אילן: שלום וברוכים הבאים לפרק 200!!! של דברי הימים. תאריך.
גם בפרק זה יראיין אותי חברי כאח לי, חבר מועצת החכמים, קצין המרגמות השני בטיבו בצה"ל.
עמית: כי אתה הראשון.
אילן: נכון. עמית פלצ'י, חבר מועצת החכמים. וגם הפעם הפרק יוקדש להיסטוריה של התכנית. מפרק 100 ועד הלום.
עמית: שלום למאזינים. איך פרק 200 הגיע כה מהר? לפי החשבון שלי זה אמור היות עוד שנה וחצי בערך.
אילן: אמת ויציב. אבל הקורונה זירזה תהליכים. שבוע לפני הסגר התארחתי אצל דודו ארז ב'שלושה שיודעים'. התחיל הסגר, ואז העורך היקר רז חסון, התקשר אלי ואמר שהם פותחים בית ספר משודר. כלומר בכל יום מומחים שונים יעלו לשידור וידברו על תחום דעת מסוים. הוא שאל האם אני מוכן להיות המומחה לתנ"ך. השבתי בחיוב. כיון שהשקעתי בהכנת החומר, היה לי חבל שמאזיני דברי הימים לא יאזינו. אז כשהם מעלים את ההקלטה אני מוריד את הקטע שלי ומעלה אותו לאתר. לא הערכתי כמה זמן יימשך הסגר. וכיוון שזה פרק קצר הענקתי לו את הכותרת 'דבר היום'. במקרה הזה פשוטו כמשמעו. כל יום מראשון עד רביעי עליתי לשידור. והפרקים הלכו והצטברו, הלכו ונערמו. לאחר תום הסגר, המפיק הציע לי פינה שבועית, ביום שלישי פעמיים כי טוב. ושוב הסכמתי. בין לבין אני ממשיך להעלות את הפרקים הרגילים.
עמית: יפה. במקום לפתוח קטגוריה חדשה ניפחת קטגוריה קיימת. אתה יכול להיות רואה חשבון. אין ספק.
אילן: אם כי ממש לאחרונה יצרתי קטגוריה חדשה, ולא 'דבר היום', אבל אני עדיין מונה אותם במנין הפרקים.
עמית: ספר לנו מה קרה איתך מאז?
אילן: באיזה תחום?
עמית: מישור תעסוקתי, אקדמי וכו'.
אילן: נתחיל באקדמי. לאחר עשור באקדמיה, תשע מתוכן במכללה מסוימת, אני והמכללה כבר לא.
עמית: מה קרה?
אילן: לא ראינו עין בעין את משולש הכוחות: סטודנט – מרצה – הנהלה.
עמית: נפרדתם כידידים?
אילן: כן. אני עוד בקבוצת הווטסאפ של מרצי החוג.
עמית: והתעסוקתי? עד שהתחלת להתנזר מפייסבוק העלת הרבה תמונות של מערת הנטיפים.
אילן: אמת. נתחיל בפייסבוק. אני ופייסבוק בהפוגה. אילולי דף ההסכת לא הייתי נכנס לפייסבוק כלל ועיקר.
עמית: למה????
אילן: כי פייסבוק זה גוזל הזמן העיקרי שלי. מרק צוקרברג מפעיל כל מניפולציה אפשרית על מנת שאשאר בפייסבוק כמה שיותר זמן. אני מעדיף לנצל את הזמן למטרות מועילות יותר מבחינתי. כמו לכתוב עוד פרק למשל... למרות ששוב יש שינויים. נזכיר אותם בהמשך.
עמית: אוקיי. ומערת הנטיפים?
אילן: עוד בטרם נפרדתי מעולם האקדמיה נרשמתי לקורס מורי רך. קורס מדהים, מרתק ומעשיר בצורה בלתי רגילה. גם החברים שפגשתי בקורס ילוו אותי להמשך חיי. בעודי בשלבי פרישה מהמכללה, היה לנו סיור שהוגדר כסיור עולם תחתון. מערת הנטיפים ובית גוברין. מאוד התלהבתי מהמערה. שבוע אחרי זה מישהי בקבוצה של הקורס שלחה מודעת דרושים למערה. אמרתי לעצמי היקום שולח לי רמז. שלחתי דואל, ומאז אני עובד במקום עם נוף מערה מדהים.
עמית: מה אתה עושה במערה? רק מדריך?
אילן: לא. מלבד הדרכה, ועכשיו אחרי הסגר הורידו את זה על מנת למנוע התקהלות, אני גם אחראי על נקיון המערה.
