Skip to content

פרק 186 – קריאה

Become a Patron!

האזנה

מכתב הנוקדים הוא מכתב שהתגלה בשפלת יהודה, ככל הנראה. ככל הנראה כי לא הצלחתי לברר היכן בדיוק התגלה המכתב. המכתב שייך לאוסף פרטי (אוסף יסלזון) ואינו מוצג במוזיאון. יש חשד שהוא ראה אור בעזרתם האדיבה של שודדי עתיקות.

המכתב הוא מסוג אוסטרקון. כלומר כתובת על חרס. כלי החרס נשבר, ואם השבר גדול דיו, ניתן להשתמש בו כמשטח כתיבה. במכתב ישנן שתים עשרה שורות על שני צדי חרס (עשר שורות על צדו האחד ועוד שתי שורות בצדו השני). מדובר בשבר קנקן בגודל עשרה סנטימטרים על עשרה. בערך (10.5 על 9.7 ליתר דיוק) בעובי סנטימטר אחד בקירוב. קו האובניים ברור מאוד, והוא שימש בסיס לכתיבה הישרה של הסופר. צורת האותיות דומה לזו של מִכְתְּבֵי לכיש וַחֲרָסֵי ערד (שתי קבוצות מכתבים שהתגלו בלכיש ובערד, מסוף ימי ממלכת יהודה). לכן המכתב מתוארך לסוף המאה השביעית – תחילת המאה השישית לפני הספירה.

נקרא את המכתב לפי הפענוח המקובל (כולל מעט השלמות). (ציטוט):

בנך. נתניהו

שָלַח. להגִד. לשֶלֶמְ

יָהוּ. (:) ועָתָ. הַנֹּקְדִִמ בָּא

וּ. לקחת. צאנ. ואִִ[בְ]

צָנ. בְּאֲרַב. (ו)אֵלֶכֶמ. פְּנֵי

הֶם לקחת. צאן. לְגָ

אָלִי. לכישה. וידעת

מה. תעשה. ונָתֹנ. לאיש

8 שְֹעֹרִמ. וחקר[ת אל]

אשר פ[נו]

(צד שני):

הַגְּמָלִמ. ונֹעָ[דֶ]תַ

ה על עזריקם (סוף ציטוט).

נסביר את המכתב ואז נדון במשמעותו.

בנך. נתניהו שָלַח. להגִד. לשֶלֶמְיָהוּ. השולח הוא אדם בשם נתניהו המכנה עצמו 'בנך'. זוהי נוסחת פתיחה מקובלת בה הזוטר מכנה עצמו 'בן' לעומת הבכיר. אולם אפשר כי במקרה זה, לאור תוכן המכתב, אכן מדובר באב ובנו ממש. השם נתניהו (או בגרסת משנה: נתניה) נזכר במקרא כמה פעמים (למשל רוצחו של גדליה היה ישמעאל בן נתניה), ונזכר אף במכתבי ערד. משמעות השם: ה' נתן.

זהו שם תיאופורי (שם בו יש רכיב אלוהות כלשהו), והוא מקביל במשמעות ליהונתן, אלנתן ונתנאל.

נתניהו שלח את המכתב לשלמיהו. אולי אביו כאמור. גם השם שלמיהו נזכר במקרא כמה פעמים. ומשמעו: ה' שלם, או שה' ישלם (טוב). ועתה, לאחר נוסחת הפתיחה והברכה המקובלת, מגיע תוכן המכתב. המעבר מצוי במילה: ועָתָ. עד עכשיו ברכות ועָתָ התוכן.

הַנֹּקְדִִמ בָּאוּ. לקחת. צאנ. ואִִ[בְ]צָנ. בְּאֲרַב. (ו)אֵלֶכֶמ. פְּנֵיהֶם לקחת. צאן. לְגָ

אָלִי. לכישה. וידעת מה. תעשה

המילה 'נוקדים' נזכרת במקרא פעמיים. פעם בתיאור מישע (ציטוט): וּמֵישַׁע מֶלֶךְ-מוֹאָב, הָיָה נֹקֵד; וְהֵשִׁיב לְמֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל מֵאָה-אֶלֶף כָּרִים, וּמֵאָה אֶלֶף אֵילִים צָמֶר (סוף ציטוט. מלכים ב' ג' 4). ופעם בתיאור עמוס הנביא (ציטוט): דִּבְרֵי עָמוֹס, אֲשֶׁר-הָיָה בַנֹּקְדִים מִתְּקוֹעַ (סוף ציטוט. עמוס א' 1). המילה ידועה באכדית naqidum. ומשמעה 'רועה' או 'איגוד רועים'. מקובל לפרש את המילה 'נוקד' בעברית כ'בעל עדרים'. מהמכתב עולה שהנוקדים באו לקחת את הצאן. מי שנתן להם את הצאן היה בחור בשם אבצן. השם עצמו נזכר בספר שופטים בתור אחד השופטים (ציטוט): וַיִּשְׁפֹּט אַחֲרָיו אֶת-יִשְׂרָאֵל, אִבְצָן מִבֵּית לָחֶם (שופטים י"ב 8). מעניין לציין כי בִּשְנֵי המקרים מדובר על איש מארץ יהודה. אבצן ידידנו נמצא בארב. הישוב ארב נזכר בספר יהושע כאחד מערי יהודה (ציטוט): אֲרַב וְרוּמָה, וְאֶשְׁעָן (סוף ציטוט. יהושע ט"ו 52). אפשר שזוהי עיר הולדתו של אחד מגיבורי דוד: פַּעֲרַי הָאַרְבִּי (שמואל ב' כ"ג 35). מקום הישוב לא זוהה, אולם ברור כי הוא מצוי באזור חברון.

