אחת הדמויות שמבליחות במקרא לרגע ונעלמות, אך זכו למקום של כבוד במדרשי חז"ל היא שרח בת אשר, אשר משמה ניתן להבין כי היא בתו של אשר ונכדתו של יעקב אבינו.
במקרא היא נזכרת בשני מקומות: לאחר שהאחים התוודעו ליוסף במצרים, וירדו מצרימה, ברשימת יורדי מצרים, בספר בראשית, נכתב (ציטוט): וּבְנֵי אָשֵׁר יִמְנָה וְיִשְׁוָה וְיִשְׁוִי וּבְרִיעָה וְשֶׂרַח אֲחֹתָם וּבְנֵי בְרִיעָה חֶבֶר וּמַלְכִּיאֵל (סוף ציטוט. בראשית מ"ו 17).
מפשוטו של מקרא עולה, כי שרח בת אשר נולדה בארץ כנען, וירדה עם משפחתה למצרים. והנה, בספר במדבר ברשימת יוצאי מצרים נכתב (ציטוט): בְּנֵי אָשֵׁר לְמִשְׁפְּחֹתָם... דלגתי קצת מו וְשֵׁם בַּת-אָשֵׁר שָׂרַח. מז אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת בְּנֵי-אָשֵׁר לִפְקֻדֵיהֶם שְׁלֹשָׁה וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף וְאַרְבַּע מֵאוֹת (סוף ציטוט מבמדבר כ"ו 44 - 47).
מפשוטו של מקרא עולה, כי שרח נמנית גם עם יוצאי מצרים.
הופעת שרח בשתי הרשימות הללו אומרת דרשני. מדובר באשה בודדת מוקפת בעשרות גברים, רובם אלמונים לחלוטין. מה מצאו מחברי המקרא להזכיר את שרח בינות לאחיה? בתורה יש עוד שלוש רשימות בלבד בהן נזכרות נשים. נעמה בת למך, הנזכרת לאחר אחיה. דינה בת יעקב באותה רשימה בה נזכרה שרח, ובנות צלפחד, היחידות שירשו נחלה בארץ כנען. ברור שאיזכור שרח ברשימה הוא חריג למדי. המקרא סתם ולא פירש. נקודת מוצא לדרשני חז"ל.
בנוסף, האזכור הכפול כמי שירדה וגם עלתה ממצרים יצר מיד מסורת על היות שרח בת אשר קשישה מופלגת מאוד. גם אם נקבל את הנתון המדרשי על 210 שנות שעבוד בלבד (ולא את הנתון המקראי על 400 או 430 שנה), עדיין - מדובר באשה בת כמה מאות שנים.
אין סיכוי שחז"ל יתנו לקשישה מאריכת ימים זו לחמוק מעיניהם. המדרשים על שרח החריגה בנוף וגם הקשישה מאוד, תוך נסיון להסביר את אריכות ימיה. ואין אריכות ימים במקרא אלא שכר נאה לצדיקים. אז מה שרח עשתה שזכתה לכזו אריכות ימים? במה התבטאה צדיקותה כי רבה?
המדרש ייחס לה תפקיד חשוב בכמה צמתים מרכזיים בתולדות עם ישראל. במדרש ספר הישר (מדרש ימי ביניימי, ככל הנראה) נכתב (ציטוט): כאשר ביקש יוסף להודיע לאביו כי עודנו חי ושליט במצרים, פנו האחים אל שרח אחותם (ההבדל בין 'אח' ל'אחיין' הוא לא חד וברור כמו בימנו. הכוונה היא למישהו מאותו בית אב ונמשיך) וביקשו ממנה כי תנגן לפניו בכינור. וכך תודיענו שבנו בחיים ולא יבהל (סוף ציטוט. ויגש י').
שרח היא מוזיקאית רגישה, היודעת לרכך את הבשורה הגדולה על היות יוסף חי.
