Skip to content

פרק 143 – קריאה

Become a Patron!

האזנה

התיבה 'כוש' במקרא מציינת את הארץ שמדרום למצרים. אזור סודן בואכה אתיופיה של ימנו. משהו שמצוי מעבר להרי החושך. מי שבא מארץ כוש הוא 'כושי'. כיון שמרבית יושבי ארץ כוש היו שחורי עור הפכה המילה 'כושי' לשם נרדף לאדם שחור עור. גם אם הוא לא הגיעה מארץ כוש, אלא מארצות אחרות. גם כיום המילה 'כושי' מציינת כל אדם שחור שהוא, הגם שמתי מעט מקרב שחורי העור בעולם שמעו או יודעים בכלל היכן נמצאת ארץ כוש.

בראיה המקראית העולם נֶחֱלָק בין שלושת בני נח. שם באסיה, יפת באירופה וחם באפריקה. בלוח העמים בספר בראשית צוין מוצאם (ציטוט): וּבְנֵי, חָם--כּוּשׁ וּמִצְרַיִם, וּפוּט וּכְנָעַן.  ז וּבְנֵי כוּשׁ--סְבָא וַחֲוִילָה, וְסַבְתָּה וְרַעְמָה וְסַבְתְּכָא; וּבְנֵי רַעְמָה, שְׁבָא וּדְדָן.  ח וְכוּשׁ, יָלַד אֶת-נִמְרֹד; הוּא הֵחֵל, לִהְיוֹת גִּבֹּר בָּאָרֶץ.  ט הוּא-הָיָה גִבֹּר-צַיִד, לִפְנֵי יְהוָה; עַל-כֵּן, יֵאָמַר, כְּנִמְרֹד גִּבּוֹר צַיִד, לִפְנֵי יְהוָה (סוף ציטוט. בראשית י' 6 – 9).

הכושים מתייחסים אל כוש אביהם הקדמון. כוש הוא בנו בכורו של חם. מידע מעניין נמסר בקשר לבנו – נמרוד הצייד. לנמרוד נקדיש פרק עתידי.

כושית מפורסמת היא אשתו של משה רבנו (ציטוט):  וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה, עַל אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח:  כִּי-אִשָּׁה כֻשִׁית, לָקָח ב וַיֹּאמְרוּ, הֲרַק אַךְ-בְּמֹשֶׁה דִּבֶּר יְהוָה--הֲלֹא, גַּם-בָּנוּ דִבֵּר; וַיִּשְׁמַע, יְהוָה... דלגתי קצת ט וַיִּחַר-אַף יְהוָה בָּם, וַיֵּלַךְ.  י וְהֶעָנָן, סָר מֵעַל הָאֹהֶל, וְהִנֵּה מִרְיָם, מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג; וַיִּפֶן אַהֲרֹן אֶל-מִרְיָם, וְהִנֵּה מְצֹרָעַת (סוף ציטוט. במדבר י"ב 1 - 10).

למרים ואהרון היתה בעיה כפולה עם משה. הבעיה הראשונה היא: מדוע רק איתו דיבר אלהים. מדוע הוא כן והם לא? הבעיה השניה היא שהם לא יכלו לתקוף את משה ישירות. הוא חזק מידי. על כן הפתרון הוא לא לתקוף את האדם ישירות, אלא בעקיפין באמצעות השמצת אשתו. שָאַלו את שלמה המלך, את אחאב ואת לואי הששה עשר. הם יוכלו להרחיב בענין... הדיבור הנגוע בנוגע לגיסתם הסתיים בצרעת למרים. לא ברור האם הצרעת היא עונש על ערעור סמכות משה, השמצת האשה הכושית או גם וגם.

