשְׁכֶם. כו וַיִּכְתֹּב יְהוֹשֻׁעַ אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, בְּסֵפֶר תּוֹרַת אֱלֹהִים; וַיִּקַּח, אֶבֶן גְּדוֹלָה, וַיְקִימֶהָ שָּׁם, תַּחַת הָאַלָּה אֲשֶׁר בְּמִקְדַּשׁ יְהוָה (סוף ציטוט. יהושע כ"ד 25 – 26).
ואני מזכיר את הפרק האלה אשר עם שכם, שם הרחבנו בענין. נוכחנו לדעת ששכם היא מרכז בוטני די רציני. התשובה המקראית למכון וולקני של ימינו. ואני מזכיר את משל יותם, שדן בזית, בתאנה ובגפן (שאינה עץ), שנישא בהר גריזים, ממש מעל שכם.
עתה אפשר לעבור לעצים אחרים, שאינן קשורים לשכם בשום פנים ואופן. באופן מפתיע בספר בראשית יש עוד עץ שאינו קשור לשכם. לאחר שיעקב טמן את אלהי הנכר תחת האלה בשכם סופר (ציטוט): וַתָּמָת דְּבֹרָה מֵינֶקֶת רִבְקָה וַתִּקָּבֵר מִתַּחַת לְבֵית אֵל תַּחַת הָאַלּוֹן וַיִּקְרָא שְׁמוֹ אַלּוֹן בָּכוּת (סוף ציטוט. בראשית ל"ה 8). שימו לב, כי העץ מכונה הָאַלּוֹן בה"א הידיעה. כלומר אחד שכולם מכירים. סביר כי שמו נקשר אל הבכי שאחז את יעקב ומשפחתו. ליאור סלע, ממועצת החכמים, הזכיר פירוש אפשרי, לפיו מדובר בעץ תחתיו היו בוכים בטקסים המוניים לצורך התעוררות וקינה.
כמו אלון מורה, לא נתנו לעץ הזה לנוח בשקט וזיהו אותו עם עצים נוספים ואפילו מקום שאינו קשור לעצים. נתחיל במקום. בספר שופטים סופר (ציטוט): וַיַּעַל מַלְאַךְ-יְהוָה מִן-הַגִּלְגָּל, אֶל-הַבֹּכִים... דלגתי קצת ד וַיְהִי, כְּדַבֵּר מַלְאַךְ יְהוָה אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אֶל-כָּל-בְּנֵי, יִשְׂרָאֵל; וַיִּשְׂאוּ הָעָם אֶת-קוֹלָם, וַיִּבְכּוּ. ה וַיִּקְרְאוּ שֵׁם-הַמָּקוֹם הַהוּא, בֹּכִים; וַיִּזְבְּחוּ-שָׁם, לַיהוָה (סוף ציטוט. שופטים ב' 1 - 5). בֶּכִי פה וּבֶכִי שם, והרי לנו זיהוי. די מפוקפק יש להודות.
אבל ברור, שלא יתנו לעץ כזה לַחֲמוֹק מִזִּיהוּי עם עצים אחרים. בסיפור על דבורה הנביאה נכתב (ציטוט): וּדְבוֹרָה אִשָּׁה נְבִיאָה, אֵשֶׁת לַפִּידוֹת--הִיא שֹׁפְטָה אֶת-יִשְׂרָאֵל, בָּעֵת הַהִיא. ה וְהִיא יוֹשֶׁבֶת תַּחַת-תֹּמֶר דְּבוֹרָה, בֵּין הָרָמָה וּבֵין בֵּית-אֵל--בְּהַר אֶפְרָיִם (סוף ציטוט. שופטים ד' 4 - 5). אלון בכות ליד בית אל. תומר דבורה ליד בית אל? מצוין! זה אותו עץ. זהו, שלא. אנשי קדם ידעו להבדיל היטב בין אלון לתומר (הגם שאין בטחון שמה שאנו מכנים תומר הוא התומר המקראי). אבל תומר זה תומר, וזה הספיק לזהות את תומר דבורה עם אתר הנזכר בסיפור פילגש בגבעה בשם 'בעל תמר'. תמר, תומר, מה זה משנה.
אלון בכות זוהה עם עץ נוסף. הפעם מִסִּיפּוּר משיחת שאול למלך (ציטוט): וַיִּקַּח שְׁמוּאֵל אֶת-פַּךְ הַשֶּׁמֶן, וַיִּצֹק עַל-רֹאשׁוֹ—וַיִּשָּׁקֵהוּ... דלגתי קצת וְחָלַפְתָּ מִשָּׁם וָהָלְאָה, וּבָאתָ עַד-אֵלוֹן תָּבוֹר, וּמְצָאוּךָ שָּׁם שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים... (סוף ציטוט. שמואל א' י' 1 - 3). גם פה איני בטוח שקדמונינו לא הבדילו בין אתרים שונים. או עצים שונים.
והנה עצים שלא זוהו עם שום עץ אחר, וזכאים על כן למעמד של 'עץ בודד'. בסיפור גדעון נכתב (ציטוט): וַיָּבֹא מַלְאַךְ יְהוָה, וַיֵּשֶׁב תַּחַת הָאֵלָה אֲשֶׁר בְּעָפְרָה, אֲשֶׁר לְיוֹאָשׁ, אֲבִי הָעֶזְרִי; וְגִדְעוֹן בְּנוֹ, חֹבֵט חִטִּים בַּגַּת, לְהָנִיס, מִפְּנֵי מִדְיָן (סוף ציטוט. שופטים ו' 11).
גם במקרה זה מדובר על הָאֵלָה בה"א הידיעה. כלומר עץ ידוע ומוכר לכל.
עץ נוסף נקשר אל סיפור יעל אשת חבר הקיני (ציטוט): וְחֶבֶר הַקֵּינִי נִפְרָד מִקַּיִן, מִבְּנֵי חֹבָב חֹתֵן מֹשֶׁה; וַיֵּט אָהֳלוֹ, עַד-אֵילוֹן בצענים (בְּצַעֲנַנִּים) אֲשֶׁר אֶת-קֶדֶשׁ (סוף ציטוט. שופטים ד' 11). למרבה המזל הציון הגיאוגרפי 'קדש', מנע מחוקרים משועממים לזהות את צעננים עם מעוננים, ולחזור לשכם. ליד עץ זה יעל הרגה את סיסרא.
וּנְסַיֵּים בחורשה. על אברהם אבינו סופר (ציטוט): וַיֵּרָא אֵלָיו יְהוָה, בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא; וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח-הָאֹהֶל, כְּחֹם הַיּוֹם (סוף ציטוט. בראשית י"ח 1). גם במקרה זה מדובר בַּעֲצֵי אלון הקשורים לפולחן או נבואה כלשהי. למרבה המזל הכתוב מיקם את אברהם במפורש בחברון. מה שמנע מחוקרים משולהבים לזהות את אלוני ממרא עם אלון מורה. למרות הפיתוי העז.
מפרק זה עולה כי לאלון ולאלה יש ייצוג בולט בקרב עצי המקרא המיודעים. כלומר אלה בעלי שם פרטי או ה"א הידיעה. דבר זה נובע מהיותם עצים קדושים המשמשים בפולחן האשרה.
ט"ו בשבט שמח.