צדיקותה של שרח באה לידי ביטוי בשתי נקודות מפתח בגאולת ישראל ממצרים. לאחר ההתגלות בסנה חזר משה למצרים, וחולל מופתים לזקני ישראל הספקנים (שהרי לא משה ולא ה' היו מוכרים להם) על מנת שיאמינו בו ובעיקר באלהים ששלח אותו. והנה במדרש פרקי דרבי אליעזר (מדרש מתקופת הגאונים, מאה שמינית לספירה, מארץ ישראל, המיוחס לתנא אליעזר בן הורקנוס) נכתב (ציטוט): ולא נמסרו האותיות (אותות הגאולה) אלא לאברהם אבינו, ואברהם אבינו מסרן ליצחק, ויצחק מסרן ליעקב, ויעקב מסרן ליוסף, ויוסף מסרן לאחיו. ואשר בן יעקב מסר סוד הגאולה לסרח בת אשר. וכשבאו משה ואהרן אצל זקני ישראל ועשו האותות לעיניהם (כדי לחזק את אמינותם כאמור) הלכו זקני ישראל אצל זקנתם סרח בת אשר אמרו לה בא אדם אחד ועשה אותות לעינינו כך וכך. אמרה להם אין באותות האלה ממש. אמרו לה והרי אמר 'פָּקֹד פָּקַדְתִּי אֶתְכֶם' אמרה להם הוא האיש שעתיד לגאול את ישראל ממצרים, שכך שמעתי מאבא שנאמר פָּקֹד פָּקַדְתִּי אֶתְכֶם מיד האמינו העם באלהים ובמשה שנאמר וַיַּאֲמֵן הָעָם וַיִּשְׁמְעוּ כִּי-פָקַד יְהוָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (סוף ציטוט. פרקי דרבי אליעזר. מ"ח).
משה ואהרון הפליאו לחולל להטים מול זקני ישראל, שחשדו בצמד המוזר הזה. הזקנים הלכו להתייעץ עם סרח, האם מדובר בגואל ישראל לו חיכינו? או שמא במתחזה אחד מיני רבים? בתחילה פסקה סרח כי מדובר בצמד נוכלים, אך לאחר שהזקנים ציטטו את משה 'פָּקֹד פָּקַדְתִּי אֶתְכֶם', היא אישרה כי, זוהי ה'סיסמה הסודית', וכי מדובר בגואל ישראל. האישור מפי סרח הוא שאיפשר למשה להתחיל ולגלגל קדימה את יציאת מצרים.
אולם המדרש הועיד לשרח תפקיד חשוב עוד יותר, בעת שיציאת מצרים כבר הייתה בעיצומה. במכילתא דרבי ישמעאל (מדרש הלכה מתקופת המשנה) נכתב (ציטוט): וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת-עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ - להודיע חכמתו וחסידותו של משה, שכל ישראל עוסקין בביזה - ומשה עוסק במצות עצמות יוסף... (דלגתי קצת). ומשה, מהיכן היה יודע היכן היה קבור יוסף? - אמרו: סרח בת אשר נשתיירה מאותו הדור, והיא הראתה למשה קבר יוסף. אמרה לו: 'במקום הזה שמוהו!'. עשו לו מצרים ארון של מתכת, ושקעוהו בתוך נילוס. בא ועמד על נילוס, נטל צרור וזרק לתוכו, וזעק ואמר: 'יוסף, יוסף, הגיעה השבועה שנשבע הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו, שהוא גואל את בניו. תן כבוד לה' אלהי ישראל, ואל תעכב את גאולתך, כי בגללך אנו מעוכבים. ואם לאו - נקיים אנחנו משבועתך! מיד צף ארונו של יוסף ונטלו משה. (סוף ציטוט. מכילתא דרבי ישמעאל. בשלח י"ג 19).
בני ישראל שהושבעו על ידי יוסף להעלות את ארונו ממצרים, התעכבו, ולא יכלו לצאת לדרך. המצרים שידעו את השבועה הטמינו את יוסף בארון מתכת, שישקע טוב טוב ביאור. שרח, שזכרה היכן נקבר דודה, הצביעה בפני משה על המקום המדויק בו נח הארון, ומשה כבר דאג לשאר. שרח בכח זיכרונה אפשרה לבני ישראל לקיים את השבועה ליוסף, ולהיגאל ממצרים.