עמית: זה אומר?
אילן: טיפול בכחוליות.
עמית: מה זה כחוליות?
אילן: זה נשמע כמו המונח העברי שהאקדמיה בחרה לשחקניות פורנו, אבל מדובר בסוג של אצות, מה שקרוי גם אצות כחולות או ציאנו בקטריות בלעז. אלה הן צרה צרורה. עד שגילו את המערה לא היו בה חיים. הכחוליות באו בעקבותינו. הם גדלות על הזקיפים, וגורמות נזק.
עמית: איך הן גדלות, בחושך?
אילן: לא. זו הבעיה. האור שהכנסנו למערה. פעם המערה נראתה כמו דיסקוטק. היום יש רק תאורה כתומה. אורך הגל הכי פחות טוב עבורן.
עמית: מה הן עושות בעצם?
אילן: נזק משולש. 1) מונעות מהגיר המומס להתגבש על הזקיף. 2) חודרות לזקיף ומפוררות אותו. לאט אבל בטוח. 3) הן קולטות חנקן ופולטות חמצן. כשהן עושות זאת בים הגדול – זו ברכה. אבל במערה זה לא טוב, כי זה מדלל את ריכוז ה2CO, שהוא נחוץ להתפתחות תקינה של הנטיפים והקיפים.
עמית: מה הריכוז שלו?
אילן: פי שלוש מאשר בחוץ. אל חשש. אפשר לנשום בבטחה.
עמית: אז מה אתה עושה איתן?
אילן: אם אני מצליח, אז אני מסיר אותן בעזרת שפשוף במטלית לחה. זה אפשרי כשהן צעירות, לחות ועל פני השטח.
עמית: ואם לא?
אילן: אז ריסוס במי חמצן. אני רוצה לומר, שאנחנו עדיין לומדים את הנושא. זו מלחמת התשה. ניסוי וטעיה. איך אמר לי פרופסור אהרון קפלן מהאוניברסיטה העברית? איש יקר וחשוב, 'אל תקח ללב. יש להן יתרון של שני מיליארד שנות אבולוציה עליך'.
עמית: צודק. מעניין. אז בוא ספר לנו מה חדש ב'דברי הימים'?
אילן: יש התפתחויות. ועוד איך. נתחיל מזה שקניתי מכשיר הקלטה חדש לצורך ראיונות. ממש מרצדס. וגם עבור 'למה שבקתני?'
עמית: ספר על 'למה שבקתני'?
אילן: בשמחה. באחד מהסיורים של קורס מורי דרך היינו במוזיאון ישראל. הייתה לי נקודת הדרכה על המצבה מתל דן. ולפתע מי הופיע?
עמית: מי?
אילן: דני הרמן, הידוע כדני דה דיגר.
עמית: מי זה?
אילן: דני הוא מורה דרך ותיק מנוסה ובעיקר איכותי. אבל מה שרלוונטי הוא ששנינו למדו יחד ארכיאולוגיה אי אז בשנות ה90'. דני רצה מזה זמן להרים הסכת על ישו והנצרות הקדומה, אבל תמיד היו לו סיבות מדוע לא. יום אחד, בעודו מהרהר בנושא, את מי הוא רואה מדבר בהתלהבות במוזיאון ישראל.
עמית: אותך.
אילן: בדיוק. הוא הרי מאזין של דברי הימים. וגם הוא ראה במפגש ביננו רמז מהיקום. הוא אמר שיתקשר אלי, ואכן הוא התקשר. נפגשנו והשאר היסטוריה.
עמית: איך אתם יוצרים פרקים?
אילן: עבודה עם שותף היא דבר מאתגר. לשמחתי דני ואני סובלים ממחסור חריף באגו. אני כותב את השלד, שולח לו להערות, הוא מחזיר, וכך אנו מתמסרים עד שמגיעים לנוסח מוסכם, בד"כ טיוטה שלישית או רביעית ואז מקליטים.
עמית: אתם קוראים מהדף?
אילן: חלק מהזמן. בעיקר ציטוטים. אבל למרות שהשיחה גולשת לפה ולשם, הרי הדף מחזיר אותנו לתלם ומונע התפזרות. כל פעם שדני נקרע מצחוק, זה כי אמרתי משהו שלא כתוב...
עמית: שנשמע את הברכה של דני?
אילן: בהחלט
הברכה של דני
עמית: מה עוד קרה?
אילן: אימצתי לחיקי את 'על עיצוב ושייכות'.
עמית: מה זה באמת?
