נמרוד נזכר בשמו בלוח העמים בִּבְרֵאשית י'. לוח העמים הוא רשימת יחס של בני נח, והתייחסות אומות העולם השונות לִבְנֵי נח השונים. וכך נכתב על נמרוד (ציטוט): וְכוּשׁ, יָלַד אֶת-נִמְרֹד; הוּא הֵחֵל, לִהְיוֹת גִּבֹּר בָּאָרֶץ. ט הוּא-הָיָה גִבֹּר-צַיִד, לִפְנֵי יְהוָה; עַל-כֵּן, יֵאָמַר, כְּנִמְרֹד גִּבּוֹר צַיִד, לִפְנֵי יְהוָה. י וַתְּהִי רֵאשִׁית מַמְלַכְתּוֹ בָּבֶל, וְאֶרֶךְ וְאַכַּד וְכַלְנֵה, בְּאֶרֶץ, שִׁנְעָר (סוף ציטוט. בראשית י' 8 - 10).
מהקטע הזה עולה כי נמרוד הוא גיבור בארץ, גיבור ציד לפני ה', ושראשית מלכותו היא בבל (לא רחוק מבגדד), ארך (בדרום עירק), אכד (במרכז עירק. אתרה לא מזוהה. כנראה בתחום בגדד המודרנית) וכלנה. ארץ שנער היא הכינוי המקראי לשומר. דרום עירק. יש פה בעיה. בבל, ארך, אכד ושנער – נמצאות כולן במרכז וּדְרוֹם עירק. ואילו כלנה נמצאת בִּצְפוֹן סוריה מאות ק"מ משם. הפתרון נעוץ בניקוד השגוי (אני מזכיר שהניקוד הומצא דורות רבים רבים לאחר כתיבת הטקסט). יש לקרוא: בבל, וארך ואכד וכולנה (כ"ף רפה) בארץ שנער. והנה הבעיה נפתרה, הכל מסתדר מהבחינה הגיאוגרפית, מבלי שהזזנו ולו אות אחת.
התייחסות מעניינת לענין ארצות נמרוד יש בספר מיכה (ציטוט): וְרָעוּ אֶת-אֶרֶץ אַשּׁוּר, בַּחֶרֶב, וְאֶת-אֶרֶץ נִמְרֹד, בִּפְתָחֶיהָ (סוף ציטוט. מיכה ה' 5). ארץ נמרוד עומדת בהקבלה לארץ אשור, כלומר מדובר בְּבָבֶל. צמד ידוע.
קטע זה הוא יוצא דופן בלוח העמים. אף אחד לא זכה להתייחסות אישית. לא ברור מדוע. מובן שקטע זה לא חמק מעיני חז"ל, שלשיטתם אין אף מילה מיותרת בתורה. ואם נמרוד זכה לִשְלוֹשָה פסוקים שלמים, יותר מכל דמות אחרת באותו פרק, יש לענין סיבה.
בואו ונראה כמה מִמִּדְרְשֵי חז"ל על נמרוד. (ציטוט): הוּא-הָיָה גִבֹּר-צַיִד – (כרגיל במדרשים. מצטטים פסוק ואז דורשים אותו) רבי יהודה אומר: כתנת הכבוד שעשה הקדוש ברוך הוא לאדם ולעזרו (כלומר חוה. כזכור מסופר שבעת הגירוש מגן עדן האל עשה לאדם וּלְחַוָּה כותנות עור) הייתה עם נח בתיבה. וכשיצאו מהתיבה לקחה חם בן נח, והוציאה עמו והנחילה לנמרוד (הנכד שלו). ובשעה שהיה נמרוד לובש אותה – כל בהמה, חיה ועוף שהיו רואים עליו את הכתנת באים ונופלים לפניו על פניהם (הנה הסבר מדוע הוא היה ציד כזה מוצלח). והיו בני האדם סבורים, שהוא עושה מכח גבורתו, לפיכך המליכו אותו עליהם. ואמר לעמו: הָבָה נִבְנֶה-לָּנוּ עִיר, וּמִגְדָּל (סוף ציטוט. פרקי דרבי אליעזר. כ"ד).
לפי מדרש זה, היוזמה לִבְנִיַּית מגדל בבל הייתה של נמרוד. זהו חלק מִמְּגמה ברורה להשחיר את פני נמרוד. על מגמה זו נעמוד בהמשך.
