Skip to content

פרק 206 – קריאה

Become a Patron!

האזנה

מתוארו של חתושילי השלישי אנו למדים שהיו שניים לפניו. אך באופן מוזר משהו היה אכן חתושילי א', אך לא היה ב'. פעם חשבו שהיה גם ב'. כיון שהטעות כבר מושרשת היטב, אז גם אנו נכנה אותו חתושילי השלישי ולא השני.  פירוש השם הוא 'החתושאי' או 'איש חתושה'. חתושה או חתושש היא בירת האימפריה החתית. חתושילי הוא אחלה שם לחתול. שני רק לירמיאו.

          חתושילי השלישי היה אחד המלכים החיתיים החזקים והידועים. הוא היה מפקד הצבא החתי בקרב קדש, היה נשוי לבת זוגו האהובה במשך שנים רבות והגיע לכס בדרכים עקלקלות. כל זאת אנו יודעים הודות לטקסט שנמצא בחתושה בירת החיתים (כיום הכפר המנומנם בועזקוי במרכז תורכיה). הטקסט מכונה 'האוטוביוגרפיה או האפולוגטיקה (ההתנצלות) של חתושלי'. הטקסט התגלה בחפירות חתושה בראשית המאה ה-20, ומצוי כיום במוזיאון באיסטנבול. חתושה הוא אחד האתרים שנחפר ביסודיות ובשיטתיות לאורך שנים רבות ברצף על ידי משלחות גרמניות. לדעתי, למעט שתי מלחמות העולם – האתר נחפר ברציפות מעל 100 שנה. והם ממשיכים לחפור. הלוואי עלינו.

          במקום להכביר מילים ניתן לחתושילי לדבר, ונביא גאולה לעולם (ציטוט): כה אמר תָּבָּרנָה חתושילי המלך הגדול, מלך ארץ חתי, בנו של מורשילי המלך הגדול, מלך ארץ חתי, בן בנו של שֻֻפִִּּלֻלִִיֻמַה (Shupiluliyuma) המלך הגדול, מלך ארץ חתי, צאצאו של חתושילי מלך כּוּשָר (סוף ציטוט. הש"ח – האוטוביוגרפיה של חתושילי).

פתיחת המסמך, היא מקור סמכות הכותב. מיהו בכלל? הוא 'תברנה' כלומר שליט. המילה מופיעה גם בצורת משנה לברנה. ומיד עולה על הדעת הסיפור בספר שמואל על קנית גורן ארונה (ציטוט): וּמַלְאַךְ יְהוָה הָיָה, עִם-גֹּרֶן האורנה (הָאֲרַוְנָה) הַיְבֻסִי (סוף ציטוט. שמואל ב' כ"ד 16). שימו לב שהשליט היבוסי מכונה הָאֲרַוְנָה בה"א הידיעה. כלומר זה אינו שם פרטי. ומה שמעניין יותר הוא כתוב אורנה, אבל קוראים ארונה. והמרחק בין אורנה לתבּרנה (בי"ת דגושה) הוא ממש קצר. עוד קשר אפשרי בין היבוסים לחתים. וזו לא הפעם האחרונה שספר שמואל יופיע בפרק.

חתושילי הוא בנו של מורשילי (השני. עוד מעט נדבר על השלישי), נכדו של שופילליומה (הראשון), וצאצא של חתושילי הראשון (והוא קרוי על שמו). כך באופן אלגנטי, הבהיר חתושילי מה מוצאו. אבל כמו שאתם כבר יכולים לנחש, אזכור האב הקדמון המשותף לצורך מתן לגיטימציה רומז על בעיה בלגיטימציה. הלוא, לכאורה די היה לכתוב 'אני חתושילי בן מורשילי'. מדוע צריך יותר? צריך יותר, כי למצהיר יש מחסור בלגיטימציה, עליה הוא מפצה בכך שהוא מכריז על עצמו כחוליה הָאֲחַרוֹנָה בשושלת מלכים לגיטימיים. חתושילי לא שיקר. הוא פשוט לא אמר את כל האמת.