אילן: זו תכנית של חברה טובה, ענבר בן צבי, למדנו יחד בתיכון, על עיצוב הבית והסביבה, וכן על שייכות. התכנית משודרת בכל יום ראשון. פעם בשבוע או פעם בשבועיים, כל פעם זה משתנה, ברדיו החברתי הראשון.
עמית: מה זה הרדיו הזה?
אילן: תחנת רדיו ברשת השמה דגש על נושאים חברתיים. למעט התכנית של ענבר אני לא באמת מאזין. בכל אופן כל תכנית מצולמת בשידור חי בפייסבוק, וענבר אחרי זה מעלה ליוטיוב. אז אני הולך ליוטיוב, ממיר לקובץ שמע, ומעלה אצלי. מי שרוצה להקשיב לתכנית על בניה, עיצוב, שייכות וכו'
עמית: גם אתה היית שם, לא?
אילן: כן התארחתי בפרק על האדם הקדמון. בניה, אורח חיים וכו'. בוא נשמע את הברכה של ענבר.
הברכה של ענבר.
עמית: אם אני זוכר נכון, היה לך בלאגן באתר.
אילן: איך אני אוהב את העדינות שלך. בלאגן? האתר קרס לחלוטין. התמוטט. נעלם. נבלע כמו דתן ואבירם באדמה.
עמית: מה קרה?
אילן: אני חושב בסבירות די גבוהה, שאחד התוספים גרם לקריסת האתר. התוסף של חנות מסחר אלקטרוני. היכן שמכרתי את הספרים שלי.
עמית: באמת אי אפשר לקנות ספרים באתר.
אילן: נכון. אבל זה כי הם גם נגמרו וטרם הדפסתי מהדורה חדשה.
עמית: ומה עשית?
אילן: כל הקבצים מגובים היטב.
עמית: איזה מזל!
אילן: לא מזל. זה בכוונה. בניתי את האתר שוב בגרסה בסיסית. לא העליתי תוכן אלא רק את התוספים. ומיד אחרי התוסף למסחר אלקטרוני, האתר קרס שוב. התחלתי מחדש ובניתי אותו ללא התוסף.
עמית: רגע, לא היה גיבוי בשרת?
אילן: היה, אבל עם התוסף... אז כל נסיונות השחזור של אנשי התמיכה הטכנית נגמרו בקריסה רועשת. כמו שאתה יודע, כל משבר הוא הזדמנות. אז יש דף של 'האזנה בלבד'. כלומר כל הפרקים רק להאזנה. ללא מלל וללא יוטיוב.
עמית: ראיתי גם שהמלל וההאזנה בדפים נפרדים.
אילן: נכון. זה קשור לכך, שהאתר היה מבוסס דפים, ועכשיו הוא מבוסס רשומות (פוסטים). ענינים טכניים של הפצת התוכן. אז משיקולים טכניים הפרדתי בין המלל לשמע. מי שרוצה לקרוא צריך עוד קליק, אבל מכל שאר הבחינות הטכניות יש פה שיפור עצום.
עמית: יש עוד שינויים באתר?
אילן: בהחלט. חבר המליץ לי ליצור רשימת השמעה (פלייליסט) ביוטיוב. איך הוא אמר לי 'אני ושמע אותך רק ביוטיוב. אבל אתה מכסה כזה מגוון של נושאים, ואני לא יכול תוך כדי נהיגה לחפש את הפרק שאני אוהב. תכין פלייליסט, כך שכל הפרקים בנושא אחד יהיו יחד'.
עמית: וואלה רעיון!
אילן: בדיוק! אתה נניח מאוד אוהב את המצרים, אבל לפרשני ימי הביניים אתה פחות מתחבר. אז ריכזתי עבורך את כל הפרקים על מצרים. ועבור מישהו שהוא ההיפך ממך את כל הפרקים על פרשני ימי הביניים וכן הלאה. וכיוון שהרעיון מתאים ליוטיוב, חשבתי מדוע לא לעשות זאת באתר עצמו עם קבצי השמע? וכך יש רשימת האזנה גם באתר. כלל הפרקים בנושא מסוים (לפי קטגוריות שאני החלטתי עליהן) מרוכזים בדף אחד.
עמית: יש פרקים שמופיעים כמה פעמים?
אילן: בטח. מסע שישק הוא גם במצרים וגם בהיסטוריה צבאית למשל.
עמית: ספר קצת על ערוץ היוטיוב. אנחנו זוכרים שהוא התחיל כפתרון למאזיני אייפון.