מדרש נוסף דן ביחסים בין נמרוד לבין אברהם אבינו. יחסים אלה אינם נזכרים כלל בספר בראשית. ולו מהעובדה הפשוטה שבין נמרוד לאברם עברו אי אלו דורות...
(ציטוט): בשעה שנולד אברהם אבינו עליו השלום עמד כוכב אחד ממזרח ובלע ארבעה כוכבים לארבע רוחות השמים. אמרו חכמים לנמרוד: בן נולד לתרח בשעה זו שעתיד לצאת ממנו אומה שתירש העולם הזה והעולם הבא, אם רצונך ינתן לאביו מלא ביתו כסף וזהב ונהרגהו. (זהו רכיב ידוע באגדות עם. התינוק שמאיים על המלך) מיד שגר נמרוד אצל אביו אמר לו: בן נולד לך אמש עכשיו תנהו לי ונהרגהו ...דלגתי קצת מה עשה תרח החביא את בנו במערה שלש שנים. זימן לו הקב״ה שני חלונות, מן האחד יוצא שמן ומן השני סלת (סוף ציטוט. בית המדרש. חדר ב').
לאחר שאברם מונה כהן לעבודה זרה, סופר שהוא שבר את פִּסְלֵי האלילים. הוא נלקח אל נמרוד (ושוב, אירוע שכלל לא נזכר בתורה) (ציטוט): נְטָלוֹ תֶּרַח וּמְסָרוֹ לְנִמְרוֹד. אָמַר לוֹ נִמְרוֹד לְאַבְרָהָם: אַתָּה הוּא אַבְרָהָם בֶּן תֶּרַח? אָמַר לוֹ: הֵן. אָמַר לוֹ: וְכִי אֵין אַתָּה יוֹדֵעַ, שֶׁאֲנִי אֲדוֹן כָּל הַמַּעֲשִׂים, וְהַחַמָּה וְהַלְּבָנָה וְהַכּוֹכָבִים וְהַמַּזָּלוֹת, וּבְנֵי אָדָם מִלְּפָנַי יוֹצְאִים כֻּלָּם – וְאַתָּה לָמָּה אִבַּדְתָּ אֶת יִרְאָתִי? (כלומר כיצד אתה לא פוחד ממני?). בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נָתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּינָה לְאַבְרָהָם וְאָמַר לוֹ לְנִמְרוֹד: רְצוֹנְךָ, אֹמַר לְפָנֶיךָ דָּבָר אֶחָד לִגְדֻלָּתְךָ? אָמַר לוֹ: אֱמֹר. אָמַר לוֹ אַבְרָהָם: מִנְהָגוֹ שֶׁל עוֹלָם כָּךְ הוּא, שֶׁמִּיּוֹם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם וְעַד עַכְשָׁו הַחַמָּה יוֹצֵאת בְּמִזְרָח וְשׁוֹקַעַת בְּמַעֲרָב; לְמָחָר תְּהֵא מְצַוֶּה אֶת הַחַמָּה שֶׁתֵּצֵא בְּמַעֲרָב וְתִשְׁקַע בְּמִזְרָח, וַאֲנִי מֵעִיד בְּךָ שֶׁאֲדוֹן הָעוֹלָם אַתָּה... דלגתי על הקטע בו נמרוד התלבט מִיָּד קָרָא נִמְרוֹד לְתֶרַח וְאָמַר לוֹ: מָה יְהֵא דִּינוֹ שֶׁל אַבְרָהָם בִּנְךָ, זֶה שֶׁאִבֵּד אֱלֹהוֹת שֶׁלִּי? אֵין דִּינוֹ אֶלָּא שְׂרֵפָה. חָזַר וְאָמַר לוֹ לְאַבְרָהָם: הִשְׁתַּחֲוֵה לָאֵשׁ וְתִנָּצֵל. אָמַר לוֹ אַבְרָהָם: אֶשְׁתַּחֲוֶה לַמַּיִם שְׁמְּכַבִּים אֵשׁ. אָמַר לוֹ נִמְרוֹד: הִשְׁתַּחֲוֵה לַמַּיִם. אָמַר לוֹ: אִם כֵּן, אֶשְׁתַּחֲוֶה לֶעָנָן, שֶׁטָּעוּן מַיִם. אָמַר לוֹ: הִשְׁתַּחֲוֵה לֶעָנָן. אָמַר לוֹ: אֶשְׁתַּחֲוֶה לָרוּחַ שֶׁמְּפַזֵּר הֶעָנָן, אָמַר לוֹ: הִשְׁתַּחֲוֵה לָרוּחַ. אָמַר לוֹ: אֶשְׁתַּחֲוֶה לְבֶן אָדָם שֶׁסּוֹבֵל רוּחַ. אָמַר לוֹ נִמְרוֹד: אַתָּה מַשִּׂיאֵנִי בִּדְבָרִים – אֲנִי אֵינִי מִשְׁתַּחֲוֶה אֶלָּא לָאוּר (אש. משחק מילים על אור כשדים), הֲרֵי אֲנִי מַשְׁלִיכְךָ לְתוֹכוֹ - וְיָבוֹא אֱלֹהֶיךָ שֶׁאַתָּה מִשְׁתַּחֲוֶה לוֹ וְיַצִּילְךָ הֵימֶנּוּ. מִיָּד הוֹצִיאוּהוּ לְהַשְׁלִיכוֹ לְכִבְשַׁן הָאֵשׁ, וּכְפָתוּהוּ וַעֲקָדוּהוּ וְהִנִּיחוּהוּ עַל גַּבֵּי אֶבֶן, וְהִקִּיפוּהוּ עֵצִים מֵאַרְבַּע רוּחוֹתָיו, חָמֵשׁ אַמּוֹת לְכָל צַד, וְגָבְהָם שֶׁל עֵצִים חָמֵשׁ אַמּוֹת, וְהִצִּיתוּ בָּהֶם אֶת הָאוּר... דלגתי קצת מִיָּד נִתְגַּלְגְּלוּ רַחֲמָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְיָרַד וְהִצִּילוֹ. (סוף ציטוט. בראשית רבה ל"ח). הסיפור על השלכת אברהם לְכִבְשַן האש והצלתו הפלאית הוא שכפול מדויק של הסיפור המופיע בספר דניאל בו הושלכו חנניה, מישאל ועזריה – חבריו של דניאל – לכבשן וניצלו על ידי האל.
אזכור מעניין לנמרוד יש בקשר ליעקב ועשו. כזכור עשו ונמרוד היו ציידים (ציטוט): וַיָּבֹא עֵשָׂו מִן הַשָּׂדֶה וְהוּא עָיֵף (בראשית כ"ה 29). כרגיל קודם הפסוק. פַּעַם אַחַת הָלַךְ לָצוּד חַיּוֹת וְעוֹפוֹת, רָאָה צְבִי רָץ לְפָנָיו – וְרָץ אַחֲרָיו. מְצָאוֹ נִמְרוֹד, אָמַר לוֹ: לָמָּה אַתָּה צָד בְּיַעַר שֶׁלִּי. בּוֹא וְהִלָּחֵם עִמִּי –וְנָתַן לוֹ זְמַן. בָּא עֵשָׂו וְנִתְיַעֵץ עִם יַעֲקֹב. אָמַר לוֹ יַעֲקֹב: כָּל זְמַן שֶׁיֵּשׁ לְנִמְרוֹד בִּגְדֵי אָדָם הָרִאשׁוֹן לֹא תּוּכַל לוֹ (הנה, אותה כותנת שנזכרה קודם), אֶלָּא אָמַר לוֹ שֶׁיְּסִירֵם מֵעָלָיו וְתִלָּחֵם עִמּוֹ. וְכֵן עָשָׂה, וּכְשֶׁפָּשַׁט נִמְרוֹד אֶת הַבְּגָדִים בָּא עֵשָׂו וּלְבָשָׁם בְּמִרְמָה וְקָם וְהָרַג אֶת נִמְרוֹד (שימו לב, שהמדרש מנסה לאזן את מרמת יעקב, במרמה של עשו). וּלְפִיכָךְ הָיָה עֵשָׂו עָיֵף, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "עָיְפָה נַפְשִׁי לְהֹרְגִים (זה ציטוט ירמיה ד' 31) (סוף ציטוט. פרקי דרבי אליעזר כ"ד).
המדרש אף ייחס את נבוכדנאצר מחריב ירושלים לנמרוד. כך נכתב בתלמוד בעת דיון על קטע מספר ישעיה (ציטוט): יצתה בת קול ואמרה לו (לנבוכדנאצר) רשע בן רשע בן בנו של נמרוד הרשע שהמריד כל העולם כולו עליו במלכותו (סוף ציטוט. חגיגה יג ע"א).