הוא אכן בנו של מורשילי השני. אבל חסרה פה חוליה מאוד חשובה. לחוליה הזו קוראים מוותלי, אחי חתושילי, הגבר הגברי שהכה את רעמסס השני בקרב קדש. לקרב הקדשנו פרק כפול. חלק א. חלק ב.. רעמסס השני הוא פרעה של יציאת מצרים, אז אנחנו בצד של מוותלי, כן? זמן קצר לאחר קרב קדש מת מוותלי. מה שגרם לסיבוך בעלילה.

השמטת מוותלי מהכותרת אינה מקרית. הלוא אילו מוותלי מלך, אז מדוע אחיו יושב על הכס ולא בנו של מוותלי?

האימפריה החתית ידעה בשלב מוקדם אי יציבות פוליטית. אי היציבות הסתיימה עם עלייתו של מלך בשם טלפינו (Telepinu). הוא כתב מסמך מסודר המסדיר את עניני הירושה, במעגלים הולכים וגדלים, לאור הקרבה למלך הקודם. מי שיורש את המלך הוא בנו. אם אין לו בן, אז אחיו של המלך וכן הלאה. חתושילי השמיט את אחיו, כי לאחיו היה בן, אבל לא הבן הוא המלך. חתושילי פעל בניגוד לצוואת הקדמונים ולרצון האלים (לאחר שהמלך החתי מת, הוא הפך לאל).  אז מה? שהוא יצהיר מראש שהוא עבריין? לא! אז מעלימים את העובדה שאחיו היה מלך. כך נוצר קו רצוף מהסבא לאבא לנכד. פשוט העלימו את האח ואת האחיין.

חשוב לציין שבהמשך הכתובת הוא יזכיר ועוד איך את מוותלי ואת אחיינו אורחי תשוב, ובהחלט יספר את הסיפור המלא. אך כבר חתושילי ידע שאנשים קוראים רק את הכותרות, ולא מתעמקים בפרטים הקטנים. אם כי הכתובת לא יועדה לקהל הרחב (שֶמִּמֵּילָא לא ידע קרוא וכתוב, ואם ידע לא הייתה לו גישה לארמון או לִפְנִים המקדש שם הוצבה הכתובת), וספק אם לאצולה (שגם היא לא ידעה קרוא וכתוב). וגם לא לסופרים, שהיו תלויים בו לפרנסתם. הכתובת יועדה לאלים. חתושילי פעל בניגוד גמור למצוות האלים, ועכשיו הוא מסביר מדוע... אז גם האלים קוראים את הכותרות ולא ממש מתעמקים בגוף הכתבה.

(ציטוט): אכריז על מתת החסד של אישתר (מכונה גם שָאֻשְגָה) ותשמע זאת האנושות! ובעתיד יהיו נא בנו ובן בנו של הוד מלכותו, זרע הוד מלכותו יראים את אישתר מבין האלים (סוף ציטוט. הש"ח).

זו מטרת המסמך הרשמית. להלל את אישתר (של העיר שָמֻֻחַה), ולהבטיח את פולחנה בֶּעתיד (בי"ת בסגול). ענין זה יוזכר גם בסוף המסמך. אישתר היא גיבורת המסמך הזה. בלעדיה זה לא היה קורה. חתושילי מצטנע, ונכנס למשבצת שחקן המשנה.

למורשילי נולדו ילדים (ציטוט): אבי מורשילי הוליד אותנו ארבעה ילדים (לא נאמר אבל כפי הנראה הכוונה שהם ילדים מאותה אם. ענין אם היורש עוד תעסיק אותנו בהמשך) חַלְפַּה שֻלֻפִּי, מוותלי, חתושילי, והבת מַשַנַאֻצִִי (סוף ציטוט. הש"ח).

