Skip to content

פרק 141 – קריאה

Become a Patron!

האזנה

לפני הכל מחוות כבוד לאחד מגדולי המשוררים שקמו לנו במדינת ישראל קטע מהשיר. תודה לנתן יונתן, גידי קורן ולאחים ולאחיות.

קוצים הם צמחים בעלי פרחים, שעליהם מחודדים. כיון שמגע עם קוצים במימד הצר שלהם מסב כאב, יצא לקוצים שם שלילי. קוצים הוא שם קיבוצי לכל הדוקרים האלה.

זיהוי הקוצים במקרא הוא ענין סבוך בו רב השמא על הברי.

במקרא נזכרים בערך 20 שמות קוצים. למספר זה יש להתייחס בִּזְהִירוּת רבה. לשון המקרא לא תמיד הבחינה בין סוגי הקוצים השונים, כפי שמקובל בשפה המדעית של ימנו. רובנו מכנים את הקוצים השונים וַעֲשָבים רעים בשם הכללי 'קוצים'. בִּימֵי (המקרא המצב היה דומה מן הסתם. רק לִצְמָחִים נפוצים בִּמְּיוּחָד או בעלי מבנה מיוחד יוחדו שמות ייחודיים. סביר שרובכם מכירים 'קקטוס', וגם 'סירה קוצנית'.  אבל רובנו (למעט חבר מועצת החכמים אלי ליבנה) לא נזהה קיפודן פלשתי גם אם ידקור אותנו היטב. כמה מאתנו באמת מבדילים בין ברקן סורי לִגְדִילָן מצוי?

כפי הנראה אותו צמח זכה לשמות שונים באזורים שונים וּבִתְקוּפוֹת שונות. יש קוצים הנזכרים רק בספר אחד (או אפילו הופעה אחת בכל המקרא כולו). בין הקוצים שרק ניזכרם בִּשְמָם (ובדף הפרק יש הפניה מדויקת) הם: צְנִנִים (יהושע כ"ג 13). בָאְשָׁה (איוב ל"א 40). חֵדֶק (מיכה ז' 4. משלי ט"ו 19). חָרוּל  (צפניה ב' 9. איוב ל' 7. משלי כ"ד 31). נַעֲצוּץ (ישעיה ז' 19, נ"ה 13). וכבר בשמו אתם יכולים לחוש את כאב הנעיצה. סִלּוֹן (יחזקאל כ"ח 24). וסִּרְפַּד (ישעיה נ"ה 13).

ריבוי השמות הכלליים ומיעוט האזכורים מונעים כל אפשרות מעשית לזיהוי קוצי המקרא עם צמחים בני ימנו. כל זיהוי הוא בערבון מוגבל.

הספר הכי קוצני הוא ספר ישעיה המזכיר לא פחות מִשְּמוֹנָה סוגי קוצים. אחריו עם ארבעה שמות קוצים צועד ספר הושע. ישעיה והושע הם שני נביאים בעלי רקע חקלאי מובהק, על כן טבעי שהקוצים הם חלק מעולם הדימויים שלהם.

בְּפֶרֶק זה נזכיר את הקוצים המפורסמים שבמקרא.

התפיסה השלילית כלפי הקוצים מובעת כבר בסיפור גן עדן. הקוצים הם חלק מעונשו של האדם הראשון (ציטוט): אֲרוּרָה הָאֲדָמָה, בַּעֲבוּרֶךָ, בְּעִצָּבוֹן תֹּאכְלֶנָּה, כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ.

יח וְקוֹץ וְדַרְדַּר, תַּצְמִיחַ לָךְ; וְאָכַלְתָּ, אֶת-עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה (סוף ציטוט. בראשית ג' 17 – 18).

בקטע זה כבר יש אבחנה בין דוקרים מסוג אחד (קוצים) לדוקרים מסוג אחר (דרדר).