אילן: אמת. לאחרונה העליתי כמה סרטונים בנוגע לטיולים בארץ. אבל הורדתי אותם כי זה לא נראה טוב בסלולרי. אני כבר בונה תשתית לרגע בו אהיה מורה דרך. וללא קשר, התברר שיש אנשים שאשכרה מרוויחים כסף מיוטיוב. אבל בשביל זה צריך 1000 מנויים ו4000 שעות צפיה.
עמית: ומה מצבך?
אילן: רחוק. 200 ומשהו מנויים ו1000 שעות צפיה. רבע הדרך. אבל כדי להעלות את המספרים, יש תכנים שאני מעלה רק ביוטיוב, כמו סרטוני הטיול למשל. אני לא שם קישור לפייסבוק כאמור. כי אני רוצה שאנשים יירשמו כמנויים בערוץ. וככל שהזמן יתקדם אני אמשיך להוסיף תכנים רק לערוץ היוטיוב.
עמית: מי המתחרים שלך?
אילן: אין לי אויבים 🙂 אבל תכל'ס אני לא רואה בהם מתחרים אלא עמיתים. אני מדבר על ד"ר ליאורה רביד ושרון אלכסנדר מ'הפודקאסט של התנ"ך' ועל יותם שטיינמן מ'עושים תנ"ך'. אני וליאורה חברים טובים, הגם שאנחנו מסכימים על מעט מאוד דברים. וזה כל הכיף. בוא נשמע את הברכה של ליאורה ושרון.
הברכה של ליאורה ושרון.
עמית: איך אתה עם יותם?
אילן: בסדר. אנחנו באותו נושא, אבל מאוד שונים בסגנון.
בוא נשמע את הברכה של יותם. אם תגיע.
עמית: מה עם רן לוי?
אילן: איש יקר עזר ועוזר לי המון. כשהאתר קרס עצתו היא שחיברה את כל החוטים יחד ואיפשרה לי לרוץ קדימה.
בוא נשמע את הברכה של רן
עמית: הזכרת מקודם את דודו ארז. ספר קצת עליו.
אילן: בחור מקסים. סקרן ידען ושואל שאלות. הוא מאוד מצחיק גם בחיים. כשהייתי באולפן מולו נזקקתי לכל כושר השליטה העצמית שלי על מנת לא לצחוק כל כמה רגעים. ועכשיו אני מדבר איתו פעם בשבוע בפינת התנ"ך. מאוד מומלץ להאזין בשידור חי. ימי ג' סביב 8 ורבע בבוקר. או כמובן באתר.
בוא נשמע את הברכה של דודו.
עמית: כמה מאזינים יש לך?
אילן: לא יודע.
עמית: מה, לא יודע?
אילן: לא יודע. אין באמת דרך אמתית לדעת. נתחיל בזה עצם הדגרת המושג 'מאזין' או 'האזנה' אינה ברורה.
עמית: למה אתה מתכוון?
אילן: איך אתה סופר האזנה? מי שהוריד את הפרק? (ואולי לא שמע בכלל)? מי שהאזין בסטרימינג? האם הוא צריך לשמוע הכל? 90% זה בסדר? 80%? 30%? איפה עובר הגבול? ונניח שמישהו מאזין לפרק במכונית. איתו יחד נוסעים עוד 3 חברים. כולם האזינו, איך אני סופר את זה? האזנה? ארבע? איך אני יודע בכלל כמה האזינו? ומה עם האזנות חוזרות? מישהו לחץ 'נגן' ואחרי דקה הפסיק. למחרת עוד 3 דקות. כמה האזנות זה? ואם הוא שמע 5 דקות, וזהו? אין לו מושג על מה הפרק. בקיצור אין דרך למדוד את זה. עכשיו בוא ותגדיר לי 'מאזין'.
עמית: בעיה.
אילן: לכן כשמישהו מתגאה בכך וכך מאזינים, אני ספקן. מדובר בהערכה. אולי טובה אולי לא. אבל הערכה.
עמית: כמו שאני מכיר אותך גם לך יש הערכה.
אילן: אמת. אבל זה קצת חוסר אחריות.
עמית: ממתי זה הפריע לך?
אילן: צודק. אף פעם.
עמית: איך אתה מעריך?