שימו לב שחתושילי הוא היה הילד האחרון. מאוד מזכיר את שלמה, שהיה הילד האחרון ובכל זאת הגיע לכס. קוי הדמיון לסיפור דוד הם בולטים. אני מזמין את המאזינים למצוא הקבלות לסיפורי דוד תוך כדי האזנה. בסוף הפרק נשווה בצורה מסודרת בין הסיפורים.

ספק אם שם לידתו אכן היה חתושילי. נראה כי הוא אימץ את השם, שמשמעו 'איש חתושה' כזכור, לאחר שהחזיר את הבירה לחתושה.

מסיבה לא ברורה חַלְפַּה שֻלֻפִּי לא שיחק כל תפקיד. סביר כי הוא מת צעיר למדי. גם זה מזכיר לנו את אחד מבני דוד (ציטוט): וילדו (וַיִּוָּלְדוּ) לְדָוִד בָּנִים, בְּחֶבְרוֹן; וַיְהִי בְכוֹרוֹ אַמְנוֹן, לַאֲחִינֹעַם הַיִּזְרְעֵאלִת.  ג וּמִשְׁנֵהוּ כִלְאָב, לאביגל (לַאֲבִיגַיִל) אֵשֶׁת נָבָל הַכַּרְמְלִי; וְהַשְּׁלִשִׁי אַבְשָׁלוֹם בֶּן-מַעֲכָה, בַּת-תַּלְמַי מֶלֶךְ גְּשׁוּר.  ד וְהָרְבִיעִי, אֲדֹנִיָּה בֶן-חַגִּית; וְהַחֲמִישִׁי, שְׁפַטְיָה בֶן-אֲבִיטָל.  ה וְהַשִּׁשִּׁי יִתְרְעָם, לְעֶגְלָה אֵשֶׁת דָּוִד; אֵלֶּה יֻלְּדוּ לְדָוִד, בְּחֶבְרוֹן (סוף ציטוט. שמואל ב' ג' 2 - 5).

המקביל המקראית הוא כלאב בנה של אביגיל, שלא שוכחים לציין כי היא אשת נבל הכרמלי. היו כבר שהציעו שהשם 'כלאב' הוא שם שהודבק לבחור כיון שלא היה ברור מי אביו, נבל או דוד. כלאב - כלאיים אב. נחמד, אבל אני בספק אם זה מקור השם באמת, או בדיחה של ליצני הדור ההוא.

סכנת מות ריחפה גם מעל ראש חתושילי עצמו. (ציטוט): אישתר גברתי שלחה בחלום את מוותלי אחי למורשילי אבי (אני מזכיר כי בִּימֵי קדם החלום נתפס כמסר מאת האלים. והנה ציטוט מפי האלה בחלום) "שנותיו של חתושילי קצרות. הוא לא יחיה. (לא מפליא בהתחשב באחוזי תמותת הילדים בעת העתיקה) מסור אותו לי, ויהיה לי ככהן, וחי! (סוף ציטוט. הש"ח).

תמורת חיי הילד, הוא נדרש לשרת את האלה. בהחלט מזכיר את שמואל הנביא, שתמורת עצם חייו הוא נמסר לאל (ציטוט): יְהוָה צְבָאוֹת אִם-רָאֹה תִרְאֶה בָּעֳנִי אֲמָתֶךָ וּזְכַרְתַּנִי וְלֹא-תִשְׁכַּח אֶת-אֲמָתֶךָ, וְנָתַתָּה לַאֲמָתְךָ, זֶרַע אֲנָשִׁים--וּנְתַתִּיו לַיהוָה כָּל-יְמֵי חַיָּיו (סוף ציטוט. שמואל א' א' 11).

אך לא מן הנמנע כי חתושילי מציג תמונה דרמטית, וכי בפועל הוא יועד מראש לשרת את האלה, בתור הבן הצעיר.

