משל החוח והארז מופיע בספר מלכים, ואורכו הוא עשרים ושתיים מילים בלבד. אולם זהו מעט הַמַּחֲזִיק את המרובה.
הרקע למשל הוא העימות היהודאי ישראלי בין אמציה בן יהואש מלך יהודה לבין יואש בן יהואחז מלך ישראל. אל תתבלבלו. מדובר שני יואשים שונים.
כך סופר על אמציה (ציטוט): הוּא-הִכָּה אֶת-אֱדוֹם בְּגֵי-המלח (מֶלַח), עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים, וְתָפַשׂ אֶת-הַסֶּלַע, בַּמִּלְחָמָה; וַיִּקְרָא אֶת-שְׁמָהּ יָקְתְאֵל, עַד הַיּוֹם הַזֶּה (סוף ציטוט. מלכים ב' י"ד 7).
אמציה מלך יהודה הכה את אדום בֵּגֵּיא המלח. מקומו של הגיא לא ברור, אך גם המלחמה בין דוד לאדומים התרחשה בגיא המלח. בגרסה בדברי הימים יש תוספת (ציטוט): וַאֲמַצְיָהוּ, הִתְחַזַּק, וַיִּנְהַג אֶת-עַמּוֹ, וַיֵּלֶךְ גֵּיא הַמֶּלַח; וַיַּךְ אֶת-בְּנֵי-שֵׂעִיר (אדום הכוונה), עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים. יב וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים חַיִּים, שָׁבוּ בְּנֵי יְהוּדָה, וַיְבִיאוּם, לְרֹאשׁ הַסָּלַע; וַיַּשְׁלִיכוּם מֵרֹאשׁ-הַסֶּלַע, וְכֻלָּם נִבְקָעוּ (סוף ציטוט. דברי הימים ב' כ"ה 11 – 12). מסיבה לא ברורה אנשי יהודה השליכו מהצוק 10000 שבויי מלחמה אדומים. אבל מותר לפקפק האם סיפור זה הוא נכון. בִּמְלָכִים לא רומזת בכלל על אירוע כזה. דבר שני זה מנוגד לְכָל הגיון כלכלי והיחס לִשְבוּיֵי מלחמה בעת העתיקה. וּשְלִישִית לְבַעַל דברי הימים יש אינטרס לצייר את אמציה החוטא באור שלילי בִּמְיוּחָד.
מן העבר השני ניצב יואש מלך ישראל. לאחר הפיכת יהוא בישראל ותפיסת השלטון בארם על ידי חזאל, יַחֲסֵי הכוחות במרחב בין ישראל לארם השתנו לרעת ישראל. בימי יהוא ויהואחז בנו ישראל הייתה משועבדת לַאֲרַמִים. כך תואר השפל הישראלי בספר מלכים (ציטוט): וַיִּחַר-אַף יְהוָה, בְּיִשְׂרָאֵל; וַיִּתְּנֵם בְּיַד חֲזָאֵל מֶלֶךְ-אֲרָם, וּבְיַד בֶּן-הֲדַד בֶּן-חֲזָאֵל--כָּל-הַיָּמִים... דלגתי קצת כִּי לֹא הִשְׁאִיר לִיהוֹאָחָז עָם, כִּי אִם-חֲמִשִּׁים פָּרָשִׁים וַעֲשָׂרָה רֶכֶב, וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים, רַגְלִי: כִּי אִבְּדָם מֶלֶךְ אֲרָם, וַיְשִׂמֵם כֶּעָפָר לָדֻשׁ. (סוף ציטוט. מלכים ב' י"ג 3 - ). חמישים פרשים, עשרה רכב ועשרת אלפים רגלי זו השפלה. זה כמו שלמדינת ישראל כיום יוותרו עשרה מטוסי קרב, חמישים טנקים, ואלף חיילים.
אבל בִּימֵי יואש הגלגל התהפך. האשורים חזרו לזירה, והלחץ האשורי על הארמים בצפון, איפשר לישראל להתאושש בדרום. בספר מלכים נזקף הדבר לזכות אלישע כמובן (ציטוט): וַיֹּאמֶר לוֹ (אל יואש מלך ישראל) אֱלִישָׁע, קַח קֶשֶׁת וְחִצִּים; וַיִּקַּח אֵלָיו, קֶשֶׁת וְחִצִּים. טז וַיֹּאמֶר לְמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, הַרְכֵּב יָדְךָ עַל-הַקֶּשֶׁת, וַיַּרְכֵּב, יָדוֹ; וַיָּשֶׂם אֱלִישָׁע יָדָיו, עַל-יְדֵי הַמֶּלֶךְ. יז וַיֹּאמֶר, פְּתַח הַחַלּוֹן קֵדְמָה (מזרחה) --וַיִּפְתָּח; וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע יְרֵה, וַיּוֹר, וַיֹּאמֶר חֵץ-תְּשׁוּעָה לַיהוָה וְחֵץ תְּשׁוּעָה בַאֲרָם, וְהִכִּיתָ אֶת-אֲרָם בַּאֲפֵק עַד-כַּלֵּה. יש פה טקס מאגי כלשהו יח וַיֹּאמֶר קַח הַחִצִּים, וַיִּקָּח; וַיֹּאמֶר לְמֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל הַךְ-אַרְצָה, וַיַּךְ שָׁלֹשׁ-פְּעָמִים וַיַּעֲמֹד... דלגתי קצת כה וַיָּשָׁב יְהוֹאָשׁ בֶּן-יְהוֹאָחָז, וַיִּקַּח אֶת-הֶעָרִים מִיַּד בֶּן-הֲדַד בֶּן-חֲזָאֵל, אֲשֶׁר לָקַח מִיַּד יְהוֹאָחָז אָבִיו, בַּמִּלְחָמָה: שָׁלֹשׁ פְּעָמִים הִכָּהוּ יוֹאָשׁ, וַיָּשֶׁב אֶת-עָרֵי יִשְׂרָאֵל (סוף ציטוט. מלכים ב' 15 - 15).
