וַיִּקַּח בֹּעַז אֶת-רוּת וַתְּהִי-לוֹ לְאִשָּׁה.,
אבל צריך לרשום אותה אצל שר העיר. הדבר היה ככה:
ויהי בבוקר והנה היא רות. ויאמר בועז לרות: 'הן עתה צריך לרשמך אצל שר העיר'. ותען רות ותאמר: 'באשר תלך אלך. כאשר אבדתי אבדתי'. ויאנח בעוז ויאמר: 'והורידו את שיבתי ביגון שאולה'.
וישכם בועז בבוקר, ויחבוש את אתונו, ויקח את שני נעריו עמו, ואת רות אשתו. וילכו אל שר העיר לרשום את רות כדת וכדין בספר התושבים. ותאמר רות: 'הנה הטופס והנה האישור, ואיה החותמת לשר?'. ויאמר בועז: 'אלהים יראה לנו החותמת, אשתי'. ויבואו אל המקום אשר שר העיר, ויקחו החרס ועליו המספר ארבע עשרה, ויתמהמהו בתור עד נטות היום. ויקרא הכרוז בקול גדול 'ארבע עשרה', ויקם בועז ללכת לשכתה השר, ויתפרץ עבד מפני אדוניו ויאמר 'סליחה, אנוכי הייתי פה קודם. רק נטיתי מהדרך אל בית מוכרות המזון'. ויאמר בועז 'איזה מספר אתה?', ויען המתפרץ: 'שש'. ויאמר בועז 'הראני נא את מספרך, ואם אַיִן – נוכל, לך ברח לך'. ויען העבד המתפרץ את בועז: 'אח ליפתח הגלעדי אתה, בן רחב אביך, ובמחיר כלב קנית את אשתך. כי גזלת את תורי מעלי היום'. ויען בועז ויאמר: 'אל תוסף ראות פני, כי לא יראני הנוכל וחי. למה זה אסיר ראשך מעליך? יככה אלהים בפיסורה ובטחורים'. ויצא שר העיר לשמע המהומה, ויאמר לבועז: 'ברוך אתה בבואך. סור נא אל לשכת עבדך ונאכל יחדיו לחם'. ויסור בועז אל שר העיר ויאמר 'הן אשתי רות, גר ותושב היא. ברצונך ארשמנה נא במפקד האזרחים בני החורין'. ויאמר שר העיר אל בועז: 'בי אדוני, לא אוכל לרשמה כעת חיה, אלא אם תמציא לי אישור משר האלף, כי כשרה רעייתך לבוא בקהל ישראל'. ויען בועז: 'הן קידשתיה לי לאשה'. ויאמר השר: 'אמת ויציב, אבל אתה יודע שאי אפשר באמת לסמוך על המואבים. צר לי עליך אחי בועז. נעמת לי מאוד. נפלאתה אהבתך לי מאהבת נשים, אבל ללא ספר האישור משר האלף, קצרה ידי מלהושיע'. ויקח בועז את אתונו, שני נעריו ואשתו וילכו אל שר האלף. ויראו והנה סגורה הלשכה, ועל פתחה אבן גולל, ועל האבן אותה סדו בסיד נכתב: 'הפסקת צהריים'.
