במקרא יש מגוון דמויות מרתקות. חלק מהן העניק את שמן לעצמים מוחשיים בעולמנו זה.
ראש וראשון הוא משה רבנו אבי הנביאים שהעניק את שמו לשני עצמים שונים!
בספר שמות נכתב (ציטוט): וַיֵּלֶךְ אִישׁ, מִבֵּית לֵוִי; וַיִּקַּח, אֶת-בַּת-לֵוִי. ב וַתַּהַר הָאִשָּׁה, וַתֵּלֶד בֵּן; וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי-טוֹב הוּא, וַתִּצְפְּנֵהוּ שְׁלֹשָׁה יְרָחִים. ג וְלֹא-יָכְלָה עוֹד, הַצְּפִינוֹ, וַתִּקַּח-לוֹ תֵּבַת גֹּמֶא, וַתַּחְמְרָה בַחֵמָר וּבַזָּפֶת; וַתָּשֶׂם בָּהּ אֶת-הַיֶּלֶד, וַתָּשֶׂם בַּסּוּף עַל-שְׂפַת הַיְאֹר.
ד וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ, מֵרָחֹק, לְדֵעָה, מַה-יֵּעָשֶׂה לוֹ. ה וַתֵּרֶד בַּת-פַּרְעֹה לִרְחֹץ עַל-הַיְאֹר, וְנַעֲרֹתֶיהָ הֹלְכֹת עַל-יַד הַיְאֹר; וַתֵּרֶא אֶת-הַתֵּבָה בְּתוֹךְ הַסּוּף, וַתִּשְׁלַח אֶת-אֲמָתָהּ וַתִּקָּחֶהָ.
ו וַתִּפְתַּח וַתִּרְאֵהוּ אֶת-הַיֶּלֶד, וְהִנֵּה-נַעַר בֹּכֶה; וַתַּחְמֹל עָלָיו--וַתֹּאמֶר, מִיַּלְדֵי הָעִבְרִים זֶה. (סוף ציטוט. שמות ב' 1 – 6).
משה הקטן נח בתיבה העניק את שמו למאכל הידוע 'משה בתיבה'. נקניק עטוף בבצק המדמה את משה התינוק הנח בתיבה. קטע מהשיר
המתכון: קחו נקניקיה צמחונית (פה לא אוכלים חיות מתות, כן?), עטפו אותה בבצק עלים על בסיס חמאה (חוק שימור החומר. ויתרנו על בשר, אבל הרווחנו בצק עלים איכותי). פזרו שומשום. שימו בתנור 20 דקות ב180 מעלות. בתיאבון J בשפות אירופה מכונה המאכל הזה 'חזיר בשמיכה'. כל אחד ועולם הדימויים שלו.
כראוי לַאֲדוֹן הנביאים משה העניק את שמו לעוד עצם. והפעם מעולם החי. הלוא היא פרת משה רבנו המהוללת.
שמה הרשמי הוא 'מושית השבע'. מושית על שם משה, ושבע על שום, שימו לב, שמונה הנקודות השחורות שעל גבה. ארבע בכל כנף. כשכנפיה מקופלות יש חפיפה בין שתי נקודות הנדמות כאחת. לכן סופרים 7.
מקור השם הוא מתרבויות אירופה. בספרדית החיפושית מכונה בפי העם: vaca del santo Antonio. הפרה של אנטוניוס הקדוש'. בהולנדית היא קרויה: lieve heer bistje – חיה קטנה חביבת האל. בגרמנית היא קרויה Marienkafer – חיפושית מרים (אמו של ישו).
כלומר מדובר בחיה הנחשבת כקרובה לגנזי מרום, בשל תרומתה לחיסול כנימות וּמַּזִיקִים.
הכינוי 'פרת משה רבנו' הוא תרגום ישיר מיידיש: משה-רבנו'ס-קעילע.
לא ברור מדוע חיפושית כזו קטנה קרויה 'פרה'. יש הסבורים כי הצבע האדום מזכיר את הפרה האדומה, שֶאֶפְרָה שימש לטיהור מִטּוּמְאַת המת.
שמה המדעי של פרת משה רבנו הוא: Coccinella septempunctata. כלומר קוקסינלה בעלת שבע הנקודות.
ואכן, בצרפתית, המכונית הידועה 'חיפושית' מכונה 'קוקסינל'. מיד יקפצו המאזינים חדי האוזן ויגידו: 'רגע, קוקסינל – זה מוכר לי מאיפשהו'. ואכן הצדק עם המאזינים חדי האוזן. בשנות השישים של המאה שעברה, הופיעה בארץ בחור צרפתי, שעבר ניתוח לשינוי מין, במועדון אדריה (Adria). שם הבמה שלה היה 'קוקסינל' בשל הגלימה האדומה ועליה נקודות שחורות בה היא התעטפה. מאז נטענה המילה 'קוקסינל' בעברית בשתי משמעויות: אחת היא של אדם שזהותו המינית המגדרית שונה מזהותו המינית הפיזיולוגית. ומשמעות משנה של כינוי גנאי.
על אחותו של משה, מרים, סופר לאחר שירת הים (ציטוט): וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן, אֶת-הַתֹּף--בְּיָדָהּ; וַתֵּצֶאןָ כָל-הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ, בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת (סוף ציטוט. שמות ט"ו 20). פסוק זה הוא המקור לִכְלִי הנגינה הקרוי 'תוף מרים', הגם שלא ברור הקשר בין תוף מרים בצורתו הנוכחית לתוף שמרים תופפה עליו. לא מן הנמנע שמדובר בדרבוקה כלשהי. לתוף מרים (המכונה גם טמבורין) יש מעל 50 שמות וגרסאות ברחבי העולם. הרעיון הבסיסי הוא פשוט: מסגרת עגולה מעץ (כיום גם פלסטיק) ועליה מתוח עור של חיה כלשהי. המהדרין מוסיפים גם מצילות. גודל המסגרת, עובי העור, מקום התיפוף, ונענוע המסגרת קובעים את הצליל המופק. והנה כל צדיקי המקרא בתזמורת אחת: יוסי בכינור, מרים בתוף, משה בחצוצרה – והמה הרחוב.