זיקה מעניינת לכושים יש בסיפור בעל פעור, עת בני ישראל זנו עם בנות מואב ומדין (ציטוט): וְהִנֵּה אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּא, וַיַּקְרֵב אֶל-אֶחָיו אֶת-הַמִּדְיָנִית, לְעֵינֵי מֹשֶׁה, וּלְעֵינֵי כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל; וְהֵמָּה בֹכִים, פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד.  ז וַיַּרְא, פִּינְחָס בֶּן-אֶלְעָזָר, בֶּן-אַהֲרֹן, הַכֹּהֵן; וַיָּקָם מִתּוֹךְ הָעֵדָה, וַיִּקַּח רֹמַח בְּיָדוֹ.  ח וַיָּבֹא אַחַר אִישׁ-יִשְׂרָאֵל אֶל-הַקֻּבָּה, וַיִּדְקֹר אֶת-שְׁנֵיהֶם--אֵת אִישׁ יִשְׂרָאֵל, וְאֶת-הָאִשָּׁה אֶל-קֳבָתָהּ; וַתֵּעָצַר, הַמַּגֵּפָה, מֵעַל, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (סוף ציטוט. במדבר כ"ה 6 – 8).

שמו של הדוקר הוא פנחס בן אלעזר בן אהרון הכהן. כלומר נכדו של אהרון. כלומר משה הוא אח של סבא. פנחס הוא שם מצרי. פֶּה- נָחְסִי, שמשמעו 'ה-כושי'. סביר מאוד שהבחור זכה לשמו זה לא בשל לובן עורו... וזה מעניין. למשה הייתה אשה כושית וכנראה בנו של אחיינו גם כהה עור. כלומר הקשר בן בני עמרם לבין הכושים היה חזק ממה שנראה במבט ראשון.

לאחר מות אבשלום סופר על מבשר הבשורה לדוד (ציטוט): וַיֹּאמֶר יוֹאָב לַכּוּשִׁי, לֵךְ הַגֵּד לַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר רָאִיתָה; וַיִּשְׁתַּחוּ כוּשִׁי לְיוֹאָב, וַיָּרֹץ.  כב וַיֹּסֶף עוֹד אֲחִימַעַץ בֶּן-צָדוֹק, וַיֹּאמֶר אֶל-יוֹאָב, וִיהִי מָה, אָרֻצָה-נָּא גַם-אָנִי אַחֲרֵי הַכּוּשִׁי... דלגתי קצת וַיֹּאמֶר לוֹ רוּץ; וַיָּרָץ אֲחִימַעַץ דֶּרֶךְ הַכִּכָּר, וַיַּעֲבֹר אֶת-הַכּוּשִׁי... עוד דילוג  כז וַיֹּאמֶר, הַצֹּפֶה, אֲנִי רֹאֶה אֶת-מְרוּצַת הָרִאשׁוֹן, כִּמְרֻצַת אֲחִימַעַץ בֶּן-צָדוֹק; ... עוד דילוג  לא וְהִנֵּה הַכּוּשִׁי, בָּא; וַיֹּאמֶר הַכּוּשִׁי, יִתְבַּשֵּׂר אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ--כִּי-שְׁפָטְךָ יְהוָה הַיּוֹם, מִיַּד כָּל-הַקָּמִים עָלֶיךָ לב וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל-הַכּוּשִׁי, הֲשָׁלוֹם לַנַּעַר לְאַבְשָׁלוֹם; וַיֹּאמֶר הַכּוּשִׁי, יִהְיוּ כַנַּעַר אֹיְבֵי אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ, וְכֹל אֲשֶׁר-קָמוּ עָלֶיךָ, לְרָעָה (סוף ציטוט. שמואל ב' י"ח 21 – 32).

הכושי יצא לבשר את בשורת מות אבשלום. אחימעץ רץ גם כן. הכושי רץ ישר דרך ההרים. אחימעץ רץ מסביב אבל במישור (הכיכר) והגיע ראשון. אחד המקרים האחרונים בהיסטוריה המתועדת בה אדם לבן ניצח אדם שחור בריצות ארוכות או בריצות בכלל. בעוד אחימעץ התחמק מאמירה ישירה, לכושי לא הייתה בעיה לומר ישירות שאבשלום מת.

          כושית מפורסמת לכאורה היא מלכת שבא. באופן לא מפתיע לא נזכר כלל במקרא שהיא קשורה כך או אחרת לארץ כוש. הקישור בינה לבין 'כוש' מתבסס על לוח העמים, שקראנו שם שבא הוא אחד מצאצאי כוש, וכן על המיקום האפשרי שארץ שבא הייתה במזרח אפריקה. אולם יש הרואים את מקומה של ארץ שבא בחצי האי ערב דווקא. כך שלא ניתן להכריע.