לאחר שמורשילי מת חלו התפתחויות (ציטוט): כאשר אבי מורשילי הפך לאל (כלומר מת. אללה ירחמו) התיישב אחי מוותלי על כס אביו (שימו לב 'אביו'. לא 'אבי' ולא 'אבינו'. הוא מרחיק עצמו מאחיו ככל הניתן. ונמשיך) אני הפכתי בימי אחי למפקד הצבא, ואחי מינה אותי למפקד המשמר המלכותי (סוף ציטוט. הש"ח).

מוותלי הפך למלך, ושדרג את אחיו לתפקיד מפקד הצבא. כמו ששאול מינה את דודו אבנר או דוד שמינה את אחיינו יואב. כיום למילה 'נפוטיזם' יש משמעות שלילית. אבל בימי קדם זו הייתה הנורמה המקובלת. על מי אני אסמוך אם לא על בני משפחתי? ומוכר הפתגם הערבי הידוע על חשיבות קשרי הדם: انا واخوي على ابن عمي وانا وابن عمي على الغريب. אַנַא וַאַח’וּי עַלַא אִבְּנ עַמִי. וַאַנא וַאִבְּנ עַמִי עַלַא אְלְעַ’רִיב. אני ואחי נגד בן דודי. אני ובן דודי נגד העולם.

בנוסף מונה חתושילי למפקד המשמר המלכותי, כלומר אחראי על בטחונו של אחיו. זו משרת אמון שלא ניתן להפריז בחשיבותה. כמו כל מילה בכתובת הזו, גם לעובדת היותו מפקד המשמר יש חשיבות שתתבהר בהמשך הסיפור. ובתור בונוס הוא קיבל את מה שמכונה בכתובת 'הארץ העליונה'. השטח שמצפון וממזרח לבירה חתושה. הבעיה היא שמושל הארץ העליונה, בחור בשם אָרמָה תֶָּּרחֻֻֻֻֻֻֻֻֻנתַה בן זִדָה, נצר לענף אחר בשושלת המלוכה (כלומר אדם בעל לגיטימציה מסוימת, ולא ארחי פרחי מהרחוב), לא ויתר בקלות לילדון החדש שהגיע זה עתה, וגרם לחתושילי להגיע פעמיים לבירה לצורך בירורים (ציטוט): אָרמָה תֶָּּרחֻֻֻֻֻֻֻֻֻנתַה בן זִדָה וגם אנשים אחרים החלו לעשות לי צרות והציקו לי. מצבי לא שפר עלי ואחי מוותלי קרא לי לגלגל (לא ברור מה הכוונה, אך כפי הנראה מדובר בהליך משפטי כלשהו. דלגתי קצת...) ובעזרת האלה זוכיתי. כיוון שהאלה גבירתי אחזה בידי, היא לא הפקירה אותי לאל זדוני או דין זדוני... דלגתי קצת וְכֵיוון שהתהלכתי לפני האלים בחסד, לא עשיתי שום מעשה רע כמנהג בני תמותה, אַתְּ האלה גבירתי בחרת בי מכולם, לא כן? דלגתי שוב... ונתנה בידי את אוייבי ושונאי ואני חיסלתי אותם (סוף ציטוט. הש"ח).

חתושילי תיאר את הענין כהליך שולי, חסר משמעות כמעט, וניסה להמעיט בגודל הסכנה שריחפה עליו. אבל נראה שמצבו היה לא מן המשופרים. בהמשך נכתב  (ציטוט): כאשר מוותלי בחן את הענין לא נותר עוד דבר רע שקשור בי. הוא לקח אותי בחזרה והפקיד בידי את כל הצבא והמרכבות של ארץ חתי (סוף ציטוט. הש"ח). רגע, הוא לא מינה אותו כבר למפקד הצבא? בהחלט מינה. אך הוא הודח מהפיקוד על הצבא, ולאחר שנמצא זכאי הושב לתפקידו. כך, באופן אגבי נרמז ענין ההדחה, ושפל המעמד של חתושילי.