פה יש לנו מדרש שם על נמרוד, שהמריד את כל העולם כולו. מדרש שם הוא סיפור המסביר מדוע אדם או מקום קרויים בשם זה. למשל: יצחק נקרא יצחק, כי הוריו צחקו. יעקב נקרא יעקב כי הוא אחז בעקב. וכולי.
במקום אחר זוהה נמרוד עם לא אחר מאשר אַמְרָפֶל מלך שנער הנזכר במלחמת ארבעת המלכים בחמשת המלכים (ציטוט): וַיְהִי, בִּימֵי אַמְרָפֶל - רב ושמואל חד אמר נמרוד שמו ולמה נקרא שמו אמרפל שאמר והפיל לאברהם אבינו בתוך כבשן האש. וחד אמר אמרפל שמו ולמה נקרא שמו נמרוד שהמריד את כל העולם כולו עליו במלכותו (סוף ציטוט. עירובין נג ע"א). הנה, בְּכַמָּה שורות נוצקה דמות נמרוד כמי שמרד באל והשליך את אברהם לכבשן.
ועולה השאלה: מה מצאו חז"ל טעם בהשחרת פני נמרוד? מדוע לייחס לו מעשים כה שליליים? התשובה נֶחֱלֶקֶת לִשְנַיִים. הסיבה הראשונה היא היות נמרוד צייד. יש במקרא שלושה ציידים: נמרוד, ישמעאל (שאמנם לא מוגדר ציד אלא רֹבֶה קַשָּׁת, אך ברור למה הכוונה), ועשו. חז"ל מציגים את ישמעאל המתחרה של יצחק, ואת עשו המתחרה של יעקב באופן שלילי. כך שבאופן טבעי נמרוד הצייד ספג חלק מהיחס השלילי כלפי ישמעאל ועשו. הסיבה השניה היא שהשם נמרוד מזכיר 'מרד'. ומה טבעי מלחבר ציד רשע עם מרד באל הנזכר בפרק הבא? (כלומר מגדל בבל). הנה איפוא הסיבות העיקריות בגללן נמרוד הוא דמות כה שלילית במדְרְשי חז"ל, הגם שבספר בראשית לא נאמר על כך דבר וַחֲצִי דבר.
אולם היו שמצאו בנמרוד צדדים חיובים. כך פרשן המקרא הנודע אברהם אבן עזרא (ציטוט): שהיה בונה מזבחות ומעלה אותם החיות עולה לשם (סוף ציטוט. אבן עזרא על אתר).
השם נמרוד אינו מקובל אצל יהודים דתיים, אולם הוא מקובל בקרב חילונים. מסורת הציד של נמרוד התגלגלה גם לנצרות ומצאה ביטוי בכך, ששני מטוסים צבאיים בריטים נושאים את השם נמרוד, בשל האופי ההתקפי שלהם. יש גם טיל נ"ט ישראלי הנושא את השם הזה. אל נכון בגלל היות נמרוד גיבור ציד.
ראוי להזכיר גם את כלח' שהייתה בירת האימפריה האשורית מימי אשורנצירפל (אמצע המאה התשיעית לפה"ס) ועד שסרגון (סוף המאה השמינית לפני הספירה) העביר את הבירה לדור שרוכין. האתר מכונה כיום 'תל נימרוּד' על שמו של נמרוד.
ואין לשכוח את קלעת נמרוד הסמוך לחרמון. השם המקורי הוא קַלְעַת אֶ-צוּבֵּייבָּה. לשם זה יש שני פירושים. או מהמילה 'צביב' – מצוק. ואכן יש שם מצוקים נישאים. או במשמעות: 'מזנקת אל הציד'. נקל להבין שהפירוש השני הוא שהעניק למבצר את שמו המודרני 'מבצר נמרוד' על שם נמרוד הציד.
ולבסוף, גם יהורם גאון נשא בגאון את שמו של נמרוד, בשיר הלדינו המפורסם: Kuando el Rey Nimrod – כאשר המלך נמרוד. השיר מתבסס על המדרשים. נקרא את השיר בעברית (ציטוט): כאשר המלך נמרוד יצא לשדה, הוא הביט אל השמיים ואל הכוכבים. וראה אור קדוש מעל הרובע היהודי, אות להולדתו של אברהם אבינו.
אברהם אבינו, אבינו היקר. האב המבורך, האור של ישראל. אברהם אבינו, אבינו היקר. האב המבורך, האור של ישראל. (סוף ציטוט).
נשמע קטע מהשיר בביצוע יהורם גאון.
קטע מהשיר
תודה יהורם.