          אזכור מעניין של הכושים יש במסע שישק. אני מזכיר את פרק שישים ושלושה על מסע שישק. (ציטוט): וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַחֲמִישִׁית, לַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם, עָלָה שִׁישַׁק מֶלֶךְ-מִצְרַיִם, עַל-יְרוּשָׁלִָם:  כִּי מָעֲלוּ, בַּיהוָה.  ג בְּאֶלֶף וּמָאתַיִם רֶכֶב, וּבְשִׁשִּׁים אֶלֶף פָּרָשִׁים; וְאֵין מִסְפָּר, לָעָם אֲשֶׁר-בָּאוּ עִמּוֹ מִמִּצְרַיִם--לוּבִים סֻכִּיִּים, וְכוּשִׁים (סוף ציטוט. דברי הימים י"ב 2 - 3). שישק עלה על ירושלים והביא עמו חיל עזר מארץ כוש.

          סיפור מסתורי משהו יש בימי אסא מלך יהודה (ציטוט): וַיֵּצֵא אֲלֵיהֶם זֶרַח הַכּוּשִׁי, בְּחַיִל אֶלֶף אֲלָפִים, וּמַרְכָּבוֹת, שְׁלֹשׁ מֵאוֹת; וַיָּבֹא, עַד-מָרֵשָׁה.  ט וַיֵּצֵא אָסָא, לְפָנָיו; וַיַּעַרְכוּ, מִלְחָמָה, בְּגֵיא צְפַתָה, לְמָרֵשָׁה... דלגתי קצת  יא וַיִּגֹּף יְהוָה אֶת-הַכּוּשִׁים, לִפְנֵי אָסָא וְלִפְנֵי יְהוּדָה; וַיָּנֻסוּ, הַכּוּשִׁים.  יב וַיִּרְדְּפֵם אָסָא וְהָעָם אֲשֶׁר-עִמּוֹ, עַד-לִגְרָר, וַיִּפֹּל מִכּוּשִׁים לְאֵין לָהֶם מִחְיָה, כִּי-נִשְׁבְּרוּ לִפְנֵי-יְהוָה וְלִפְנֵי מַחֲנֵהוּ; וַיִּשְׂאוּ שָׁלָל, הַרְבֵּה מְאֹד (סוף ציטוט. דברי הימים ב' י"ד 8 – 12).

התעלומה סביב הסיפור היא, שאין לנו שמץ מושג מי זה זרח הכושי? המלך המצרי המקביל לאסא הוא אוסורכון הא' לו אין כל קשר לכושים. תעלומה.

          מלך כושי שדווקא נזכר בשמו הוא תרהקה, הידוע גם כתהרקה. תרהקה הוא מלך בשושלת העשרים ושש המכונה, על שם מוצאה 'השושלת הכושית' (ציטוט): וַיָּשָׁב, רַבְשָׁקֵה, וַיִּמְצָא אֶת-מֶלֶךְ אַשּׁוּר, נִלְחָם עַל-לִבְנָה:  כִּי שָׁמַע, כִּי נָסַע מִלָּכִישׁ.  ט וַיִּשְׁמַע, אֶל-תִּרְהָקָה מֶלֶךְ-כּוּשׁ (שימו לב שהסופר המקראי יודע היטב מאיזו שושלת תרהקה) לֵאמֹר, הִנֵּה יָצָא, לְהִלָּחֵם אִתָּךְ (סוף ציטוט. מלכים ב' י"ט 8 - 9).

בכתובות סנחריב יש הד לִקְרָב זה, שנערך באלתקה. באזור יבנה של ימנו.

          לאביו של צפניה הנביא יש שם מעניין (ציטוט): דְּבַר-יְהוָה אֲשֶׁר הָיָה, אֶל-צְפַנְיָה בֶּן-כּוּשִׁי בֶן-גְּדַלְיָה, בֶּן-אֲמַרְיָה, בֶּן-חִזְקִיָּה--בִּימֵי יֹאשִׁיָּהוּ בֶן-אָמוֹן, מֶלֶךְ יְהוּדָה (סוף ציטוט. צפניה א' 1). ברור שאין המדובר באיש מארץ כוש. הלוא אביו הוא גדליה, סבו הוא אמריה וסבא רבא הוא חזקיה – שמות לא כושיים בעליל. וקשה הדבר.