אישתר לא שכחה לסייע גם כאן  (ציטוט): אחי מוותלי נהג לשלוח אותי (למסעות) וכיוון שגברתי אישתר העריכה אותי, בכל ארץ אויב שבה נעצתי את עיניי, אף ארץ אויב לא נעצה בי את עיניה בחזרה (כלומר הוא הפחיד אותם, אבל לא להיפך) ניצחתי שוב ושוב את ארצות האויב.... את כל האויבים שהיו בתוככי ארצות חתי גירשתי מתוככי ארצות חתי. את ארצות האויב אותן ניצחתי בעודי נער, על כך אעשה לוח נפרד ואניח אותו לפני האלה (סוף ציטוט. הש"ח).

כל עלילות גבורתו קרו, כשהוא שחה בבריכה של הקטנים! חכו חכו מה יקרה כשהוא יכנס לבריכה של הגדולים.

חתושילי שב למשרתו כמושל הארץ העליונה, ואילו אחיו העביר את עיר הבירה (להלן). (ציטוט): אך בינתיים כל ארצות כַּשכַּה (צפון תורכיה של ימנו) ... מרדו ... ופה באה רשימה ארוכה של ערים ומחוזות שמרדו ונשמטו בזו אחר זו מהשליטה החתית. ארץ אִִפָּשַנַה (לא מזוהה) הייתה ריקה, [והאויב] הגיע עד ארץ שֻוָדָרָ. רק חָכּפִּשָה ואִשתָחַרַה שתיהן ניצלו, אבל משום [שהארצות] היו מנותקות הן לא זרעו זרע במשך עשר שנים. יתרה מזאת בשנים בהם אחי מוותלי היה בארץ חתי כל ארצות הכשכה היו עויינות (את חתי)... אחי מוותלי שלח אותי, אך נתן בידי מעט צבא ומרכבות. לקחתי עמי מעט חילות עזר מן הארץ ויצאתי לדרך. בעיר חַחַה השגתי את האויב ולחמתי בו. "הגבירה" גברתי רצה לפני  והבסתי אותו. הקמתי יד (כפי הנראה מצבה כלשהי) את האוכלוסיה החתית שהחזיק שם לקחתי בחזרה ויישבתי את כולה מחדש. את המפקדים (של האויב) תפסתי ומסרתי לידי אחי. זה היה מעשה הגבורה הראשון שלי (סוף ציטוט. הש"ח).

בתור מושל הארץ העליונה נחל חתושילי נצחונות רבים על אנשי הכשכה האיומים. הוא השיב שטחים לשליטת חתי, ויישב שטחים שהיו קודם לכן שוממים.

שימו לב לביקורת הגלויה על אחיו מוותלי, שנתן לו מעט צבאות ומרכבות. לא ברור מה מידת האמת בְּבִיקורת זו, ועד כמה הרעיון של 'בוא אשמיץ את ההוא כדי לרומם את עצמי' הוא הנכון. למרות קמצנותו של אחיו בהקצאת משאבים, הרי חתושילי בעזרת קצת כוחות עזר, ובעיקר הודות לאישתר – הכה את האויב שוק על ירך, ושבה את מנהיגיו. הם נמסרו למלך.

האם הוא אכן העביר אוכלוסיה חתית מאזורים שונים ויישב אותה מחדש בשטחים שתחת שליטתו? או שמא האוכלוסיה החתית נשארה במקומה, ואילו המסים הגיעו אליו עכשיו?

ההצלחה מול הכשכה דירבנה את מוותלי לשלוח את אחיו לעוד מלחמה נגד אויבי חתי.

