שמאלי הוא אדם המגלה עדיפות לשימוש ביד שמאל. ישנם בני מזל הקרויים אַמְבִּידֶקְסְטֵרִים (מילולית: דו ימני. דקסטר זה 'ימין' בלטינית). כלומר אלו שאינם מגלים נטיה ליד מסוימת. באופן מוזר משהו, במקרא ישנם שלושה אזכורים לאנשים שמאליים. באופן מוזר עוד יותר כולם הם מתקופת השופטים – מלוכה, ובאופן מוזר עוד יותר כולם קשורים לשבט בנימין.
המקרה המפורסם והמוכר ביותר הוא אהוד בן גרא (ציטוט): וַיִּזְעֲקוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֶל-יְהוָה, וַיָּקֶם יְהוָה לָהֶם מוֹשִׁיעַ אֶת-אֵהוּד בֶּן-גֵּרָא בֶּן-הַיְמִינִי, אִישׁ אִטֵּר יַד-יְמִינוֹ; וַיִּשְׁלְחוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל בְּיָדוֹ מִנְחָה, לְעֶגְלוֹן מֶלֶךְ מוֹאָב. טז וַיַּעַשׂ לוֹ אֵהוּד חֶרֶב, וְלָהּ שְׁנֵי פֵיוֹת--גֹּמֶד אָרְכָּהּ; וַיַּחְגֹּר אוֹתָהּ מִתַּחַת לְמַדָּיו, עַל יֶרֶךְ יְמִינוֹ (על מנת לשלוף את החרב בנוחות, הרי רוב האנשים חוגרים את חרבם בצד שמאל)... כא וַיִּשְׁלַח אֵהוּד, אֶת-יַד שְׂמֹאלוֹ, וַיִּקַּח אֶת-הַחֶרֶב, מֵעַל יֶרֶךְ יְמִינוֹ; וַיִּתְקָעֶהָ, בְּבִטְנוֹ (של עגלון) כב וַיָּבֹא גַם-הַנִּצָּב אַחַר הַלַּהַב, וַיִּסְגֹּר הַחֵלֶב בְּעַד הַלַּהַב--כִּי לֹא שָׁלַף הַחֶרֶב, מִבִּטְנוֹ; וַיֵּצֵא, הַפַּרְשְׁדֹנָה. כג וַיֵּצֵא אֵהוּד, הַמִּסְדְּרוֹנָה; וַיִּסְגֹּר דַּלְתוֹת הָעֲלִיָּה, בַּעֲדוֹ--וְנָעָל (סוף ציטוט. שופטים ג' 15 – 16, 22 – 23).
אהוד ניצל את היותו איטר יד ימינו, החביא את חרבו במקום נסתר, והרג את עגלון. כמה ענינים עולים מקטע זה. הראשון הוא חֶרֶב, וְלָהּ שְׁנֵי פֵיוֹת--גֹּמֶד אָרְכָּהּ. החרב היא חרב פִּיפִיות (פ"א שניה רפה). היו שפירשו את המונח חרב פיפיות, הנזכר בספר תהילים (קמ"ט 6) או חרב פיות הנזכר במשלי (ה' 4) כחרב בה יש ניצב אחד (כלומר ידית) ושני להבים משני צדי הניצב. כלומר חרב דו כיוונית. זו שטות מוחלטת. אני מציע למי שחושב כך, לחבר שני סכינים חדים זה לזה בידיות, בעזרת נייר דבק חזק – כך שהלהבים יפנו לשני כיוונים מנוגדים. עכשיו הוא מוזמן להכין את ארוחת שישי בסכין המשונה הזו. בהצלחה.
הביטוי שְׁנֵי פֵיוֹת משמעו הוא שלהב החרב חד בשני צדדיו. החרב המקובלת זו חרב הכאה, באותה עת היא חרב מגל, בה רק צד אחד הוא חד ופעיל. כמו בביטוי 'ויכה לפי חרב'. יש רק 'פה' אחד, שאוכל בשר. בחרב פיפיות שני צדי הלהב חדים ופעילים, ו'שני הפיות' אוכלים בשר. זו החרב המוכרת לנו כיום.
אורך החרב הוא גומד. מידה שהיא קטנה מאורך הירך. לא ברור מקור המילה. ראוי לציין כי בספר יחזקאל נזכרו גמדים, אנשים מהעיר כומידי או גומידי שבבקעת הלבנון. פרשני מקרא שלא הכירו את העיר, פירשו את המילה 'גמדים' במשמעות של אנשים באורך גומד. כלומר נמוכים מאוד. ומכאן המשמעות של המילה בימנו. מה שמכונה ביונית: ננס.