וזה לא הכל. לפי המדרש שרח האריכה ימים עד ימי דוד המלך! בקהלת רבה (מדרש מתקופת הגאונים. כלומר ימי הביניים המוקדמים) נכתב (מה שבארמית כבר תרגמתי לעברית) על מצור יואב על שבע בן בכרי באבל בית מעכה (ליד מטולה של ימנו). ציטוט.: טובה חכמה (ציטוט מספר קהלת, ומתחילים לדרוש) – זו חכמתה של שרח בת אשר. 'מכלי קרב'. מכלי קרבו של יואב שנאמר: וַתִּקְרָא אִשָּׁה חֲכָמָה, מִן-הָעִיר (ציטוט משמואל ב' כ' 16) – מכאן שהיה רחוק , ויקרב אליה (יואב הכוונה) ותאמר אליו: דלגתי קצת לא אתה בן תורה! ולא דוד בן תורה! לא כתוב בתורה: כִּי-תִקְרַב אֶל-עִיר, לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ--וְקָרָאתָ אֵלֶיהָ, לְשָׁלוֹם (ציטוט מדברים כ' 10). שמא למלחמה כתוב?: וַתֹּאמֶר, לֵאמֹר: דַּבֵּר יְדַבְּרוּ בָרִאשֹׁנָה... וְכֵן הֵתַמּוּ (ציטוט משמואל ב' כ' 18. תחילת הפסוק וסופו). אמרה לו: עד כאן תמו דברי תורה שלא להתקיים? אמר לה: ואת מי? אמרה לו: מי אני, אָנֹכִי, שְׁלֻמֵי אֱמוּנֵי יִשְׂרָאֵל (ציטוט מהפסוק הבא) אני הוא שהשלמתי מנינן של ישראל במצרים, אני הוא שהשלמתי נאמן יוסף לנאמן משה, ואַתָּה מְבַקֵּשׁ, לְהָמִית עִיר וְאֵם בְּיִשְׂרָאֵל? (המשך ציטוט מאותו פסוק) עיר – זו אבל בית מעכה. ולי- שאני אם בישראל. מיד: וַיַּעַן יוֹאָב, וַיֹּאמַר: חָלִילָה לִי וגו' (הפסוק הבא) חלילה ליואב, חלילה לדוד, חלילה למלכותו. אלא לֹא-כֵן הַדָּבָר, כִּי אִישׁ מֵהַר אֶפְרַיִם שֶׁבַע בֶּן-בִּכְרִי שְׁמוֹ נָשָׂא יָדוֹ בַּמֶּלֶךְ בְּדָוִד'. אם במלך, למה בדוד? אם בדוד, למה במלך? (סוף ציטוט. קהלת רבה. פרשה ט').
אבל לא אשה כשרח תרד מעל במת ההיסטוריה כל כך מהר. המדרש האריך את ימיה עד ימי רבי יוחנן בימי הבית השני. בפסיקתא דרב כהנא נכתב (מדרש ארץ ישראלי מהמאות הראשונות לספירה) (ציטוט): רבי יוחנן היה דורש בבית המדרש, ודורש את מעשה קריעת ים סוף. וְהַמַּיִם לָהֶם חוֹמָה, מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם. (ציטוט משמות י"ד 22). דרש רבי יוחנן: כיצד היו עשוים המים כחומה? כמעין שבכה (כלומר חומה אטומה). השקיפה שרח בת אשר ואמרה: אני הייתי שם! ולא היו עשויים אלא כחלונות מוארים (כלומר חומה שקופה) (סוף ציטוט. פסיקתא דרב כהנא, ויהי בשלח, י"א).
רבי יוחנן דרש. אז דרש. שרח העמידה אותו על טעותו, כמי שהייתה עדת ראיה לאירועים.
אחרי אריכות ימים כזו מופלגת, ומעשי צדיקות רבים ומגוונים, אין תמה שהצעד הבא הוא הענקת חיי נצח. שרח היא אחת מעשרת צדיקים יחידי סגולה, שעוד בחייהם נכנסו לגן עדן (ציטוט): עשרה צדיקים נכנסו בחייהם לגן עדן ואלו הן: חנוך בן ירד, אליעזר עבד אברהם, בתיה בת פרעה, סרח בת אשר, אליהו הנביא, משיח בן דוד, חירם מלך צור, עבד מלך הכושי, יעבץ בן רבי, ויהושע בן לוי (סוף ציטוט. אוצר המדרשים תלג פרשה ב).
ואני מזכיר את פרקי המופת, 'ימשיך כבודו – על עשרת הצדיקים שנכנסו לגן עדן עוד בחייהם'. חלק א' וחלק ב'. פרקים שיהפכו אתכם למסר הערב בכל אירוע חברתי.