אבחנה דומה בין קוצים לברקנים יש בסיפור על גדעון ואנשי סוכות. לאחר התבוסה המדינית בעין חרוד, רדף אחריהם גדעון. במהלך המרדף הוא הגיע לעיר סוכות (ציטוט): וַיָּבֹא גִדְעוֹן, הַיַּרְדֵּנָה; עֹבֵר הוּא, וּשְׁלֹשׁ-מֵאוֹת הָאִישׁ אֲשֶׁר אִתּוֹ, עֲיֵפִים, וְרֹדְפִים.  ה וַיֹּאמֶר, לְאַנְשֵׁי סֻכּוֹת, תְּנוּ-נָא כִּכְּרוֹת לֶחֶם, לָעָם אֲשֶׁר בְּרַגְלָי: כִּי-עֲיֵפִים הֵם--וְאָנֹכִי רֹדֵף אַחֲרֵי זֶבַח וְצַלְמֻנָּע, מַלְכֵי מִדְיָן.  ו וַיֹּאמֶר, שָׂרֵי סֻכּוֹת, הֲכַף זֶבַח וְצַלְמֻנָּע עַתָּה, בְּיָדֶךָ:  כִּי-נִתֵּן לִצְבָאֲךָ, לָחֶם.  ז וַיֹּאמֶר גִּדְעוֹן--לָכֵן בְּתֵת יְהוָה אֶת-זֶבַח וְאֶת-צַלְמֻנָּע, בְּיָדִי:  וְדַשְׁתִּי, אֶת-בְּשַׂרְכֶם, אֶת-קוֹצֵי הַמִּדְבָּר, וְאֶת-הַבַּרְקֳנִים ... דלגתי על הקטע בו זבח וצלמונע נלכדו... טז וַיִּקַּח אֶת-זִקְנֵי הָעִיר, וְאֶת-קוֹצֵי הַמִּדְבָּר וְאֶת-הַבַּרְקֳנִים; וַיֹּדַע בָּהֶם, אֵת אַנְשֵׁי סֻכּוֹת (סוף ציטוט. שופטים ח' 4 - 16).

שיח קוצני מוכר נזכר בִּנְבוּאַת ההקדשה של ירמיהו. אמנם יש פירושים אחרים לביטוי שמיד נזכיר, אבל הם טועים כמובן (ציטוט): וַיְהִי דְבַר-יְהוָה אֵלַי שֵׁנִית לֵאמֹר, מָה אַתָּה רֹאֶה? וָאֹמַר, סִיר נָפוּחַ אֲנִי רֹאֶה, וּפָנָיו, מִפְּנֵי צָפוֹנָה.  יד וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֵלָי:  מִצָּפוֹן תִּפָּתַח הָרָעָה, עַל כָּל-יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ (סוף ציטוט. ירמיהו א' 13 - 14).

היו שהסבירו את הביטוי 'סיר נפוח' כסיר ובו מים רותחים (הבועות מייצגות את ה'נפוח'), כאשר פיית הסיר (שלא תמיד קיימת אגב) פונה לכיוון צפון. דחוק. מדובר בסירה קוצנית, שהרוח נופחת בה משב, וְכַדּוּר הקוצים הזה מתגלגל צפונה.

הפירוש של 'סיר' כסירה קוצנית נשען בחוזקה על היות ה'סירים' שם נרדף לצמח בר מזיק. כך נכתב בנבואת ישעיהו על אדום (ציטוט): וְעָלְתָה אַרְמְנֹתֶיהָ סִירִים, קִמּוֹשׂ וָחוֹחַ בְּמִבְצָרֶיהָ; וְהָיְתָה נְוֵה תַנִּים, חָצִיר לִבְנוֹת יַעֲנָה (סוף ציטוט. ישעיה ל"ד 13).

או במשחק המילים הֶחָבִיב בספר קהלת בין סיר בישול לסירים כקוץ (ציטוט): כִּי כְקוֹל הַסִּירִים תַּחַת הַסִּיר, כֵּן שְׂחֹק הַכְּסִיל; וְגַם-זֶה, הָבֶל (סוף ציטוט. קהלת ז' 6). קולות הקוצים הנשרפים מדומים לצחוקו האויל של הכסיל.