חתושילי לא שוכח, גם כאן, למתוח בקורת מנומסת על אחיו שלא ממש סייע לו במלחמותיו (ציטוט): היו שם (לאויב הכוונה) שמונה מאות צמדי סוסים ואילו הצבא היה ללא ספור. אחי מוותלי שלח אותי ונתן בידי 120 צמדי סוסים, אך צבא לא היה עמי, אף לא איש אחד. אבל אל חשש כמובן, בסיעתא דשמיא שימו לב אישתר גברתי רצה לפני גם שם, והבסתי את האויב גם שם. בעצמי (סוף ציטוט. הש"ח). הרעיון שהאל הולך לפני הצבא ונלחם את מלחמותיו מוכר היטב מהמקרא, והיה משותף לאנשי המזרח הקדום. אני מזכיר את הסיפור המפורסם על מלחמת אבן העזר, בה בני ישראל הביאו את האל בדמות ארון הברית, על מנת להביס את הפלשתים. לא עבד. גם האפיפיור צריך דיביזיות.

שימו לב שוב לביקורת הגלויה על אחיו, אשר לא נתן לו די צבא. אבל צבא זה לחלשים, כשאישתר עוזרת לך. ברור הוא שככל שצבאי קטן וחלש יותר וצבא האויב גדול וחזק יותר- הרי נצחונה של אישתר, ובמשתמע של חתושילי הוא גדול יותר...

כהרגלו בקודש חתושילי מצניע אירועים דרמטיים המפארים את שם אחיו. האירוע הדרמטי של העברת הבירה מחתושה לתָרחֻנתָשָה נזכר בקצרה. תָרחֻנה הוא ראש האלים החתי, והעיר קרויה על שמו. מקומה לא ידוע, אך נראה שזה באזור קוניה של ימנו (ציטוט): ואז הוא (מוותלי) אסף בו במקום את אֵלי חתי ואת המתים (סוג של פולחן אבות. המלך החתי עלה לדרגת אל עם מותו) והוריד אותם לתָרחֻנתָשָה... דלגתי קצת הוא נתן לי לממשל את הארצות הריקות הללו... ופה יש רשימת מקומות ארוכה ותיאור נצחונותיו על אויביו הרבים. אישתר גברתי צעדה לצדי ויישבתי מחדש את הארצות הריקות הללו במו ידי ועשיתי אותן חתיות שוב (סוף ציטוט. הש"ח).

לא ברור האם הארצות הריקות הללו הן שטחים שנשמו (מלשון שממה) וננטשו ולא היה מי שיעבד את האדמה ויעלה מסים? או בִּשְטחים ריקים מִנְקודת המבט החתית. כלומר שהיו מיושבים באויבי חתי, ואשר לא העלו מסים. חתושילי חשב כלכלית. כמו הרבה מנהיגים במהלך ההיסטוריה. רמז: מנהיג שלא חושב כלכלית – בסוף נופל. נכון, לא פעם כרוכה בִּפְעִילות המנהיגים אידאולוגיה. אבל גם האידאולוגיה כפופה לחוקי הכלכלה בסופו של דבר.

מבחינת חתושילי (ובכלל) אין טעם לכבוש שטח אם אינו מיושב. מי יעבד את האדמה ויעלה מסים? הלוא ניתן לכבוש שטחים עצומים של המדבר, אבל מה זה עוזר אם השטח לא מעלה מסים?

אם אכן מדובר בארצות אויבות שלא העלו מס לחתי, הרי חתושילי דאג להכניס ביושבי הארצות הללו בינה, והסביר להם הסבר היטב מה טוב להם. להיות בשליטת חתי כמובן. ושוב יש ביקורת על אחיו המת, שהזניח את הארצות הללו, ורק חתושילי. הוא ולא מלאך, הוא ולא שרף, הוא ולא שליח – הוא הציל את המצב.

אף שיא תהילתו של מוותלי בקרב קדש זכה לאזכור קצר, לצאת ידי חובה (ציטוט): כאשר קרה שאחי הלך לארץ מצרים, את הצבא והמרכבות של הארצות שאותן יישבתי מחדש הובלתי אל אחי למלחמה בארץ מצרים. ועל צבא המרכבות של ארץ חתי שהיו תחת ידי מלפני אחי, עליהם פיקדתי בעצמי (סוף ציטוט. הש"ח).