ויתמהמהו עד קץ ההפסקה, ויבואו נערי שר האלף, ויגלולו את האבן מעל פי הלשכה. ויפן שר האלף אל בועז ויאמר: 'מה לך אחי כי נפלו פניך?'. ויען בועז ויאמר: 'הן אשה לקחתי, ושר העיר בן המרי, אינו רושמה בספר החיים. אם יתן לי אחי את מבוקשי, ורשמתי את אשתי אצל שר העיר'. ויאמר שר האלף אל בועז ויען: 'הן יקר לי אתה כאח. אך לא אוכל להעניק את מבוקשך, אלא אם תלך אל שר המשקים. והוא יאשר שאין רעייתך שיכורה מיין, כי לא לנערה הזו התפללנו'. ויאנח בועז ויאמר 'טוב מותי מחיי'. ויחבוש בועז את אתונו ושני נעריו עמו ורות וילכו אל שר המשקים. וימתן בתור דקות אחדות, ויהיו בעיניו כשעות רבות בכעסו כי רב. ויקבלהו שר המשקים ביין ושיכר ויאמר לו:' מה בקשתך? עד חצי המלכות ותעש'. ויאמר בועז: 'הן שר העיר שלחני אל שר האלף, אשר שלחתני כעת חיה אליך, יען כי תכתוב בספר המלך כי אין אשתי שיכורה מיין ומשכר'. ויען שר המשקים 'טוב הדבר בעיני. נקרא לנערה ונריח את פיה. השיכורה היא אם לאו?'. ויקרא בועז את רות ויאמר: 'בתי פתחי פיך ויאירו דברייך. רוצה שר המשקים להריח את לועך, שמא שיכורה את'. ותען רות ותאמר: 'לא אדוני, אשה קשת רוח אנוכי. ויין ושיכר לא שתיתי, ואשפוך את נפשי לפני ה'. הן קשה עלי הבירוקרטיה כקריעת ים סוף'. ויאמר שר המשקים: 'הבה ונשפי אל ציפור הינשוף מהרי השוף אשר עמדי. כדברי ה' אל הינשוף: הוא ישופך ראש ואתה תשופנו בנשף. הלוא אם תנשפי, ללא כישוף, וחי הינשוף – אין יין ושיכר בפיך. אך אם ימות הינשוף, ללא שפשוף – שיכורה את!'. ותנשוף על הינשוף – ויחי! ויאמר שר המשקים 'ברוכה את לה' בתי. הא לכם כתב הספר לשר האלף'. ויאמר בועז 'מה רבו מעשיך השר'.
ויקח בועז את אתונו, את שני נעריו ואת רות, וילך אל שר האלף, ויאמר אל הפקיד 'הייתי פה קודם. אנוכי רק צריך למסור לכבוד השר את ספר האישור'. וישמוט הפקיד את כוס התה אשר לו, ויניחה על השולחן ויאנח, ויען ויאמר: 'יצא שר האלף, וישוב רק מחר'. ויקח בועז את האתון, את שני נעריו ואת רות, וישב בועז אבל וחפוי ראש אל ביתו. ויסב פניו ולא אכל לחם. ותאמר רות: 'מה זה רוחך סרה ואינך אוכל לחם?'. וידבר אליה 'כי אדבר אל הפקיד 'תנה לי האישור', ויאמר: 'סגור. בוא מחר!'.
וישכם בבוקר ויחבוש את האתון, ויקן עיתון וישם על האתון, ולא לקח את שני נעריו עמו, ויקח את רות, ויבוא ויתייצב אצל שר האלף. וַתֵּתַצַּב רות מרחוק לדעה מה יעשה לו. ויפתחו את דלת הלשכה, והנה שר האלף ישוב סמוך אל שולחנו ויאמר אל בועז 'ברוך אתה לה', ההבאת את האישור?'