הדימוי השלילי של הקוץ בא לידי ביטוי במשל יותם (ציטוט): וַיֹּאמְרוּ כָל-הָעֵצִים, אֶל-הָאָטָד:  לֵךְ אַתָּה, מְלָךְ-עָלֵינוּ.  טו וַיֹּאמֶר הָאָטָד, אֶל-הָעֵצִים, אִם בֶּאֱמֶת אַתֶּם מֹשְׁחִים אֹתִי לְמֶלֶךְ עֲלֵיכֶם, בֹּאוּ חֲסוּ בְצִלִּי; וְאִם-אַיִן--תֵּצֵא אֵשׁ מִן-הָאָטָד, וְתֹאכַל אֶת-אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן (סוף ציטוט. שופטים ט' 14 – 15).

העצים הטובים הם ניגוד לאטד הרע. אבל בשום מקום בקטע לא נכתב שמדובר בקוץ!  החיבור בין 'אטד' לקוצים מבוסס על פסוק מִתְּהִילִים (ציטוט): בְּטֶרֶם, יָבִינוּ סִּירֹתֵכֶם אָטָד (סוף ציטוט. תהילים נ"ח 10). כיון  שסיר נרדף לקוץ, הרי הצמדתם זה לזה מעלה על הדעת שמדובר בקוץ. אולם ניתן לְפַקְפֵק בזיהוי האטד כקוץ. בִּמְשַל יותם נאמר: בֹּאוּ חֲסוּ בְצִלִּי. לקוצים אין באמת צל. לִצְמָחִים רחבי עלים יש צל. ההשוואה של האטד לקוץ יכולה גם לעבוד הפוך. כלומר השוואת הקוץ לאטד. ממשל יותם עולה בבירור, שהאטד הוא צמח מזיק. אבל מי אמר שנזק משמעו קוצים דווקא? אולי מדובר בצמח רעיל? כלומר אין הכרח לקבל שהאטד הוא קוצני כמו הסירים, אולי הסירים רעילים כמו האטד?

יש המזהים את האטד עם השיזף המצוי (מוכר גם כ'דומים'). עץ שיש לו קוצים וגם מעניק צל כלשהו. לפי המסורת הנוצרית מעץ זה נעשה זר הקוצים של ישו. זר בו נדון בפרק עתידי ב'למה שבתקני'...

במקרא נזכרו עוד כמה צמחים שהובנו כסוג קוצים כל שהוא.

הקוץ הנפוץ במקרא הוא החוח, הנזכר 10 פעמים במקרא. לא פעם הוא נזכר עם הקמוש כצמח המאפיין אזורים עזובים. הזכרנו אותו בציטוט מישעיה והנה הושע (ציטוט): כִּי-הִנֵּה הָלְכוּ מִשֹּׁד, מִצְרַיִם תְּקַבְּצֵם מֹף תְּקַבְּרֵם; מַחְמַד לְכַסְפָּם, קִמּוֹשׂ יִירָשֵׁם, חוֹחַ, בְּאָהֳלֵיהֶם (סוף ציטוט. הושע ט' 6).

החוח אף עומד בניגוד לשושנה. כך תוארה האהובה בשיר השירים (ציטוט): כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים, כֵּן רַעְיָתִי בֵּין הַבָּנוֹת (סוף ציטוט. שיר השירים ב' 2). פסוק זה הוא הוא הסיבה מדוע כה רבים מתבלבלים בין הורד הקוצני לשושן הלא קוצני. מי שרוצה לראות שושן, יוציא מטבע שקל מכיסו, ויביט בצדו האחורי של המטבע. שם יש שושן.

אחד מזיהויי החוח הוא החוח העקוד. הציפור המאכילה את גוזליה מזרעי החוח העקוד זכתה לכינוי 'חוחית'.

כינוי המופיע שמונה פעמים במקרא, כולן בספר ישעיה, לקוצי פרא הוא 'שמיר ושית'. למשל (ציטוט): וְכֹל הֶהָרִים, אֲשֶׁר בַּמַּעְדֵּר יֵעָדֵרוּן--לֹא-תָבוֹא שָׁמָּה, יִרְאַת שָׁמִיר וָשָׁיִת; וְהָיָה לְמִשְׁלַח שׁוֹר, וּלְמִרְמַס שֶׂה (סוף ציטוט. יעיה ז' 25).

אאחל לכם שתלכו בדרך הפרחים ולא בדרך הקוצים.

 

נגישות