ענין אחרון הוא המילה הסתומה הַפַּרְשְׁדֹנָה. Naprašdu באכדית משמעו 'צואה'. ופה במקרא בשיכול אותיות. אהוד תקע את החרב עמוק בבטן, וחתך את המעיים. באופן טבעי, לרובנו יש במעיים, בכל רגע נתון, צואה במצב כזה או אחר. ועגלון אינו יוצא דופן. עם חיתוך המעיים יצאה קצת צואה. המשך הסיפור תומך בפירוש זה, כי עבדי עגלון חשבו שהוא 'מסך את רגליו'. ביטוי מעודן להפרשת צרכים מוצקים.
סיפור שני הקשור לשמאליים וגם לבני בנימין הוא סיפור פילגש בגבעה. אני מזכיר את פרק 130 על פילגש בגבעה. בדף הפרק שמתי קישור.
כזכור בעקבות ההתעללות בפילגש התחוללה מלחמת אחים בין שבטי ישראל לשבט בנימין (ציטוט): וַיִּתְפָּקְדוּ בְנֵי בִנְיָמִן בַּיּוֹם הַהוּא, מֵהֶעָרִים, עֶשְׂרִים וְשִׁשָּׁה אֶלֶף אִישׁ, שֹׁלֵף חָרֶב-- לְבַד מִיֹּשְׁבֵי הַגִּבְעָה, הִתְפָּקְדוּ, שְׁבַע מֵאוֹת, אִישׁ בָּחוּר. טז מִכֹּל הָעָם הַזֶּה, שְׁבַע מֵאוֹת אִישׁ בָּחוּר, אִטֵּר, יַד-יְמִינוֹ: -הַשַּׂעֲרָה וְלֹא יַחֲטִא (סוף ציטוט. שופטים כ' 15 – 16).
אמנם המספרים נראים מופרזים, אך נזכרו 700 שמאלים, שהתמחו בקליעת אבנים. על היחס המספרי נדבר בהמשך.
ידיעה שלישית היא בספר דברי הימים, המתארת את האנשים שהתקבצו אל דוד בצקלג (ציטוט): וְאֵלֶּה, הַבָּאִים אֶל-דָּוִיד לְצִיקְלַג, עוֹד עָצוּר, מִפְּנֵי שָׁאוּל בֶּן-קִישׁ; וְהֵמָּה, בַּגִּבּוֹרִים, עֹזְרֵי, הַמִּלְחָמָה. ב נֹשְׁקֵי קֶשֶׁת, מַיְמִינִים וּמַשְׂמִאלִים בָּאֲבָנִים, וּבַחִצִּים, בַּקָּשֶׁת--מֵאֲחֵי שָׁאוּל, מִבִּנְיָמִן (סוף ציטוט. דברי הימים א' י"ב 1 – 2).
במקרה זה נזכרו בני בנימין אמבידקסטרים. כלומר שולטים בשתי הידיים באופן שוה.
העובדה שכל אזכורי השמאליים במקרא קשורים לשבט בנימין, וכן שאהוד בן גרא הוא אחד השופטים המוכרים, וסיפורו ידוע ומפורסם גרם לאנשים רבים להניח שבקרב בני בנימין כמות השמאליים הייתה גבוהה באופן חריג לעומת שאר שבטי ישראל. בני ימין היו השמאליים.
תיאוריה יפה אך לא עומדת במבחן העובדות. בסיפור פילגש בגבעה נזכרו עשרים וששה אלף לוחמים. מהם שבע מאות שמאליים. אחוז השמאליים באוכלוסיה מוערך בעשרה אחוזים. היינו מצפים למצוא אלפיים ושש מאות שמאליים, לא שבע מאות. במקום עשרה אחוזים בקירוב מצאנו סביב שלושה אחוזים של שמאליים. אז לא רק שבני בנימין לא היו שמאליים יותר מהשאר, אלא ההיפך!
אם כי ברור שאין להתייחס למספרים כמו שהם, וסביר להניח שאחוז השמאליים בקרב בני בנימין היה עשרה אחוז. כמו כולם.
חברי ורעי עקיבא ויטקין מההסכת 'מה שלא סיפרה לי על הגננת' הוסיף כי ישנן מספר מצוות אותן השמאליים עושים הפוך כגון: הנחת תפילין על יד ימין, נטילת ארבעת המינים הפוך, מתן גט, חליצה וכו'