. ויאמר בועז 'הבאתי גם הבאתי'. ויטב הדבר בעיני שר האלף, ויתן הוא את אישורו שלו לשר העיר. ויצא בועז שמח וטוב לב אל שר העיר, וילך הוא ואתונו ורות עמו. ויבואו אל שר העיר ויקחו חרס עם המספר 'שמונה'. ותעבורנה שעות אחדות, ויהיו בעיניו כימים אחדים ביאושו כי רב. ויהי כי חלף הזמן ויכנס בועז אל שר העיר ויאמר 'בי אדוני, הנה האישור אשר בקשת משר האלף'. ויען שר העיר ויאמר: 'היטבת לעשות ידידי. אך אמש גזר מלכנו האהוב, כי שומה עליך להביא אישור גם משר האתונות. כלום אצל שר האתונות הייתם כבר?'. ויאמר בועז: 'לא אדוני. אין לי שיג ושיח עמו'. ויאמר שר העיר: 'יש ויש. בלי אישור העדר מחלת הפה והטלפיים, לא תקבל רעייתך את כתב האזרחות'. ויספוק כפיו בועז ויאמר 'מה פתאום מחלת הפה והטלפיים? היא בן אדם!'. ויען שר העיר ויאמר: 'הן מלכנו האהוב גזר על הנקבות פן תפצנה מחלות. שמע ידידי ולך לך אל שר האתונות'. ויחבוש בועז את האתון ויקח את רות וילכו אל שר האתונות אשר בקצה העיר. ויהי בבואם אל שר האתונות ויראו שלט ועליו נכתב 'יש לחנות בתכלת – לבן. המחיר: שקל - למשך שמונה מעלות בשעון הצל. כל שתי מעלות או חלק מהן: רבע שקל'. ויסעו ויחנו במקום אשר בו תכלת - לבן, ויפן אל האיש אשר על החניה, וישקול בידיו שלושה שקלי כסף עובר לסוחר. ויאמר האיש אשר על החניה: 'בדיוק התפנה תור אצל שר האתונות. רוץ מהר וקח את רעייתך עמך'. וימהר בועז ויקח את רות אל שר האתונות. וישמח שר האתונות כראותו אותו. ויאמר :מה לך בועז אחי כי נפלו פניך?'. ויאמר בועז: 'הן הלוך הלכתי לשר העיר, לשר האלף, ולשר המשקים, ועתה הנני אצל אדוני שר האתונות. ואיך לא אתעצב? כיצד לא יפלו פני?'. ויאמר שר האתונות: 'בועז כאח לי. אל יפלו פניך. האישור אשר אתה חפץ בו, הנה הוא לפניך. רק אנוכי צריך אישור מהסופר כי יודעת אשתך את מלאכת החשבון. לך לדרכך ויהי ה' עמך'. ויספוק בועז כפיו ויקלל את יומו, ויחבוש את אתונו ואת אשתו לקח, וילכו יחדיו אל הסופר. ויבואו אל הסופר ויקבל פניהם, ויאמר לבועז 'הבא את אשתך ונבחנה האם היא יודעת חשבון?'. ותבוא רות ותעמוד לפני הסופר ויאמר אליה: 'בתי, היודעת את חשבון?', ותען רות ותאמר: 'בי אדוני: גם את השברים גם האלגברה הכתה אמתך. שאלני כאשר תחפוץ'. ויען שר העיר ויאמר: 'בתי, השלימי את הסדרה: אחת, שתיים, שלוש, ארבע, חמש, שש, שבע, שמונה, תשע, עשר'. ותען רות ותאמר: 'נסיך, מלכה, מלך'. וישתומם הסופר עד מאוד על חוכמתה ויאמר לבועז: 'ברוך אתה לה'. אשה כלבבך הן לקחת. שמור עליה מכל משמר! הנה האישור. ויהי ה' עמך גיבור החיל'. ויצא בועז טוב לבב.
וילך בועז אל שר האתונות, ויצג את האישור, וישמחו שניהם יחדיו. ויתן שר האתונות את האישור, ויחבוש בועז את האתון, ויקח את רות, וילכו שניהם יחדיו קלי לבב אל שר העיר. ויבואו אל שר העיר, ויראם ויתקדרו פני שר העיר ויאמר: 'הן ברחת מפני, ונסתרת. מלאכי אשר שלחתי אליך לא מצאך. הן לא תוכל לקבל את האישור אלא אם המזכיר יתן את חותמו על דבר הסופר. לך לדרכך ידידי, ולאחר מכן לא אבקש מידך דבר'.