אילן: אני רואה כמה מנויים יש לי ביוטיוב, וכן בישומונים השונים שמראים לי נתונים כאלה. למשל פודקאסט אדיקט, פודקאסט ריפבליק, פודבין וכו'. וגם אלה שרשומים בשרת. אני סוכם את כל המספרים. כיון שלא כולם מאזינים אדוקים, אני מוריד שליש בלב שקט. על זה אני מוסיף כמות זהה של מאזינים במקומות שאני לא רואה. ישומונים שלא נותנים לי מספר נרשמים, אלה שמאזינים ישירות באתר וכו' (אין לי גוגל אנליטיקס). כך קבלתי מספר האזנות לפרק. כיון שאני אופטימי בטירוף, מהמספר הזה אני מוריד חצי. לדעתי אני מפריז בהורדה, אבל כך אני עומד על קרקע יציבה. המספר האמתי גדול מזה, אבל על המספר הזה אני חותם בשקט.
עמית: ומה המספר?
אילן: 3000 מספר עגול.
עמית: יפה!
אילן: יפה מאוד.
עמית: למה אין לך גוגל אנליטיקס?
אילן: כי אני לא מוכר פרסומות וחסויות. ההתעסקות בגרפים זוללי הזמן האלה לא באמת חשובה. ביננו, מה זה משנה באמת אם יש לי 3000, 3005 או 2847? אם יהיה לי ערוץ מנויים בתשלום אז זה ישנה. כרגע זה לא. ואני חושב על זה אגב.
עמית: באמת? עדכן אותנו.
אילן: בהמשך, כשנדבר על תכניות לעתיד.
עמית: סבבה. מה קרה בתחום ההסכתים בארץ?
אילן: פריחה מטורפת למרבה השמחה.
עמית: למה למרבה השמחה? הם מתחרים שלך.
אילן: עמיתים. המדיום הזה הולך ותופס נתח גדל והולך מצריכת התוכן של האנשים. כשיש גאות אז גם הספינה שלי עולה.
עמית: מי למשל?
אילן: יש את דנית בן דוד מ'פודקאסט על עקבים'. תכנית נשית. לא הקשבתי. ויש לה תכנית חדשה. 'מאחורי המיקרופון' בו היא מראיינת שדרי הסכת אחרים.
בוא נשמע את הברכה של דנית.
עמית: מי עוד?
אילן: דנה הילמן מ'עבר פלילי'. תכנית פשע מרתקת. מומלץ בחום.
בוא נשמע את הברכה של דנה.
עמית: יפה מה עוד?
אילן: יש המון. אזכיר את אביב מלכה וחיים פסחוב שיש להם תכנית בשם 'מדברים ספרות'. בוא נשמע את הברכה של אביב.
עמית: יש להם סיפור, לא?
אילן: כן ולא. מה הכוונה. כן – הם עיוורים. לא – כי זה לא קשור. אם התכנית שלהם טובה אז מה זה משנה אם הם עיוורים? ואם היא רעה – זה גם לא משנה. הם עיוורים לא אידיוטים. זה שהם עיוורים א מעלה ולא מוריד.
עמית: יש לך עוד?
אילן: מה זה? רביעיות? אז יש. חברי ורעי עיקבא ויטקין.
עמית: זה מפרשת השבוע?
אילן: בדיוק. למרות הוא התקדם כבר לספר יהושע.
הברכה של עקיבא.
עמית: בוא נדבר עלינו?
אילן: מה זה 'עלינו'?
עמית: מועצת החכמים.
אילן: אוקיי.
עמית: האם היו שינויים במועצת החכמים?
אילן: כן. חברים עזבו וחברים הצטרפו. אבל ככה זה. אני מודה מאוד לכל מי שהיה בשלב כלשהו חבר מועצה. ומודה מאוד מאוד לחברי המועצה הנוכחיים.
עמית: שאלה שמסקרנת אותי: מהיכן הרעיונות לפרקים?
אילן: ולא רק אותך. פתחתי שרשור שאלות קהל בנוגע לתכנית. ואליחי כנפו, מאזין ותיק ומסור שאל שאלה דומה: מהם מקורות ההשראה שלך.
עמית: מהם?
אילן: דברים רבים. קודם כל ספרים ומאמרים שאני קורא. שם אני נתקל ברעיונות שמדליקים אותי, ובחלק מהמקרים הם הופכים לפרק. שאלות של המאזינים או של קרובים – גם נותנים לי כמה רעיונות לפרקים. בתי הקטנה שאלה אותי מה הקשר בין חיפושית למשה רבנו – הופ נולד פרק על דמויות מקראיות שהפכו לשם עצם. לפעמים מהו ששמעתי או ראיתי במקרה. פעם ראיתי תגרת כלבים אצלנו במושב – ועלה לי הרעיון לפרק על הכלב במקרא. לפעמים אלו פרקים של העמיתים לי, כשאני חש צורך עז להגיב על הפרק שלהם. ליאורה ושרון הפיקו מיני סדרה על קומרן, וברור לי שתבוא תגובה הולמת מצדי -)
עמית: כמה זמן לוקח לך להכין פרק?