הפער האדיר בין חשיבות קרב קדש למערך הכוחות העולמי, ותיאור הקרב אצל רעמסס השני, לבין התיאור הלקוני והקצר של חתושילי אומר דרשני. למרות התפקיד המכריע בקרב, אותו מלא, לדבריו, כִּמְפקד חיל הרכב החתי. חיל הרכב שהפתיע את פרעה בהסתערות, וכמעט הרג אותו, ורק התערבות של כח נערין וחטיבת פתח המצרים הצילו את רעמסס השני ממות. מדוע המעיט חתושילי בתפקיד אחיו? ובתפקידו שלו? בנוגע לאחיו סביר להניח כי המגמה השלטת בכל הכתבות להמעיט ככל האפשר בהישגי אחיו (כהכנה להמעטת הישגי אחיינו עליו נדבר להלן) – ממשיכה גם כאן. לגבי הצנעת תפקידו יש שתי אפשרויות. או שתפקידו לא היה כזה חשוב מלכתחילה, ואין טעם להתעכב על משהו שולי. או שפיאור עצמי משמעו פיאור אחיו המלך, המפקד העליון. וזה לא טוב... אז חתושילי תיאר את קרב קדש אגב אורחא. 'קרב קדש? אההה כן, נתקלנו בכמה מצרים לא יותר, ועוד מהדרג הזוטר. לא קרה שום דבר מיוחד. רוב הזמן ישנתי בכלל'.

          בדרכו חזרה מקרב קדש קרה האירוע אולי הכי משמעותי בחיי חתושילי. האיש שכה היטיב לירות בחץ וקשת נפגע מחץ מכוון היטב של קופידון (ציטוט): כאשר שבתי מארץ מצרים (קרב קדש הכוונה) הלככתי ללַוַזִנתִיַה (במזרח מרכז תורכיה של ימנו) להקריב לאלה, ועבדתי את האלה. את פֻּדֻחֶפַּה בתו של פֶּנתִִפְּשָרִִי הכהן נשאתי לאשה בצו האלה. התחתנו והאלה העניקה לנו אהבת בעל ואשה (מוזיקה רומנטית) ועשינו לנו בנים ובנות (סוף ציטוט. הש"ח).

אהבת חתושילי ופדחפה הייתה לשם דבר בחתי. אנחנו רגילים שאנשים כיום מתחתנים מתוך אהבה זה לזה. אז זה לא עושה עלינו רושם. אבל זהו מצב חדש יחסית בתולדות האנושות. בימי קדם אהבה לא הייתה שיקול בחתונה, או לפחות לא שיקול מרכזי. חתונה היא עסקה כלכלת בין הורי הֶחָתָן להורי הכלה. השיקולים הם שיקולים קרים ועניניים. האם החתונה תועיל למשפחה שלנו או לא? מה יצא לנו, כמשפחה או חמולה מהחתונה הזו? כסף? מעמד? קשרים? אהבה אינה שיקול כלכלי. אם בני הזוג גם אוהבים במקרה – זה בסדר גמור. אבל זה עניינם שלהם, לא של ההורים שסוגרים את העסקה. כך למשל, יצחק התחתן עם רבקה כי מוצאה וייחוסה התאימו לאברהם. לא שאלו את יצחק. אהב אותה? לא אהב אותה? לא משנה בכלל. במקרה כן. ככתוב. וַיֶּאֱהָבֶהָ. אבל זה מקרי לחלוטין. כך יעקב התחתן עם לאה כי כך צריך. (ציטוט): וַיֹּאמֶר לָבָן, לֹא-יֵעָשֶׂה כֵן בִּמְקוֹמֵנוּ--לָתֵת הַצְּעִירָה, לִפְנֵי הַבְּכִירָה (סוף ציטוט. בראשית י"ט 26). זה שיעקב אהב את רחל זה מרגש, אבל חסר כל משמעות מבחינת לבן. אתה רוצה להתחתן עם אהובתך? אפשרי. יש לזה מחיר. עוד שבע שנים בבקשה. במקרה של חתושילי ופדחפה האהבה שררה בִּמְעונם, וגם אהבה זו, כמו כל דבר הקשור לחתושילי נקשר לאלה. מעניין שאין שום תיאור חיצוני של פדחפה או תיאור מעלותיה הטובות. נסתפק בעובדה שהם אהבו זה את זה. גם אם בדיעבד. כלומר נישואים בעלי מטרה תועלתנית, והאהבה הייתה שם לפני או שהגיעה במהלך השנים. גם זה קורה אגב. בני זוג שאהבתם ניצתת במהלך הדרך, ואינה הסיבה להליכתם בדרך המשותפת.

