מזמור קל"ז הוא המזמור המפורסם ביותר הנוגע לחורבן (מלבד מגילת איכה). מזמור זה חובר בְּבָבֶל, על ידי אחד מגולי בבל, שהביע את רִגְשוֹתָיו העזים. נקרא תחילה את המזמור (שימו לב למצלול האות 'ש'). (ציטוט):
עַל נַהֲרוֹת, בָּבֶל--שָׁם יָשַׁבְנוּ, גַּם-בָּכִינוּ: בְּזָכְרֵנוּ, אֶת-צִיּוֹן. ב עַל-עֲרָבִים בְּתוֹכָהּ תָּלִינוּ, כִּנֹּרוֹתֵינוּ. ג כִּי שָׁם שְׁאֵלוּנוּ שׁוֹבֵינוּ, דִּבְרֵי-שִׁיר וְתוֹלָלֵינוּ שִׂמְחָה: שִׁירוּ לָנוּ, מִשִּׁיר צִיּוֹן.
ד אֵיךְ--נָשִׁיר אֶת-שִׁיר-יְהוָה: עַל, אַדְמַת נֵכָר. ה אִם-אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלִָם תִּשְׁכַּח יְמִינִי. ו תִּדְבַּק-לְשׁוֹנִי, לְחִכִּי אִם-לֹא אֶזְכְּרֵכִי: אִם-לֹא אַעֲלֶה, אֶת-יְרוּשָׁלִַם עַל, רֹאשׁ שִׂמְחָתִי. ז
זְכֹר יְהוָה, לִבְנֵי אֱדוֹם אֵת, יוֹם יְרוּשָׁלִָם: הָאֹמְרִים, עָרוּ עָרוּ עַד, הַיְסוֹד בָּהּ. ח בַּת-בָּבֶל, הַשְּׁדוּדָה: אַשְׁרֵי שֶׁיְשַׁלֶּם-לָךְ- אֶת-גְּמוּלֵךְ, שֶׁגָּמַלְתְּ לָנוּ. ט אַשְׁרֵי, שֶׁיֹּאחֵז וְנִפֵּץ אֶת-עֹלָלַיִךְ אֶל-הַסָּלַע. (תה' קל"ז).
נהרות בבל עליהם ישבו הגולים, הם כמובן הפרת והחידקל. אבל גם רשת התעלות בין הנהרות (שיט והשקיה). naru באכדית משמעו נהר או תעלה. כמו שנזכר בספר יחזקאל למשל (ציטוט): וָאָבוֹא אֶל-הַגּוֹלָה תֵּל אָבִיב הַיֹּשְׁבִים אֶל-נְהַר-כְּבָר (סוף ציטוט. יחזקאל ג' 15).
פה אגב, נזכר, בפעם היחידה במקרא, מקום בשם 'תל – אביב'. באכדית: tel – abubu. תל המבול או תל השטפון. כלומר תל שנוצר על ידי מבול גדול או שטפון עז, שהביאו אדמת סחף למקום מסוים, שם נוצר התל.
כשנחום סוקולוב תרגם את ספרו של הרצל 'אלט-נוי לנד' (ארץ ישנה חדשה) הוא בחר בשם תל -אביב, המשלב את הישן 'תל' ואת החדש 'אביב'.
הגולים זוכרים את ציון /ירושלים החרבה ולכן הם בוכים. הם תלו את הכינורות על 'ערבים'.
יש ויכוח מהם אותם 'ערבים'. עצי ערבה, או עצי צפצפה, שדי דומים להם, אבל נפוצים בעירק על גדות הנהרות. עצי הצפצפה הצעירים דומים לעצי הערבה, אך חזקים מהם.
תליית הכינורות (ולא שבירתם) נועדה להסתיר אותם מהבבלים. רמז לתקוה לחזור וּלְנַגֵּן בהם יום אחד. הסיבה להסתרת הכינורות מוסברת מיד: השובים בקשו מגולי יהודה לשיר. הבקשה היא 'צנועה': שירו לנו משיר ה'... אולי כחלק מתהלוכת נצחון, או מרצון להשפיל את האל המובס למול האל המביס. כפי הנראה מדובר בשירים ששרו בבית המקדש כחלק מהפולחן.