אילן: מחוף אל חוף, כלומר מהתחקיר כולל הקלטה ועריכה ועד שמור -mp3? משהו שבין 5 – 15 שעות. תלוי.
עמית: זה המון!
אילן: ממש לא. זה מעט. אילו הייתי יכול הייתי מקדיש פרק זמן כפול לכל פרק. אבל תמיד קיים המתח הזה בין הרצון להוציא פרק ברמה הכי גבוהה, לבין העובדה שמדובר בתחביב. אני מקוה שמצאתי את שביל הזהב.
עמית: מהו שביל הזהב?
אילן: עמידה בזמנים היא קודש קודשים. כל שבועיים יוצא פרק! ואם צריך לקצר, לחתוך, לשנות, ליצור חלק ב' – זה בסדר. העיקר שאהיה מרוצה מהתוצאה. הרף התחתון הוא 80%.
עמית: מה הכוונה?
אילן: ברוב המקרים אני מרוצה מהפרק 100%. אבל אם בשל אילוצים שונים אני לא מצליח להגיע ל100%, אז 80% הם בסדר לי. לשמחתי יש מקרים בודדים בלבד בהם ירדתי מ100%.
עמית: מה?
אילן: נראה לך שאני אגיד בקול רם?
עמית: לא.
אילן: יפה!
עמית: בסוף כל פרק אתה מזכיר למאזינים שהם יכולים לתמוך בך בקו-פי ובפטראון. מה זה?
אילן: קו-פי הוא אתר בו אתה יכול לקנות ליוצר כלשהו כוס קפה דיגיטלית בסך 3$. יש קופי גולד בו ניתן להציע מוצרים רבים יותר. למשל מים בדולר. פיצה בחמש. ארוחה ב-15 וכו'.
עמית: יש לך קופי גולד?
אילן: לא. אני רוצה, אבל הם רוצים לחייב את כרטיס האשראי שלי ולא את יתרת הפייפאל שלי. למרות שא הכסף הם מעבירים לפיי פאל.
עמית: ופטראון?
אילן: זו חזרה לשורשים. לימי הרנסנס למשל, עת אדם עשיר היה פטרון של אומן כלשהו. למשל מיכאלאנג'לו קיבל כסף עבור אומנותו. רפאל, דונטלו, לאונרדו דה וינצ'י...
עמית: צבי הנינג'ה.
אילן: בדיוק. הרעיון שאומן יוצר כי 'בא לו' לא היה מוכר אז. אתה רוצה ליצור באופן חופשי. סבבה. על חשבונך. אף אחד לא צריך לממן אותך. בטח אם אתה אומן כושל שיודע ליצור פרובוקציות בשקל.
עמית: אז מה זה פטראון?
אילן: המאזינים יכולים לאמץ יוצר כלשהו.
עמית: אתה למשל.
אילן: בדיוק. וכך להרוויח מעט כסף. למרבה השמחה אני מצליח לקבל החזר הוצאות. לא יותר. אבל אני לא מתלונן. זה תחביב.
עמית: האם תגבה כסף עבור התכנים שלך?
אילן: יש תכנון כזה. בזמן הסגר הראשון נוכחתי לדעת שיש ביקוש לתכנים שלי.
עמית: ועוד איך!
אילן: אז לקראת תום קורס מורי הדרך, אני מתכונן לעולם ללא תיירים. או ממש מעט. לכן אני בעיצומו של תהליך יעוץ עסקי.
עמית: עם מי?
אילן: יניב זייד. ד"ר שכנוע. אז הוא מייעץ לי איך להפוך את העיסוק לעסק ומלווה אותי. ואחד הדברים שעלו ביעוץ זה הפיכת חלק מתכני האתר לתכנים בתשלום. גם תכנים חדשים שאני מתכנן ועמל עליהם בימים אלה ממש, ואולי חלק מהישנים.
עמית: חלק?
אילן: כן. ימשיך להיות תוכן חינמי כמובן. הנושא עוד בתהליך חשיבה. מובן שאני אשתף את המאזינים מיד כשהדברים יהפכו מרעיון מופשט לקובץ MP3. או MP4.
ענין התכנים בתשלום הוא רק חלק מתוך המכלול העסקי השלם שאני בונה עתה.
אבל קודם נגמור לתכנן וליצור ואז אעדן בצורה מסורת.
עמית: לא לפשוט את עור הדב לפני שצדת אותו.
אילן: בדיוק. אל יתהלל חוגר כמפתח.