הנוקדים לקחו את הצאן מארב כאמור, ופניהם אליכם, כלומר אל מקומו של שלמיהו. הצאן נלקח ויגיע, כך מקוה נתניהו, אל איש בשם גאלי הנמצא בלכיש. גאלי הוא כנראה גרסה מקוצרת של השם גאליהו. כלומר האל יגאל או האל גואל. השם גאליהו מופיע אף בחרסי ערד. פסקה זו נגמרת במילים: וידעת מה. תעשה. הביטוי 'לדעת מה לעשות' נזכר במקרא (בהטיות) ומביע סוג של דרבון לִפְעוּלָה. כך בסיפור פסל מיכה, לאחר שהמרגלים פנו לאנשי דן (ציטוט): וַיַּעֲנוּ חֲמֵשֶׁת הָאֲנָשִׁים, הַהֹלְכִים לְרַגֵּל אֶת-הָאָרֶץ לַיִשׁ, וַיֹּאמְרוּ אֶל-אֲחֵיהֶם, הַיְדַעְתֶּם כִּי יֵשׁ בַּבָּתִּים הָאֵלֶּה אֵפוֹד וּתְרָפִים וּפֶסֶל וּמַסֵּכָה;  וְעַתָּה, דְּעוּ מַה-תַּעֲשׂוּ (סוף ציטוט. שופטים י"ח 14). או כשדוד תדרך את שלמה בנוגע לגורלו הרצוי של שמעי בן גרא (ציטוט): וְעַתָּה, אַל-תְּנַקֵּהוּ, כִּי אִישׁ חָכָם, אָתָּה; וְיָדַעְתָּ אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה-לּוֹ, וְהוֹרַדְתָּ אֶת-שֵׂיבָתוֹ בְּדָם שְׁאוֹל (סוף ציטוט. מלכים א' ב' 9).

אפשר שנתניהו הזהיר את שלמיהו מהנוקדים שלקחו את הצאן מארב, והם בדרך אליו. בבחינת 'אחי, מס הכנסה בדרך אליך'.

          לאחר ענין זה מגיע הענין השני: ונָתֹנ. לאיש 8 שְֹעֹרִמ.  נתניהו ביקש משלמיהו לשלם לאיש כמות כלשהי בת 8 שעורים. אולי קב אולי סאה? מי יודע. ראוי לציין כי שעורים נזכרו הן בלוח גזר בירח קציר שעורים, וכן במכתב השעורים מחרסי שומרון (חרסים כתובים שהתגלו בשומרון. מאמצע המאה השמינית לפני הספירה). אפשר שהשעורים הם תשלום עבור שירותי הרעיה של אותו האיש. בחוקי חמורבי נכתב (ציטוט): כי ישכור איש נוקד לרעות את בקרו וצאנו – 8 כור דגן לשנה כשכרו יתן (סוף ציטוט. חמורבי 261).

ולבסוף הענין האחרון: וחקר[ת אל] אשר פ[נו] (צד שני): הַגְּמָלִמ. ונֹעָ[דֶ]תַה על עזריקם. נתניהו ביקש משלמיהו לברר מה קרה עם הגמלים. זו הפעם הראשונה שהמילה 'גמל' מופיעה בעברית במקור חוץ מקראי. למרות היות הגמל 'ספינת המדבר' הרי גם בארץ יהודה היו גמלים. בתבליט לכיש של סנחריב נראים בבירור גמלים (אם כי לא ברור האם אלה גמלים יהודאים או גמלים אשורים שהובאו לצורך נשיאת השלל). בִּרְשִימַת שרי שלמה נזכר (ציטוט): וְעַל-הַגְּמַלִּים--אוֹבִיל, הַיִּשְׁמְעֵלִי (סוף ציטוט. דברי הימים א' כ"ז 30). איני יודע מה מידת האמינות של ידיעה זו, אך היא משקפת את התפיסה שבממלכת יהודה היו גמלים. לצורך בירור ענין הגמלים הציע נתניהו לשלמיהו להיפגש עם עזריקם. גם השם עזריקם מופיע במקרא פעמים אחדות.

          מהמכתב עולים יחסי קרבה (משפחתית או עסקית. סביר שגם וגם) בין נתניהו לשלמיהו. נתניהו דיווח לשלמיהו על לקיחת הצאן מאזור ארב והובלתו אל לכיש. לכיש הייתה העיר השניה בַּחֲשִיבוּתָה בִּיהוּדָה, ואפשר שהיא שימשה מרכז לִגְבִיַּית מסים, והצאן הם חלק מהמס ששילמו נתניהו ושלמיהו. מהמכתב עולה מורת הרוח מתשלום המס. בשולי הצאן שנלקחו, התבקש שלמיהו לתת שעורים לאיש כלשהו, אולי כתשלום, וכן לברר עם עזריקם מה קרה לגמלים.

מכתב זה פותח צוהר קטן לחיי היום יום של אבותינו בממלכת יהודה. שגם הם לא ממש אהבו לשלם מסים. 'איזה כיף לשלם מסים'. אמר אף אחד אף פעם.

נגישות