הדרישה היא בִּבְחִינַת זריית מלח על הפצעים, והדגשת הנצחון הבבלי והתבוסה היהודאית. מילה יחידאית (מילה הנזכרת במקרא רק פעם אחת) היא 'וְתוֹלָלֵינוּ' כפי הנראה משורש של"ל. חילופי שי"ן ות"ו היא תופעה ידועה. כמו תור ושור. שלג ות'לג בערבית. היה ראוי לכתוב 'שוללינו', אלה ששללו אותנו שלל, אבל כך נוצר משחק מילים עם 'תלינו'.
הגולים מתקשים להענות לבקשה. ככתוב: אֵיךְ--נָשִׁיר אֶת-שִׁיר-יְהוָה: עַל, אַדְמַת נֵכָר? היעלה על הדעת לשיר את שיר ה' (שהוא שיר קודש) על אדמת נכר? אדמת ישראל היא אדמת קודש. רק בעקבות גלות בבל, ה' יהפוך מאל מקומי לאל עולמי.
המשורר פנה להצהרה דרמטית. הצהרה, שכל מי שנכח בחתונה יהודית, בין אם אשכרה מתחת לחופה, או סתם כאורח שאוזניו כרויות, שמע את ההצהרה המגובה בִּשְבִירַת הכוס. ככתוב: אִם-אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלִָם תִּשְׁכַּח יְמִינִי. ו תִּדְבַּק-לְשׁוֹנִי, לְחִכִּי אִם-לֹא אֶזְכְּרֵכִי: אִם-לֹא אַעֲלֶה, אֶת-יְרוּשָׁלִַם עַל, רֹאשׁ שִׂמְחָתִי.
זכרון ירושלים כה חד וּמוּחָשִי, עד שאם המשורר ישכח את ירושלים, הוא ישכח את יד ימינו, היד החזקה. כיון שהוא לא יכול לשכוח את ידו הימנית הרי אין סיכוי לשכוח את ירושלים!
בנוסף, גם הלשון תדבק לחיך, אם הוא ישכח את ירושלים.
ד"ר ירון הראל, תומך הפטראון היקר, אמר לי פעם, שיש פה תיאור של שבץ. בעיות במוטוריקה של הגפיים (תשכח ימיני), בעיות במוטוריקה של הראש (תדבק לשוני לחיכי), ובעיות זכרון (אם אשכחך).
לא רק זכרון סביל, אלא פעולה ממשית: להעלות את ירושלים על ראש שמחתו.
לאחר שבועה דרמטית זו, המשורר פנה לבקש נקמה באויבי ישראל: האדומים והבבלים.
האדומים נטלו חלק פעיל בחורבן ירושלים, והשנאה אֲלֵיהֶם עולה מִכַּמָּה מקראות. אני מזכיר את פרק 109 על עובדיה, ואת פרקים 9 ו-11 על חורבן ירושלים בו הרחבתי בנושא. חלק א. חלק ב.
האדומים לא רק הרוויחו מחורבן ירושלים, אלא עודדו את הבבלים לְהָרְסָהעד היסוד. באירוניה שרק ההיסטוריה יכולה לייצר, חלק מהאדומים גויירו על ידי החשמונאים (למשל סבא של הורודס התגייר), ונטעמו בעם ישראל.
ואחרי מי שסייע לחורבן עוברים למי שגרם את החורבן, בתקוה למידה כנגד מידה. ככתוב:
אַשְׁרֵי, שֶׁיֹּאחֵז וְנִפֵּץ אֶת-עֹלָלַיִךְ אֶל-הַסָּלַע. מפה ניתן ללמוד בעקיפין על מעשי הזוועה של הבבלים בעת חורבן ירושלים.
לסיום, תהילים קל"ז הוא אחד הטקסטים המולחנים ביותר. נשמע כמה קטעים קצרים (שימוש הוגן. שלא נפר זכויות יוצרים חס וחלילה). הקטע הראשון הוא של להקת בוני אם. יש פער אדיר בין הלחן הקצבי והמהיר לבין התוכן:
בעברית נשמע בתחילה את בן סנוף, (לשים יוטיוב) שלמרות שיש לו שם של סוחר סמים, הוא זמר מעולה. לפני כמה שנים הייתי בחתונה, ולפתע יש מאין הופיע בן סנוף, וליווה בקולו את כניסת הזוג הצעיר לחופה. אשתי לא הבינה מדוע התלהבתי, ובעיקר כיצד אני יודע מי זה בן סנוף?
וקטע אחרון של אשת חיל' המוגדר כ'הרכב דאנס יהודי'.