עמית: אני זוכר שהייתה לך הופעה מול קהל.
אילן: אמת. תנ"ך לפנים. עם חברי אסף וול.
עמית: איך היה?
אילן: היה נחמד. אבל לצערי זה לא ימשיך הלאה.
עמית: מדוע?
אילן: כי קשה לעבוד בזוג. כששנינו כל כך שונים. אני בעייתי כנראה 😊
עמית: הזכרת קודם שיש שאלות של המאזינים. ראינו את השאלה של אליחי. בוא נראה עוד. רוני קדושים למשל.
אילן: איש יקר וחשוב. מאזין מסור ונלהב שלנו.
עמית: אמת. אז רוני תהה בנוגע לשילוב האמונה והמחקר. איך אתה מתמודד עם חבר דתי שרואה במחקר כפירה?
אילן: אין קשר. מחקר הוא מחקר ואמונה היא אמונה. מחקר מעצם טבעו מטיל ספק בכל, מעמיד הכל לבחינה, ואם הממצאים לא מתאימים לתיאוריה – משנים את התיאוריה. האמונה גם בוחנת, אני לא מאמין ברעיון של חסידים שוטים, הגם שיש כאלה. אבל עוצמת הביקורת והנכונות לשנות את התיאוריה קטנות בהרבה. נכון הדבר שלפעמים יש התנגשות. בטח ובטח בתחום המקרא והדת. האמונה אומרת שמשה קיבל תורה מסיני. המחקר אומר שלא. אז אתה יכול להיות מחקרי ביקורתי ולשים את האמונה בצד. אתה יכול להיות מאמין ולשים את המחקר בצד. ואתה יכול להיות דתי ועדיין לחשוב שמשה לא קיבל תורה מסיני.
עמית: איך זה?
אילן: זה שמשה לא קיבל תורה מסיני, זה לא אומר שאין אלהים. שני דברים שונים. אמונה היא משהו שלא ניתן לאושש או להפריך בניסוי. לכן אמונה ומדע לא באמת מתנגשים, כי מדובר על כדור ובננה. הם מראש לא יכולים להיפגש.
אני מזכיר שהתנ"ך הוא ספר דתי – חינוכי – אמוני. הוא לא ספר מדע, לא ספר אסטרונומיה ולא ספר גיאולוגיה. הוא מראש לא מתיימר לעסוק בכך. מי שמחפש את כל זה בתנ"ך – אז א. הוא לא מבין את התנ"ך. ב. זו בעיה שלו.
עמית: מה קורה במערת הנטיפים?
אילן: מה קורה במערת הנטיפים?
עמית: איך אתה מסביר לדתיים על גיל המערה והנטיפים?
אילן: אומר להם שהמערה קיימת 5 מליון שנה והזקיף הכי עתיק הוא בן מליון וחצי. אני מציין שיש דעות אחרות, וזה בסדר.
עמית: אלו דעות אחרות?
אילן: שאלהים ברא עולמות והחריבם, ככתוב במדרש, שאנחנו לא יכולים לדעת את הזמן האלהי בבריאה לפני שנבראו המאורות, שיום בעיני האל הוא כמו 1000 שנה בעיני האדם. וכו'. כשבאים ילדים חרדים, אני עוקף את המוקש בכך שאני אומר 'שנים רבות'.
עמית: מה שנכון. יוזמה שלך?
אילן: לא. אחרי שכמה רבנים ומחנכי כיתות ביקשו ממני לא לספר לילדים בכיתה ג' שהעולם קיים 5 מיליארד שנה, פתרתי את הבעיה בכך שאני אומר 'שנים רבות'. אני לא משקר.
עמית: למה אתה לא אומר להם את גיל המערה האמתי?
אילן: קודם כל כי המורה שלהם ביקש. מי אני שאשבור לו את המילה. דבר שני, אני לא אחראי לחינוך שלהם. זו חוכמה מאוד קטנה לזרוק להם דבר כפירה, ומי שמתמודד עם זה אח"כ זה מישהו אחר.
עמית: ויש חרדים שמוכנים לשמוע את הגיל?
אילן: כן. חלק מתווכחים איתי, וחלק לא. בכלל התפיסה שלנו, החילונים, בקשר לחרדים, כאילו כולם הם כמו אורז צבאי. כלומר כולם אותו הדבר – שגויה לחלוטין.
עמית: אז מה אתה עושה עם חבר דתי שרואה בדבריך כפירה?
אילן: אתה מבין שהחברים הדתיים שלי יודעים מה דעתי, ולמרות זאת נשארים חברים שלי. הדתיים שחברים שלי הם מראש סובלניים לדברי ההבל שלי 😊
עמית: איך אתה מסביר את זה?