          כושי מפורסם שזכה לִתְהִילת עולם בסרט חגיגה בסנוקר הוא עבד מלך הכושי (ציטוט): וַיִּקְחוּ אֶת-יִרְמְיָהוּ, וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ אֶל-הַבּוֹר מַלְכִּיָּהוּ בֶן-הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה, וַיְשַׁלְּחוּ אֶת-יִרְמְיָהוּ, בַּחֲבָלִים; וּבַבּוֹר אֵין-מַיִם כִּי אִם-טִיט, וַיִּטְבַּע יִרְמְיָהוּ בַּטִּיט.  ז וַיִּשְׁמַע עֶבֶד-מֶלֶךְ הַכּוּשִׁי אִישׁ סָרִיס, וְהוּא בְּבֵית הַמֶּלֶךְ, כִּי-נָתְנוּ אֶת-יִרְמְיָהוּ, אֶל-הַבּוֹר; וְהַמֶּלֶךְ יוֹשֵׁב, בְּשַׁעַר בִּנְיָמִן.  ח וַיֵּצֵא עֶבֶד-מֶלֶךְ, מִבֵּית הַמֶּלֶךְ; וַיְדַבֵּר אֶל-הַמֶּלֶךְ, לֵאמֹר.  ט אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ, הֵרֵעוּ הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה אֵת כָּל-אֲשֶׁר עָשׂוּ לְיִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא, אֵת אֲשֶׁר-הִשְׁלִיכוּ, אֶל-הַבּוֹר; וַיָּמָת תַּחְתָּיו מִפְּנֵי הָרָעָב, כִּי אֵין הַלֶּחֶם עוֹד בָּעִיר.  י וַיְצַוֶּה הַמֶּלֶךְ, אֵת עֶבֶד-מֶלֶךְ הַכּוּשִׁי לֵאמֹר:  קַח בְּיָדְךָ מִזֶּה, שְׁלֹשִׁים אֲנָשִׁים, וְהַעֲלִיתָ אֶת-יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא מִן-הַבּוֹר, בְּטֶרֶם יָמוּת.  יא וַיִּקַּח עֶבֶד-מֶלֶךְ אֶת-הָאֲנָשִׁים בְּיָדוֹ... דלגתי קצת  יג וַיִּמְשְׁכוּ אֶת-יִרְמְיָהוּ בַּחֲבָלִים, וַיַּעֲלוּ אֹתוֹ מִן-הַבּוֹר; וַיֵּשֶׁב יִרְמְיָהוּ, בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה (סוף ציטוט. ירמיה ל"ח 6 – 13).

על מעשהו זה זכה עבד מלך הכושי להמנות על הרשימה המצומצמת של עשרת הצדיקים שנכנסו עוד בחייהם לגן עדן. ואני מזכיר את הפרק הכפול על עשרת הצדיקים. פרק 15 ופרק 17.

          אנשי ממלכת ישראל ראו בעצמם את העם הנבחר. אבל 'העם הנבחר' משמעו חובות לפני זכויות. ואם עם ישראל מתנהג באופן מוסרי קלוקל, אין לו כל יתרון על פני עמים אחרים. שימו לב מה אמר הנביא עמוס (ציטוט): הֲלוֹא כִבְנֵי כֻשִׁיִּים אַתֶּם לִי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, נְאֻם-יְהוָה:  הֲלוֹא אֶת-יִשְׂרָאֵל, הֶעֱלֵיתִי מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, וּפְלִשְׁתִּיִּים מִכַּפְתּוֹר, וַאֲרָם מִקִּיר (סוף ציטוט. עמוס ט' 7).

זה מרתק. אם בני ישראל חושבים שהם מיוחדים - הם לא. בני ישראל הם בדיוק כמו הכושים. ההם שנמצאים בסוף העולם. ואם הם סבורים שעצם יציאת מצרים עושה אותם מיוחדים, אז שוב הם טועים. האל הכל יכול ארגן גם את יציאת כפתור (כלומר כרתים) לפלשתים, ויציאת קיר לארמים. כלומר בני ישראל לא כאלה מיוחדים. הם מיוחדים ונבחרים רק אם יתנהגו כראוי מבחינה מוסרית. אחרת הם חסרי כל יחוד. בדיוק כמו הכושים, הפלשתים והארמים רחמנא ליצלן.

נגישות