העקרבים שייכים למערכת פרוקי הרגליים. כלומר כל אלה שיש להם שלד חיצוני, ושגופם ורגליהם מחולקים לִפְרָקים – פְּרָקִים. מכאן שמם. הם שייכים למחלקת העכבישניים, כלומר הם קרובים רחוקים של העכבישים. הנציגים המפורסמים ביותר של מערכת פרוקי הרגליים הם החרקים. אך בעוד שלחרקים יש שש רגליים, הרי לעכבישניים, ובהם העקרבים, יש שמונֶה רגליים. ואם נמשיך את המדרג היורד בממלכת החי הרי הם שייכים לסדרת העקרבאים.
סיפור העקרבים מתחיל לפני 420 מליון שנה. לא רע! אבותיהם הקדומים נקראו קדם עקרבאים. ברור מדוע. התגלו מְאוּבְּנֵי קדם עקרבאים מלפני 300 מליון שנה. בינהם מאובנים בגודל מטר! אבל אז כמות החמצן באטמוספירה הייתה סביב 35% (ולא סביב 21% כמו היום). אחוז חמצן שיכול היה לתמוך בגודל גדול שכזה. פרוקי הרגליים נושמים באמצעות פעפוע (דיפוזיה) של חמצן דרך צינוריות דקות הקרויות טריכאות. ללא לב, ריאות או דם. לכן עם ירידת ריכוז החמצן באטמוספירה, קטן בהתאם גודלם של פרוקי הרגליים.
כך או אחרת, העובדה שמבנה גופם של העקרבים לא השתנה ב400 מליון השנים האחרונות רומזת כי המבנה הותאם לאורח חייהם באופן מושלם. כמו הפתגם: אם זה עובד – אל תיגע!
במשנה במסכת אבות מצאנו את המימרה הבאה (ציטוט): רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, יְהִי כְבוֹד חֲבֵרָךְ חָבִיב עָלֶיךָ כְּשֶׁלָּךְ, וְאַל תְּהִי נוֹחַ לִכְעוֹס. וְשׁוּב (כלומר חזור בתשובה) יוֹם אֶחָד לִפְנֵי מִיתָתָךְ (כיון שאיש אינו יודע את יום מותו, אז כדאי לחזור בתשובה עכשיו, מובן?). וֶהֱוֵי מִתְחַמֵּם כְּנֶגֶד אוּרָן (הכוונה אש) שֶׁל חֲכָמִים, וֶהֱוֵי זָהִיר בְּגַחַלְתָּן שֶׁלֹּא תִכָּוֶה, שֶׁנְּשִׁיכָתָן נְשִׁיכַת שׁוּעָל, וַעֲקִיצָתָן עֲקִיצַת עַקְרָב, וּלְחִישָׁתָן לְחִישַׁת שָׂרָף, וְכָל דִּבְרֵיהֶם כְּגַחֲלֵי אֵשׁ (סוף ציטוט. אבות ב' י'). רבי אליעזר השווה את דברי החכמים לאש. שיכולה לחמם ויכולה לשרוף. כאב הכוויה דומה, מבחינת רבי אליעזר, לנשיכת שועל, או ללחישת שרף (כלומר הכשת נחש) או לעקיצת עקרב. מימרה זו מדגימה יפה את הסכנה והכאב שיש בעקיצת עקרב.
למרבה ההפתעה המילה עקרב מופיעה במקרא 9 פעמים בלבד. 3 פעמים בשם המקום 'מעלה עקרבים'. 4 פעמים בזיקה למכשיר המכונה 'עקרב', ורק פעמיים בלבד (!) ביחס לחיה עצמה. הנחש לעומת זאת מופיע 31 פעמים (ועוד 9 פעמים כשם מלך. נחש מלך בני עמון). נראה כי הסיבה לְפַעַר זה היא מספר האנשים שמתו מעקיצת עקרב לעומת אלו שמתו מהכשת נחש.
האזכור המפורסם ביותר לעקרב היא בדברי רחבעם מלך יהודה. אזכור כפול, המופיע גם בספר דברי הימים. כזכור רחבעם הלך לִשְכֶם על מנת לקבל את הסכמת שבטי ישראל למלוך עליהם. העם ביקש הקלה בעול המסים. הזקנים יעצו לו להענות לְבַקָּשָת העם. הילדים יעצו לו להכביד על העם. רחבעם ציטט את דברי הילדים (ציטוט): וַיְדַבֵּר אֲלֵיהֶם (רחבעם הכוונה), כַּעֲצַת הַיְלָדִים לֵאמֹר, אָבִי הִכְבִּיד אֶת-עֻלְּכֶם, וַאֲנִי אֹסִיף עַל-עֻלְּכֶם; אָבִי, יִסַּר אֶתְכֶם בַּשּׁוֹטִים, וַאֲנִי, אֲיַסֵּר אֶתְכֶם בָּעַקְרַבִּים (סוף ציטוט. מל"א י"ב 14). אבא שלי זה לחלשים. חכו חכו מה יקרה לכם אצלי. העול של אבי הוא בלון הליום לעומת מה שאני אעמיס עליכם. אצל אבי סבלתם מהשוט, אצלי תסבלו מהעקרב. המילה המעניינת אותנו היא כמובן 'עקרבים'. יש המפרשים את המילה 'עקרבים' כחיה ממש. כלומר אם אבי דיבר על החיות, אני עולה עליו בכך שאני אצווה על העקרבים לייסר אתכם. אולם רוב הפרשנים, ואני הקטן תומך בדעתם, מפרשים את המילה 'עקרב' כעוקץ מתכת בִּקְצֵה השוט, המזכיר את זנב העקרב. הצלפה כזו כואבת יותר. הרבה יותר. כל אנרגיית המכה מרוכזת בחוד אחד. לא נעים בכלל.