אילן: קודם כל הם מראש פתוחים לרעיונות אחרים. דבר שני הוא, שאני לא מזלזל במסורת, לא מגחיך אותה ולא לועג לה. יש לי לא מעט פרקים על חז"ל או על פרשני ימי הביניים. אם אתה זוכר את הפרק המשולש על חיבור התורה, הרי את החלק הראשון הקדשתי לשאלה מדוע בכלל המסורת סבורה שהתורה ניתנה למשה בסיני. הראיתי את התהליך המחשבתי שהוביל את חז"ל לאמץ את הגישה הזו. הצבעתי על ההגיון העומד מאחורי גישה זו. ואח"כ הסברתי מדוע לדעתי גישה זו אינה נכונה. אז בחור דתי שמאזין לי, לא מרגיש שאני מזלזל בו או תוקף את אמונותיו.
עמית: דתיים לא מאשימים אותך שאתה מבזה את התורה? שאתה מזלזל בתורה? שאתה בא להרוס?
אילן: מאשימים. אז מה?
עמית: מה הכוונה?
אילן: למדתי בתיכון 5 נקודות מקרא. יש לי תואר ראשון, שני ושלישי במקרא. שרפתי שנים אין ספור בלימוד אכדית, יונית, וגרמנית - כל שפה ברמת מתחילים ומתקדמים. קראתי עשרות אלפי מאמרים ואלפי ספרים. השקעתי ימים כלילות בכתיבת עבודות. לא עצמתי עין במשך לילות בדוקטורט. השקעתי דמים מרובים בספרים ומילונים. ניקרתי באין ספור כינוסים משממים, הפסדתי הזדמנויות כלכליות למכביר. וכל זה מתוך זלזול עמוק בתנ"ך והשכר בן 7 הספרות שאני מרוויח חודש בחודשו, הודות ללימודי המקרא.
עמית: עיצבנתי אותך.
אילן: קצת 😊
עמית: שאלה הבאה. אורי ארליך
אילן: צדיק יסוד עולם. האיש שמתמלל פרקים חסרי תמלול. אני אמור להקליט עמו פרק על איכה.
עמית: יפה! הוא שאל: היכן אתה מחפש חומר.
אילן: קודם כל בזכרון. הכלי השני בחשיבותו הוא המקרא. לאחר מכן הקונקורדנציה. היא מגלה לי מידע רב מאוד. לאחר מכן הספריה שלי. ואז אתרים ברשת כמו כותר, מט"ח, מאגר ספרות הקודש, פרוייקט השו"ת של בר אילן, ועוד. ולפעמים. כשיוצא לי – גם בספריות אקדמיות. אם כי מאז שאני לא במכללה – אז לא ממש.
עמית: ויקיפדיה.
אילן: גם. לשלוש מטרות. הראשונה היא לראות את חוכמת ההמון. השניה היא תחת הסעיפים 'לקריאה נוספת' או 'קישורים חיצוניים'. והשלישית לברר פרט מסוים מאוד נקודתי. למשל מי קדם למי סמסו אילונה או סמסו דיתונה?
עמית: מי קדם למי?
אילן: סמסו אילונה. הוא הבן של עמורפי. סמסו דיתונה הוא הנכד של הנכד שלו.
עמית: יובל קרן
אילן: עוד מאזין ותיק ומסור
עמית: אמת. הוא ביקש לקבל המלצות על חוקרים וחומרים מהם אני שואב מידע.
אילן: זו שאלה יותר ממוקדת מהקודמת. יוסי גרפינקל וספריו על קיאפה. ישראל פינקלשטיין על תולדות ישראל. נתן וסרמן בספר על האמורים. איתמר זינגר בספר על החתים. שמואל אחיטוב על הכתובות. אלכסנדר רופא על ספרות התורה והנבואה. סדרת 'מקרא לישראל'. כל מה שיצא. יאיר זקוביץ', שרה יפת. וולהאוזן, אברהם גייגר, ועוד ועוד. הכל בעברית או תורגם לעברית.
עמית: מעניין.
אילן: אמת ויש עוד. אבל הפרק הגיע לסופו.
עמית: הזמן טס כשנהנים.
אילן: אמת. עמית תודה רבה לך.
עמית: תודה לך. על מה יהיה הפרק הבא?
אילן: לא יודע. הרי אנו מקליטים זמן רב מראש. אני אוסיף בעריכה.
עמית: להתראות.
אילן: להתראות צדיק.