וירגז בועז מאוד ויאמר: 'הן משה רבנו הוציא מים מהסלע פעם אחת, ואנוכי מוציא מים מהסלע שוב ושוב?'. ויאנח בועז ויחבוש אתונו ויקח את רות, וילכו אל המזכיר. ויראו את אשת המזכיר וישאל בועז: 'הלוא אשת המזכיר את, ואת המזכירה. היכן המזכיר?'. ותען המזכירה אשת המזכיר ותאמר: 'המזכיר יצא לפקוד את קברי אבותיו, לחילוץ עצמות עם הכלב. אז במה אוכל לעזור לכם?'. ויספוק בועז כפיו ביאושו כי רב, וישא קולו ויבך ויאמר: 'הן שר העיר שלחני אל אדוני המזכיר, לחתום על אישור אזרח לרעייתי אשר פה עימדי'. ותען המזכירה ותאמר: 'אם אך תלך אל הכהן הגדול ותקרב קרבן חרטט, אז אחתום בחותם המזכיר על לוח האישור'. ויקח בועז את האתון ויחבוש את רות, כי פצועה היא ברגלה, וילך אל הכהן הגדול. ויאמר לו הכהן: 'בני, מדוע באת?'. ויאמר: 'להקריב קרבן חרטט באתי, יען כי רוצה אנוכי לרשום רעייתי שתחייה אצל שר העיר'. ויאמר הכהן הגדול 'ברוך אתה לה'. בוא וגלה את אוזני מה תקריב, ואנוכי אקריבנו לך, קרבן חרטט ואשם'. ויען בועז: 'הן אנוכי איש צמחוני. מה אוכל איפוא להקריב?'. ויען הכהן: 'בני, אם צמחוני אתה, ישלח לך ה' רפואה שלמה בימנו אמן! שלא תדע עוד צער, יגון, אכזבה ועצב! הקרב תקריב נתח טופו רחמנא ליצלן, פולי סויה או תערובת ירקות. פן לסדום היית ולעמורה דמית. אריה שאג מי לא ירא? קרבן טופו מי לא יגעל?'. ויאמר בועז: 'הקרב אקריב טופו צעיר בן יומו, טופו – טף, בתוך התוף המטפטף אקריבנו לך, וברכתי: מה טופו אהליך יעקב'. ויקרב הכהן את הטופו ויתופף בתוף ויטופף ברגליו אל המזבח, וירח את ריח הניחוח, ולא בא הריח אל אפו. ויחתום.
ויחבוש בועז את האתון וילך עם רות אל המזכירה, ויגש לה את האישור. ותחתום לו המזכירה בחותם המזכיר אשר לה, על האישור עבור שר העיר. וירץ בועז שרה העיר ויראהו את אישור המזכיר. ויאמר שר העיר: 'אין זאת כי נפלה שגגה בחתימה. אין זאת כי חתם הוא במרגלות האישור בצלע ימין ולא בלב הטופס. לא טוב הדבר. לך ושוב אל מקומך אשר אצל המזכיר ויחתום לך שוב'. ויעל חרון אפו, וירגז בועז ויזעק לשר העיר, ויאחזהו בצוואריו ויחנקהו, ויצרח: 'חתום, שוטה שכמוך! לו יש חרב בידי ועתה הרגתיך. חתום עתה! פן אשליך את בשרך מאכל לעוף השמיים וחית השדה. חתום! ולא, אין אתה מוציא את יומך. חתום! פן רעה ומרה תהיה אחריתך כעת היום'. ויאדם שר העיר, ויחנק, וירא מאוד ויאמר 'אהה, לא שמתי לב. זה בעצם בצד ימין. זה בסדר גמור. וחתמתי לך והלכת מעמדי'. ויניחהו בועז, ויחתום שר העיר בחותמו ויכתוב את רות בספר האזרח והמקנה, ויחתמה גם בספר החיים, וירשמה בספר הישר, ויחרוט אף בספר דבריה ימים למלכי יהודה. ויחקוק בספר מלחמות ה'. ויתן את חרס האישור ביד בועז, ועותק ביד רות, ועותק בפי האתון. וילכו שמחים וטובי לב הביתה.
ותשקוט הבירוקרטיה ארבעים דקות.