האזכור השני של עקרבים מתייחס למקום הקרוי 'מעלה עקרבים'. בתיאור גבולות הארץ המובטחת בספר במדבר נכתב (ציטוט): וְנָסַב לָכֶם הַגְּבוּל מִנֶּגֶב לְמַעֲלֵה עַקְרַבִּים, וְעָבַר צִנָה, והיה (וְהָיוּ) תּוֹצְאֹתָיו, מִנֶּגֶב לְקָדֵשׁ בַּרְנֵעַ (במדבר ל"ד 4). בספר יהושע תואר גבול שבט יהודה, שבמקרה הזה הוא גם גבול ארץ ישראל (ציטוט): וְיָצָא אֶל-מִנֶּגֶב לְמַעֲלֵה עַקְרַבִּים, וְעָבַר צִנָה, וְעָלָה מִנֶּגֶב, לְקָדֵשׁ בַּרְנֵעַ (סוף ציטוט. יהו' ט"ו 3). בספר שופטים נזכר המקום כגבול האמורי דווקא. כלומר גם גבול ארץ ישראל אם כי מהצד השני (ציטוט): וּגְבוּל, הָאֱמֹרִי, מִמַּעֲלֵה, עַקְרַבִּים--מֵהַסֶּלַע, וָמָעְלָה (סוף ציטוט. שופ' א' 36). מהמובאות לעיל עולה כי מעלה עקרבים היה מקום בדרום הארץ. גם בספר חשמונאים נזכר מעלה עקרבים בקשר למלחמה עם בני אדום. אולם למרות שברור כי מדובר במקום כלשהו בנגב, הזיהוי המדויק של האתר אינו ידוע. אל תתבלבלו עם מעלה מעקרבים של ימינו. מדובר בִּכְבִיש בנגב המזרחי שהיה עורק התחבורה לאילת בין 1927 (שאז נסלל) ועד 1954, שאז נסלל כביש 40. האתר התפרסם בשל טבח מעלה עקרבים בשבעה עשר במרץ 1954. נוסעים ששבו מחגיגות 5 שנים לעיר אילת, הותקפו מן המארב ורבים מהם נרצחו.
ועתה סוף סוף נגיע לחיה בכבודה ובעצמה. האזכור הראשון הוא בספר דברים, במסגרת תיאור חסדי האל לעמו ישראל בעת הנדודים במדבר (ציטוט): הַמּוֹלִיכְךָ בַּמִּדְבָּר הַגָּדֹל וְהַנּוֹרָא, נָחָשׁ שָׂרָף וְעַקְרָב, וְצִמָּאוֹן, אֲשֶׁר אֵין-מָיִם; הַמּוֹצִיא לְךָ מַיִם, מִצּוּר הַחַלָּמִישׁ (כלומר מהסלע. סוף ציטוט. דברים ח' 15). לפנינו סכנות המדבר באופן מרוכז: נחשים, שרפים (נחשים מכונפים), עקרבים, וצמא.
בספר יחזקאל, אלהים עודד את יחזקאל ותיאר את הקשיים הצפויים (ציטוט): וְאַתָּה בֶן-אָדָם אַל-תִּירָא מֵהֶם וּמִדִּבְרֵיהֶם אַל-תִּירָא, כִּי סָרָבִים וְסַלּוֹנִים אוֹתָךְ, וְאֶל-עַקְרַבִּים, אַתָּה יוֹשֵׁב: מִדִּבְרֵיהֶם אַל-תִּירָא וּמִפְּנֵיהֶם אַל-תֵּחָת, כִּי בֵּית מְרִי הֵמָּה (סוף ציטוט. יחזקאל ב' 6). דברי המתנגדים ליחזקאל הם כמו סרבים וסלונים – כלומר קוצים, והוא כאילו ישב על עקרבים. אבל אל לו לַחֲשוש מדבריהם, כי מתנגדיו הם בית מרי.
לבסוף, כסוג של פיצוי, העקרב נכרך בתלמוד בִּנְשימה אחת עם המשיח. לא פחות! (ציטוט): שלשה באין בהיסח הדעת, אלו הן: משיח, מציאה ועקרב (סוף ציטוט. סנהדרין צז ע"א).