על דוד, בעת העימות עם גליית, סופר (ציטוט): וַיִּקַּח מַקְלוֹ בְּיָדוֹ, וַיִּבְחַר-לוֹ חֲמִשָּׁה חַלֻּקֵי-אֲבָנִים מִן-הַנַּחַל וַיָּשֶׂם אֹתָם בִּכְלִי הָרֹעִים אֲשֶׁר-לוֹ וּבַיַּלְקוּט--וְקַלְעוֹ בְיָדוֹ; וַיִּגַּשׁ, אֶל-הַפְּלִשְׁתִּי ... דלגתי קצת מט וַיִּשְׁלַח דָּוִד אֶת-יָדוֹ אֶל-הַכֶּלִי, וַיִּקַּח מִשָּׁם אֶבֶן וַיְקַלַּע, וַיַּךְ אֶת-הַפְּלִשְׁתִּי, אֶל-מִצְחוֹ; וַתִּטְבַּע הָאֶבֶן בְּמִצְחוֹ, וַיִּפֹּל עַל-פָּנָיו אָרְצָה (סוף ציטוט. שמואל א' י"ז 40 - ).
זהו 'קלע דוד' המפורסם. רצועת עור בה מונחת האבן, לה מחוברות שתי רצועות. מסובבים את הקלע על מנת לצבור תנופה (עד 6- 7 סיבובים בשניה), ואז משחררים רצועה אחת. האבן טסה ליעדה. עם אימון מתאים זהו נשק קטלני. האשורים למשל ייצרו אבני קלע במשקל אחיד, מה שאיפשר לקלעים האשורים (המופיעים בתבליטים רבים, למשל תבליט לכיש) לידות את האבן בדיוק רב. גם בני בנימין תוארו כקלעים מיומנים (ציטוט): כָּל-זֶה, קֹלֵעַ בָּאֶבֶן אֶל-הַשַּׂעֲרָה--וְלֹא יַחֲטִא (סוף ציטוט. שופ' כ' 16).
חשוב! קלע אינו רוגטקה. את הטעות הזו יש ליחס בעיקר ללהקת כוורת. להקה טובה. אבל חלשה בהיסטוריה.
היום קלע דוד הוא כינוי למערכת ירוט רקטות וטילים לִטְוַוח בינוני וארוך (מה שפעם כונה 'שרביט קסמים').
על אליהו הנביא נכתב בעת ההתגלות בחורב: (ציטוט): וַיֹּאמֶר קַנֹּא קִנֵּאתִי לַיהוָה אֱלֹהֵי צְבָאוֹת, כִּי-עָזְבוּ בְרִיתְךָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--אֶת-מִזְבְּחֹתֶיךָ הָרָסוּ, וְאֶת-נְבִיאֶיךָ הָרְגוּ בֶחָרֶב; וָאִוָּתֵר אֲנִי לְבַדִּי, וַיְבַקְשׁוּ אֶת-נַפְשִׁי לְקַחְתָּהּ. (סוף ציטוט. מלכים א' י"ט 14).
חז"ל מאוד לא אהבו שאליהו השמיץ כך את עם ישראל, שעזב את הברית עם אלהים. זה גם לא נכון. הלא היו שבעת אלפים איש שלא כרעו לבעל, ועובדיהו אשר על הבית החביא מאה נביאים במערה. על כן הם הענישו אותו מבחינה ספרותית (ציטוט): אמר לו הקב"ה... דלגתי קצת וכאן אתה מקנא? חייך (לשון שבועה) שאין ישראל עושין ברית מילה עד שאתה רואה בעיניך, מכאן התקינו חכמים שיהיו עושין מושב כבוד למלאך הברית. שנאמר (ציטוט בתו ציטוט מספר מלאכי ג' 1): וּמַלְאַךְ הַבְּרִית אֲשֶׁר-אַתֶּם חֲפֵצִים הִנֵּה-בָא (סוף ציטוט. פרקי דרבי אליעזר כ"ט).
מאז, כעונש על השמצתו את עם ישראל, מדלג אליהו הנביא בין ברית לִבְרִית ברחבי העולם, ונוכח במו עיניו שעם ישראל לא עזב את בריתו עם האל. אז לפחות יש לו כסא לשבת. כסא אליהו.
על המן האגגי צורר היהודי נכתב במגילה הרבה. אין שום התייחסות לאוזניו. המאכל מקורו בעדות אשכנז, שם נקרא המאכל הומן טאש – homen tash, ובגרמנית (ממנה נלקח השם): מונטאשה Mohntasche)) – כלומר 'כיס פרג'. הקרבה בצליל בין הומן להמן יצרה את השם 'אוזן המן'. ביהדות צפון אפריקה גם זכה הצורר למאכל על שמו: עין המן. מדובר בביצה קשה בִּקְלִיפָּתָה, וּסְבִיבָה רצועות בצק. מאכל המזכיר עין אנושית. ואין עונג גדול יותר מאשר לעקור את עינו של המן הרשע, ולאכול אותה לתיאבון. ואני מזכיר את פרק 80 על ניקור עיניים.
מפאת קוצר הזמן לא דיברנו על משחק הילדים חיי שרה, כוס אליהו בליל הסדר, מגן דוד וגם פרס כינור דוד ועוד.