יואש הצליח לשקם את צבא ישראל, להכות את האויב האימתני מאמש - שלוש פעמים. וּלְהָשִיב את ערי ישראל שכבשו הארמים.
אמציה שניצח את האדומים החביבים אך הלא ממש חזקים התבלבל והפריז לטובה בהערכת כוחו שלו, והפריז לרעה בהערכת כוחו של יואש (ציטוט): אָז (אחרי הנצחון על אדום) שָׁלַח אֲמַצְיָה (מלך יהודה) מַלְאָכִים אֶל-יְהוֹאָשׁ בֶּן-יְהוֹאָחָז בֶּן-יֵהוּא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: 'לְכָה נִתְרָאֶה פָנִים'. (סוף ציטוט. מלכים ב' י"ד 8).
הביטוי 'להתראות פנים' אינו מוכר במקרא, אבל מההקשר משמעו 'בוא נלך מכות'. אמנם לכאורה יתכן שמדובר ברצון לִפְגִישָה תמימה בה יראו איש את פני רעהו, אבל מתשובת יואש ברור למה הכוונה (ציטוט): וַיִּשְׁלַח יְהוֹאָשׁ מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל אֶל-אֲמַצְיָהוּ מֶלֶךְ-יְהוּדָה לֵאמֹר (הנה המשל. אני אקרא לאט על מנת שתוכלו לספור את המילים: 'הַחוֹחַ אֲשֶׁר בַּלְּבָנוֹן שָׁלַח אֶל-הָאֶרֶז אֲשֶׁר בַּלְּבָנוֹן לֵאמֹר תְּנָה-אֶת-בִּתְּךָ לִבְנִי לְאִשָּׁה וַתַּעֲבֹר חַיַּת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר בַּלְּבָנוֹן וַתִּרְמֹס אֶת-הַחוֹחַ' י הַכֵּה הִכִּיתָ אֶת-אֱדוֹם וּנְשָׂאֲךָ לִבֶּךָ הִכָּבֵד וְשֵׁב בְּבֵיתֶךָ וְלָמָּה תִתְגָּרֶה בְּרָעָה וְנָפַלְתָּה אַתָּה וִיהוּדָה עִמָּךְ (סוף ציטוט. מלכים ב' י"ד 9 - 10).
החוח הֶעָלוּב שרצה להתחתן עם הארז האדיר, נרמס על ידי חית השדה שעברה במקרה. במילים אחרות: עם כל הכבוד לנצחון שלך על אדום, פה זה ממלכת ישראל, כן? זה מאוד מרגש שניצחת את הפועל מרמורק. אבל פה זה נבחרת איטליה, כן?
אבל כמו שאתם יכולים לשער הרי: וְלֹא-שָׁמַע אֲמַצְיָהוּ. יואש לא התרשם (ציטוט): וַיַּעַל יְהוֹאָשׁ מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל וַיִּתְרָאוּ פָנִים, הוּא וַאֲמַצְיָהוּ מֶלֶךְ-יְהוּדָה: בְּבֵית שֶׁמֶשׁ, אֲשֶׁר לִיהוּדָה. יב וַיִּנָּגֶף יְהוּדָה, לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל; וַיָּנֻסוּ, אִישׁ לְאֹהָלָו. יג וְאֵת אֲמַצְיָהוּ מֶלֶךְ-יְהוּדָה בֶּן-יְהוֹאָשׁ בֶּן-אֲחַזְיָהוּ, תָּפַשׂ יְהוֹאָשׁ מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל--בְּבֵית שָׁמֶשׁ; ויבאו (וַיָּבֹא), יְרוּשָׁלִַם, וַיִּפְרֹץ בְּחוֹמַת יְרוּשָׁלִַם בְּשַׁעַר אֶפְרַיִם עַד-שַׁעַר הַפִּנָּה, אַרְבַּע מֵאוֹת אַמָּה. יד וְלָקַח אֶת-כָּל-הַזָּהָב-וְהַכֶּסֶף וְאֵת כָּל-הַכֵּלִים הַנִּמְצְאִים בֵּית-יְהוָה, וּבְאֹצְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְ, וְאֵת, בְּנֵי הַתַּעֲרֻבוֹת (בני ערובה הכוונה); וַיָּשָׁב, שֹׁמְרוֹנָה (סוף ציטוט. מלכים ב' י"ד 11 - 14).
מה שהיה טוב בליגה א' לא מספיק לִגְבִיעַ העולם. התבוסה היהודאית הייתה ניצחת. אמציה נפל בשבי, ירושלים נכבשה על ידי ישראל (תודו שזה משפט שנשמע מוזר...), 400 אמה, שהם 200 מטרים מחומת ירושלים נהרסו כסימן להשפלה, המקדש והארמון נשדדו כמקובל, וּבְנֵי הערובה, שלא ברור מיהם ומהם, וְכֵיצַד בִּיהוּדָה החלשה יש בני ערובה מישראל החזקה, שוחררו. ואז יואש מלך ישראל שב לשומרון בירתו.
הייתה פה הזדמנות לאחד את שתי הממלכות, אם כי הפוך ממה שהתנ"ך מייחל לו. אבל יהודה הקטנה, החלשה, הפינתית והדי מוזנחת לא ממש עניינה את מלך ישראל הגדולה, החזקה והעשירה. זה כמו שסעודיה תגלה ענין בירדן משום מה.
מסקנה: כשמתגרים בנמר חשוב להבדיל היטב בין נמר מניר לנמר אמתי.