שמה של פדחפה מכיל את שמה של האלה חפה או חבה. אלה חורית. אנו מכירים את השם הזה כחלק משמו של מלך ירושלים בימי אל עמארנה: עבדיחבה. עוד קשר בין ירושלים למרחב החורי – חתי. צפון סוריה – מזרח ומרכז תורכיה.

פדחפה הפכה לאחד מסוכני השיווק והמכירות הטובים ביותר שקמו לאלה אישתר. כל כך יעילה, עד שיש המשערים שמי שהפכה את חתושילי למעריץ נלהב של אישתר הייתה למעשה אשתו.

בעוד חתושילי מגן על המולדת בקרב קדש, וחושף חזהו באומץ לחצי קופידון האופוזיציה מבית לא שקטה לרגע. אָרמָה תֶָּּרחֻֻֻֻֻֻֻֻֻנתַה בן זִדָה הזכור מתחילת הפרק ניצל את העדרות חתושילי מהשטח, ופעל נגדו. הוא, אשתו ובנו החלו במעשי כשפים נגדי כדברי חתושילי. חשוב לזכור שבימי קדם היחס למעשי הכשפים היה רציני. כה רציני עד שאפילו התורה אסרה על מעשים מסוג זה (ציטוט): מְכַשֵּׁפָה, לֹא תְחַיֶּה (סוף ציטוט. שמות כ"ב 17).

זאת ועוד, אפילו את העיר שָמֻחָה, עירה של האלה אישתר, התמלאה בִּכְשָפים. אבל כאישתר לצידכם הכשפים פוסחים עליכם, וּפוֹגעים במי שחולל אותם. חתושילי לא בחור שנרתע מאופוזיציה בדמות אָרמָה תֶָּּרחֻֻֻֻֻֻֻֻֻנתַה בן זִדָה, והנ"ל הובא למשפט בעיר הבירה (ציטוט): הם (השופטים) מצאו כשפים אצל אָרמָה תֶָּּרחֻֻֻֻֻֻֻֻֻנתַה, אשתו ובניו והרשיעו בו אותו... אחי (המלך מוותלי) הסגיר אותו בידי יחד עם ביתו, אשתו ובנו... לא ירדתי עליו בחזרה (כלומר לא השבתי לו רעה) וכיון שאָרמָה תֶָּּרחֻֻֻֻֻֻֻֻֻנתַה היה בעל קרבת דם, וחוץ מזה הוא היה זקן, הוא עורר בי רחמים ועזבתי אותו. את לא ברור, אולי 'אשת' אָרמָה תֶָּּרחֻֻֻֻֻֻֻֻֻנתַה ואת בנו הגליתי לאַלַשיַה (קפריסין. סוף ציטוט. הש"ח).

פה מתגלה אחד ממאפייניו של חתושילי השלישי. הוא לא חובב הוצאות להורג של קרובי משפחה, למרות מעשיהם. הוא מעדיף אותם בגלות. העדפה שתסבך אותו בהמשך הדרך, ותגרום לִמְהוּמה דיפלומטית לא קטנה. מהומה בה נדון בפרק הבא.

נגישות